אודליה כרמון הייתה אשת הסוד של הפוליטיקאים הבכירים ביותר במדינה. הראשון בהם היה בנימין נתניהו, אי שם בשנות ה-80': הוא היה השגריר המבטיח של ישראל באו"ם והיא סטודנטית צעירה בניו יורק, שהחלה לעבוד איתו כיועצת תקשורת. הקשר המקצועי הזה נמשך גם כשהמשיכה וסייעה לו בפריימריז הראשונים שלו בליכוד, אז גם הכירה את משה קצב.
בסוף שנות ה-80' קצב מתמנה לשר התחבורה ואודליה – יועצת התקשורת שלו, אם תרצו א' ממשרד התחבורה - זו שלימים תהיה עדה משמעותית בפרשת קצב, פרשה שמשמשת השראה לסדרת טלוויזיה חדשה ("אלף") שמבוססת על הספר שכתבה. בריאיון ל"אולפן שישי" ובסדרה היא חושפת מה קרה בתוך הלשכות הכי חשובות במדינה, נזכרת ברגע שבו קצב חצה את הקו האדום ובהחלטה לחשוף הכול ולפוצץ את פרשת קצב. כמי שעבדה צמוד גם עם נתניהו, היא מספרת מה מניע אותו, למה אין מזרחים בצמרת הליכוד ואיך נגמר משבר השכר שלה מול שרה נתניהו.
"קצב אמר 'לא מפסיק לחשוב עלייך'"
מתי את פוגשת לראשונה את משה קצב?
"בבחירות 1988. אני חזרתי עם נתניהו ארצה מלסייע לו במערכת הבחירות ובתוך כל ההמולה שהתרחשה אז במסגרת הזאת פגשתי את משה קצב שנראה לי אדם חביב וחם ונעים באופן מיוחד. התחלתי במשרד התחבורה כיועצת התקשורת שלו. הוא היה בוס מאוד מתחשב, מאוד לבבי, מאוד מתעניין, גם מאוד אינטליגנטי וחרוץ ואהוד. הוא היה המטאור הפוליטי של הליכוד ומאוד נהניתי לעבוד איתו - הוא גרם לי להרגיש מאוד מאוד נחוצה, זאת אומרת שאין בלתי, זאת אומרת איזושהי תחושה מאוד משכרת וממכרת שאת חיונית ונחוצה ולעמדתך יש משקל ומשמעות".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ומתי זה משתבש?
"בשלב מסוים, אני חושבת 7 חודשים אחרי שהתחלנו לעבוד יחד הוא קרא לי לחדרו וראיתי שפניו לא כתמול שלשום ושאלתי אותו 'מה שלומך, אתה נראה לי מוטרד'. והוא אמר לי 'באמת לא ישנתי כל הלילה, וקשה לי מאוד להגיד מה שאני מרגיש כי מעולם לא חוויתי את זה קודם לכן אבל התאהבתי בך. ואני לא יכול להפסיק לחשוב עלייך'. א-ברוך, מה עושים במצב כזה? יש לך בוס שאת מאוד מאוד מחבבת, מאוד מכבדת, מאוד רוצה את התפקיד שלך שאת שאפת אליו ופתאום קורית תקלה כזאת".
את בת 29, נשואה עם ילדה קטנה, איך את מגיבה?
"לוקחת נשימה עמוקה וחושבת מה אני אומרת שאני לא פוגעת בו ושלא יתפרש כדחייה כי מאוד הערכתי וכיבדתי אותו. אז אמרתי לו 'אני מאוד מעריכה ומכבדת אותך אבל אני נשואה, אני אוהבת את בעלי, אני לא מתכונת להיכנס לאיזושהי מערכת יחסים. יש לי הרבה רגשות אליך אבל הם לא מהזן הרומנטי'".
ואז ממשיכים לעבוד יחד.
"ממשיכים לעבוד יחד. ואז אני מוצאת את עצמי נקראת לחדרו מידי יום – 'אולי בכל זאת, אולי יש מצב, זה בגלל ביבי? את נמשכת יותר לביבי? למישהו אחר? אפשר להניח עליך את היד? אפשר לגעת בך?'"
"המבט שלו נעשה מאוד קשה, אפל ונוקב"
קראתי שהוא אמר לך שהוא רוצה לגעת בך בחזה. זה נכון?
"מפעם לפעם הוא ביקש אבל אמרתי לא והוא כיבד את בקשתי. עם הזמן, מה שיכול אולי להיות בהתחלה מחמיא הופך לשיח יותר אישי, אינטימי, מעיק, מכביד, ובסופו של דבר מאוד חונק. לא ידעתי לאן לברוח, מאין יבוא עזרי"
ותמיד יש את אלה ששואלים, אז אם זה ככה למה את לא עוזבת?
"אנחנו מדברים על שנות ה-80. באותן שנים לא היה בכלל שם להתנהלות הזו, לא ידעתי אפילו להגדיר את זה. אני להבנתי כבחורה בת 29 שזה קרה לה, חשבתי שקרתה פה תאונת עבודה והוא התאהב בי. אומנם זה היה נורא קשה מבחינה נפשית אבל אני לא חשדתי בו. לא חשבתי שיש לו איזה מניע פסול, חשבתי שהוא נכנס למועקה, לאיזה לופ רגשי שהוא לא יודע איך לצאת ממנו".
ומתי העניין הזה עולה מדרגה?
"בשלב מסוים מצאתי את עצמי לשמחתי ביוזמתי בהיריון נוסף ולמעשה הוא היה אחד מהאנשים הראשונים שבאתי אליו באושר רב ואמרתי לו 'אני רוצה לעדכן אותך שאני בהיריון'. ואז הוא מסתכל והמתנתי לברכות והמבט שלו נעשה מאוד קשה, אפל ונוקב, אני זוכרת את זה עד היום והוא אומר לי 'איך את מעזה להיכנס להריון בדיוק שמתחיל הרומן בינינו?'
וכשהבוס כועס ומחליט להחרים את אודליה, כל הסביבה של השר מפנימה מיד את המסר. "כמו איזה רחש בחש כולם מבינים שהפכתי לפרסונה נון גראטה, ונפש חיה במשרד לא משתפת איתי פעולה. הייתי בחודש השמיני להריון, כבר עם בטן מאוד מתקדמת, ומשרד התחבורה זה משרד שיש לו הרבה מאוד גופים וכולם נקראו לישיבה שהייתה בתל אביב ואני עם בטן כזאת וכל אחד לבדו עם נהגו ורכבו. ואני שואלת אותם עם מי אני יכולה לרדת לתל אביב וכולם עומדים שותקים – מנכ"ל אחד לא העז לקחת אותי טרמפ לתל אביב".
ולמרות זאת, אחרי הלידה אודליה חוזרת לעבודה. לימים קצב יטען שזה מוכיח שהטענות כלפיו אינן נכונות. "בחוכמה עילאית באסטרטגיה מאוד מתוחכמת הוא השכיל לגרום לי לחזור. אני גם ידעתי וחששתי גם שאם אנקוט איזשהו מהלך - הכרתי את סביבתו וכמה הם מסוגלים להכפיש ולהרע לבן אדם שכבר לא חפצים ביקרו והיה לי חשש גם לגבי הקריירה העתידית שלי. הוא שב להיות נחמד וחביב ואני שוב הייתי מאוד רצויה ונחוצה בכל אירוע שהתרחש במשרד, כך שהתובנות שלי נכון לגיל 29 זה שהייתה הידלקות, נדלק – נכבה, ואנחנו יכולים להחזיר את ימינו כקדם. לא שיערתי בנפשי שזה חלק מאסטרטגיית הפעולה שלו: 'נמתין שהיא תשוב לעצמה לאחר הלידה, יש לי תוכנית לגביה למה שאוותר עליה'. אבל זה דברים שהבנתי בטווח של 20 שנה".
"עמד עם מכנסיו מופשלים"
מהר מאוד את מבינה שהוא לא באמת השתנה.
"יום אחד ישבנו יחד וניסחנו הודעה לתקשורת. הוא הילך מאחוריי ואני רכנתי בזמן שכתבתי את הדברים. ופתאום חשתי בדממה מסוימת, הוא השתתק. חשבתי לתומי שהוא חושב מה הדבר הבא שכדאי להגיד. וסובבתי את הראש. וראיתי שהוא עומד עם מכנסיו מופשלים מטה והוא מלטף את איבר מינו ואז הוא התחיל לבקש 'תגעי בי, תלטפי אותי, מה אכפת לך, בבקשה'. אני מסתכלת על הסיטואציה, היא כל כך מופרכת והזויה זה היה כל כך פתטי שאני פרצתי בצחוק מטורף. ולא יכולתי להפסיק לצחוק. כשהרמתי שוב את פניי אז כבר 'כבודו במקומו' היה בחזרה במכנסיו. והוא חגר את חגורתו. אמרתי - מה הנזק שנגרם לי פה? והחלטתי לעבור לסדר היום בעניין הזה".
תגובה של צחוק באירוע כזה שהוא טראומטי היא קצת מוזרה.
"אני פסיכותרפיסטית, ובמצבי מצוקה יש 'להילחם, להימלט או לקפוא' ואף אחד לא מגיב כפי שהוא חושב שהוא יגיב ברגע האמת. אני הסתכלתי על המופרכות של הסיטואציה וזה הצחיק אותי עד דמעות".
איך ממשיכים לעבוד אחר כך, להתנהל ביחד עם הבוס שלך?
"לימים אחרי שיש את החוק למניעת הטרדה מינית, אני ידעתי שזה מה שנקרא מעשה מגונה. בזמנו ובשעתו לא היה לי מושג בכלל איך להתייחס למקרה הזה. גם אני יועצת תקשורת, אני אמורה להיות דיסקרטית, אני יוצאת מהחדר כאילו ששום דבר לא קרה - הרי סוד כוחי הוא בשתיקתי".
את חוזרת הביתה, מספרת למישהו?
"אני חושבת שאני היחידה שפחות או יותר בזמן אמת סיפרה לבעלה ולכן יכולתי להעיד. אני יודעת על נשים רבות וטובות שעד היום הבעל לא יודע אז איך הן יכולות להעיד ולהרוס את הנישואין שלהן על דברים שהן הסתירו במהלך כל כך הרבה שנים?"
"הוא ניסה לדחוף ידיים, טסתי משם"
אודליה ממשיכה לעבוד עם קצב, אבל אז מגיע האירוע הכי דרמטי - זה שאחריו הכול השתנה. "היינו במלון ענבל בירושלים. כל הצוות וישבנו יחד, וכולם כאחד קמנו לצאת והוא אמר לי 'אודליה תמתיני רגע אנחנו צריכים להחליט מה אומרים לעיתונאים'. איך שהאחרים יצאו התיישבתי ככה כמו שאני מולך, והוא ישב על המיטה. והוא תפס את ידי והפיל אותי, מה שנקרא גרר אותי למיטה וניסה לדחוף ידיים לכל מיני איברים. אמרתי לו 'תוריד את הידיים שלך ממני', פשוט טסתי מהחדר. הייתי נסערת מאוד, הבנתי שנחצה קו אדום".
הוא התנצל אחר כך, אמר משהו?
"על מה? הוא זכאי, לא? (צוחקת)"
כרמון המשיכה לעבוד איתו מבלי להחליף איתו מילה: "ידעתי שאם אני אעז לנקוט ולו בצעד אחד קטן זה יהיה הסוף שלי - 'הבלונדינית הטמבלית שלא יודעת לעבוד, הוא עשה איתה את מה שהוא עשה ומיצה' וזה היה השיח המיזוגני הגברי של אותה תקופה ואני שמעתי אותו על כל כך הרבה נשים אחרות וידעתי שלא תהיה תקומה לקריירה שלי אם אני אקום ואלך באותו הזמן. אני מכירה את מה שיש לו לומר בעל פה ואני מתקשרת עם העיתונאים בלי שנפש חיה יודעת או משערת את מה שעובר עליי".
"המניע שלי לקום ולדבר זה לאו דווקא האקטים המביכים עבורו - מה שפגע בי כל כך הייתה ההתנכלות, החרם, הנידוי. יש בידי אדם כוח, מתוקף מרותו עליי מתוקף היותו זה שאמון על הפרנסה שלי, שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה".
קצב הוציא ספר ואמר שזה "מרדף בזוי, ציד מכשפות, פרשת העלילה הנוראה, עלילת הכזב". הוא ממשיך להתעקש על זה.
"אני חושבת שהוא חי באיזושהי הכחשה פנימית מאוד מאוד עמוקה. הוא נרקיסיסט והוא לקה בהיבריס מטורף ויכול להיות שהוא שגה לחשוב שכל מי שעובדת במחיצתו אולי רוצה את מה שהוא רוצה. והוא חי בשקר וכזב בתוך נפשו כלפי משפחתו, יכול להיות שהוא לא מעז להתוודות בפניהם למרות שהם כולם יודעים את זה".
גם במשפחה שלו יודעים את האמת? אישתו גילה ידעה את האמת?
"לא שדיברתי איתה אבל אני משוכנעת שכן. אין לי ספק".
הריאיון שעורר סערה והתזמון הגורלי
ביולי 2006 אמנון אברמוביץ' מתיישב במהדורה עם סקופ ענק ומודיע שנשיא מדינת ישראל פנה ליועמ"ש ואמר שיש אישה שסוחטת אותו וטוענת ומעלילה שהוא הטריד אותה מינית.
"אני הייתי באמצע הופעה של ריטה עם טלפון מושקט, אבל רטט לי בצורה מאוד נמרצת. כשיצאתי החוצה אני חושבת שאין עיתונאי במדינה שלא יצר קשר ושאל אותי אם שמעתי את החדשות האלה. האמת שחשבתי שמדובר בברווז עיתונאי, זה נראה לי בלתי אפשרי בעליל שהוא ינקוט באקט התאבדותי כזה - שהוא יתלונן על המתלוננת? יש לך חמאה על הראש, חמאה נמסה, ואכן הוא יצא לאור הזרקורים והחמאה מאז ניגרה בכמויות".
"כשיצא הדיווח הזה הייתי מאוד נסערת אבל לא חשבתי ברגע הראשון לנקוט פעולה. עברו כמה ימים ואז שמעתי שהם אומרים שהבחורה קצת מעורערת בנפשה ושהיא הייתה עובדת גרועה והתחלתי לחוש שמכפישים אותה. אני לא פגשתי את אף אחת מהבנות האחרות שהיו בסיפור הזה. אבל אני חשבתי מה עובר עליה, מה קורה לבחורה ששתי האושיות הבכירות ביותר במדינה, כבוד הנשיא והיועץ המשפטי לממשלה, בעצם מגישים נגדה תלונה וחושדים בה. שהיא מנסה לסחוט את הנשיא. כשאני יודעת, כל המערכת הפוליטית וכל המערכת התקשורתית בארץ יודעת בעצם במי מדובר. עכשיו מה אתה עושה ברגע כזה?"
"חשבתי לעצמי - היא בטח לבד בבית, חסרת אונים בצורה מוחלטת וחשבתי לעצמי שאם אני לא מתגייסת לסייע לה אני לא יודעת מה יהיה בסופה. כשאת לבד במערכת זה איום ונורא. תמיד חייבת לקום עוד מישהי ואז מבינים שזה לא איזה משהו שעוללת או פרי דמיונך או פרי נקמתך אלא זה משהו שאת חווית והנה יש עוד נשים שקמות בעקבותייך. בעצם הוא זה שפתח את תיבת הפנדורה. זה דרש חשיבה בדיוק של שנייה וחצי עד שקיבלתי החלטה שאני קמה ועושה מעשה ותומכת בבחורה הזאת".
ואז את מקבלת טלפון מעורך מעריב דאז, אמנון דנקנר.
"הוא אמר לי 'אנחנו יודעים הרי במה מדובר, את תעמדי מנגד, תשתקי?'"
למה הוא חשב שגם לך זה קרה?
"האמת, אני לא חושבת שיש מישהי שחשבו שזה לא קרה לה. כולם ידעו, כולם ידעו אבל אחד לא דיווח".
כולם ידעו מה?
"כולם ידעו שקשה מאוד לנשים לעבוד במחיצתו כי הוא מטריד, מטריד מינית בצורה מאוד מאוד עקבית כמעט כל אישה שעבדה במחיצתו. כל בחורה בתורה, אני משערת, חשבה שהיא היחידה שהוא התאהב בה אנושות. חבר מרעיו שכל כך הגנו עליו נתנו לכל בחורה בתורה את הרושם שהיא אחת ויחידה והוא התאהב בה וזה מעולם לא קרה לו קודם".
ואז אז את מתראיינת למעריב והפרשה מקבלת עוד תנופה גדולה מאוד.
"כן, ופה אני חייבת לזכרו של אמנון דנקנר לציין את אומץ ליבו יוצא הדופן, כי כנגד המו"ל עופר נמרודי שהיה חבר של קצב, וכנגד כל היועצים המשפטיים הוא נעמד על רגליו האחוריות והתעקש לפרסם את הסיפור הזה".
בדיעבד התברר שהטיימינג של הריאיון היה גורלי. שעות אחרי הפרסום נחטפים בגבול לבנון החיילים אלדד רגב ואודי גולדווסר. סדר היום כמובן משתנה לחלוטין, ומאידך הריאיון הוא כבר עובדה מוגמרת ולמרות האירועים כבר אי אפשר לטאטא את פרשת קצב: "אם הוא היה מהסס ולו ביום אחד, כל פרשיית קצב לא הייתה מתעוררת. מזוז קרא והבין שכנגד רצונו הוא חייב לפתוח בחקירת העניין. עצם זה שקמה אישה נוספת ואומרת 'גם אני חוויתי את אותה חוויה עם משה קצב' בעצם פתחה תיבת פנדורה שאחרות רבות וטובות באו והעידו".
"נתניהו היה בחרדה, מרוכז בעצמו"
כשמתפוצצת הפרשה ומתפרסם הריאיון במעריב, היא כבר יועצת תקשורת מצליחה ומוכרת שעובדת שוב עם בנימין נתניהו - אז ראש האופוזיציה. "אף אחד לא יודע שמדובר בי. נתנו לי את האות ש', בחורה צעירה במשרד ממשלתי אחר, תפקיד זוטר כלשהו שלא יהיה שום סממן מזהה אבל קמתי למוחרת בבוקר ולתדהמתי המוחלטת כל מי שהכרתי החל מהגנון ובאוניברסיטה, כל מקומות העבודה שלא לדבר על העולם הפוליטי והתקשורתי, ידעו שמדובר בי".
איך נתניהו מגיב כשהוא מבין שזו את?
"בחרדה מוחלטת. קודם כל הוא קרא לי לחדרו והוא אומר לי 'אודליה אומרים לי שזאת את לא יכול להיות שמדובר בך. אין מצב שאת תדברי'. ואז אמרתי לו 'ביבי, זאת אני כי יש פה משהו שהוא גדול ממני וגדול מכולנו והרגשתי שאני חייבת לסייע לבחורה הזאתי', אבל הוא היה כהרגלו מאוד מרוכז בעצמו".
הוא לא אהב את זה.
"הוא מאוד לא אהב את זה. הוא אומר לי 'איך את יכולה לעשות לי את זה, ואני מבקש שתלכי עכשיו לשני מכוני פוליגרף נפרדים ותוציאי אותי מהסיפור - אני לא קשור ל'שמחה' הזאתי, לכי הביתה תורידי פרופיל לשבועיים".
נתניהו חושש שקצב יחשוב שהוא שלח אותה כדי לחסל אותו פוליטית: "יכול להיות מן הסתם שזה מה שהוא חשב, אבל מאחר ועשיתי את הפוליגרף הוא מיד נרגע והוא הבין שעוד יריב מלוח השחמט נפל ומאותו הרגע הוא היה מאוד מרוצה מהשתלשלות הסיפור ומאוד סקרן".
"חושבת שאני היחידה שחייבת כסף לנתניהו"
מעטים האנשים שמכירים את בנימין נתניהו כמוה, כל כך הרבה שנים - כשהיה למעלה ולמטה. היא עבדה לצידו עוד לפני שנכנס לפוליטיקה, הייתה לידו כשנבחר לראשונה לכנסת, בלילה שבו הובס באופן משפיל בבחירות 2006 ובשנות המדבר באופוזיציה. אם יש מישהו שיודע מה באמת מניע את נתניהו, זו אודליה כרמון: "העבודה איתו מרתקת, הוא בנאדם שמייצר המון אנרגיה, תמיד יש למה לצפות כי הבלתי צפוי יבוא, הוא יסתער על איזה יעד חדש, כל ספין שיכול להביא לו קהל ומאזינים. הוא בנאדם מבריק בצורה בלתי רגילה, מאוד ממוקד מטרה, מאוד משימתי ותמיד משתמש באנשים לתועלתו כך שיקודם לנקודה שהוא רוצה להיות מקודם בה".
איך את מסבירה את ההסתבכויות על בסיס כלכלי שוב ושוב?
"זה קודם כל תחושת זכאות – 'מגיע לי, אני נותן למען מדינת ישראל ותמורת זה יכולתי להרוויח כ-100,000 דולר להרצאה והינה אני פה – הקורבן שלי הוא לשרת אתכם', לפחות זה המסר שהוא מעביר - 'אני מורם מעם ואני מקריב את שעותי וימיי ולכן מה שאתם רוצים בבקשה תשלמו על זה'".
וכשזה הלך המחשבה של הזוג נתניהו, מגיעה גם ההסתבכות בפרשת השכר ליועצים: "הוא התוודה בפני אשתו שקיבלתי כספים מכיסו אבל לא רק אני - הוא סיפר לה גם על נפתלי בנט ואיילת שקד, שזה בעצם מקור הסכסוך ביניהם".
איך שרה הגיבה כשהיא הבינה שאת עובדת בשכר?
"הייתה המומה, היא חשבה שאני עובדת בחינם כי זה כבוד גדול להימצא במחיצתם. היא ביקשה שאחזיר את הכספים כי מדובר בירושה של הילדים שלה".
והחזרת את הכסף?
"לא, נתניהו לא קיבל אותו בחזרה לבקשתו. אני חושבת שאני הבן אדם היחיד ביקום שחייב כסף לנתניהו (צוחקת)"
בספר שלך את כותבת שנתניהו כנוע לחלוטין לשרה, למה את מתכוונת?
"יותר ממה שהוא כנוע, אני חושבת שנוח לו להשתמש בה שהיא תשמש כבולם הברקים שלו. אנחנו רואים ונוכחים שכשנתניהו רוצה משהו אז הבן שלו לא נמצא בתמונה ורעייתו לא נחשפת, זאת אומרת שיש שלבים שמאוד מאוד נוח לו שהדברים יעברו דרכם או שהם יחטפו את הריקושטים בשמו, אבל בכל רגע ובכל מצב אני רואה בו אחראי לכל דבר ועניין שקורה. הקמצנות זה היה הרבה לפני שרה אגב, כך שזה עוד ניסיון לתלות בה ולהאשים אותה בדברים - נהנתנות, חזירות, קמצנות וקמצנות רגשית שגם זה חלק מהעניין".
בפרשת ביבי טורס גם את נתת עדות.
"כן, נתתי כ-50 שעות עדות בפרשת נתניהו ו-50 שעות עדות בפרשת קצב. זה מה שקורה כשפועלים במערכת הפוליטית אתה מוצא את עצמך הרבה בחדרי חקירות".
"הם השאווישים שמשרתים את נתניהו"
בניגוד לרבים, כרמון טוענת שלא הופתעה מהמהפכה המשפטית: "אני שומעת הרבה ריאיונות שאומרים 'זה לא הנתניהו שהכרנו'. זה בדיוק הנתניהו שאני מכירה והשאיפה שלו היא להיות מנהיג ושליט יחיד, זה משהו שמניע את כל הפעולות שלו. יש לו איזה שהיא שאיפה מלוכנית, להיות אוטוקרט במדינת ישראל. אני חושבת שהוא שאף לזה מצעירותו. וכל הפעולות שהוא נקט מאז שהוא פוליטיקאי צעיר מעידות לאן הוא כיוון".
מצד שני נתניהו טוען שוב ושוב שהוא הקורבן, שרודפים אותו.
"הוא חי את זה אבל זה גם מאוד מסתנכרן עם קהל היעד שלו - תחשוב מה קורה היום בליכוד, תחושת הקורבנות שקיימת אצל עדות המזרח זה משהו שהוא מנגן עליו ופורט להם על נימי נפשם והם מגלים איתו הזדהות. אבל אם תסתכל מי היום שולט בליכוד ומה קרה עם המפלגה שעבדתי איתם 20 שנה - בעצם הם נשלטים כל הזמן על ידי אליטות אשכנזיות".
יאמר נתניהו - יש לנו את דודי אמסלם ואת מאי גולן ואת מירי רגב.
"כן הם השאווישים, הפלבאים שמשרתים אותו. בפוליטיקה יש שני סוגי אנשים – מכשירים ואויבים – הם השאווישים המכשירים שלו. כל אחד מהם מעדות המזרח, הוא גם לא קידם אותם - מה הוא עשה עם מאי גולן? השפיל אותה עד היסוד בזה שהוא הציע לה תפקיד שהוא ידע מראש מה תהיה התגובה. הוא לעולם לא מכבד אותם או מקדם אותם. את דוד לוי, שהוא הבוס שהכי הערכתי וכיבדתי, אז הם לא האמינו בו ולא נתנו לו את הצ'אנס".
יש חשש אמיתי לדמוקרטיה הישראלית?
"לא, אני לא חוששת לרגע, להפך - אני כרגע בשלב מאוד אופטימי כי כל מי שחיוני - ודרך אגב כל מי שהוא מחשיב כל מי שהוא מחשיב כקבוצת התייחסות - הטייסים, ההייטקיסטים, האקדמאים, אנשי הממון והכלכלה הבנקאים, כל הגורמים שהם בעצם חיוניים ויצרנים במשק הישראלי הם נגדו כך שאני לא חוששת, הוא לא יכול לכל האנשים הערכיים שאוהבים אהבת נפש את המדינה".
מה, הוא לא צפה את מה שיקרה, את מה שקורה?
"הוא לא צפה התנגדות כזאת".
מה את חושבת שהוא היה צריך לעשות עכשיו, מה היית אומרת לו?
"קודם כל להקפיא את ההפיכה המשטרית המגוחכת הזאת ולהתחיל לפעול על כל המסרים וכל הדברים שהוא שיטה בעם שהוא עומד לקיים כמו יוקר המחיה והביטחון האישי והדברים שראש הממשלה אמור להתעסק בהם אבל לא מתעסק בהם בפועל".
"הייתי מודעת למחיר שאני אשלם"
כעת הזכרונות שלה מפרשת קצב הפכו לסדרה "אלף": "זאת דמות בהשראתי, הדברים הם מאוד שונים. אני הייתי נשואה ועם ילדים והרבה יותר בוגרת, אבל מבין עשרות השחקניות שנבחנו לתפקיד אני בחרתי את דנה המדהימה (דנה מיינרט) ואני מאוד מאוד מרוצה מהתוצאה.
כשאת רואה את זה - השידור החי מבית הנשיא המיתולוגי של קצב נואם וצועק על ערוץ 2, על סוקניק….
"שחקן אדיר יעקב (יעקב זדה-דניאל), אני יושבת שם ואני חושבת שאני רואה את קצב בכלל. יש פה סט אדיר של שחקנים ומאחר ולא הייתי עדה למהלך הצילומים מדי יום אני ממש נפעמת מהתוצאה".
מיינרט, שמגלמת את הדמות בהשראת אודליה, זוכה ממנה לשבחים. בעוד הסדרה מתארת אירועים שהתרחשו לפני שלושים שנה, היא מסבירה ש"לצערי הרב המציאות מראה לנו בכל פעם מחדש שאף אחת מאיתנו לא חסינה מפני הדבר הזה, לא משנה באיזה תפקיד את ובת כמה את, ויש לנו עוד עבודה רבה בנושא הזה, גם היום בעידן אחרי המי-טו. אני לא יודעת מה אני הייתי עושה, ואני חושבת שגם מי שבוחרת לא להיחשף ולא להתלונן - אני גם מאוד מבינה את זה".
רינת מטטוב, שמגלמת את בת דמותה של אחת המתלוננות האחרות, אומרת: "אין מקום להאשמה עצמית, צריך לדבר על זה, צריך לטפל בזה, צריך להגיד ויש המון גורמים שיכולים לטפל בזה, להעלים את התופעה החולנית הזו מהחברה שלנו". והשחקנית נלי מירה רובין שמשתתפת בסדרה אומרת: "יש אדם אחד שמשלם מחיר לאורך כל חייו, גם כשהפרשה מסתיימת וגם כשבית המשפט נתן דין כזה או אחר, יש בן אדם אחד שסוחב את זה כל החיים".
וכרמון מדגישה: "אין חרטה, זה סוג הדברים שנקרים בחייך ואז אתה צריך לקבל החלטה, זה הגורל. יכולתי לעמוד מנגד ולראות בחורה שצריכה להתמודד עם דבר כזה לבדה? לא יכולתי, כך שהייתי מודעת למחיר שאני אשלם אבל לא יכולתי לעמוד מנגד ולכן אין לי מה להתחרט. אפשר לומר שאומנם זה היה המקרה הפרטי שלי עם קצב, אבל הרגשתי שזאת ממש חובתי האזרחית לקום ולהירתם לעניין הזה".
במה זה שינה את חייך?
"יש את היום שלפני ויש את היום שאחרי. כי מאותו רגע בעצם מה יודעים עלייך - עבדת עם ראש הממשלה, עבדת עם שר החוץ, את עובדת עם נתניהו אבל הדבר שכולם יודעים והדבר היחיד שמתעניינים בו לגבייך זה הדבר הכי משפיל, מבזה, מבייש שחווית בחיים שלך וכולם רוצים לדעת את כל הפרטים העסיסיים. כולם מרגישים שיש להם את הזכות גם לנבור בכל מיני דברים שאת ממש רצית לשכוח ולהדחיק כך שזאת חוויה מאוד לא נעימה".
איך זה השפיע עלייך מקצועית?
"הייתי צריכה למצוא קריירה חליפית. מי שמעידה על הטרדה מינית צריכה באותו רגע לחפש לעצמה קריירה חלופית".
הפסיקו לקחת אותך כיועצת תקשורת אחרי האירוע הזה?
"ודאי כי הדיסקרטיות המפורסמת - אני הפרתי אותה כי בשלב מסוים החובה האזרחית שלי גברה על הרצון שלי
לראות אותו נכנס לכלא שפוף, למרות העוול שהוא עשה, הרגשת רחמים כלפיו?
"לא הייתה לי שום שאיפה לראות אותו בכלא, העניין היה עשיית צדק".
והצדק נעשה?
"הצדק נעשה. הרגשתי הקלה מהכרעת הדין, לא מהעונש, כי הבנתי - ומי שמכיר את המערכת הפוליטית בארץ יודע את זה - שאם הכרעת הדין לא הייתה כפי שהיא הייתה, היו רודפים אותי עד עצם היום הזה אני לא הייתי יכולה לגור בארץ ואני לא היחידה. במהלך השנים אני ניתקתי את עצמי ממשה קצב, האיש והאדם. אני יותר הייתי 'למען יראו וייראו' ושיידעו שאני מקווה שלא יקרה עוד דבר כזה במדינת ישראל".
תחקיר: יעל יפה
הסדרה "אלף" משודרת בימים אלו ב-yes וב-STINGTV