שמם של הכלבים של יחידת "עוקץ" הולך לפניהם בארץ ובעולם, ומעשי הגבורה שלהם בשדה הקרב כבר הצילו חיים רבים. אך עוד לפני שהם יוצאים להילחם לצד חיילי צה"ל, מתברר שיש מלחמה עזה יותר מאחורי הקלעים: הגור שיהפוך לכלב אמיץ בישראל נולד בכלל בגרמניה או בהולנד, ומדינות רבות מתחרות על הזכות "לגייס" אותו.
כל גור כלבים שכזה עולה כעשרת אלפים דולר ואף יותר, והמטרה המאתגרת היא לאתר את הגור הטוב והמתאים למשימות העתידיות מתוך המלטה של 7 או 8 גורים. על המלאי המצומצם הזה מתחרות עם ישראל עוד מדינות, בהן ארה"ב, וכל אחת רוצה אותו לעצמה.
איך בכלל אפשר לנצח בתחרות הזו? ישראל שולחת את אנשי מנהל הרכש של משרד הביטחון, לצד מומחים, כדי שיאתרו את הכלבים המתאימים וישיגו אותם - מתחת ליד של המתחרים. זו משימה שלא עולה הרבה בהשוואה לעסקאות ביטחוניות אחרות, אבל דווקא קרב המיקוח והזריזות הייחודי הזה מעיד על המנעד הרחב שמשרד הביטחון חולש עליו כדי לספק את הצרכים המבצעיים של צה"ל.
הסיפור של מנהל הרכש במשרד הביטחון הוא סיפור גדול הרבה יותר מפעולת הקנייה של דברים חיוניים: זהו גם סיפור על דיפלומטיה וקשרים, לפעמיים חשאיים, עם מדינות - וחלק ניכר מעבודת הדיפלומטיה מתבצעת דרך נושא הרכש. נושא הצוללות, שעולה לעיתים מעל פני הים ומגיח לכותרות, הוא אחד המרכזיים שעומד בבסיס הרכש הישראלי - תחום שגלגל ב-2022 כ-12 מיליארד שקלים לפחות בישראל. היקף החוזים הפעילים של מנהל הרכש, בפעילות רב-שנתית, נאמד ב-51 מיליארד שקלים.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
ב-2022 בוצע רכש ב-12.3 מיליארד דולרים, באמצעות 24 אלף הזמנות לספקים ישראלים: מדובר בהיקף הרכש הגדול ביותר בשנה ללא מבצע או קורונה. כ-30% מהרכש בשנה שעברה, כ-4 מיליארד דולרים, בוצע באזורי עדיפות לאומית וקו עימות - מתוכו 804 מיליון שקלים כרכש מספקים ביישובים צמודי גדר בגבול לבנון ובעוטף עזה. בעקבות הרכש, לראשונה כעת 100% מהפירות והירקות שאוכלים חיילי צה"ל הם מתוצרת הארץ. כל העגבניות נרכשות ממושב מבטחים בעוטף עזה וכל התפוחים מרמת הגולן. נוסף על כך הושלמה העברת רכש הביצים של צה"ל למשק דוידי במושב מרגליות בגבול לבנון.
הסיבה היקרה שגרמה לעיכוב במסירת הצוללת
הצוללת השישית והאחרונה נבנית בימים אלה במספנות בגרמניה, ובצוללת הזו יש כמה רכיבים ייחודיים שהגרמנים בונים במיוחד עבור ישראל. התעורר צורך להכניס רכיב לתוכה, באיזשהו שלב עושים בדיקות בחיל הים ומבינים שהגרמנים שגו בתכנון. בשלב הזה מנהל הרכש נדרש להתערב: נוצר הצורך לפנות לגרמנים, לעשות שינוי בחוזה ובכך למעשה לוודא שהם מבצעים את כל התהליך מההתחלה ועד הסוף שוב, כדי שיוכלו להיות מותאמים ומדויקים לאירוע. בשורה התחתונה, זה עלה כפול לגרמנים, כי ישראל לא שילמה שוב - וזאת בזכות מנהל הרכש במשרד הביטחון: הגרמנים נשאו באחריות לתיקון ולשינוי אבל זה גרם לדחייה של כמעט שנה באספקה של הצוללת לישראל, ובקיץ הקרוב היא אמורה להתחיל בניסויים ימיים של שיט וצלילה. אם הכול יעבור בשלום היא תימסר - צוללת שישית ואחרונה בינתיים - למדינת ישראל: זו תוספת כוח קריטית וחשובה מבחינתו של חיל הים.
מנהל הרכש קונה הכול למשרד הביטחון ולצה"ל - מעגבניות ועד צוללות - ובזה הם עוסקים כל הזמן, כאשר להחלטות יש גם השפעות והיבטים דיפלומטיים. כך למשל מנהל הרכש, והעומד בראשו בשנים האחרונות אבי דדון, קיבלו החלטה אסטרטגית שאת הספינות החדשות הבאות לחיל הים כבר לא קונים מגרמניה אלא ממספנות ישראל - גם בשל האיכות והיכולות של חיל הים לאפיין ולדייק את מה שהוא צריך, וגם מכיוון שהמספנות כבר יודעות לבנות כלים כאלה ברמה גבוהה. על כן הוחלט לרוץ קדימה עם הפרויקט הזה, ומדובר בשינוי משמעותי שמספק פרנסה ועבודה לאלפי אנשים בישראל ויש לכך חשיבות רבה.
על הכוונת של מכונות המלחמה מישראל: טרוריסטים, פיראטים וסוחרי סמים | מגזין N12
עם זאת, לא הכול "מייד אין איזראל": את הגיר והמנועים של הספינות צריך לקנות בחו"ל, כי לא ניתן לייצר אותם בישראל. האיטלקים קונים כאן מטוסי ביון מהתעשייה האווירית - שלושה מטוסים ב-200 מיליון אירו כל אחד - ולוחצים ותוהים ותוהים למה ישראל לא קונה אצלם. במצב הזה מנהל הרכש נכנס לעבודה ובוחן שורה של רכיבים - מנועים, גיר ועוד של ספינות שמיוצרים באיטליה - במטרה למצוא את הדבר המתאים והנכון לקנות עבור ישראל ומספנות ישראל, כדי שירכיבו את הרכיבים האלה בתוך הספינות הישראליות. לניהול העדין הזה קוראים דיפלומטיה של הרכש.
מהמדים ועד לחמקנים
תהליך חשוב מאוד שהובל בתקופה הזו על ידי אבי דדון הוא מיזוג של תעשיות ביטחוניות בתחומים ספציפיים, למשל חיבור בין ייצור הספינות בתעשייה האווירית וגם במספנות ישראל. דוגמה נוספת היא השינויים במפעל של התעשייה האווירית שבנה ספינות "שלדג" או "סופר דבורה" עבור חיל הים: לאחר הטיפול, הם היום מפתחים כלי רכב מיוחדים וייעודיים ליחידות המיוחדות בצה"ל שנקרא ZMAG. היצרנים נכנסים כעת לייצור של 300 כאלה, שאפשר להטיס אותם ביסעורים ובקרנפים של חיל האוויר, וזהו כלי מבצעי וחשוב שיש לו ביקוש בכל העולם.
בשש השנים האחרונות שבהן אבי דדון עומד בראש מנהל הרכש, הם קנו עבור צה"ל ומערכת הביטחון ב-70 מיליארד שקל - והנתון זה מעיד על העוצמה והנחיצות של המערך הזה כולו. והרכש הוא נרחב וחובק ידיים מבגדים ומדים ממתפרות בבית ג'אן, דרך מזון לצבא ועד אמצעי הלחימה הכי גדולים ומתקדמים כמו F35 מהאמריקנים. במשך שש שנות כהונתו של דדון בוצע רכש של כ-70 מיליארד שקלים, ש-52.5 מיליארד מתוכם הגיעו לספקים קטנים ובינוניים. התרומה לתעשייה הישראלית ברורה: יותר מ-50 אלף בתי אב מתפרנסים באופן ישיר מעסקאות אלו, ועוד עשרות אלפים בעקיפין.
במהלך התקופה הזו הושלמו כמה פרויקטים של התעצמות: השלמת עסקת הצוללת השישית וחתימת הסכם צוללות דקר (צוללות 7,8 ו-9), רכש ארבע ספינות מגן, למעלה מ-100 טנקי מרכבה, חתימת הסכמים לייצור נגמ"ש "איתן", רכש מסוקי תובלה שיחליפו את היסעור, מסוקים לחיל הים ומסוקי הדרכה לבית הספר לטיסה, 4 מטוסי תדלוק, סימולטורים לחיל האוויר ולראשונה גם לחיל השיריון - ועוד אלפים רבים של חימושים מסוגים שונים.
מה שקרה כשהמלאי העולמי הידלל בקורונה
אחד הדברים החשובים ביותר בתהליך הוא שמירה על תוצרת ישראלית: הלקח הכי גדול בשנים האחרונות, מהקורונה ועד המלחמה באוקראינה, הוא הצורך בשמירה על המלאי ויכולות הייצור העצמי מבלי להיות תלוי באחרים. לכן צריך שיגדלו פה חיטה וירקות וגם שיוכלו לייצר פה טנקים ונגמ"שים חדשים מסוג "נמר" ו"איתן", לייצר פה פצצות ותחמושת ולדאוג לכל היכולות כדי שישראל לא תהיה תלויה באחרים כי ברגע האמת לא בטוח שהסיוע יהיה אפשרי. קיים צורך חיוני בשמירת קווי ייצור לחירום - תחמושת, מכשירי קשר מוצפנים, ערכות אב"כ ועוד. חשוב מאוד שישראל תשמור לעצמה את היכולות האלה, כדי שלא תמצא את עצמה מול שוקת שבורה ברגע האמת.
תקופת הקורונה היוותה דוגמה מכריעה לחשיבות המערך כולו ולאתגרים הייחודים: במהלך המגפה התגלו חוסרים משמעותיים, ומנהל הרכש התערב כדי להקפיץ לכאן מכשירי הנשמה, מסכות ופריטים נוספים שלא היו כאן באותה העת - זו הייתה רכבת אווירית שנשלחה לקנות ברחבי העולם, בסיוע של המוסד, ולהטיס לארץ במהירות. בשלב הזה במערכת הביטחון תהו לעצמם - למה לקנות מכל העולם? בואו נקים פה קווי ייצור. וכך קרה: הוקם בארץ קו ייצור של מסכות כירורגיות כדי שלא יצטרכו לקנות במקומות אחרים וכך להוריד את התלות, כי מדינות רבות רבו על אותה תוצרת והמלאי התחיל להיגמר בכל העולם.
חלק חשוב נוסף במדיניות הרכש הוא העסקאות הגדולות מול האמריקנים - F35 ו-F15. יש עכשיו דין ודברים ושיח מאוד אינטימי ועמוק מול ארה"ב על מערכות נשק ופצצות חכמות עבור המטוסים. מדובר בנושא דרמטי מבחינת ישראל והיכולות שלה, כמו גם סוגיה בוערת נוספת - ההקמה של ענן דיגיטלי לצה"ל, מאובטח, מבודל שאפשר לעבוד בו ולהפעיל מערכות דיגיטליות ומערכות מחשוב עצומות מבלי להיות תלוי בחוות שרתים של גורמים זרים שיכולים לחסום את הגישה או לנסות ולהתחבר למידע למטרות ריגול. בתקופה האחרונה הוקם "דאטה סנטר" כזה גם לגופים אחרים במערכת הביטחון ועכשיו גם לצה"ל הגדול, וזוהי מהפכה שלמה.
הסיוע לאוקראינה - וגם לסוריה
סוגית אוקראינה לא מסתכמת בלקחים מהמלחמה: באמצעות מנהל הרכש, ישראל העבירו לאוקראינים קסדות, שכפ"צים ואמבולנסים. הם ביקשו גם תחמושת אבל ישראל לא נתנה, ולכן הלכו והוציאו מהימ"חים של האמריקנים בישראלים יותר מ-100 אלף פגזים שהועברו לאוקראינים. ישראל בוחנת עכשיו את המדיניות שלה ויכול להיות שיהיו שינויים גם בהיבט הזה, ואולי גם הפתעות.
וזוהי לא ההתפתחות האחרונה: בימים האחרונים ישראל העבירה סיוע הומניטרי לסוריה בשל רעידת האדמה. משאיות עברו באמצעות האו"ם ברמת הגולן עם אוהלים, תרופות, מזון לתינוקות, ביגוד חם ועוד פריטים שיכולים להציל ולסייע - זו הייתה פעולה מאוד מורכבת ורגישה, והמהלך הזה קרם עור וגידים ויצא לפועל.
האתגר הימי וההיערכות לתרחיש קיצון
נתיבי הסחר הימיים משמרים לישראל את היכולת של המלאים בחירום: דלק, חיטה, תחמושת, מזון ושאר המוצרים הבסיסיים. בתקופה האחרונה, בעקבות התקיפות של האיראנים כלפי אוניות, נוצר סיכון ושינוי באיומים על נתיבי הסחר בעולם בכלל וכלפי ישראל בפרט. המצב הזה מכתיב מדיניות חדשה של ישראל - איך להיערך בהיבט של מלאים, איך לבצע את הרכש ואיך לשנע אותו לישראל?
ישנה חברת תעופה ומטענים בשם "ק.א.ל" שיש לה מטוס אחד, בואינג 747, שמטיס מטענים בחירום. משרד הביטחון נכנס ב"שותף" עם החברה הזו כדי שיהיה לה מטוס שהיא יכולה להלאים בחירום לטובת מדינת ישראל - וכך הוא יוכל לצאת לטיסות ולהביא ציוד ופרטים שישראל חייבת ואי אפשר לחכות איתם בשעת חירום. גם רעידות האדמה חידדו למשרד הביטחון שחייבים שיהיה מטוס "משלנו" שאפשר להטיס איתו פריטים ולנהל איתו את המצב ללא תלות באחרים.
חיל הים אחראי על הבטחת נתיבי הסחר הימיים אבל היום, בניגוד לעבר כשצים פעלה עבור המדינה, אין חברה ישראלית שעושה זאת ולכן נוצרת תלות בחברות בין לאומיות. מדובר בסוגייה בעייתית - צריך לפתח בבית בישראל, צריך יכולות ייצור עצמי כדי שלא יתגשם התרחיש שבו במצב חירום אף אחד לא ירצה לבוא לכאן, לא עם אוניות ולא עם מטוסים. הסכנה היא שמצב שכזה ישאיר אותנו ללא מלאי של חיטה, של ירקות, של דלק וגם של אמצעי לחימה. אלו הם מסוג הדברים שמנהל הרכש צריך לדאוג להם בשגרה, כדי שלא נופתע בחירום.
תוכן הכתבה אושר לפרסום בידי הצנזורה הצבאית.