אין תמונה חמה ונוגעת ללב יותר מאשר משפחה – הורים, סבא, סבתא ונכדים – שמבלה יחד רגעים מאושרים. אלא שמבחינת משפחות מסוימות בילוי משותף ומאושר הוא בגדר חלום שאין לו שום קשר למציאות. נכון, ריב בין הורים לילדים הוא דבר מוכר וטבעי שקורה אולי לכולם, אבל יש הורים שלוקחים את הסכסוכים שלהם הכי רחוק שאפשר – ומגישים נגד הילדים תביעה בבית המשפט. כאלה הם ההורים שתבעו את הילדים שלהם כדי לראות את הנכדים, האב המתעלל שתבע תשלום מזונות מהילדים שלו, וההורים שרצו לתבוע את הילדה הבוגרת שלהם כדי שתצא מהבית ותגור במקום אחר.
הסבא והסבתא שרצו קרבה בכל מחיר
לינוי ובעלה גבי (השמות בדויים), זוג מאזור המרכז, הם דוגמה לאחת המשפחות האלה שמבחינתן בילוי משפחתי מאושר עם ההורים הוא בגדר קלישאה בלתי אפשרית. במשך שנים רבות חיו השניים בנתק מוחלט מההורים של גבי. "הם לא היו הורים נורמליים", מספרת לינוי בקצרה על הסיבה לנתק. אך כשנולדו לבני הזוג ילדים, הם החליטו לתת להורים שלו צ'אנס להיות סבא וסבתא לנכדיהם, מתוך מחשבה שאולי דווקא אז יתרפא הקשר וייטב לילדים.
אלא שמהר מאוד הבינו השניים שגם הסידור הזה לא יעבוד. "במשך שנים הם מיררו את חיינו", מספרת לינוי על מערכת היחסים המסובכת עם ההורים. "ואחרי שהילדים נולדו זה רק נמשך. ההורים של בעלי הם נרקיסיסטים והתנהגו שנים כאילו מדובר בילדים שלהם ולא בנכדים. כל דבר שהיה חשוב לנו בחינוך הם שללו ועשו הפוך ובעצם הסיתו נגדנו את הילדים", היא מוסיפה. "הילדים היו מאוד מבולבלים והם היו בטוחים שמי שמחליט זה הם ולא אנחנו".
"ההורים של בעלי הם נרקיסיסטים, והתנהגו שנים כאילו מדובר בילדים שלהם ולא בנכדים. כל דבר שהיה חשוב לנו בחינוך הם שללו ועשו הפוך ובעצם הסיתו נגדנו את הילדים"
ניסיתם לדבר איתם?
"הם עשו מה שהם רצו ולא עזר כלום. הם היו מגיעים אלינו הביתה ללא הודעה מראש, ללא תיאום, לוקחים את הילדים ומחזירים מתי שבא להם ולא מתי שקבענו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
לינוי מספרת שהיא ובעלה ניסו באמצעות שיחות למתן את התנהגות ההורים שלו ולהסביר להם מה מקובל עליהם ומה לא, אך שום דבר לא הועיל. בזמן הסגרים בקורונה מערכת היחסים הלכה והסתבכה אפילו יותר: "אז המצב החמיר והם נהיו ממש אובססיביים, התקשרו בלי סוף לילדים, חדרו לנו לפרטיות, ביקשו מהילדים לצלם את כל הבית בווידאו ופשוט הגזימו".
לטענת לינוי, כל השיחות עם ההורים לאורך השנים לא הועילו, ולכן היא ובעלה החליטו בלב כבד לנתק את הקשר בין ילדיהם לבין הסבא והסבתא שלהם. הם רצו להאמין שבעקבות ההחלטה שקיבלו יגיעו הסבא והסבתא לידי מסקנה שהם צריכים למתן את התנהגותם כלפי הנכדים והוריהם, מכיוון שירצו לראות אותם. אך לטענתה הבעיות מולם רק הלכו וגברו. "הם השתגעו לגמרי", מוסיפה לינוי. "הם התחילו להטריד אותנו בבית, עם דפיקות על השער וניסיונות לפרוץ לחצר. הם ניסו לראות את הילדים בכל מחיר, ללא הסכמתנו".
אולי יש משהו שיכולתם לעשות כדי למנוע את הנתק הזה?
"אני חושבת שבאמת ניסינו הכול, וממש לא רצינו את הנתק הזה, כולם רוצים שיהיו לילדים שלהם משפחה וסבא וסבתא. אבל בסופו של דבר הבנו שהקשר ממש יכול להזיק להם ולנו".
"הם השתגעו לגמרי, הם התחילו להטריד אותנו בבית, עם דפיקות על השער וניסיונות לפרוץ לחצר. הם ניסו לראות את הילדים בכל מחיר, ללא הסכמתנו"
לינוי ובעלה ניסו שוב לדבר עם ההורים. "חמי התיישב בכניסה לבית שלנו ולא הסכים ללכת עד שנראה לו את הילדים. הוא גם איים עליי", היא טוענת. "בסופו של דבר לא הייתה לי ברירה, הזמנתי לו משטרה, וגם נתנו לנו צו הגנה כי הם פשוט הטרידו אותנו בלי סוף והילדים פחדו מהם, ואני מודה שגם אנחנו. אפילו עברנו דירה בגלל זה".
ההורים תבעו את הבן שלהם
שלוש שנים היו לינוי ובעלה בנתק מהוריו, ובמהלכן הם גילו שההורים נישלו אותם ואת הילדים שלהם מהצוואה. יום אחד הם קיבלו בדואר מכתב מבית המשפט שבישר להם כי ההורים תובעים הסדרי שהות (ראייה) על הנכדים שלהם.
"היינו בשוק", נזכרת לינוי. "לנהל תיק כזה עולה עשרות אלפי שקלים, כסף שאין לנו. השופט התעלם מכל מה שהם עשו, מכל ההתנהגות האלימה", היא אומרת על מהלך המשפט, "וזה שהם סוגרים חשבונות דרך בית המשפט... אני כל הזמן שואלת: איך יכול להיות שזה לטובת הילד לשקול להחזיר קשר בכלל אחרי התנהגות כל כך לא נורמטיבית? לשופט אין תשובה, גם לא לעובדת הסוציאלית וגם לא למומחית שמונתה מטעם בית המשפט, שקיימה איתנו שיחה אחת בזום ונעלמה".
כרגע מחכים לינוי ובעלה לעדכון מעורכת הדין שלהם לגבי הצלחת הטיפול המשפחתי שנעשה בזום. "אף אחד לא יכול להכריח את הילדים לחדש קשר, אם הם לא ירצו. זה פשוט פסיכי, אנחנו מרגישים שחדרו לפרטיות של המשפחה, לקודש הקודשים", היא אומרת. "לא רק שהם לא נוכחים בחיים שלנו, הם גם מנסים לחבל לנו".
יש משהו שבדיעבד את חושבת שעשיתם לא בסדר?
"בדיעבד אולי הייתי עוברת רחוק מהם, אפילו מהגרת. לא הייתי מאפשרת להם קשר והשפעה כל כך גדולים".
לינוי פרסמה את הסיפור שלה בפוסט בקבוצה של נשים בפייסבוק, וחלק מהתגובות שקיבלה היו קשות. "אני יכולה להבין את התגובות של הבנות שחושבות שאנחנו הרעים בסיפור הזה, אבל לרוב הן לא יכולות להבין מה זה הורים שרואים רק את עצמם ומתנהגים בצורה פולשנית", היא אומרת על התגובות.
האבא שתבע מזונות מהילדים שלו
לינוי וגבי לא לבד. מתברר שיש עוד הורים בארץ שתבעו את ילדיהם. כך קרה במקרה של אב מהצפון, שבשנות ה-70 הורחק מילדיו בידי בית הדין הרבני, לאחר שהתגלה שהוא התעלל בהם. בעקבות זאת הילדוּת של האחים הייתה קשה, והטראומה מלווה אותם עד היום. עם השנים הם התחתנו והקימו משפחות, אלא שאז החליט האב לחזור לחייהם – באמצעות בית משפט. מבלי לנסות לחדש עם ילדיו את הקשר הגיש האב תביעה לתשלום מזונות מילדיו ודרש הסדרי ראייה שיאפשרו לו לראות את נכדיו.
"התיק היה רגיש מאוד, כי היה מדובר על אב שהתנכל לילדיו, עד כדי כך שבית הדין הרבני הורה על הרחקתו מהם – דבר שאינו שגרתי, בוודאי לא בשנות ה-70"
עו"ד רותם גליקסברג
בית המשפט דחה את תביעותיו דווקא מסיבות טכניות: במקרה של תביעת המזונות, בניו טענו כי לאב מקצוע חופשי שממנו, על פי המידע המופיע באינטרנט, הוא מתפרנס בכבוד. הוא בריא בגופו ובנפשו, ולפני שידרוש מזונות עליו למצות כל דרך כדי לקבל קצבה מהביטוח הלאומי. לבסוף ביקש האב גם לקבל פטור מאגרת בית המשפט, וכשבקשתו נדחתה, האב מחק את התביעה למזונות.
בנוגע לתביעה להוצאת צו שיאפשר לו לפגוש את נכדיו, האב מחק אותה לאחר שבית המשפט נענה לבקשת בנו שלנוכח סיכויי הזכייה הקלושים, האב יפקיד בקופת בית המשפט ערבות למקרה שתביעתו תידחה וייפסקו נגדו הוצאות משפט. גם כאן סירב האב להפקיד ערבות ותביעתו נמחקה. בשני המקרים פסק עליו בית המשפט לשלם לבנו עבור הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין.
"התיק היה רגיש מאוד, כי היה מדובר על אב שהתנכל לילדיו, עד כדי כך שבית הדין הרבני הורה על הרחקתו מילדיו", אומרת עו"ד רותם גליקסברג. "דבר שאינו שגרתי, בוודאי לא בשנות ה-70 של המאה הקודמת. מבחינת הרצון להיפגש עם הנכדים, הדבר נגד את החוק, כי שני ההורים היו בריאים ותפקדו היטב ולכן לא היה לו כל מעמד. גם ילדיו לא רצו קשר עימו, עדיין נותרו להם הצלקות והיה גם חשש כי יפגע בהם דרך הנכדים. גם העובדה כי האב לא טרח לבקש או ליצור קשר בשום אמצעי אחר, אלא ישר הפעיל כוח מאוד גדול ופנה לבית המשפט, העבירה מסר עצוב וברור מאוד כי הקשר לא באמת היה חשוב וכי לא שינה דרכיו".
הבת שנקמה באימא שלה
סיפור נוסף על סבתא שדרשה הסדרי ראייה עם נכדיה הוא סיפורה של אישה כבת 70 מהמרכז, שתבעה את בתה ובעלה בבית המשפט בדרישה לקבל זמני שהות קבועים עם נכדיה. הכול התחיל כשהאישה, שרכשה לבנה דירה, סירבה לרכוש דירה לבתה – והבת ובעלה החליטו לנקום בה ולמנוע ממנה לראות את נכדיה.
בית המשפט הציע לצדדים להגיע לפשרה והוסיף כי ילדים בגירים אינם יכולים להכריח את הוריהם לסייע להם כלכלית וכי לא ניתן למנוע מסבתא לפגוש את נכדיה, שעליהם שמרה מיום הולדתם, שעשתה להם בייביסיטר כשהוריהם טסו לחו"ל ושקנתה להם מתנות – והכול עד ליום שבו סירבה לרכוש להם דירה.
"מדובר באלימות וסחיטה כלכליות לכל דבר כלפי הסבים, שמתבטאות בניתוק הקשר עם הנכדים כדי להפיק מכך רווח כלכלי"
עו"ד זהר רון
הסבתא טענה כי רצתה לשמור לעצמה רזרבות כלכליות מתוך דאגה לעתידה, כדי לממן לעצמה בית אבות, מטפלת או מוסד סיעודי אם תצטרך. היא גם הסבירה שאינה רוצה להיות תלויה בילדיה שיסעדו אותה לעת זקנה.
הסבתא, שמצבה הכלכלי הורע בשנים האחרונות, ושבעבר הייתה לה אפשרות לרכוש דירה לאחד מילדיה, לא יכלה לנהוג כך כלפי בתה הקטנה והרגישה שהיא נסחטת וכי מונעים ממנה את המשך הקשר הבין-דורי עם נכדיה. היא גם נעלבה מכך שבתה שכחה את כל העזרה שנתנה להם במשך השנים כשקנתה צעצועים, ילקוטים ונעליים לנכדים.
"אדם רשאי לעשות בכספו כרצונו, גם בצורה לא שוויונית כלפי ילדיו", טוענת עו"ד זהר רון, באת כוחה של הסבתא ונוטריונית העוסקת בדיני משפחה ומתמחה בבוררויות וגישורים. "מדובר בזכות בסיסית. אף אחד לא יכול להשתלט על הכסף שאדם צבר בעצמו לאורך השנים, בטח לא באמצעות סחיטה באיומים כמו במקרה הזה".
התביעה הסתיימה בפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט ובה סוכם כי ההורים יאפשרו לסבתא להיפגש עם נכדיה, והסבתא רשמה על דירתה הערות אזהרה מותנית לטובת בתה, כך שלאחר מותה, אם לא תצטרך למכור עד אז את דירתה למימון צרכיה, תעבור הדירה לידי הבת.
לדברי עורכת הדין רון, "מדובר באלימות וסחיטה כלכלית לכל דבר כלפי הסבים, שמתבטאת בניתוק הקשר עם הנכדים כדי להפיק מכך רווח כלכלי. לצערי אני נחשפת למקרים רבים של ניתוק קשרים משפחתיים מסיבות כלכליות".
האיש ש"לא סבל" את אבא של גרושתו
סיפור אחר הוא על אב שבהסדר הגירושים שלו דרש שילדיו לא יפגשו את אביה של גרושתו – רק כי "לא סבל" אותו. בהסכם הגירושים ירד האב לפרטי פרטים: למשל, הוא דרש שאם הסבא הולך הנכדים לים, שלא ילבש בגד ים צמוד, שלא יסתובב במהלך המפגשים עם נכדיו בביתו ללא חולצה ושבחורף ילבש טרנינג ולא פיג'מה. ואם כל הדרישות האלה לא מספיקות, האב גם דרש שהסבא ינציח בווידאו את כל המפגשים ושאם הסבא לוקח את הילדים לים, שלא יהיו בחוף מעורב – ולא, האבא לא דתי.
הנכדים היו קשורים מאוד לסבא, שסייע רבות להורים, נהג לעשות להם בייביסיטר ומעולם לא עלו כל טענה או חשד לכך שהוא מטריד מינית את נכדיו. גם לאחר הגירושים סייע הסבא לבתו בימי המשמורת, אסף את נכדיו מהגן ושמר עליהם. למרות זאת היו מקרים שבהם האב התקשר לצוות הגן וביקש שלא ימסור הילדים לסבא שהגיע לאסוף אותם.
"בתביעה שהגיש האב לבית המשפט טענו גרושתו ואביה שדמות הסב חשובה מאוד לנכדים, ודווקא בהליכי הגירושים הוא משמש להם עוגן, וכי זכותה של האימא בימי המשמורת שלה להזמין אותו כבייביסיטר", מציינת עו"ד גליקסברג. תביעת האב לא התקבלה ובית המשפט קבע כי אין לו כל כוונה לאכוף את סעיפי הסכם הגירושים החריגים לגבי לבושו של הסבא, בתנאי שלא יהיה עירום. בית המשפט דחה את תביעתו של האב.
ההורים ש"התגרשו" מהבת שלהם
הסיפור האחרון הוא על הורים שפנו לבית המשפט כדי "להתגרש" מבתם. מדובר בבת הזקונים של משפחה מדרום הארץ שבדיוק השתחררה מהצבא. "היא הייתה עושה צרות גדולות להוריה", מספרת עו"ד גליקסברג. "בין היתר היא הייתה מפריעה לאיכות החיים בביתם, משמיעה מוזיקה בקולי קולות, מקללת את ההורים שלה, מכה אותם, מרעישה בכוונה בלילות ולא מאפשרת להם לישון. המצב הגיע לידי כך שההורים השתדלו לשהות בביתם כמה שפחות כדי שלא להיתקל בה".
"היא הייתה ילדה רגישה, אך הוריה לא הצליחו לדבר איתה, כי היא לא הייתה מוכנה להקשיב להם. וההורים, שפחדו מפניה, חששו להישאר איתה בבית"', מוסיפה גליקסברג. "מצד אחד הם רצו חיים רגועים לקראת יציאתם לפנסיה, ומצד שני הם לא רצו לגרש את בתם מהבית והם גם לא רצו לפנות לבית המשפט".
"הבת קיללה את ההורים שלה, הכתה אותם והייתה בכוונה מרעישה בלילות ולא מאפשרת להם לישון. המצב הגיע לידי כך שההורים השתדלו לשהות בביתם כמה שפחות כדי שלא להיתקל בה"
עו"ד גליקסברג
עו"ד גליקסברג מספרת שלאחר שיחה כנה שקיימה בין הצדדים הצליחו ההורים להעביר את הקושי ואת המסר שהם אוהבים את הבת, והבת וההורים הגיעו לידי החלטה שההורים ישכרו דירה בעבורה, ישלמו את השכירות ועלויות ההחזקה עד שתתייצב בעבודתה, והיא תעזוב את הבית ללא צורך בהתערבות משפטית.