ב-17 במאי 2020 נפל לראשונה הפור. בנימין נתניהו ובנימין גנץ השביעו באותו יום ממשלת אחדות בחסות הקורונה, ואיתה, לראשונה בתולדות ממשלות ישראל - מודל חילופים קבוע בחוק, שמאפשר לשניהם לשרת כראשי ממשלה לסירוגין. החילופים ההם לא יצאו לפועל ומעולם נתניהו לא התכוון לממש אותם, אבל הפרת ההבטחה ההיא אפשרה לנפתלי בנט וליאיר לפיד להקים גם הם ממשלה במודל דומה. זה קרה שנה וחודש לאחר מכן, ב-13 ביוני ב-2021, ועם שבעה מנדטים עמד יו"ר ימינה בראשות הממשלה.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
שני האירועים האלה הצליחו לייצר את האווירה שבפוליטיקה הישראלית - באמת הכול אפשרי. אם אפשר להשביע ממשלה שהעומד בראשה ניצב על מספר חד ספרתי של מנדטים, כמובן שניתן להמשיך ולהסעיר את הדמיון. ואכן, שתי הממשלות הקודמות, במידת מה, אחראיות על הרכבה של הממשלה הנוכחית, ולא רק בראי תוצאות הבחירות. מרכיבי הממשלה סברו מרגע היוודע התוצאות שאפשר לבקש הכול ולקבל הכול. אלו לא רק הדרישות המופרכות והמפורטות (מדי) של סיעות הקואליציה הנכנסת, אלא גם חלוקת התיקים והג'ובים השערורייתית, שהגיעה למחוזות שגם יוצרי "ארץ נהדרת" לא יכולים היו לשער שיגיעו.
לא בטוח שאפילו המופרעים בתסריטים סברו שיהיה שר רווחה שיתחלף ברוטציה עם שר במשרד הרווחה, שר חוץ שיכהן לשנה, ואז יחליף אותו שר חוץ אחר לשנתיים, ואז ישוב השר הראשון לשנה נוספת. לשר הנגב והגליל יתווסף למשל סגן שר שאחראי על יישום פרויקטים בנגב. לשאלתנו במשדר ההשבעה של חדשות 12 אמר סגן השר המיועד אלמוג כהן, שהוא יהיה "שר באר שבע". יופי של הגדרה.
כל הפיצולים והחלוקות המוזרות היו כאין וכאפס למה שחיכה לנתניהו בליכוד, אלא שאם השותפות הקואליציוניות הצליחו להוציא שלל עצום מנתניהו, בבית - כך התברר - התחזיות כשלו, ונתניהו הוכיח שאיומים לא משתלמים. תזת ישראל כ"ץ כשלה: נתניהו לא חילק תפקידים למי שהוא חייב - אלא למי שהוא (ובני משפחתו) רצו ומי שהוכיח נאמנות.
בראש ובראשונה היו אלו פליטי ימינה עמיחי שיקלי ועידית סילמן: הראשון היה הבורג שנפל מהתמונה שבנט ניסה לשווק בהתחלה, השנייה הייתה הפטיש שריסקה את הזכוכית. שניהם זכו, כמובטח (אם כי אנשי נתניהו טוענים שלא הייתה הבטחה כזו, שזה משול בערך לכך שנטען שהשמש שוקעת במזרח), לתיקי שר נאים. הוא לתפוצות ולשוויון חברתי - היא להגנת הסביבה. מעניין מה היא תחליט לגבי תחנות הדלק, שהרי פשטה שמועה שהן מסוכנות למדי.
אבל לא מדובר רק בשניים שהלכה למעשה הפילו את הממשלה הקודמת: כשמסתכלים על שרשרת המינויים האחרים בליכוד, רואים שנתניהו הלך על העיקרון שבו הנאמנים (שאינם מתעקשים על תפקיד אחד ספציפי כמו דודי אמסלם) מקבלים. יואב גלנט בביטחון, אלי כהן בחוץ, שלמה קרעי בתקשורת, מירי רגב בתחבורה, כמובן יריב לוין במשפטים ואפילו גלית דיסטל - היישר מהמרפסת לתפקיד שרה במשרד ראש הממשלה, שתעסוק בתחומים שבטח יוגדרו אי שם אל תוך 2023. מנגד, המורדים הפוטנציאליים, הבורחים לחו"ל ועושי הצרות לא צלחו הפעם במאבקם. לפחות בינתיים: כ"ץ שונמך לאנרגיה (הרוטציה הזו לא בהכרח תתממש), אמסלם נשאר בחוץ ודני דנון גם. התזה ש"נתניהו מבין רק כוח" - לכל הפחות אותגרה.
עכשיו, אחרי חודשיים של מאבקים וכיפופי ידיים, הגיע שלב המעשה. נתניהו סימן את הדרך בנאום ההשבעה שלו. מבחינתו, יש ארבעה צירים שסביבם תיסוב הממשלה: איראן, הרחבת מעגל השלום, יוקר המחיה והדיור והביטחון האישי. לגבי השניים האחרונים, הדברים ברורים. יש הבטחות בחירות נהירות וברורות, שהזמן יגיד אם הממשלה תעמוד בהן. ויחד עם זאת, מבחינת נתניהו זה עדיין איראן, איראן ושוב איראן.
ראש הממשלה רואה את המאבק בגרעין האיראני כדגל המרכזי שלו, יש בסביבתו מי שמדבר עליו בהקשר הזה כ"שליח של ההיסטוריה". המינוי של צחי הנגבי לראש המל"ל, אחרי שהצהיר באולפן שישי שנתניהו יתקוף באיראן, צריך להיתפס בדיוק באספקלריה הזו. בהיעדר הסכם, האופציה של תקיפה באיראן - או לפחות הצבת האופציה הצבאית כפעמון אזהרה ברור לאיראנים - חוזרת לשולחן. לשם כך, נתניהו יצטרך את השותף בבית הלבן. ביידן סבור בעצמו שההסכם "מת". מה עכשיו החלופה?
הסוגיה הזו מתקשרת בקשר ישיר לנושא הרחבת הסכמי הנורמליזציה. לא בכדי גם נתניהו וגם לפיד סימנו את ההסכם מול ערב הסעודית כקרוב. מתחת לרדאר מתרחשים דברים שבעבר היו נשמעים מופרכים לחלוטין. היום כבר מדובר עליהם כברי הישג, ואולי אפילו בקרוב. גם כדי שזה יקרה ישראל תצטרף את הממשל האמריקני רתום למטרה.
בהודעת הברכה של ביידן לנתניהו לאחר השבעת הממשלה היה אפשר למצוא את הסימנים: הממשל בארה"ב מצפה שישראל לא תחתור תחת פתרון שתי המדינות ולא תבצע שום מעשים שיסכנו אותו. אין לממשל אשליות שלפתע יפרוץ מו"מ מוגבר בין ישראל לפלסטינים, אבל הוא כן מצפה שהמדיניות של הממשלה הקודמת לכל הפחות תישמר. גזרים לפלסטינים, הרחבת ההקלות הכלכליות והאזרחיות, ובעיקר אי הרחבה של ההתנחלויות ושינוי המצב הקיים בשטח. מבלי לומר את זה במפורש, החזירו האמריקנים את המשוואה החדשה לשולחן. זה שוב יצהר תמורת בושהאר, ליתר דיוק, זה אולי ריאד תמורת בושהאר. נתניהו יצטרך לשכנע את שריו החדשים - בדגש על בצלאל סמוטריץ ואיתמר בן גביר - בשני הרעיונות הללו. פשוט - זה לא הולך להיות.
מה הציבור חושב על הממשלה החדשה? האזינו
התפקידים, החולשות והריבים הפנימיים: אופוזיציה ישראלית
איך הההסכם הקואליציוני הראשון ישנה את המציאות בישראל?
>> להאזנה לכל הפרקים של "אחד ביום" לחצו כאן
