גיא הוכמן. קל לבוז לו, לכעוס עליו או להפוך אותו למושא ללעג, אבל מתברר שגם ממש קל לעוף עליו או להגדיר אותו כסוג של גאון קומי – מה שבטוח הוא שהיה מאוד קשה לישראלים בשבועיים האחרונים להתעלם מקיומו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
אחרי שהגיחה שלו למונדיאל בקטאר הניבה סרטונים שגרפו מיליוני צפיות ולייקים, אבל גם איומים על חייו, הוא עשה חושבים והחליט שהדבר הכי נכון עבורו יהיה לחזור לארץ. ועכשיו, כשנרגע מן המסע הסוער, הוא מתיישב לריאיון ומדבר על ההחלטה לנסוע לאליפות העולם בכדורגל, על התחושות שליוו את הנסיעה ועל המסקנות שהסיק ממנה.
הכול התחיל בבסטה של מקלות סלפי
"רואה חשבון. קודם כול רואה חשבון. לזה אני נמשך. ואחרי זה יועץ מס", הוא פוצח בבדיחה בתשובה על השאלה איך הוא מגדיר את עצמו. "אני מגדיר את עצמי, בשפה הכי פשוטה – בדרן. אפשר להגיד שזה נמוך, אבל התוכן הוא בידורי, הבמה היא בידורית. אני בדרן. יש כאלה שמכנים אותי סאטיריקן, שאו-קיי, אולי, בכל הומור יש מידה של סאטירה, במיוחד כשמדובר במקומות נפיצים. אבל בסופו של דבר, המטרה שלשמה נסעתי ולשמה אני חי – זה בידור. ליצור תוכן בשפה המובהקת שלי".
הנסיעה לקטאר היא סוג של סגירת מעגל עבור הוכמן בן ה-34. השפה המובהקת שלו נולדה בנסיעה למונדיאל הקודם, ברוסיה, משם פרסם סרטונים בעלי אופן דומה. "עבדתי באיזשהו מקום, סבלתי נורא. כמתנת פרידה שלחו אותי לעשות תוכן שיווקי במונדיאל ברוסיה. כשהגעתי ראיתי בסטה של מקלות סלפי, קניתי אחד – והחלטתי – אני עושה את התוכן שאני רוצה. ואז הסרטון שעשיתי הגיע למיליוני צפיות. זה היה קו פרשת המים. הבנתי שמצאתי שפה".
"חזרתי מהמונדיאל, התחלתי להיות עצמאי לגמרי", הוא אומר. "חצי שנה מאותו היום הקמתי את המופע הראשון שלי, עוד מעט אנחנו חוגגים 600 מופעים. אני חושב ששם גם מצאתי את הנקודה – כמה חסר הומור בספורט. יש תוכניות אחרות, אבל הן לא מביאות את הדברים מהשטח. כשחזרתי אמרתי, או-קיי, זה עבד במונדיאל, בוא נעשה את זה גם בארץ. אז התחלתי ללכת לקבוצות... התחלתי לגדול, והדבר הזה התפוצץ".
אז השפה שלך היא מה?
"כשלקוח מתקשר אליי הוא מבקש 'תעשה גיא הוכמן'. אני חושב שמה שמייחד אותי זה הקשר הבלתי אמצעי עם האנשים. זה שאני בלי מיקרופון, זה שאני לא רשמי, זה שאני מאוד נגיש. אני חושב שזה מוציא את התגובות הכי אמיתיות בסופו של דבר".
"תמיד הייתי קצת מטומטם, בקטע טוב"
הסגנון של הוכמן אולי נולד ביום שבו קנה מקל סלפי, אבל את הניצנים שלו אפשר למצוא כבר בילדותו. "תמיד הייתי קצת מטומטם, בקטע טוב. קצת מופרע", הוא אומר. "אני לא אשכח שהמחנכת נוגה בכיתה ג' אמרה לי, 'מעכשיו אתה לא מפריע בכל השיעורים, וביום שישי יש לך פינה – המופע של גיא'. זה היה המופע הראשון שלי. אחרי זה הגעתי לכיתת תיאטרון ובצבא, בנח"ל, הייתי לוחם ומפקד".
"ההומור הציל אותי. זה כלי שתמיד מציל", אומר הוכמן. "גם באינטראקציות עם העולם הערבי, בסופו של דבר מגיע בחור חביב ומצחיק – קל להתחבר לזה. אגב, התחברתי לאיראנים הרבה יותר מלאירופאים, אנחנו הרבה יותר דומים להם במזג ובקרבה".
"אני לא אשכח שהמחנכת נוגה בכיתה ג' אמרה לי, 'מעכשיו אתה לא מפריע בשיעורים, וביום שישי יש לך פינה – המופע של גיא'. זה היה המופע הראשון שלי"
בסרטון שהופץ נגדו ועורר את המהומה הופיעו תמונות שלו כחייל ועליהן כיתוב בערבית: "גיא היה ביחידה שרצחה אלפי פלסטינים באינתיפאדה הראשונה והשנייה ונלחם במלחמות שבהן נרצחו משפחות בעזה". "אני לא מוכשר בקטע הלחימתי", הוא אומר, "למרות שזה מה שעשו ממני בסרטון".
افضحوهم. مجرمون. #مونديال_قطر_2022 pic.twitter.com/kKfH0qZXP0
— Samar D Jarrah (@SamarDJarrah) November 27, 2022
כמה הכנת את עצמך למה שיקרה בקטאר?
"אני לא מתכונן. אני יודע לאן אני מגיע, אני רואה את המתיחות. אבל אתה לא מבין עד שאתה לא נוחת שם. אפשר להבין ששונאים אותנו שם עוד לפני, לא צריך להיות גאון. ועדיין, כשמגיעים לשטח מבינים עד כמה זה רציני. המציאות מכה בך ואתה אומר: 'וואלה!'"
הזהירו אותך לפני שנסעת?
"אשתי הייתה אמורה לנסוע איתי, אבל ברגע שהיא ראתה מה עשו למואב ורדי ביום הראשון – היא החליטה לבטל. החלפתי אותה בצלם. ברור שהיא חששה, וגם אנשים אחרים אמרו לי לשמור על עצמי. בהופעה שעשיתי יום לפני הנסיעה אמרו לי לשמור על עצמי כאילו אני נכנס לסג'אעייה, אבל זה כלום לעומת איך שחזרתי. קיבלו אותי כאילו גלעד שליט חזר מהשבי".
עד כמה הרגשת מוגן שם?
"היו אנשים במשרד החוץ שיצרו איתי קשר כבר ביום הראשון. הם אמרו שהם ראו את הסרטונים שלי, 'העבודה שאתה עושה מעולה, אפילו ברמה ההסברתית, אנחנו רק מבקשים שתשמור על עצמך'. אין שמירה ספציפית על הישראלים, אנחנו גם לא כאלה מזוהים. אין דגלי ישראל מול מיליון דגלי פלסטין. הם מתוקתקים הקטארים, אני יכול לספר לך סיפור על כמה מפחיד ללכת ברחובות, אבל זה פשוט לא נכון. בתוך קבוצות האוהדים זה מתחיל להיות מסוכן. אני לא אומר שלא צריך להיזהר, אבל אני לא הרגשתי, מעבר לסרטונים שצילמתי במקומות שנפיצים, שום פחד ברחוב".
"הבנתי שאני צריך להתחפף"
חוץ מנציגות של יוצר תוכן ישראלי, במונדיאל הזה בקטאר יש גם נוכחות ענפה של עיתונאים. חלקם שיתפו בתחושות של עוינות כלפיהם בשל היותם מישראל. "אני הלכתי ליצור את התוכן שלי, לא חשבתי שיקבלו אותנו שם באהבה. ההומור יכול ליצור תחילה של דו-שיח, כמו שעשיתי בסרטון עם האיראנים, אבל בטח לא אני אביא ליחסים דיפלומטיים בין המדינות".
"ההומור הציל אותי. זה כלי שתמיד מציל. גם באינטראקציות עם העולם הערבי, בסופו של דבר מגיע בחור חביב ומצחיק – קל להתחבר לזה"
"המונדיאל לא נקי מפוליטיקות", מוסיף הבדרן. "יש פה מסע יח"צ לנורמליזציה של קטאר בעולם ושל פלסטין, חד-משמעית. הם רוכבים על המונדיאל כדי להביע מחאה, אם הייתי בצד השני יכול להיות שהייתי עושה בדיוק את אותו הדבר. נוצר עכשיו איזה מצג שווא של 'אני נגד העולם הערבי', וזה לא נכון. אני לא נגד אף אחד. אין מופע שלי שאין בו ערבים ישראלים בקהל, חשוב לי לציין את זה".
הבחינו שאתה מישראל?
"עד שלא אמרתי להם – לא. יום לפני שהתפרסם הסרטון המאיים בטוויטר, כבר לא יכולתי לצלם. כשרק הגעתי עליתי ללייב עם מישהו מתוניס. אנחנו חיים בעידן שהמדיה שלי מגיעה לכל מקום. פרסמתי את זה בטיקטוק וזה הגיע ל-4 מיליון צפיות תוך יממה. כשהגעתי למשחק הראשון שהייתי בו, ספרד-גרמניה – ובואי, אלה אוהדים מכל העולם – התחלתי לדבר עם מישהו, והוא אומר לי: 'No, no, I know you. You are from Israel. I'm from Tunisia, I see you on Tiktok'. הם השתלטו לי על הטיקטוק, כל התגובות הן דגלי פלסטין. אני תחת מתקפה".
וברגע שהסרטון נגדך הופץ – מה הרגשת?
"ראיתי אותו אחרי הלילה היחיד שבו ישנתי במלון נורמלי. אמרתי לעצמי שיאללה נתפנק, כי עד אז ישנתי במקום שנראה כמו ג'נין. קמתי לארוחת בוקר ופתאום אני מקבל הודעה: 'תראה מה קורה בטוויטר'. אפשר להגיד עליי הרבה דברים – מטומטם, חסר אחריות, חמוד – אבל דבר אחד שיש לי זו תושייה. גם כשהייתי הקשר של המ"פ במבצע בעזה, ברגעי סכנה, זה נשמע בומבסטי, אבל אני לא מסתער. אני עוצר, חושב שנייה. אז עצרתי והבנתי שאני סיימתי את הסיפור פה ואני צריך להתחפף".
"נקבעה לי טיסה ל-19:00 בערב", ממשיך הוכמן בתיאור, אבל הוא מדגיש שלמרות הפתוס, אין מדובר בבריחה מאלקטרז. "הגעתי לקניון, כי היו לי כמה שעות למשוך, והרגשתי לא בנוח. לא יודע איך להסביר, זה לא שאנשים הסתכלו, אבל פשוט הרגשתי באינטואיציה שאני לא צריך להיות כאן".
לא חשבת להינעל בחדר?
"לא, איזה... החדר רשום על עצמי. למזלי עזרו לי להפוך עולמות ולהקדים את הטיסה בארבע שעות. טסנו למונית, ובתוכה אני אוכל סרטים שהנהג שמע על זה, ואני מחזיק את הווייז לבדוק שהוא נוסע לכיוון הנכון. שאלתי אותו מאיפה הוא, והתפללתי שהוא לא יגיד כווית או סעודיה. ואז הוא אמר: 'I'm from India'. נרגעתי. את הקונקשן עשינו בטורקיה, וגם בשדה התעופה שם נכנסתי לסרטים. רק כשהמראנו לישראל נשמתי לרווחה. זו הייתה עזיבה מושכלת. חכמה. כשחזרתי לארץ ראיתי כמה זה ממשיך להסעיר את העולם הערבי".
נבהלת?
"המשפחה נלחצה, אבל אני, בואי נגיד שלא חששתי לחיי. האם אסע לסיני בקרוב? קשה לי להאמין. לירדן? גם לא. כולם אומרים לי להישאר בארץ כי סימנו אותי. איך אני הפכתי ליעד? זה לא הגיוני".
"איך אני הפכתי ליעד? זה לא הגיוני"
יש לך ילד בן שנה ועשרה חודשים. זה שווה את זה? אתה חושב עליו כשאתה מסתובב ועושה את הסרטונים שלך?
"ברור. אם הייתי רווק, נראה לך שהייתי חוזר כל כך מהר? יכול להיות שאם זה היה מגיע לממדים אחרים הייתי מקבל החלטה דומה, אבל עכשיו יש לי אחריות למשפחה שלי. זה מקום אחר. אני טוב מאוד בשני דברים – אני בדרן לא רע ואבא טוב".
אתה מתאר לאורך השיחה איזשהו ניתוק שמלווה אותך במסעות שלך. אין פחד בכלל?
"אני לא מונע מפחד. השריר הזה קיים, אבל גם כשאני שולף את דגל ישראל ביציע מלא דגלי פלסטין, אני לא מונע מפחד. גם כשאני עולה על במה מול 400 איש בפעם הראשונה, כשאני לא יודע מה הולך, אני לא מונע מפחד. אני משתדל פשוט להגיד לעצמי, 'מה כבר יכול לקרות?' ולקוות לטוב".
אפשר להגיד עליי הרבה דברים – מטומטם, חסר אחריות, חמוד – אבל דבר אחד שיש לי זה תושייה. גם כשהייתי הקשר של המ"פ בעזה, ברגעי סכנה אני לא מסתער. אני עוצר, חושב שנייה"
הייתה פעם בקריירה שבכל זאת, כן פחדת?
"כשעצרו אותי בדובאי כי הסתובבתי עם מצלמה שמתברר שאסור לצלם איתה, חששתי – כי מדובר ברשויות. לא ידעתי מה יכול לקרות. האם חששתי לחיי? לא. הייתי במצבי קיצון גם באצטדיון טדי, גם בהפגנה באפריל 2021 ביפו, ששם באמת הייתה תקיפה. כשאתה משחק באש אתה לא צריך להיות מופתע אם אתה נכווה. הכול בסדר, זה המגרש שבו בחרתי לשחק. אני לא חושב שאני מתגרה בגורל. כן, יש איזשהו ניתוק, ואתה פשוט פועל. צילמתי, ערכתי והייתי כל כולי בעשייה למען המטרה שהיא ליצור תוכן עבור כמעט מיליון עוקבים שמצפים לכך".
זה כמו ספורטאי אקסטרים, שחי בשביל להתגרות בגורל.
"אני לא חושב שאני מתגרה בגורל. יש איזשהו ניתוק, ואתה פשוט פועל. כל קומיקאי יגיד לך את זה. מסתכלים עליך 400 איש מהקהל, כשאתה עולה לבמה אתה פשוט מתנתק ועושה את השואו שלך. וכשאתה שם, בקטאר, כל הימים האלה, אני לא יכול לתת לך איזו נקודה מרכזית – צילמתי, ערכתי והייתי כל כולי במטרה ליצור תוכן".
אמרו שאתה טרול זולל לייקים, שאתה עושה הכול בשביל תשומת לב, שהשפלת ערבים ולעגת להם, שביישת את ישראל ועוד ועוד.
"לא כולם מתחברים לאף אחד. אין דבר כזה קונצנזוס. טוויטר הוא מכונת רעל, אליו אני לא מתייחס כי זה לא מייצג את רוב העם. אם נלך לפייסבוק, 99% מהתגובות תומכות. מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תמיכה, ואני גאה בזה. יהיו את החבר'ה שפחות יאהבו והם אולי גם פחות אוהבים אותי מלפני. את לא מבינה מה קורה לי ברחוב, זה אמיתי. אני מקבל הודעות מאימהות פרסיות שמספרות לי: 'אני נולדתי באיראן, מה שעשית בסרטון השלום גרם לי לבכות. העם האיראני לא כמו שמדווחים עליו בתקשורת'".
"בקשר לכל מיני עיתונאים, זה בסדר. התקשורת תמיד תפרגן פחות, וזה התפקיד שלה – לבקר. האם אני בימים האלה יכול לענות חזרה? כן. ואני עונה חזרה. כי אני חושב שצריך לשמוע גם את הצד שלי. הומור זה משהו סובייקטיבי. מישהו אחד יגיד את זה ומישהו אחר יגיד שאני גאון ושאני חושף את האמת ועושה עבודה יותר טובה מכל גוף הסברה. ברגע שאני איישר קו עם הביקורת, אאבד מהקסם שלי. אני צוחק על כולם ועל הכול. מי שיצפה בסרטונים שלי – אין מגזר אחד שלא צחקתי עליו. יש מי שבוחר להיעלב, ויש מי שלוקח את זה בטוב".