את הפגישה הראשונה שלו עם ראש ארגון הפשע יצחק אברג'יל, שמשון וייס – עורך דינו שמייצג אותו מטעם הסנגוריה הציבורית – לעולם לא ישכח. "זה היה בין כותלי כלא רימונים", הוא נזכר. לדבריו התיק הוצע למספר סנגורים, אך רבים סירבו. "היו כאלה שפחדו, היו כאלה שלא הצליחו להתמודד עם תיק כזה", הוא אומר ומספר שבניגוד להם הוא הסכים מיד: "ברגע שהתיק הוצע לי – הרגיש לי שזה הדבר הנכון. שזה בול".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"ביקשתי לפגוש את יצחק לפני הייצוג", הוא נזכר, "ויצחק הגיע למפגש עם תיק גדול וכוסות קפה, כשאחד הסוהרים מחזיק את הפינג'אן ואז מתחיל טקס שבו יצחק מוזג לכולם קפה, מוציא מהתיק עוגיות כיד המלך ופורס על השולחן. זה היה משהו שאפיין את האולד סקול, משהו שאפיין את העבריינים הבכירים של פעם".
אפשר לומר שכבר אז, במפגש ההוא בכלא רימונים, נוצר החיבור בין השניים. "פגשתי אדם נוטף כריזמה", הוא מספר, "יצחק הוא אדם מאוד חכם, כזה שמדבר בשפה מאוד מכובדת, המפגש איתו, הלשון והמניירות לאורך הפגישה הזכירו לי את הילדות שלי במוסררה, וזה מהר מאוד התחבר אליי בנימים. יחד עם זאת באתי עם חומה מאוד מקצועית, ידעתי מה אני הולך לעשות עם התיק, התכוננתי לפגישה והגעתי לפגישה עם יצחק עם תוכנית סדורה. יצחק מאוד העריך את זה, כי יצחק מאוד מעריך כנות. אני זוכר שאמרתי לו שם שאילחם עבורו בתיק עד עמקי נשמתי".
מאז אותה פגישה בשנת 2016 ועד היום וייס מייצג את אברג'יל, שבשבוע שעבר גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב שלושה מאסרי עולם ועוד 30 שנות מאסר נוספות, במסגרת "פרשה 512" נגד אדריכלי הפשע המאורגן בישראל.
- שלושה מאסרי עולם ועוד 30 שנות מאסר נגזרו על העבריין יצחק אברג'יל
- אחרי 10 שנות חקירה: "פרשה 512" מגיעה לסיומה
- התיק ששינה את מפת הפשיעה: כך רוסק ארגון הפשע הגדול בישראל
אברג'יל הורשע באחריות לשורה של אירועי אלימות רצחניים, כחלק ממסע הנקמה על רצח אחיו יעקב. בעקבות הרצח הכריז ארגונו של אברג'יל מלחמה על כמה קבוצות עבריינים ובהן משפחות אבוטבול ואוחנה, וכן ארגונו של זאב רוזנשטיין.
המלחמה הפלילית בין קבוצות העבריינים הגיעה לשיאה בין השנים 2002–2003, בשורה של אירועי אלימות רצחניים. בין השאר כללו האירועים את ניסיון ההתנקשות ברוזנשטיין ברחוב יהודה הלוי בתל אביב ב-2003, שבו נרצחו שלושה אזרחים חפים מפשע במה שנחשב לפיגוע החמור ביותר שבוצע ממניע פלילי במדינת ישראל.
"מדובר בארגון פשיעה שלא היה כמותו באותם ימים, ובספק שעד היום. מדובר בקטגוריה אחרת של פשיעה", קבעו השופטים. "נאשם 1 (אברג'יל) היה אביו של הארגון, האלטר אגו של הארגון, מי שהנחה ונתן את אישורו של הארגון", הוסיפו.
"בקלות הייתי יכול להיות בצד השני"
הפגישה עם וייס, שמגדיר עצמו "סנגור בנשמה", הייתה קשה מאוד לתיאום. במהלך היום וייס עובר מדיון לדיון. בבוקר אפשר לפגוש אותו באולמי המעצרים עם נרקומן שנעצר ושאותו הוא מנסה לשקם, וכמה שעות לאחר מכן הוא יכול לטפס כמה קומות לבית המשפט המחוזי ולייצג את יצחק אברג'יל בתיק.
וייס, בן 48 ואב לחמישה, גדל כאמור בשכונת מוסררה בירושלים. בגיל צעיר התייתם מאימו, ודודתו הייתה מי שגידלה אותו. "אומצתי על ידי הדודה שלי, שדאגה לי וגידלה אותי בבית ספרטני, שבו אי אפשר לזוז ימינה או שמאלה", הוא מספר. "אומנם הייתי ילד לא קל, ממש בנדיט, והסתובבתי הרבה למטה ברחוב עם כל מיני טיפוסים – אבל למרות הכול, לא הצלחתי להסתבך".
וייס מספר שמוסררה של אותם ימים הייתה מוגדרת כשכונת פשע: "זאת הייתה שכונה של סמים ופשע. את חלק מהדמויות שקשורות ליצחק אברג'יל הכרתי מהשכונה. ראיתי את הפשע מתהווה מול העיניים שלי, ככה למדתי לדבר איתם עוד כשהייתי ילד. בקלות הייתי יכול להיות בצד השני".
"ראיתי מול עיניי איך אנשים הופכים לעבריינים, עם אותם אנשים הייתי מדבר בגובה העיניים, בשפתם, כדי להבין מאיפה הם באים, והיה נראה לי טבעי לייצג אותם. בגלל זה היה לי קל בחיבור עם יצחק אברג'יל. למפגש הראשון איתו הבאתי את מי שאני – את אותו שמשון שגדל במוסררה".
הוא סנגור כבר יותר מ-20 שנה. "ייצגתי בתיקים סבוכים ומורכבים, הראשון בהם היה של יחיא טורק", הוא מספר. טורק, בן למשפחת פשע מיפו, הורשע ב-2011 בהנחת מטען החבלה שהוביל למותו של הילד בן ה-3 אביב אילוז ז"ל. המטען הונח ב-1999 מתחת למכוניתו של אביו, איש השוק האפור, אשר אילוז.
"יחיא היה עד מדינה בתיק, אולם בסופו של דבר, כשהחליט שלא להעיד, הפרו בפרקליטות את ההסכם איתו והגישו נגד כתב אישום בגין רצח", מספר וייס. "זאת הייתה הפעם הראשונה שפגשתי בפשיעה חמורה. משם כל המסלול שלי השתנה, זאת הייתה הפעם ראשונה שהייתי מרותק לז'אנר הזה – לייצג בתיקים של פשיעה מאורגנת ומאוד חמורה. מה שבעיקר משך אותי הוא האתגר העצום, ההיקפים של חומרי החקירה גדולים מאוד, עם נאשמים מאוד מורכבים ולא פשוטים, חלקם מתוחכמים מאוד – מאוד קסם לי האתגר הזה".
"כשאני ועו"ד אבי כהן, שגם הוא ייצג את טורק, הצלחנו לזכות את יחיא מתיק הרצח, זה מבחינתי נתן לי תמריץ – הבנתי שאני במקום הנכון", אומר וייס ומוסיף: "לצד זה עבדתי עם הסנגוריה הציבורית על הרבה תיקים של 'עלובי החיים', זה מכניס אותך למצב מאוד אידאולוגי של להגן החלש, להגן על מי שלפעמים המדינה דורסת אותו עם כל המשאבים והכוח שלה – ואתה כסנגור צריך לעזור לו להיגמל מסמים או שלא להיכנס לכלא, להחזיר אותו למסלול, זה צעד שמאוד חשוב לי בקריירה. אני סנגור בנשמה, וזה לא משנה אם אני מייצג את יצחק אברג'יל או את אחרון הנרקומנים – מבחינתי שניהם בני אדם ושניהם צריכים לקבל ייצוג הולם", מצהיר וייס, שייצג בעבר גם את האנס הסדרתי בני סלע ואת הרופאה המרדימה ד"ר סבטלנה רוסו, שהואשמה בהריגה של הילדה נטע-לי בורוסקי בת ה-4 בבית חולים אסותא בתל אביב, והורשעה.
היחסים עם אברג'יל: "זוגיות ארוכה ואינטנסיבית"
לאורך שנות משפטו של אברג'יל ידעה מערכת היחסים המשפטית בין השניים עלויות ומורדות. היו פעמים שאברג'יל היה לא מרוצה מהתנהלות המשפט ודרש מבית המשפט לפטר את וייס, ובית המשפט היה זה שמרגיע את העניינים ומזכיר לאברג'יל שאם הוא יפטר את וייס, לא יהיה לו ייצוג, כי וייס הוא נציג הסנגוריה הציבורית מטעם המדינה.
"זאת זוגיות מאוד ארוכה ואינטנסיבית", אומר וייס, "היו המון דרמות במהלך המשפט הזה. לפעמים האינטרסים מתנגשים, יש דברים שיצחק רואה מבעד למשקפיים שלו, ואני לא רואה את זה ככה".
מה עמד מאחורי העימותים שלך עם אברג'יל?
"נשבעתי לעצמי שאני לא הולך שבי אחרי הדמות והכריזמה. הזהרתי את עצמי בכל פעם שהמגנט הזה משך אותי אליו ולא נכנעתי לו. הרגשתי שיצחק כל הזמן בוחן אותי לאורך המשפט. היה כל הזמן מתח בין מה שיצחק רצה שאטען בדיון לבין מה שהיה נכון לעשות, ואני נעמדתי על הרגליים האחוריות – ועל הרקע הזה עלו היחסים על שרטון".
"למדתי להתעלות מעל המחאות של אברג'יל, כי אני מאמין ובטוח בדרך שלי", מסביר וייס. "במהלך אותם ויכוחים היה משפט שהייתי חוזר עליו כמו מנטרה: 'יצחק, אתה יכול לכעוס עליי, לפטר אותי, לעשות לי מה שאתה רוצה, אני לא אעשה משהו שיפגע בך ויעמיד בסכנה משפטית".
מה היו היחסים שלך עם ראש הרכב השופטים, השופטת גיליה רביד?
"היחס שלי אליה היה יחס מכבד וטוב. אני לא עורך דין של הצגות וסצנות באולם הדיונים. זה היה חלק מהסכם שלי עם יצחק, אני עושה את מה שנכון. אומנם לא אהבתי את התנהלותה כשופטת לאורך המשפט, אבל היחס היה מכבד".
מה הייתה הבעיה שלך עם היחס של השופטת?
"היא תביעתית, כזאת שבולעת את גרסת התביעה בשקיקה. כל מה שניסים (עו"ד ניסים מירום, התובע במשפט – א"ר) יאכיל אותה היא תאכל. היה מתסכל לראות את זה, בשלב מסוים לאורך המשפט אתה מבין שזה קרב אבוד מראש".
מהרשות השופטת נמסר בתגובה: "הדברים שמייחס עורך הדין וייס לבית המשפט חסרי שחר וסגנונם הבוטה אינו מכבד כלל וכלל. בית המשפט ניהל את התיק באופן מקצועי ושמע את כל הצדדים בתיק באופן מאוזן. נימוקי בית המשפט פורטו בהרחבה בפסק הדין הכפוף לערכאת הערעור".
"אני הובלתי את הסדר הטיעון"
אחד האירועים המרכזיים מבחינתו של וייס במשפט היה הניסיון ללכת עם כל מעורבי הפרשה לעסקת טיעון שבמסגרתה יודו הנאשמים בחלק מן העבירות, יורשעו בהן ויישלחו לעונש מאסר מופחת.
"אני מדבר איתך על נתון מדהים", הוא אומר. "הפרקליטות הסכימה להגיע עם יצחק אברג'יל להסדר טיעון שלא כולל אישום ברצח, לאחר שכל עדי המדינה העידו – וזה אמירה. אני הובלתי את הסדר הטיעון הזה. אחרי 27 ישיבות גישור הצלחנו להביא את התיק למצב הזה", הוא מוסיף ומסיר מעל הקיר תמונה. כשמתקרבים אל התמונה מבינים שלא מדובר בפריט אומנות אלא בהסדר הטיעון שעליו חתמו רוב המעורבים. "רגע לפני החתימה עליו מול הפרקליטות הוא עלה בתוהו", הוא אומר בכעס.
בתום שלב ההוכחות בפברואר בשנה שעברה ניסתה שוב ראש הרכב השופטים גיליה רביד לדחוק בתובע, עו"ד ניסים מירום, להגיע לפשרה. על כך השיב מירום, שהקדיש את שני העשורים האחרונים לגבש את הראיות נגד אנשי ארגון הפשיעה של יצחק אברג'יל: "הרכבת נסעה".
רגע לפני ההצגה לפרקליטות התחרט אברג'יל על כך שחתם על הסדר הטיעון ואמר: "זה בטל ומבוטל". וייס זוכר את השיחה שלו עם אברג'יל אחרי ההחלטה הזאת. "יצחק היה מודע לעובדה שאם לא יחתום על הסדר הטיעון רבים הסיכויים שאת שארית חייו הוא יבלה מאחורי סורג ובריח. אני, האדם הנורמטיבי שחי את החיים הנורמטיביים, לא מסוגל להבין את הראש הזה, וכשאני בא ליצחק ואומר לו: 'אתה מבין את הסיכון שאתה לוקח, אתה עוד כמה זמן תוכל להגיד שהכול מאחוריך וללכת עם הנכדים לשחק בחוף הים'. ויצחק אומר לי דבר נורא פשוט: 'אתה בחיים לא תבין את זה – זה אנחנו, אלה העקרונות שלפיהם אני חי וזה המחיר שאני משלם. לא אבגוד בזה בחיים".
איך הרגשת אחרי שהסדר הטיעון לא אושר?
"ראיתי בנפילת ההסדר כישלון אישי שלי. אתה כל הזמן אומר לעצמך 'מה עשיתי לא בסדר?' יש פה חיים של בן אדם, לא יכולתי להפקיר אותו, לא יכולתי להחליט בשום שלב שאני קם והולך. התחלתי הליכי מיון לשפיטה ועצרתי באמצע את המיונים, כי לא יכולתי לעזוב באמצע את ההליך. זה היה מתסכל, הסתובבתי חודש שם בתחושה קשה ונוראה. לא דיברתי עם יצחק יותר מחודש. כעסתי על ההתנהלות".
"לצד האדם יצחק אברג'יל, צמח המותג יצחק אברג'יל"
על אמירת השופטים במעמד גזר הדין כי "מדובר בארגון פשיעה שלא היה כמותו" אומר וייס שמדובר בגופה: "הם ירו בארגון שכבר לא קיים יותר. מה שהם עשו היה חוכמה מאוד קטנה".
"כשיצחק עלה לדוכן העדים וסיפר את סיפור חייו – המטרה לא הייתה שהשופטים ירחמו עליו, המטרה הייתה להראות את הכרוניקה שנדבקה ליצחק אברג'יל מגיל מאוד צעיר", הוא מנסה להסביר את הפער בין הדימוי של אברג'יל לאברג'יל האדם.
"רק אחרי השחרור הראשון שלו מבית הסוהר יצחק מבין בפעם הראשונה איזה כוח רב צבר", הוא מסביר. "לצד האדם יצחק אברג'יל, צמח המותג יצחק אברג'יל – אישיות עם חיים משל עצמה, שאולי חיה גם היום, אבל לא קשורה לאיש הזה. ויצחק אדם חכם, מבין את זה מאוד מהר ומתחיל ליהנות מהמותג יצחק אברג'יל".
"יצחק אומר למקורביו – כמו שכולם נהנים מהמותג הזה, גם אני נהניתי מזה, הרווחתי כסף וצברתי טובות הנאה", הוא אומר. "אני לא מנסה להגיד שיצחק אברג'יל צדיק, אבל נעשה לו עוול, בזה שהוא לא זכה למשפט הוגן, כי חיפשו את הרשע".
"כופפו את הראיות", הוא מסביר את עמדתו, "הביאו עדי מדינה שברור שהם משקרים. יצחק לא קשור לפיגוע הפלילי ביהודה הלוי, במידה רבה עם השנים יצחק נהיה נמר מנייר".
"אני לא מכניס את המצפון שלי לשם"
אברג'יל שוקל את צעדיו ובוחן אפשרות לערער לעליון, אך עדיין לא ידוע אם וייס יהיה מי שילווה אותו אם וכאשר יערער על גזר הדין. על כך אומר וייס: "אני מקווה שהשופטים בעליון יבחנו את התיק בלי להתחשב במותג הזה, בערך הוויקיפדי הזה 'יצחק אברג'יל'. שישימו את השם בצד ויעסקו בתיק בצורה אובייקטיבית נטו".
אברג'יל הואשם ברצח שלושה חפים מפשע ובפציעתם של 50 איש בפיגוע הפלילי ברחוב יהודה הלוי. איך אתה מגיע לתיק כזה במצפון נקי?
"לסנגור לא אמור להיות מצפון. שאלת המצפון ביחס לסנגור היא שאלה שלא קיימת. סנגור לא יודע אם הנאשם שהוא מייצג עשה או לא עשה, זה לא שאלה שסנגור שואל – הוא בוחן את הראיות שיש בתיק".
"אני עושה עבודה מקצועית", הוא מסביר. "בדומה לרופא שעכשיו מביאים לו פצוע לחדר מיון, הוא לא יודע אם זה מחבל או לא מחבל – הוא רואה גוש בשר שצריך לטפל בו. כמו רופא שלא נכנס לשאלה אם ראוי או לא ראוי לטפל בבן אדם כזה, או איזה מעשה הוא עשה, סנגור בוחן את הדברים במנותק מהרגש, במנותק מהלך הרוח הציבורי ובמנותק מהלך הרוח בין החברים או המשפחה. הוא בוחן את הדברים בצורה מקצועית מאוד, זה מה שמנחה אותך לאורך כל המשחק הזה, חד-משמעית, זה מה שמנחה כל סנגור".
"האמת היא לא שם המשחק", הוא ממשיך. "במשפט כל אחד בעצם מחזיק באמת שלו. התביעה מחזיקה באמת שלה והנאשם מחזיק באמת שלו, ומי שמצליח לשכנע את בית המשפט שהאמת היא האמת שלו הוא מי שמנצח – אין לזה קשר לאמת האבסולוטית".
אז שמשון הולך לישון ברוגע?
"חד-משמעית – אני לא מכניס את המצפון שלי לשם. זה כמו בסיפור של הברנוער, כשייצגתי את חגי פליסיאן (שהואשם ברצח בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב ולאחר מכן בוטל כתב האישום נגדו – א"ר). כצופה אתה מסתכל ואומר 'אוי ואבוי', אבל כסנגור אתה מחליף כובע ומנתק את הרגש, המצפון והערכים".