בבית שממוקם מחוץ לפריז, חיה הזמרת יעל נעים עם בן זוגה, שני ילדים ושני אולפנים. בשיחה איתה אי אפשר לפספס שמדובר באומנית-יוצרת: מצידו האחד של המסך קלידים וסינטיסייזרים, ומצידו השני של המרקע פורטרטים של נשים דמיוניות שציירה יעל. נגיע אליהן בהמשך.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
לא הרבה ישראלים מכירים את נעים בשמה, שבעבר הייתה בין הנציגות הישראליות הבודדות שלנו ב-MTV ובמצעדים הנחשבים בעולם.
כן, "New Soul" שלה הוא מסוג השירים שכמעט אין אחד שלא מכיר. הוא הביא לה פריצה בין-לאומית ושיא לאומן ישראלי בבילבורד האמריקני: מקום 7 במצעד ההשמעות השבועי של מגזין המוזיקה - המשבצת הגבוהה ביותר שאליה הגיע יוצר מהארץ אי פעם.
"הייתה לי ילדות מדהימה בישראל"
יעל בת ה-44 הגיעה לשלב שבו יותר ממחצית מחייה היא מתגוררת בצרפת. את האביב האחרון היא העבירה בסיבוב הופעות באירופה ועצרה בתחנות כמו לונדון, ברלין ואמסטרדם, לאחר שכמו אומנים רבים, היא נאלצה לדחות את הטור שנועד לקדם את אלבום האולפן "Nightsongs", שיצא בדיוק כשהקורונה פרצה בעולם.
אני מודה שלא ממש מצאתי אזכור לביקור שלך בארץ בשנים האחרונות או להופעה, כמובן שגם הקורונה השפיעה על התמונה, אבל את מרגישה שהמרחק הגיאוגרפי מוביל לריחוק מסוים?
"לא, אני באה המון. החברים הכי טובים שלי הם מהארץ. המשפחה שלי בארץ. מבחינת הופעות, בדרך כלל 50% מהטור שלי מתקיים בצרפת, ו-50% האחר בארצות הברית, ברזיל או יפן. גם הארץ תמיד הייתה שם, אבל זה דורש זמן לחזור לכל המקומות האלה".
"החברים הכי טובים שלי הם מהארץ. המשפחה שלי בארץ, אבל מבחינת הופעות, בדרך כלל 50% מהטור שלי מתקיים בצרפת, ו-50% האחר בארצות הברית, ברזיל או יפן"
היא מספרת שנולדה בצרפת ועלתה לארץ בגיל 4. "הייתה לי ילדות מדהימה בישראל. אהבתי את החופש, את העובדה שבית הספר מסתיים מוקדם יחסית, אחרי הצהריים אתה עם חברים, ובסוף השבוע הולכים לים. כבר כשהייתי בת 9 התחלתי לעשות מוזיקה ונחשפתי לכל מוזיקה שקיימת - קודם התאהבתי בקלאסית, אחר כך גיליתי יוצרים בין-לאומיים כמו ג'וני מיטשל וניק דרייק, ואהבתי גם אומנות באופן כללי".
"נמשכתי לכך שדרך האומנות הלבבות שלנו מתחברים. אין הפרדה בין רקעים ואין התניות חברתיות, מיניות או תרבותיות שמנסים להפעיל עלינו. הרגשתי את הצורך לחוות על בשרי את הדבר הזה שמחבר בינינו, ואני חושבת שכאן נולדה המחשבה שיום אחד אני אטייל בעולם כדי לחוות את זה ולהיחשף לתרבויות שונות".
בתיכון היא למדה מוזיקה ובצבא שירתה כסולנית תזמורת חיל האוויר. "לא הייתה לי לא מודעות פוליטית ולא חברתית והייתי בצבא כמו כולם. גם שם למזלי שרתי, כי לא נראה לי שהייתי מסוגלת לעשות משהו אחר".
"בגיל 22 קניתי את הדירה הראשונה שלי"
לצד הרצון לטרוף את העולם, נעים מספרת על הקשיים בתעשיית המוזיקה בארץ, שהובילו אותה לעבור לחו"ל: "היו לי כמה הצעות חוזים, אבל זה הזכיר תנאים של בית סוהר מאשר חוזה עבודה. זו מדינה קטנה, אין שוק, והחוזים רצו לשאוב ממך הכול בלי לתת כלום". נקודת מפנה נרשמה כשנעים הוזמנה לשיר במופע צדקה בפריז: "נסעתי כשאיתי דיסק עם סקיצות של מוזיקה, מגיל 12 אני מקליטה את עצמי ומפיקה את השירים שלי. בין יושבי הקהל באותו אירוע נכחו מפיקים חשובים, שכמה ימים אחר-כך הציעו לי חוזה בחברת EMI".
פריז הייתה מבחינתך אהבה ממבט ראשון?
"האמת שלא, בזמנו לא אהבתי את פריז בכלל. היו לי זיכרונות של חורף, משהו סגור, וממש לא פינטזתי עליה. העניין הוא שחוזה עולמי ב-EMI Music היה כל מה שחלמתי עליו. אז בתור התחלה אמרתי לעצמי שזה זמני - אני אעבוד על תקליט, אהיה סופרסטאר ואחזור הביתה".
"בזמנו לא אהבתי את פריז בכלל. אז בתור התחלה אמרתי לעצמי שזה זמני - אני אעבוד על תקליט, אהיה סופרסטאר ואחזור הביתה"
יעל, שחתמה על החוזה הראשון בשנת 2000 כשהייתה בת 21, הבינה כי זה קרה מהר מדי ומוקדם מדי, ואלה לא האנשים המתאימים לה מבחינה אומנותית. יחד עם זאת, זו הייתה לטענתה טבילת אש שהכניסה אותה לעניינים: "ככה התחלתי לעבוד ולהכיר את החברים הראשונים שלי, ובגיל 22 יכולתי לקנות את הדירה הראשונה שלי. עמדתי על הרגליים. זה נתן לי עצמאות אישית וכלכלית בכלל כבן אדם".
"החלטתי שאני לא חוזרת לארץ והתחלתי לכתוב בעברית"
יעל החליטה לעזוב את חברת התקליטים, נסעה לניו יורק וחזרה לפריז. "תמיד הייתה המחשבה: אוטוטו אני צריכה לחזור לארץ", היא אומרת. "רובנו מתוכנתים לכך שבסוף חוזרים לארץ. גדלנו על זה. אז מה זה אומר בעצם? שאי אפשר לנטוע שורשים כי תגדע את עצמך?"
"תמיד הייתה המחשבה: אוטוטו אני צריכה לחזור לארץ. רובנו מתוכנתים לזה. אז מה זה אומר בעצם? שאי אפשר לנטוע שורשים כי תגדע את עצמך?"
"זה היה מורכב רגשית כי אתה לא מתחבר לסביבה שלך ולא מתחייב אליה", ממשיכה יעל. "כל הזמן התנהלתי לפי סימני שאלה - לא נרגעתי ולא חייתי את ההווה". יש לה אפילו דוגמה משעשעת לכך: "ההורים שלי במשך שנים חיו בפריז. הם ידעו שהם רוצים לחזור לארץ ולכן הם החליטו שהם לא קונים ספה 'כי בשנה הבאה חוזרים'. עד שיום אחד הם אמרו - 'מספיק, קונים ספה' - אז הם קנו ספה וחזרו לארץ".
בימים שבהם לא מצאה את עצמה בבירה הצרפתית, יעל הבינה כי היא לא מתכוונת לעבור שוב ורצתה להתמקד ב"כאן ועכשיו" שלה: "הבנתי שאני רוצה להפסיק עם הניתוק הרגשי, לאפשר לעצמי להתקרב לאנשים ולראות מה אני עושה עם מה שהתחלתי כאן. דווקא בעמדה שבה אני לא חוזרת לארץ, התחלתי לכתוב בעברית. כתבתי את התקליט הראשון, ובמקביל הייתי מאוכזבת מהתעשייה. הם רצו שאני אכתוב להיט ועוד להיט, וזה מבחינתי היה תבניתי מאוד בתקופה שבה אני בכלל צריכה להבין מה יוצא ממני - לא משנה אם זה ימצא חן או לא. לכן, החלטתי להפסיק לחפש קריירה בין-לאומית ופשוט לעשות מה שעדיף לי".
"זה היה כמו כדור שלג, התחלתי לקבל הצעות"
"התחלתי להקליט את האלבום, ואחרי כמה שנים בפריז שבהן פגשתי רק גורמים מהביזנס שמחפשים את הכוכב הבא, התחלתי להיפגש עם אומנים כשהמוטיבציה הראשונה שלי היא מוזיקה ולא קריירה. באחת הפעמים בצרפת ביקשתי ללוות בפסנתר את אחת החברות שלי בהופעה, ודויד דונטיין, השותף המוזיקלי שלי, היה הפרקשניסט. זו הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו, ומפה לשם התחלנו ליצור מוזיקה ביחד".
"אהבתי את הדרך שבה הוא מסתכל על הדברים", מסבירה היוצרת, "הוא היה רגוע ולא ניסה לדחוף את עצמו. הוא עודד אותי להפיק את התקליט בעברית והתחיל לסייע לי. הוא תמיד אמר לי 'זו את, זה מיוחד וזה שלך'. אחרי שנה היה לנו דבר שהתחיל להיראות כמו תקליט והחלטנו להוציא אותו בלייבל עצמאי, וככל שעבדנו על החומרים, זה היה כמו כדור שלג. התחלנו לקבל הצעות יותר ויותר רציניות".
בתוך כל זה התחיל הטירוף סביב השיר "New Soul" שהביא לפריצה הגדולה שלה בזכות ליהוקו לפרסומת של אפל, פריצה שמזכירה את זאת של נגה ארז, כמה שנים מאוחר יותר עם השיר "Dance While You Shoot" שהחברה בחרה לפרסומת ההשקה של אפל מיוזיק ב-2017.
"בקיץ 2008 שחררנו את השיר New Soul" לרדיו בצרפת", היא מספרת איך הכול התחיל. "חיכינו שהוא ייכנס לרדיו כמעט הכי מסחרי, ובסוף הוא פרץ ברדיו הכי מסחרי שיש. זו הייתה הפתעה מטורפת, הוא הושמע 8-7 פעמים ביום. במקביל, השיר הגיע גם לארצות הברית, ותוך חודש הגיעו שתי הצעות מפתות מאוד: אחת לפרסומת לחברת שוקולד עם סכום כסף גדול, והשנייה למשהו לא מאוד ברור - מסוכנות כלשהי, שאחר כך בדקנו והבנו שזו סוכנות של אפל".
יעל מספרת כי בהתחלה הם התפתו לסגור עם יצרן השוקולד בשל הסכום הנאה "שמכסה את כל ההוצאות של התקליט פלוס פלוס". אבל שותפה ליצירה ולימים גם בן זוגה, דונטיין, הכריז: "אם היום יש לנו שוקולד, גם מחר יהיה שוקולד. אפל זו חשיפה מסוג אחר".
"כמעט התפתינו לעשות פרסומת לחברת שוקולד, אבל אז דויד אמר 'אם היום יש לנו שוקולד, גם מחר יהיה שוקולד. אפל זו חשיפה מסוג אחר'"
"ואז אפל קרה", ממשיכה נעים. "לא שיתפו אותנו בכלום, לא באופן שבו הם ישתמשו במוזיקה וגם לא במוצר שהשיר אמור לקדם. חיכינו כמו ילדים טובים, ואחרי כמה זמן כשהפרסומת למחשב 'מקבוק אייר' הראשון יצא - ראינו מה נהיה מזה. בצרפת השיר כבר היה להיט גדול, ואז גם נוצרה החשיפה ביתר העולם. הכול קרה מהר כל-כך, תוך כמה שבועות. אפל החליטו לתמוך בנו כי אנחנו עצמאים, אז הם משכו אותנו לשערים של iTunes בעולם. במצעדים ראינו איך השיר קופץ מהמקום ה-30 ל-11, ואז ל-5, ככה עד למקום הראשון".
"כשהפרסומת יצאה, הכול קרה מהר כל כך. תוך כמה שבועות ראינו במצעדים איך השיר קופץ מהמקום ה-30 ל-11, ואז ל-5, ככה עד למקום הראשון"
הפרסומת שהזניקה את הקריירה שלה:
"התאהבנו ומאז אנחנו יחד"
זמרים שפורצים בגיל צעיר הם תופעה. כך קרה לג'סטין ביבר בגיל 16, ועוד הרבה קודם לכן לאלאניס מוריסט בעודה בת 21. לנעים, שהייתה אז רגע לפני החלפת קידומת לגיל 30, הייתה נחמה קטנה: "צחקתי עם עצמי כשהשיר הגיע למקום הראשון שפרצתי לפני גיל 30. גם אז זה כבר נחשב עיתוי מאוחר לפריצה בקריירה".
במקביל לשירים בעברית, יעל מעידה כי לא הפסיקה לכתוב באנגלית, ובהם את השיר "Lonely". "בתקופה הזאת הבנתי - או.קיי, עשיתי טעויות, אני עוד אעשה טעויות וזה לא נורא. יש לי עוד המון ללמוד. דויד ואני רצינו להישאר עצמאים אז חתמנו בלייבל עצמאי, ובנוסף לכך התאהבנו בתוך כל הסיפור. מאז אנחנו ביחד".
מה הרגשת שלא עשית נכון?
"אוי, מלא דברים. ציפיתי להיות כוכבת בין-לאומית ופתאום אני צוללת לתוך מוזיקת פולק שהיא לא מסחרית ואני מאושרת. בחיים האישיים אולי הייתה ציפייה להיות במערכת יחסים עם גבר יהודי, והנה אני מתאהבת במישהו שהוא לא יהודי וזה ממש לא הזיז לי באופן אישי. אבל זו עדיין שאלה שנשאלת בקטע של 'מה יגידו'".
"ציפיתי להיות כוכבת בין-לאומית ופתאום אני צוללת לתוך מוזיקה לא מסחרית. הייתה אולי ציפייה להיות במערכת יחסים עם גבר יהודי, והנה אני מתאהבת במישהו שהוא לא יהודי"
"בסוף, החלטתי לזרום עם מה שקרה לי, לקבל את מה שהחיים מביאים לי, ולהפסיק להתנגד, לתכנן או לשתף פעולה עם המניפולציה של החיים, עם איך שהם כביכול צריכים להיראות. זה מורכב בגלל אותן התניות חזקות כמו הפחד לאכזב את עצמך או את המשפחה".
כמו מה שאמרת על השיבה המצופה לכאורה לארץ.
"בדיוק, מה זה אומר? שלעולם לא אחזור? זה יוצר קונפליקט עצמי. מה שהיה נחמד לגלות עם הזמן, זה שברגע שאתה נרגע לתוך מה שיש, הכול מסתדר איך שהוא. תקליט שלא היה אמור בכלל לצאת, הצליח לפתע ברמה העולמית, ולא דויד ולא אני היינו מפיקים מנוסים. אני חיה בצרפת חיים מאושרים כבר 23 שנה, יש לנו שני ילדים מתבגרים שאנחנו מגדלים אותם, והכול בסדר".
על העבודה המשותפת עם בן זוג שהוא גם שותף ליצירה, טוענת יעל כי "זה בתקופות": "בהתחלה זה היה קל, טבעי ודי מדהים, ואחר כך עם השנים עלו כל מיני תסכולים. הרגשתי צורך להוכיח לעצמי שאני יכולה לעשות משהו בלי גבר מאחוריי, גם בקטע פמיניסטי וגם בעקבות משבר גיל 40. ככה יצרתי את האלבום 'Nightsongs' לבד. עברתי את זה ועכשיו אנחנו חוזרים לעבוד ביחד. זה לא קל, כי אלו תהליכים של בני זוג. יש עליות ומורדות. אז אנחנו עובדים ביחד אבל זה קשה. אבל אנחנו עובדים ביחד".
זמרת השנה של צרפת
הישג כפול לנעים נרשם ב-2011 ושוב ב-2016 כשהמוזיקאית נבחרה פעמיים בטקס פרסי המוזיקה הצרפתי, לזמרת השנה של צרפת - אירוע המקביל במעמדו ובחשיבותו לגראמי.
בזכייה השנייה אמרת שצרפת היא ארץ נפלאה שמקבלת אותך כבר שנים רבות. זה לא סוד שבמשך שנים התושבים היהודים סובלים מתקריות אנטישמיות לא מעטות. עד כמה זה משפיע על המציאות שלך שם?
"בוא נגיד ככה", היא לוקחת רגע לחשוב, "אני לא חוויתי מעולם שום חוויה אנטישמית אישית, אבל אני יודעת שזה קיים. אני יכולה להגיד לך שפגשתי אנשים שחורים, מוסלמים, יפנים - אנשים מכל המוצאים האפשריים - והיה לי הכבוד להכיר חבר'ה שהם לא בעוינות כלפי השונה מהם. הם באו לכאן בגלל שזה כור היתוך של תרבויות, ולזה הם זקוקים. פגשתי אנשים דומים לי מבחינת העניין והסקרנות אחד כלפי השנייה".
"מצד שני", היא ממשיכה, "כן, יש בעיות בצרפת. יש יהודים שחוו אנטישמיות וגם חבריי המוסלמים חווים גזענות. דויד בעלי הוא שחור, אז הוא חווה גזענות כמעט בתדירות יומית בכל מיני דרכים סמויות. אפילו אני כאישה חווה את זה. אני חושבת שכל מיעוט, שהוא לא גבר לבן דומיננטי, חווה בשלב מסוים בחיים סוג של אפליה. זו הבעיה שלנו כבני אנוש, תמיד יש קבוצה שתרגיש עליונה מעל קבוצה אחרת בגלל סיבות כאלה ואחרות".
אפילו מחאת ה-BDS והסכסוך הישראלי-פלסטיני כמעט פסחו לגמרי על הקריירה של נעים מעבר לים, למעט מקרה אחד שזכור לה היטב. "זה קרה לי פעם אחת", היא משחזרת. "כמה פעילים פרו-פלסטינים הפגינו בכניסה להופעה שלי. הם היו חמישה בסך הכול, והם היו מותק. מה שבחרתי לעשות זה להזמין אותם לשיחה, לשמוע מה הם חושבים ולחלוק איתם מידע. הם הביאו אינפורמציה מעניינת ובהתאם הם גם למדו ממני דברים שהם לא ידעו. אפשר לומר שבסוף השיחה הם יצאו פחות מקובעים וכבר לא הכול היה שחור או לבן. גם אני אמרתי להם שאני לא רואה את עצמי 'פרו' של אף צד, אז בואו נדבר. אני מבינה מה הם מנסים לעשות".
"כמה פעילים פרו-פלסטינים הפגינו בכניסה להופעה שלי והם היו מותק. הזמנתי אותם לשיחה אמרתי להם שאני לא רואה את עצמי 'פרו' של אף צד"
כשנתקלת בדבר כזה, הרגשת בכלל מין תחושת שליחות שאת צריכה לייצג את ישראל? זו ביקורת שמושמעת לעיתים קרובות כלפי גל גדות, כשהיא בוחרת שלא להתבטא בהסלמות ביטחוניות.
"אני צריכה לייצג את ישראל? נראה לי קצת מוגזם. זו אחריות נורא גדולה. קודם כל, אני לא רואה איך מישהו אינדיבידואל יכול לייצג מדינה. אני חושבת שכל אחד יכול לייצג רק את עצמו, וגם כישראלים מותר להרגיש, לחשוב ולבטא מה שאנחנו רוצים. אם אומנים במסגרת תפקידם היו צריכים לייצג מדינה, הם היו מקבלים על זה תשלום. זו לא העבודה שלנו. המטרה שלנו בעולם היא להביע רגשות וספקות, ולהתבטא באופן שמערער את הסטטוס קוו ולא תמיד נעים לשמוע".
"כילדה בישראל הרגשתי שאני צריכה לפחד מכל מה שהוא אחר, שהוא לא אנחנו", היא אומרת. "האומנות גרמה לי להבין שיש דרך אחרת. ברגע שכל אחד מוריד את התחפושת שהוא עוטה - התרבותית, הדתית או ההיסטורית - נשאר רק בן אדם מול בן אדם. אנחנו עשויים מחומרים מאוד זהים. מרצון לאהוב ולשגשג ומפחדים".
"כילדה בישראל הרגשתי שאני צריכה לפחד מכל מה שהוא אחר, שהוא לא אנחנו. האומנות גרמה לי להבין שיש דרך אחרת"
יוצא לך לשתף פעולה עם אומנים ישראלים?
"הייתי שמחה להתחבר יותר לאומנים בארץ כי יש כאלה מדהימים".
מי למשל?
"נגה ארז - אני אוהבת את מה שהיא עושה. הפנטזיה מבחינתי היא לעבוד עם מתי כספי. השמעתי חומרים שלו לדויד והוא מטורף עליו למרות שהוא לא מבין מילה. יש את אסף אבידן, יעל שושנה מ'לולה מארש', וחן יאני, ישראלית שחיה בצרפת".
הלכת בעיקר על השמות שמצליחים בחו"ל.
"נכון, אני מודה שאני פחות מכירה את מה שקורה בארץ. אימא שלי היא הסוכן הסמוי ששולחת לי על כל התגליות החדשות בתוכניות ריאליטי".
לאורך כל השיחה עם יעל, התבוננה בנו מאחוריה חבורת נשים שציירה יעל בפורטרטים. "בזמן הקורונה התחלתי לצייר יותר ועכשיו אני עובדת על תערוכה. כרגע אני באובססיה על פורטרטים של נשים", היא אומרת. "אני לא מכירה אותן, הן פשוט באות לי לראש. אני מתייחסת אליהן בתור החברות הדמיוניות שלי. בעיניים שלהן יש תחושה שהן מנסות להגיד משהו, אז אולי יום אחד מישהי מהן תדבר ותגיד לי מה הן רוצות".