במקום הראשון ברשימת השירים הפופולריים של הזמר אדם בספוטיפיי נמצא הלהיט "סוד" - אבל בגרסה המשותפת החדשה עם נונו ורוני דואני. כן, אפילו את ההצלחה הגדולה של הביצוע המקורי מהאייטיז, שחרך כמעט כל מצעד בארץ, הצליח לעקוף הקאבר שעליו חתומה תגלית הפופ של השנה. גם אם רוצים לדעת מה חדש עם אדם ונעזרים בגוגל - תוצאות החיפוש ברובן מגלות לנו איזו כלה הטריפה את עומר אדם ביום חתונתה. אבל לאדם המקורי, שרקד על הבמות וכבש לבבות עוד הרבה לפני שעומר אדם נולד, יש תוכניות חדשות וגדולות - והוא רוצה שתדעו עליהן.

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן 

הוצאת השבוע סינגל חדש - "זה הזמן לניסים", אחרי שלוש שנים מאז האלבום האחרון. עבר לא מעט זמן

"זה תמיד בוער בי. אין מה לעשות. זה לא משהו שבא והולך, הרצון תמיד קיים. אבל לא תמיד אתה יכול ברמה המקצועית כי אני לא זמר יוצר, אז ככה שאני לא יכול להפיק את התוצרת בעצמי. בשלוש השנים האלה יצא לי שיר מאז האלבום 'גאולה', אבל אם פעם שיר נמדד בנוכחות שלו ברדיו - אנחנו כבר מזמן לא שם. כשאתה חוצה גיל מסוים, זו עובדה שצריך לחיות איתה ולהבין אותה, וכשאתה מחליט להקליט או לעבוד על פרויקט כזה או אחר, המטרה שלך להגיע לקהל שלך - וברוך השם יש לי".

למרות אהבת הקהל ששמר לו אמונים, אדם מאוכזב מכך שברדיו מתעלמים מהאומנים בני דורו: "אם תגיד לי שאתה שומע בפלייליסטים החדשים אומנים ותיקים באופן תדיר, אני ממש אופתע". הוא מעיד על עצמו דרך השיר "מרגיש כמו סוף העולם" שהוציא לפני כשנתיים, שנכתב לפני הקורונה והתכתב במקריות מוחלטת עם הימים המוזרים של המגפה: "השיר הושמע בכמה ראיונות, אבל הוא לא עבר פלייליסטים".

"יש כמה אסכולות מבחינת התגובות של האנשים, של האומנים, אני תמיד בוחר לא להרגיש שמשהו לא בסדר אצלי", הוא מסביר. "לא שאני חושב שאני הכי בסדר, אלא פשוט שלא תמיד צריך להיכנס לפינה שזה נגדי ושלא אוהבים אותי.  זה לא שחסר לי. בגלצ ובגלגלצ משמיעים את הלהיטים הוותיקים שלי - יש 7-6 שירים שמושמעים בלי סוף. יש קושי להכניס שירים חדשים של אומנים ותיקים כי התחנות צריכות מאזינים, הן צריכות רייטינג ופרסומות. יש שם תחרות גדולה על רייטינג בין התחנות הגדולות".

הזמר אדם (צילום: קובי ריכטר)
עטיפת הסינגל החדש|צילום: קובי ריכטר

את הטענה על ההתמסחרות של הרדיו אנחנו מכירים לא מהיום. השאלה אם אתה חושב ששכחו את האומנים הוותיקים?

"ברור, מרגישים את זה בכל מקום. זה איננו וזה לא בסדר. אלה השיקולים שלהם, יושבים שם אנשים עם גישה מסוימת לכל העניין הזה, יש להם משבצות שידור והם רוצים להשמיע את מה שהקהל רוצה. זו טעות גדולה מאוד. אי אפשר לשכוח שהקהל הצעיר ברובו, בני ה-20 ומטה, זה קהל שלא מקשיב לרדיו. זה קהל של ספוטיפיי ואפל מיוזיק. אם אתה שואל אותי, משאירים את הקהל המבוגר יותר, בני 50 והלאה - בלי אפשרות לשמוע מוזיקה. אין להם איפה. הם לא מנויים לשירותי הסטרימינג. אני אישית לא מכיר הרבה בני 50 שמתעסקים עם הסמארטפון ומרכיבים לעצמם פלייליסט. אותם אנשים מקשיבים לרדיו ברכב או בבית".

זה מכעיס אותך?

"לא, אני לא כועס על דברים כאלה. אחרת אתה מתמקד בזה. אני לא מתעסק בניסיון להבין למה שיר שלי הצליח או לא הצליח, אני משתדל לעשות את מה שאני מאמין בו, את מה שאני חושב שהוא נכון. אני לא לוקח לעצמי את המקום הזה של להתחשבן. זו הגישה שלי למקצוע מתחילת דרכי".

"זה סיפור שכל אזרח במדינת ישראל הכיר"

"אני גם לא יכול להתלונן כי הייתה תקופה ארוכה מאוד שהייתי כל הזמן ברדיו", הוא מודה, "אבל העולם היום עובד אחרת לגמרי. בשיר החדש ובאלבום האחרון שהוצאתי ב-2019 שיתפתי פעולה עם יוצרים מכובדים כמו אלונה קמחי, יזהר אשדות ויהודה פוליקר, ועדיין הרדיו לא עף על זה. כן הייתה כתבה בטלוויזיה על השיר 'גאולה' שאלונה ויזהר כתבו לי 30 שנה אחרי ששיתפנו פעולה באלבום הבכורה 'סוד'. זה היה שיר באמת טוב. אבל יש לי גם גבולות שאני לא מוכן לעבור".

מה למשל?

"בשיר 'גאולה' יש סיפור מאחורי הטקסט. אני לא יכול לפרט יותר מדי כי אלונה העדיפה אז שהתקשורת והעולם החיצון לא יידעו מה הסיפור מאחורי הטקסט שהיא כתבה. אבל אני יכול לומר לך בוודאות מוחלטת: אם העולם היה מכיר את הסיפור והתקשורת הייתה יודעת על מה נכתב הטקסט - הוא היה משודר ומושמע כל הזמן". 

אדם מסכים לפרט רק במשפט: "זה טקסט שנכתב לחברה טובה של אלונה, שנועד למלא אותה בתקווה ובעוצמה. שיר חיזוק לחברה שלה שעברה משבר מאוד גדול שכל המדינה דיברה עליו. זו הייתה פרשה תקשורתית מאוד. לא במובן של דרמה תקשורתית או פוליטית, אלא סיפור עצוב שקרה לחברה הכי טובה שלה. השיר נכתב בשבילה, אחרי שהחברה שלה עברה את החוויה הקשה הזו - ואת החוויה הזו כולם הכירו ושמעו".

אז למה בחרתם שלא לחשוף את הסיפור מאחוריו עד עכשיו?

"אלונה העדיפה שלא ואני לא הפעלתי לחץ. כיבדתי את רצונה והוצאתי את השיר. השיר נכתב לחברה שלה שקרה לה משהו בנסיבות בדיוק באותה התקופה שהשיר יצא - זה סיפור שכל אזרח במדינת ישראל הכיר. אם זה היה מצורף לקומוניקט של השיר, הוא היה מושמע בכמויות. נתתי את זה בתור דוגמה למשהו שלא אעשה, בזמן שיש אנשים שעושים היום הכול כדי ששירים יושמעו ויצליחו".

הזמר אדם (צילום: רום ״רומפו״ אליעז)
"לא מתעסק בניסיון להבין למה שיר שלי הצליח או לא הצליח"|צילום: רום ״רומפו״ אליעז

וכן, אדם כבר הוכיח שהוא לא יעשה הכול בשביל להצליח. הוא ככל הנראה בין האומנים הבודדים בעולם שסירב להופיע מול מדונה. "בסוף שנות ה-90 טסתי למכון ללימודי קבלה בלוס אנג'לס כדי לעבוד על אלבום שכלל פרקים מתוך ספר הזוהר בארמית עתיקה", הוא משחזר את ההיכרות הראשונית. "היועצת המוזיקלית של האלבום הייתה מדונה. אפילו יצא לי לשתות איתה קפה שם".

"מה שבטוח לא רצתי לספר זה כשהזמרת הגיעה לארץ ב-2009 ולנה במלון דייוויד אינטרקונטיננטל, בחרתי שלא להופיע מולה. ערכו שם כנס גדול ורצו שאבצע כמה שירים כשמדונה בשורה הראשונה. הסכמתי לעשות את זה בלי שכר, אבל התעקשתי על נגנים. לא הייתי מוכן לפלייבק והם סירבו. אז סירבתי להופיע מול מדונה. בטח הם לא יכלו לעמוד בזה כלכלית. לא מכיר הרבה שהיו מוכנים לוותר על זה ולו רק כדי להפיק את הרווחים התקשורתיים".

נחתה בארץ, מדונה (צילום: רויטרס, חדשות)
לא זכתה להופעה פרטית של אדם. מדונה|צילום: רויטרס, חדשות

אז השלמת עם מה שקורה ברדיו, ומה המצב בהופעות?

"אני מוכר מספיק בשביל להמשיך לחיות ובשביל לעשות את המופע. אני לא יוצא מופסד, אז פעם אחת זה סולד אאוט ופעם אחת זה פחות. גם לפני הקורונה עמדתי לצאת למופע שנקרא 'אדם, רון ומייקל' עם רון רוזנפלד מלהקת פורטרט ומייקל הרפז מהיי פייב, אבל אז התחילו הביטולים. חזרנו בהמשך. אני לא מתערב ליקום בדרכים שלו. לא יודע מה פועל לטובת מה. בנינו את המופע הזה במשך כמה חודשים יסודיים, ויכולתי לשבת כל היום ולומר 'איזו באסה'. אבל אני לא רוצה להצטייר ככה. יש את מחר, ויש את מה שנעשה היום לקראת מחר".

"אמרתי 'הינה, החיים חוזרים' - ואז הגיעה הקורונה"

אז עם הפנים למחר, אדם מוציא סינגל חדש - שלוש שנים מאז ששחרר את אלבומו "גאולה". הוא חזר אל אולפן ההקלטות ועבד על השיר "זה הזמן לניסים", שאותו כתב, הלחין והפיק עמית צח, אשר גם ידוע בתור בנם של האמרגן שלמה צח והזמרת אילנה אביטל.

הייתי אומר שלמרות הקצב הפופי של השיר, הוא די מלנכולי. מילים כנות וקשות:

"מה שבניתי נשבר למיליון רסיסים, זה הזמן לניסים"

"כל הדרכים מובילות למשבר"

"כל הפחדים מרימים את ראשם"

"הדברים הטובים הם תמיד אתמול". 

לאילו משברים ופחדים אתה מתכוון?

"אם תיקח את ארבע השנים האחרונות שלי, הן היו רצופות בכל מה שאמרת. בחיי האישיים היה לי את הטיפול והסיעוד לאחותי שחלתה בסרטן. לא הספקתי לסיים לסעוד אותה ואז התחיל סיפור האשפוז שלי, כשגם אני היטלטלתי בין חיים למוות". 

אדם הזמר בבית חולים
הזמר אדם במהלך אשפוזו בבית החולים

ב-2018 הזמר הגיע לבית החולים כדי לעבור ניתוח פשוט יחסית להוצאת כיס המרה, אך ההליך הרפואי הסתבך והותיר את אדם באשפוז קשה שנמשך חמישה חודשים. שיא ההידרדרות - בגל של שמועות על מותו. "הייתה לי אבן בצינור המרה, ובמסגרת הפרוצדורה הורידו לי בטעות חתיכה מהלבלב. אז התחיל כל הבלגן", הוא נזכר. "בשלב מסוים הכריזו על מותי בכמה אתרים, ואלו היו שמועות ויראליות ברמות קשות. באחד הימים התקשורת כבר ממש חיכתה על המדרגות בכניסה לבית החולים".

איך השמועות על "מותך" הגיעו אליך?

"האחות בטיפול נמרץ הראתה לי שכתבו עליי בפייסבוק - 'הזמר אדם נפטר'. אני צחקתי על זה. אנשים לא מצליחים להבין אבל הייתי במצב שלא יכולתי להזיז בוהן. אפס מסת שריר. במקביל, אתה מריץ את התסריטים הכי קשים בראש. עומדים מולך רופאים שאומרים לך - 'תשמע, אתה יכול ללכת תוך שבועיים הביתה או לא ללכת בכלל כי זו מחלה שהורגת אנשים'".

"כעבור כמה חודשים שוחררתי מבית החולים ואז אחותי נפטרה. באותו שלב למעשה נכנסתי לתוך שנה של עבודה שכללה גיוס המוני ב'הדסטארט' והקלטת השיר 'בסוף כולם רוצים אהבה'. אז מצד אחד אמרתי לעצמי 'הינה, החיים שלי חוזרים' - ואז הגיעה אותה קורונה". לצד הטרגדיות, גם משבר האקלים, הבחירות החוזרות והנשנות והמחנאות מטרידים את אדם, שמגדיר את עצמו כאדם סביבתי ולא פוליטי. בקליפ שמלווה את השיר הוא מונה את רשימת הדאגות - שנאת חינם, מלחמות, אלימות, בחירות, ו"הכדור שלנו שעוד רגע מתפוצץ".

"מה שיפה בעיניי במילות השיר, היה שבכוונה בנינו אותו על ביט קצבי, עם אנקדוטות קצרות לצד מראות ויזואלים אופטימיים בסוף הקליפ כדי לספק את התחושה שכן, אפשר לתקן, וזה יהיה הנס", הוא מסביר. "ואז אתה רואה את הילדים השמחים, את האימא שמחבקת, את הילדה שמחלימה מסרטן. אבל זו לא הביוגרפיה שלי, אלא הביוגרפיה של העולם".

לי דווקא הרגיש שמדובר בשיר אישי שמסתכל בדיעבד על הקריירה לאורך השנים.

"גם זה נמצא שם. אחרי תקופה ארוכה שהכול קם ונופל, ולא בהכרח בגללך, אז אתה מגיע למין מצב כזה, שאתה מחבר את זה למה שקורה סביבך מכל הבחינות".

הזמר אדם (צילום: קידר צילום)
"80% מהדברים שעושים היום אני לא אוהב, לא מדברים אליי"|צילום: קידר צילום

בכל זאת, היית אחד מאייקוני הפופ הגדולים של שנות ה-80 עם שורה של להיטים. זה שיר שנכתב גם מתוך געגוע למה שהיה פעם?

"אני שונא שאומרים עליי שנות ה-80. התחלתי קריירה רק ב-87'. אבל כבר התרגלתי לעובדה שמשייכים אותי ל-80. אני שמח להיות שייך לעשור הזה. אם אני צריך לבחור עשור, אז אין ספק שזה יהיה זה. עוד לפני ששרתי, בתחילת שנות ה-80, תקלטתי בקולנוע דן, במועדון הפינגווין, בכל מקום שאתה רק רוצה. אז בוא נגיד שאייקון מוזיקה של שנות ה-80 עושה לי את זה יותר, רק לא הז'קטים המנצנצים".

עם זאת, הוא מבהיר כי הוא לא אדם נוסטלגי: "אני לא חושב שהשיר נכתב מתוך געגוע למה שהיה פעם. אצלי בבית לא תמצא כלום חוץ מתקליטי הזהב והפלטינה שעל הקיר, וזה רק כי אני חושב שהם מאוד יפים. אבל חוץ מזה אין לי אלבומי תמונות שלי, אין גזרי עיתונות עם ידיעות עליי, אני לא מהמתרפקים ששואלים 'למה זה לא כמו פעם'".   

באותם ימים היית חריג בנוף של המוזיקה הישראלית וספגת על כך ביקורות לא נעימות למרות היסטריית מעריצות. 35 שנה אחרי שפרצת עם האלבום "סוד", מה הזיכרון הגדול שלך מאותה התקופה?

 "היום אני מסתכל על זה בחיוך, אבל כשהאלבומים יצאו - הביקורות קטלו אותם ברמות קשות. אמרו עליי מה שאתה רק רוצה - שאני לא זמר, שאני תופעה חולפת, אפילו כתבו על המראה החיצוני שלי - שאני מתהלך עם עדשות בעיניים ושהאף שלי מנותח. שכל ההופעה שלי מושקעת במאמץ בלי לחשוב לרגע על מה אני לובש. היה שבועון בשם 'כותרת ראשית', ובאחת הפעמים הבודדות שהם החליטו להוציא גיליון חדש בערוב ימיו של העיתון, היה כשהם שמו אותי בשער תחת הכותרת 'אדם: המוצר'. היום מתייחסים לכמה שירים מהאלבום הזה, כמו 'אין מוצא' ו'נוסע רחוק', בתור נכסי צאן ברזל".

ולמרות הביקורות, בכל זאת המשכת

"זה לא עשה לי שום דבר רע מבחינה אומנותית. לא היה אכפת לי. אם כבר משהו עשה לי רע זו העובדה שנאלצתי לוותר על החיים שלי בשביל הקריירה. חייתי בתוך הבית במשך שנתיים ולא יכולתי לצאת ממנו למעט הופעות, וגם זה בדרך כלל קרה באמצעות ניידות משטרה שבאו לחניון, ואפילו היו פעמיים שלקחו אותי במסוק שנחת על מנחת בדיזנגוף סנטר. לא היו את הרשתות החברתיות כדי לראות את האומן שלך. היית צריך או להגיע להופעות או לחכות לו מתחת לבית".

"לאדם כמוני לא היו חיים רגילים"

"אני זוכר כשהשיר הראשון שלי 'אין מוצא' יצא לרדיו. באותם זמנים לא יכולת להגיע לטלוויזיה אם לא הצלחת ברדיו. היה סדר מסוים: כדי להגיע לטלוויזיה היית צריך להתחיל ברדיו, להיכנס גבוה למצעד הפזמונים, להגיע לתוכנית 'להיט בראש', ואז גם היית זוכה לחשיפה טלוויזיונית".

ממרחק הזמן הוא משחזר: "לאדם כמוני לא היו חיים רגילים, כמי שאוהב סתם להסתובב ברחוב. העניין הוא שגם לא נהניתי מהופעות, שבאותם ימים היו אירועי קיץ מוזמנים בידי העיריות. בהופעה הראשונה שלי למשל, הזמינו אותי לקריית ים לבמה על גג של מקלט בתוך גן ציבורי גדול שאמור להכיל כ-5,000 איש. בפועל כשהגעתי חיכו שם 27 אלף איש. כדי לצאת משם הם נאלצו להלביש אותי כשוטר, להביא לשוטר את הבגדים שאני לבשתי, ולגרום לאותם אנשים לרדוף אחרי השוטר - ואותי הכניסו לניידת. ככה התנהלו ההופעות שלי".

ממש פופסטאר כחול לבן. בלי להתבלבל.

"זה לא היה לי כיף" 

אבל בחרת בדרך הזו. אולי אז הסתכלת על זה אחרת?

"אני אגיד לך יותר מזה, סבלתי. כשאתה עולה לבמה, ואתה מופיע ושר, אתה רוצה לעשות את זה כמו שצריך ולא לשמוע מהצדדים פרמדיקים מוציאים בחורות מעולפות בצעקות. צריך לזכור נקודה חשובה - אני התחלתי את הקריירה שלי בגיל 27. הכוכבים של היום הם מאוד צעירים. בגיל 27 אתה כבר אחרי שעברת כמה דברים בחיים, אתה לא מת על זה. לפני כן למדתי משחק ב'בית צבי', החלום שלי בכלל היה להיות שחקן, ואפשר לומר שכל העסק הזה נפל עליי מבלי שאתכנן. לא סתם אחרי שני אלבומים עם יזהר אשדות שמכרו פלטינות הלכתי ויצרתי אלבום עם מתי כספי. רציתי לברוח לכיוון אחר". 

"ליהנות מזה? זה להאכיל את האגו, והאגו שלי לא זקוק לאוכל. עשיתי את המהלך הזה, וזה פגע בהצלחה שלי מול הקהל, אבל חצי שנה אחרי זה התחלתי להגשים חלומות בעולם המשחק עם תפקידים בהבימה ובקאמרי".

"לדעתי נונו תשרוד יותר מהזמרות האחרות"

הייתי בהופעה של נונו בבארבי כשהתארחת בהפתעה וביצעתם ביחד עם רוני דואני את "סוד" - אחד משירי הפופ הכי מצליחים שיצאו בארץ, שגם זכה לקאברים מוכרים מצד שתי הזמרות. הייתם שלושה דורות של פופ על במה אחת, כשכל אחד ואחת מכם ספג ביקורות שאתם זמניים, "תופעה חולפת", בסצנת המוזיקה. מה דעתך על נונו למשל?

"ההופעה עם נונו הפתיעה גם אותי מאוד. זה כל כך לא הקהל שלי. לדעתי? היא תשרוד יותר מכל זמרות הפופ של היום בגלל הוויראליות שלה, כישורי הנגינה שלה, והסיבה הגדולה מכולם - שהיא יוצרת. היא כותבת בעצמה הכול. היא יכולה לשתוק שנה, לשבת בבית, ולהביא להיטים בזמנה. פרט לכך - היא פרפורמרית. יש לה מה להציע מעבר ליכולת הבימתית המרשימה לטעמי בהשוואה לחבר'ה הצעירים האחרים שלא כותבים לעצמם".

"כל זמר, וזמרי פופ במיוחד, תלויים מאוד בחומרים. אתה יכול שתהיה לך תקופה הורסת, ואז פתאום בצורת ארוכה שבמהלכה אף אחד לא מצליח לכתוב לך להיט במשך שנתיים. אבל כדי להמשיך להיות קיים, אתה נאלץ להסתפק בשירים בינוניים שאותם אתה משחרר. כשאתה מתחיל את הקריירה שלך בגיל 18-17 ואתה עדיין רוצה אותה גם בגיל 40, אתה צריך שיהיה לך מה למכור".

איך קרה המפגש ביניכם?

"שמעתי על השם 'נונו' אבל לא הכרתי שורה אחת משיר שלה. מעט מכירים אותה והרבה מאוד מכירים אותה בו-זמנית. ואז קרה הדבר הכי פשוט. עיליי אשדות, המפיק המוזיקלי שלה שהוא גם הבן של אלונה ויזהר, התקשר אליי ושאל אותי אם בא לי ללכת על ההרפתקה ולהקליט ביצוע מחודש עם נונו ורוני, ואמרתי לו 'מאוד'. יצא שיר, וזה לא קל להביא אותו בפעם השלישית בדרך שעדיין תעניין את האוזניים".

מוזיקה עכשווית או לא, זה עשוי להפתיע אתכם שאדם לא ממש נוהג להאזין למוזיקה מכל סוג שהיא - כמעט בכלל: "אני ממעט לשמוע. 80% מהדברים שעושים היום אני לא אוהב. לא מדברים אליי. קשה לי להתחבר למוזיקה ללא מלודיה ויש לי בעיה עם הטקסטים. כשאני נוהג ברכב, אני שומע אקטואליה, ובבית אני יכול לשבת בשקט או להאזין למוזיקה קלסית. אני אומן מבצע, ככה שבמקרה שלי השראות הן פחות פקטור".

זה פחות מסתדר עם מה שאמרת לפני רגע. הרבה מהתגובות השליליות על נונו נוגעות לטקסטים שלה ("בוקר ציח וצח, צהריים שאכט").

"אני מודה שאני לא מתחבר לזה. אבל אני מאמין שעם הזמן גם בטקסטים שלה יהיה שינוי כי היא תתבגר אל תוך המוזיקה דרך המילים שהיא תכתוב בעתיד".

אנחנו מדברים על האומנים הפופולריים של היום, ואתה יודע שכשמחפשים בגוגל "אדם", כמעט כל התוצאות שמופיעות קשורות לעומר אדם.

"כן. תכתוב 'הזמר אדם'. אין מה לעשות".

מעליב?

"לא. הגיוני גם".

"להמשיך לקום בכל בוקר שלם עם עצמי"

אדם הקדיש לא מעט מחייו לצורך הקריירה שלו, בזמן שהצד שנותר הכי מסקרן מבחינת התקשורת והמעריצות כאחד הוא חיי האהבה והזוגיות. "אני לא מתחרט שלא הקמתי משפחה. אבל אני חושב שהיום אם הייתי נמצא בתוך מעגל משפחתי, ולאו דווקא משפחה דו-מינית או חד-מינית, הייתי מאושר יותר".

זה בר שינוי מבחינתך? 

"בוודאי. אני 'דרימר'. אני מציב לעצמי דבר אחד: להיות אדם מאושר ושלם. זה קשה מאוד. אני משתדל להיות מאושר ושלם. יש לחיים את הדרך לא לשבש לך את התוכניות, אלא להזכיר לך שהן שם. אתה עושה את התפקיד שלך ועושה את החשבון מה השארת אחריך, שזה מה שחשוב".

שאלת ההעדפה המינית של אדם מלווה אותו כבר שנים רבות, ולדעתו ממש לא בצדק: "אני מעולם לא הייתי בארון. לא דיברתי על כך בגלל סיבות שלא קשורות בכלל לקריירה שלי. המעריצות שלי שחיכו לי מתחת לבית בימי השיא שלי, ידעו שאם הן רצו לפנות אליי - זה היה דרך המפיק שמעון שירזי שהיה בן הזוג שלי. הן ידעו בדיוק מי הוא".

אדם מדבר על האשפוז הקשה, השיקום והשאיפות (צילום: החדשות)
עוד זוכר את הימים שהבריחו אותו מהופעות במדי שוטר|צילום: החדשות

"לא הייתה מסיבת גייז שלא הייתי בה וכולם ידעו שיש לי בן זוג. בעיניי זה לא נושא מספיק חשוב לדבר עליו עם התקשורת, כי יש לי עניינים חשובים לדבר עליהם מאשר לספק את תאוותם של העיתונים. אבל מה שבטוח - לא חייתי בסתר, לא הסתובבתי עם בנות זוג כדי שיחשבו אחרת, אלא חייתי חיים מלאים בתור גיי. קרה שניסו לדבר איתי על זה ואז לפעמים הכחשתי, אבל לא על מלא".

אהבת את המערכון של התוכנית "היהודים באים" - "הזמר אדם יוצא מהארון"?

"כן, אהבתי. אין לי בעיה שעושים עליי דאחקות. היה מגניב. זה ממש אוברייטד הסיפור הזה. את הקהל שלי זה לא מעניין יותר. די, גמרנו, אנחנו ב-2022".

מה אתה מאחל לעצמך להמשך?

"קודם כל, ים בריאות. מכאן הכול מתחיל ונגמר. שההזדמנויות והאפשרויות שלי לעשייה לא ייפסקו. הרי זה לא תלוי רק בנו. להמשיך לקום בכל בוקר שלם עם עצמי. או לפחות לנסות" 

מופע ההשקה לסינגל החדש של אדם ייערך ב-24 בספטמבר (שבת) במועדון הגריי תל אביב