ערן סיבוני היה רק בן שנתיים בזמן האירוע המטלטל ששינה את חייו לנצח: אימו, מנדי סיבוני ז"ל, נמצאה מוטלת בבית, ירויה בראשה. מאז, הוא ואחותו גדלו בלי אימא ובלי אבא, ומגיל צעיר הם נאבקים כדי להוכיח - "אבא לא רצח אותה, היא התאבדה". תיק הרצח שמתגלגל בחקירות ובבתי משפט עוד מ-1999 מקבל תפנית נוספת.
זה מאבק יוצא דופן וערן מבין את זה. הוא גם יודע מה עובר כנראה לחלקכם בראש עכשיו - "הם מעדיפים לחשוב ככה", "הם לא רוצים להאמין שאבא שלהם רוצח", "הם לא מוכנים לאבד שני הורים" - אבל ערן משוכנע שהראיות בתיק מוכיחות שהוא צודק. "את אימא אין לנו איך להחזיר, אבא יש לנו רק אחד", הוא מצהיר בריאיון למגזין N12.
האב, דידי סיבוני, הורשע ברצח אשתו שעמדה להיפרד ממנו - כך עלה מהחקירה. הוא מסרב כבר 23 שנים להודות ברצח - פרט שמשנה את התמונה. בשל סירובו להודות, הוא לא רשאי להשתלב בתוכנית טיפולית, והדבר מערים קשיים על בקשתו לקציבת עונשו. את העונש של אסיר עולם כמותו ניתן לקצוב ל-30 שנה או יותר, וזה מה שקורה במקרים רבים.
"זה פשוט אבסורד מבחינתי", מסביר ערן, "זו שרשרת של: אתה לא מודה --> אתה לא מקבל טיפול --> אתה לא מקבל הקצבה --> אתה לא תצא. אז אתם פשוט רוצים שהוא יודה בעבירה שהוא לא עשה, רק בשביל שהוא יקבל טיפול שהוא לא צריך? או שפשוט תביאו לו את הטיפול הזה בלי שהוא יודה. מה, אין שנה שבה הוא ייצא? אין תאריך כרגע, גם אם זה עוד מאה שנה, אין תאריך אפילו".
"מה, אין שנה שבה הוא ייצא? אין תאריך כרגע, גם אם זה עוד מאה שנה, אין תאריך אפילו"
ערן סיבוני, בנו של דידי שהורשע ברצח אשתו
סיבוני הגיש עתירה בעניין באמצעות עו"ד ניר יסלוביץ, ומבקש שעונשו ייקצב. "שב"ס באים עם דידי חשבון כי הוא נלחם", מאשים עו"ד יסלוביץ. "הוא נלחם במערכת שתתן לו טיפול, הוא נלחם כנגד העובדה שלא נתנו לו להיכנס לקבוצות טיפוליות שהיו מאפשרות את הקציבה שלו. שב"ס עושה הכול על מנת לגרום לו להודות בעבירה שהוא לא ביצע". תגובת שב"ס - בסוף הכתבה.
"לאור העובדה שהוא מכחיש, שב"ס עומד על הסירוב שלו לקצוב את העונש שלו", מציין יסלוביץ. "כך בעצם נוצר לנו מצב לפיו נגזר עליו גזר דין מוות כי הוא ינמק עד יומו האחרון בכלא רק בגלל שהוא מכחיש. אנחנו רואים אסירים שמודים מהפה אל החוץ ואחרי שנייה מתראיינים ואומרים 'מה פתאום, לא עשיתי'. הכפייה של שב"ס להודות, זה בעצם הליך סרק שאין מאחורי כלום", הוא מאשים.
"אנחנו לא הוזים"
בצל הטראומה המשפחתית, ילדיו של סיבוני למדו כבר מגיל קטן כל ראייה בתיק. "אנחנו מספיק בוגרים כדי להסתכל על עובדות, על נתונים, ולהבין שזה לא סתם אנחנו הוזים ורוצים להאמין שאבא לא ירה באימא", טוען ערן. "יש עובדות בשטח שאימא אחזה באקדח, יש עובדות שמראות שהיא הייתה בדיכאון", הוא מפרט. "אני יודע מהצד של המשפחה של אימא - הם מאוד כועסים על אבא אבל בתוך זה הם מאוד כועסים על עצמם שאימא לא דיברה איתם על שום דבר".
המאבק העיקש הוביל לקרע עם קרובי משפחתה של האם מנדי ז"ל - שממשיכים להאשים את דידי סיבוני ברצח. "אנחנו מנסים לאחרונה לחדש את הקשר כי בסופו של דבר זה משפחה, אבל היה נתק מאוד גדול של כמה שנים. זה לא קל להיות בקשר עם צד שלם במשפחה שלא מאמין בחפות של אבא שלי. כשאני מנסה לשים את זה בצד, תמיד יצוץ משהו שיזכיר את זה", מספר ערן.
"אנחנו מספיק בוגרים כדי להסתכל על עובדות, על נתונים, ולהבין שזה לא סתם אנחנו הוזים ורוצים להאמין שאבא לא ירה באימא. יש עובדות בשטח שאימא אחזה באקדח, יש עובדות שמראות שהיא הייתה בדיכאון"
ערן סיבוני, בנו של דידי שהורשע ברצח אשתו
"אני לא בא לשים את עצמי במקום של לנסות להבין אותם או לא. היה לי הרבה כעס על אנשים שלא האמינו בחפות של אבא, אבל עכשיו כשאני יותר בוגר אני יכול להבין שלא כל האנשים יחשבו כמוני", הוא משתף. "יש להם אולי רצון לא להאמין שאימא התאבדה, כי מה זה אומר לגבי איך שהתנהלו איתה? מה זה אומר לגביה? יש הרבה אנשים שלא רוצים להאמין שמישהו התאבד. אז מחפשים את מי להאשים".
בית המשפט העליון נדרש לנושא וציין כאשר נמצאה סיבוני ז"ל ירויה, ב-26 בינואר 1999 בשעת בוקר, אקדחו של הבעל דידי נמצא לא הרחק ממנה. "במהלך החקירה נשללה האפשרות שהמנוחה שמה קץ לחייה, והחשד נפל על המערער (הבעל) כמי שהמיתה. בחודש מאי 2000 הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו נטען כי בעקבות סכסוך שהתגלע בין המערער למנוחה, עמדו בני הזוג להיפרד ביום שבו מצאה המנוחה את מותה, והמערער היה אמור לעזוב את הבית. אולם כאשר יצאה המנוחה מחדר האמבטיה, הפתיע אותה המערער כאשר כיוון אליה את אקדחו, ממנו הוא ירה קליע אשר פגע במצחה, חדר למוחה, וגרם למותה".
עוד נכתב בהחלטת בית המשפט העליון, שדחה את ערעורו של האבא, כי "בדיקות מעבדה העלו כי על ידיה של המנוחה נמצאו שרידי ירי רבים, בעוד שעל ידיו של המערער לא נמצאו שרידים מסוג זה. ממצא זה יכול להשתלב, כמובן, עם טענת המערער שלפיה אחזה המנוחה את האקדח בידיה - אולם על פי עדותם של המומחים לדבר, הוא גם יכול להשתלב עם האפשרות שידיה של המנוחה נמצאו בסמיכות רבה לאזור שבו בוצע הירי מבלי שאחזה בנשק ממש".
"בעקבות סכסוך שהתגלע בין המערער למנוחה, עמדו בני הזוג להיפרד ביום שבו מצאה המנוחה את מותה, והמערער היה אמור לעזוב את הבית. אולם כאשר יצאה המנוחה מחדר האמבטיה, הפתיע אותה המערער כאשר כיוון אליה את אקדחו, ממנו הוא ירה קליע אשר פגע במצחה, חדר למוחה, וגרם למותה"
מתוך כתב האישום
"הפרשה של דידי סיבוני היא הפרשה היחידה אולי אי פעם בתולדות מדינת ישראל, ואני לא מגזים, ששני הילדים של דידי תומכים בנרטיב של אביהם שהאימא התאבדה", מחדד עו"ד יסלוביץ. "דידי משנת 2000 עומד על כפירתו בעבירה הכי קשה שיוחסה לו של רצח. בעיקרון מי שלא מודה לא יכול לקבל הליך טיפולי בכלא: הוא הוא הגיש עתירות אסיר ונכנס להליכים טיפוליים שבדרך כלל לא מאפשרים למכחישים".
"מניפולטור"
בהכרעת הדין השופטים ציינו כי סיבוני הוא מניפולטור, כזה ש"סובב את כולם" כדי להסתיר את העובדה שרצח את אשתו. אחד השופטים בבית המשפט המחוזי, שהיה בדעת מיעוט וסבר שיש להרשיע בהריגה, תיאר אותו כ"אדם ציני, מניפולטיבי ובלתי מהימן". שופט אחר ראה בו כמי ש"לא הידר בכבודה של האמת, בלשון המעטה, וטווה מסכת של שקרים מתובלים בהסברים מפותלים המצליחים בקושי להסתיר את געש יצריו ואת טבעו האנוכי"
על השקר שסיבך את סיבוני בתחילת החקירה אין מחלוקת: הוא אמר לחוקרים שלא הייתה לו מאהבת, דבר שעורר מיד את חשדם שהוא מנסה להסתיר את המניע לרצח. ערן יודע שאביו שיקר, אבל טוען שהייתה לכך סיבה אחרת. "אימא הייתה בידיעה על זה, זה לא שהוא הסתיר ממנה. הם החליטו כנראה ביחד לא לדבר על זה אז למה שמישהו כן ידבר על זה?", הוא שואל. "גם אי אפשר לשפוט בן אדם באותו רגע, אשתו מתה והוא צריך לחשוב על כל החיים, ומה לעשות עם הילדים. אני לא הייתי קורא לזה מניפולטור, פשוט אני חושב שהם לא נתנו לו ליהנות מחמת הספק שיש דברים שהוא בחר לא להגיד או לא ידע אם צריך להגיד".
"מההיכרות שלי איתו אני יודע כמה זה לא נכון (שהוא מניפולטור - י"א)", הוא מדגיש. "אני כן מבין שהיו דברים בעבר שיכולים להראות את זה, אבל לכל דבר יש הסבר ואני חושב שהם לא חקרו מספיק את ההסבר".
"אי אפשר לשפוט בן אדם באותו רגע, אשתו מתה והוא צריך לחשוב על כל החיים, ומה לעשות עם הילדים. אני לא הייתי קורא לזה מניפולטור"
ערן סיבוני, בנו של דידי שהורשע ברצח אשתו
"אדם אשם היה מודה מזמן"
התמיכה הנחרצת של ילדיו של סיבוני מעוררת המון שאלות, וקשה מאוד להצליח לסיים את הריאיון: תמיד קופצת שאלה נוספת שחייבת הבהרה. הרי הילדים לא ראו את הרצח. הם אומנם בקיאים בתיק לפרטי פרטים, אבל אין להם יתרון מיוחד על השופטים במחוזי ובעליון.
ואותם שופטים השמיעו ביקורת חריפה על האב דידי. באחת ההחלטות שבהן נדחתה בקשתו למשפט חוזר נכתב: "תמוה בעיניי כי המבקש מנסה להיבנות מאמרותיהם של אנשים קרובים למנוחה ומחוות דעתו של מומחה ביחס למצבה הנפשי של המנוחה, בשעה שהוא עצמו, האדם שחלק את חייה עד ליומה האחרון, כלל לא טען כי הבחין בהלך רוח אובדני מצידה".
וכשהעליון דחה את ערעורו הוא הזכיר שדידי כינה את מנדי, זמן קצר אחרי מותה, כ"מי שנשכחה כלא הייתה" - וכאשר שוחח עם בת זוגו על אפה הארוך של מנדי, הוסיף: "זה אפילו לא עזר לה להריח את המוות". עוד ציינו השופטים כי ביוני 1999, כאשר שהה במלון באילת עם חברתו והשניים הוקלטו, הוא נשמע אומר שהוא עומד לפנות לפרקליטות ולבקשם לסגור את תיק החקירה כדי לאפשר לו לבנות את חייו מחדש. החברה ניסתה להדריך אותו מה לומר, והוא הגיב: "אני אעשה את זה כמו שצריך... תשמעי, את מכירה אותי, אני... הפרצוף שלי הוא פרצוף של מה זה ילד טוב, נכון?... אני גם יודע לשדר את האמינות הזאת, המסכנות הזאת כשצריך, יהיה בסדר".
מעבר לאמינותו או לנושא הנטיות האובדניות של מנדי ז"ל (אם היו), ציינו השופטים "שינוי משמעותי בגרסתו ביחס לאירועים אשר קדמו לירייה ששמה קץ לחייה של המנוחה. נטען כי בגרסתו הראשונה טען המערער, שהוא לא היה כלל בחדרה של המנוחה שעה שנורה הקליע אשר פגע בה, ורק לאחר זאת גיבש את גרסתו האחרת שבה דבק גם במהלך משפטו - שהירייה אשר פגעה במנוחה נפלטה בנוכחותו, והייתה תוצאתה של תאונה".
"בגרסתו הראשונה טען המערער, שהוא לא היה כלל בחדרה של המנוחה שעה שנורה הקליע אשר פגע בה, ורק לאחר זאת גיבש את גרסתו האחרת שבה דבק גם במהלך משפטו - שהירייה אשר פגעה במנוחה נפלטה בנוכחותו, והייתה תוצאתה של תאונה"
מתוך החלטת שופטי העליון שלא לקבל את ערעורו של דידי סיבוני
הבן ערן משיב על הטענות הקשות: "קודם כל, אני מאמין שהוא חף מפשע בגלל שאני מכיר אותו כבן אדם והוא לא מסוגל לדעתי לעשות דבר כזה. בשבילי יש שני דברים עיקריים שאם הייתי מסתכל מהצד הייתי אומר שיש סיבה בגללם לפתוח את התיק מחדש - הראשונה היא העובדה שיש הוכחה שאימא אחזה באקדח, שזה משהו שלא הראו מקודם. הסיבה השנייה היא עסקאות הטיעון שנתנו לו בהתחלה. אם היה חותם עליהן הוא כבר היה איתי בחוץ כשהייתי בן 6-5. אני לא רואה אדם שהייתה לו טיפה קטנה של אשמה שלא היה לוקח עסקה כזאת והיה מעדיף לשבת בכלא לנצח. יש סיבה שהוא עושה את זה וזה שווה לפחות הסתכלות חדשה".
הוא מוסיף ונזכר: "בהתחלה הייתה לאבא עסקת טיעון, שעוד לכיתה א' כבר הוא היה עולה איתי. סיימתי צבא ועכשיו אני מסיים שנה חמישית באוניברסיטה והוא עדיין נאבק על חפותו", מסביר ערן. "בן אדם אשם כבר היה מודה מזמן כדי להיות בחוץ. בטח ובטח כשהציעו לו להודות בהחזקת נשק ברשלנות, אפילו בזה הוא לא הסכים להודות כי הוא לא מאמין שזה נכון. הוא רוצה להיות בחוץ כשהוא זכאי, כי מגיע לו, ואיזה חיים מחכים לו בחוץ אם הוא לא יהיה זכאי?"
"בן אדם אשם כבר היה מודה מזמן כדי להיות בחוץ. בטח ובטח כשהציעו לו להודות בהחזקת נשק ברשלנות, אפילו בזה הוא לא הסכים להודות כי הוא לא מאמין שזה נכון. הוא רוצה להיות בחוץ כשהוא זכאי"
ערן סיבוני, בנו של דידי שהורשע ברצח אשתו
"כמו גזר דין מוות"
גם אחותו של דידי סיבוני מספרת מיד על כך שאחיה יכול היה להשתחרר. השיחה איתה לא נמשכת זמן רב: היא מיד פורצת בבכי ומתקשה לדבר. "הוא לא רצה להודות במשהו שהוא לא עשה", התחילה לומר. "הוא חשב שיש צדק במערכת המשפט, ולצערנו גילינו שצדק זה רק שם של כוכב, וזה ממש לא נמצא במערכת המשפט לצערי. זה פשוט כואב שהוא במשך 22 שנים מנותק מהילדים שלו. הם גדלו בלי אימא ולמעשה גם בלי אבא, אבא בשלט רחוק".
"כואב לי גם בשביל הילדים וגם בשביל אחי, ואני רוצה כבר שזה ייגמר. אני מקווה שבסופו של דבר יקצבו לו את העונש כי לא קוצבים לו רק בגלל שהוא לא מודה, והוא לא רוצה להודות במשהו שהוא לא עשה", היא מוסיפה. "למה צריך להודות כדי לקבל את קציבת העונש? זה כמו גזר דין מוות - תישאר כל החיים שלך בכלא עד שמתישהו תמות שם. זה פשוט אבסורד, לא הגיוני שמצב כזה קורה".
"וא חשב שיש צדק במערכת המשפט, ולצערנו גילינו שצדק זה רק שם של כוכב, וזה ממש לא נמצא במערכת המשפט לצערי. זה פשוט כואב שהוא במשך 22 שנים מנותק מהילדים שלו"
אחותו של דידי סיבוני שהורשע ברצח אשתו
"רציתי שהוא יודה ונגמור עם זה"
"תמיד רצינו שיהיה לנו אבא איתנו", נזכר ערן. "אנחנו מנסים להיאבק להוציא אותו. עם כמה שאנחנו בוגרים, עדיין יש צורך בדמות אב שתהיה איתך. הצורך באבא אף פעם לא נגמר והצורך להיאבק להוציא אותו אף פעם לא ייגמר. אני מאמין בחפותו, ואני גם יודע על הקשר שיש לי עם אבא - בסופו של דבר משהו שקרה לפני 20 ומשהו שנה כבר לא ממש ישנה את הקשר שיש לי איתו מאז. הוא איכשהו מצליח מהכלא להיות החבר הכי טוב שלי, לתמוך בי. בלי שאני באמת רואה אותו, הוא מצליח ללמד אותי כל כך הרבה על החיים ועל עצמי, ועל איך אני רוצה להיות אבא", הוא מוסיף בהתרגשות.
"בהתחלה מאוד רציתי שהוא פשוט יודה ונגמור את זה - 'אנחנו יודעים שלא עשית את זה, אבל פשוט כדי שתצא', אבל כשהתבגרתי קודם כל אני מבין איזה חיים יהיו לי בחוץ אם הוא יודה", אומר ערן. "זה אות קין, הוא יצטרך למצוא עבודה, איזו עבודה תהיה לבן אדם זכאי ואיזו עבודה תהיה לבן אדם שהוא פושע?. אני יודע שחלק גדול מהרצון שלו לא להודות זה שתמיד הוא יהיה זכאי לא רק בפני העולם, אלא בפני הקרובים שתמיד האמינו לו. אני מבין את הרצון שלו שזה לא ישתנה".
"אני אישית אומר שגם אם הוא היה מודה הייתי ממשיך להאמין לו, אבל אני מבין אותו", הוא ממשיך. "בסופו של דבר זה חלק מהעקרונות שהוא הצליח להשריש בי - תמיד לרדוף אחרי האמת. כרגע עם מערכת המשפט בישראל זה מרגיש שהאמת זה לא דבר שהם מחפשים, בכלל, אבל אנחנו נולדנו להיות אופטימיים".
הוא מסכם בצער: "יש את חלום הילדות שלא ישתנה, לא משנה באיזה גיל - ללכת לשחק איתו כדורסל, ללכת לצאת איתו לריצה, להראות לו את המקומות שאני חייתי בהם. הראינו לו קצת בחופשות שלו אבל לא מספיק. אני מתכנן להקים משפחה בשנים הקרובות ואני מקווה שהוא יהיה הסבא של הילדים שלי, הוא יהיה סבא מדהים".
משירות בתי הסוהר נמסר בתגובה: "שירות בתי הסוהר בונה תוכנית טיפולית לכל אסיר בהתאם לצרכיו ומאפייניו האישיים. על מנת להשתלב בתכנית טיפולית כזו, נדרש כי יבשילו תנאים אובייקטיביים ורצון האסיר לטיפול, ללא הבדל ואפליה בין האסירים".