אתם קמים כל בוקר לעבודה, מתארגנים, שותים קפה, עומדים בפקקים ואומרים בחיוך "בוקר טוב" לשומר בכניסה, אבל שניכם יודעים היטב שהוא יתקשה להגן עליכם אם יקרה משהו. אתם יודעים שתספגו במהלך היום קללה עסיסית במקרה הטוב, ובמקרה הרע - זה ייגמר באלימות פיזית של ממש. אתם גם יודעים שכנראה לא תתלוננו כי 'מה הטעם?' ואם בכל זאת תגישו תלונה - אתם יודעים שרוב הסיכויים שהתיק ייסגר.
המציאות הזו נשמעת אולי דמיונית לחלוטין לחלקנו, אבל היא מנת חלקם של רופאות ואחים רבים. "אף אחד לא מטפל ביד קשה כמו שצריך לטפל באירועים כאלה", מאשימה נור איברהים, אחות מבית החולים רמב"ם שהתלוננה על אלימות שספגה ממשפחה של מטופל. התלונה שהגישה נסגרה, ונור עדיין מתקשה להתאושש. "אני באיזשהו שלב הלכתי ללמוד בוקסינג. הסבלנות שלי עומדת על אפס וכל בן אדם שיכול אפילו להרגיש לי שהוא מאיים, אני לא נותנת לו שום תחושה שהוא יכול להוציא את העצבים שלך עליי, 'אתה לא מוציא את העצבים שלך עליי כי אני פה בשביל לעזור לך".
"אימא שלי אמרה לי שהיא קיבלה הודעה מהמשטרה שהתיק נסגר", נזכרת נור. "היה רשום 'חוסר עניין לציבור', או משהו כזה. אמרתי לה 'מה זאת אומרת? אני יכולה ללכת להרביץ עכשיו לאנשים שמעצבנים אותי ולצאת מזה? ככה זה מתנהל במדינה הזאת?' אז היא אומרת לי 'כן, מה חשבת? את תצטרכי להמשיך לעשות את העבודה שלך ואנשים ירביצו לך ואת תמשיכי'".
החשש מלווה אותה כל הזמן, במיוחד כאשר בכל כמה ימים מתפרסם מקרה או תיעוד נוסף שמראה כמה היא וחבריה למקצוע נמצאים בסכנה. "זה פשוט מתסכל ומחריד שבאמת, אנשים יכולים לעשות כל מה שבא להם, לשרוף אחות בחיים, להרביץ לאחיות, שמישהי תדמם מהראש. אני פשוט לא יכולה לשכוח את התמונה המזעזעת הזו".
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
המקרה של נור אינו בודד. לפי נתוני המשטרה שנמסרו לידי מגזין N12, בשנה שעברה נפתחו 85 תיקים בגין תקיפת עובד ציבור במוסד רפואי, אך הוגשו רק 38 כתבי אישום. בשנה הנוכחית נפתחו עד כה 31 תיקים והוגשו 12 כתבי אישום.
צריך להדגיש שאלה נתונים בעייתיים וחסרים. הם מתייחסים רק לתקיפות, לא לאיומים או אלימות מסוג אחר. מנתוני משרד הבריאות, למשל, עולה כי בשנת 2021 התרחשו 625 אירועי אלימות שונים - 161 מקרי אלימות מילולית או נזק לרכוש, 151 איומים ו-313 אירועי אלימות פיזית. נתוני המשטרה גם לא כוללים ניתוח מעמיק של אחוז כתבי האישום מתוך התלונות, כמו גם היקף ההרשעות וחומרת הענישה. במערכת אכיפת החוק אין ניתוח מעמיק יותר, וזו כנראה חלק מהבעיה.
"אחד הדברים שאנחנו עובדים עליו, אנחנו קוראים לו בעצם 'דסק התלונות'", מספר ד"ר ספי מנדלוביץ', משנה למנכ"ל משרד הבריאות ויו"ר הוועדה ליישום ההמלצות למיגור אלימות במערכת הבריאות. "זאת אומרת, נכון להיום לא רק שאין מידע ברור לגבי מה קורה עם התלונות - וכשאין מידע אז בדרך כלל גם הביצוע הוא פחות טוב - אלא גם הצוותים שמתלוננים והנהלות בתי החולים או הקהילה נמצאים באפלה לגבי מה שקרה עם התלונה שלהם. אנחנו יודעים, מהחיים, בכל תחום - כשאין משוב אז ההיענות פוחתת. אחד הדברים שאנחנו נבצע - יהיה ליווי של התלונה, יהיה עדכון מה קורה עם התלונה, נוכל לדעת נתונים".
ולמרות תמונת המצב הקשה, ד"ר מנדלוביץ' אופטימי וגם מפרגן לשותפיו בוועדה: "כולם, אני חייב להגיד, במוטיבציה אדירה לעשות יד אחת, לייצר כאן רצף ולטפל בזה". הוועדה כוללת נציגים ממערכת הבריאות, המשרד לביטחון הפנים, משרד המשפטים והמשטרה. הוא מסביר את השינוי שהצעדים נועדו לחולל: "לא רק שנעדכן את האנשים וזה ייתן להם מוטיבציה להתלונן, כי חלקם כבר יודעים - מי שזה קרה לו פעם שנייה אומר 'טוב, מה זה יעזור? נתלונן, יש סיכוי שלא יקרה עם זה שום דבר' וגם אם קורה הוא לא יודע שקורה עם זה. אז המוטיבציה יורדת. אנחנו רוצים לתת מוטיבציה לאנשים להתלונן".
"מעבר לעדכון", הוא מוסיף, "הדבר הזה כשלעצמו יוצר איזה סינרגיה בין כל המערכות, הדבר הזה יתחיל בשלב התלונה וייגמר בשלב גזר הדין, ואז אנחנו יכולים להשלים מעגל. עובדה, אין לי מושג לגבי התלונות האלה שפנית לגביהן. אנחנו נוכל לקבל איזו ראייה הוליסטית, וגם נפיק לקחים".
התלונות הספציפיות שאליהן מתייחס ד"ר מנדלוביץ' הן חמש דוגמאות למקרים חמורים שהתרחשו בבתי החולים ברחבי הארץ לפני מספר חודשים. את הדוגמאות הללו אספנו ובדקנו איפה הטיפול בעניינן עומד היום. מדובר במקרים ברף הגבוה שזכו לסיקור תקשורתי וכללו ברובם תיעודים, ועדיין, ספוילר - ברובם לא הוגש כתב אישום.
המקרים שבדקנו
20.3.21 - מאבטח באיכילוב הותקף, המקרה תועד במצלמות האבטחה. נקבע כי התוקף אינו כשיר לעמוד לדין והוא אושפז.
28.10.21 אחות במחלקה האונקולוגית בשיבא תל השומר הותקפה על ידי משפחה של מטופל. התיק נסגר. מהמשטרה נמסר: "בעקבות האירוע נפתחה חקירה שבין היתר כללה חקירת חשוד. בהתאם לתשתית הראייתית ובחינת חומרי החקירה הוחלט על גניזת התיק".
08.11.21 אדם תועד תוקף אנשי צוות במרכז לרפואה דחופה בבית החולים לניאדו, ושובר ציוד. הוגש כתב אישום והתיק עדיין מתנהל.
27.11.21 צוות רפואי בבית החולים רמב"ם הותקף באלימות. לנוכח התקיפה לא התאפשר טיפול והמטופל מת. המקרה תועד אך התיק נסגר. מהמשטרה נמסר: "בעקבות האירוע נפתחה חקירה שבין היתר כללה חקירת חשודים ומעצרם. עם סיום החקירה ובהתאם לתשתית הראייתית ובחינת חומרי החקירה הוחלט על גניזתו".
21.1.22 גבר תקף רופא נשים שטיפל באשתו והכה אותו באגרופים בבית החולים איכילוב. הוגש כתב אישום והתיק עדיין מתנהל.
"לא הופתעתי"
נור וי', שתי האחיות מבתי החולים רמב"ם ושיבא שהגישו את התלונות שנסגרו, סיפרו למגזין N12 על התחושות הקשות לנוכח טיפול המשטרה. "זה ממש ביזיוני שאנשים פשוט מרביצים לאחים, אחיות, צוות רפואי, לא משנה מי - ומקבלים על זה ממש פרס", אומרת נור בזעם. "תמשיכו לחיות, לא תקבלו עונש ומי שיבוא אחריכם ויעשה אותו דבר ידע ויבין שלא משנה מה התיק ייסגר והוא לא יקבל עונש. אז אנשים נותנים לעצמם לגיטימציה לעשות את זה שוב ושוב ושוב, וזה לא מפסיק".
"כל יום בחדשות אנחנו שומעים על עוד מקרה ועוד מקרה שהוא פשוט מזעזע הרבה יותר מהמקרה הקודם", היא ממשיכה. "זה מתסכל ברמות שאי אפשר לתאר, בתור מישהי שחוותה את זה על עצמה - זה מרגיז אותי שמי שבאמת עשה את האירוע האלים הזה, כל המשפחה, זה היה משפחה שלמה שעשתה בלגן שלם - ואף אחד פשוט לא קיבל עונש. כולם הלכו הביתה, ישנו במיטה שלהם, כאילו כלום לא קרה. זה לא מתקבל על הדעת שאנשים יכולים לעשות כזה דבר ולצאת מזה".
"האמת שזה היה לי צפוי, לא שחשבתי שיהיה משהו אחר", משתפת י'. "אני יודעת שבמדינה שלנו אנשים שעושים דברים הרבה יותר גרועים לא מקבלים עונשים, או שמקבלים עונשים ממש מזעריים. אז לא שציפיתי שיהיה משהו. זה לא נעים, מרגיש שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ואין ענישה. אני חושבת שרק החמרה בענישה תעזור נגד כל אותם אנשים אלימים".
"קיבלתי מכתב הביתה שהתיק נסגר. זה היה צפוי, לא הופתעתי", היא משחזרת. "באותו יום שקרה המקרה חזרתי הביתה, בקושי הספקתי להגיע הביתה וכבר התקשרו אליי מהמשטרה ואמרו לי ששחררו אותו. גם במקרה עצמו השוטר בזירה אמר לי כזה 'את יכולה להגיש תלונה, אבל תראי, הנסיבות...' כאילו נתן לי גם להבין 'למה להגיש תלונה?' אלה היו התחושות שלי".
"במקרה שלי ספציפית הבן אדם שתקף אותי, אבא שלו נפטר", נזכרת י'. "'תתחשבי בנסיבות', השוטר אמר לי. 'אבא שלו נפטר'. אוקיי, אבא שלו נפטר אבל מה איתי? זה נותן לו זכות לתקוף אותי? כאילו אני אמורה להתחשב בו ולא הפוך. זה נותן להם זכויות יתר, למטופלים או למשפחות".
לתחושה הזו שותפה גם נור - שהתיקים נסגרים בגלל התחשבות יתרה בתוקפים שהיו מצויים במקרים רבים בסערת רגשות, בשל המצב של בני משפחתם. "זה עובר לסדר היום והמשטרה סוגרת את התיקים כי זה בן אדם שהיה בטראומה כלשהי והוא הרגיש צורך להרביץ לבן אדם שניסה לעזור לו. זה לא מפריע לאף אחד ולא מעניין אף אחד. אנחנו מקבלים מכות וצריכים לטפל", היא אומרת בתסכול.
"פחות מוטיבציה, פחות סבלנות"
האירוע האלים והטיפול בתלונה הפחיתו משמעותית את תחושת הביטחון של נור בבית החולים. "אני עובדת, אבל עם פחות מרץ, פחות מוטיבציה, פחות סבלנות. הכול השתנה מאז האירוע", היא מפרטת. "הרגשתי זלזול באופן אישי שאתם לא מתייחסים באמת למה שקרה. זה כאילו 'עוד תיק' שעובר ועוד מקרה של אלימות שאפשר לדלג עליו ולסגור את התיק, וזהו".
"נותנים לאנשים שתקפו איזשהו תירוץ 'זה בסדר כי הוא בטראומה מזה שאבא שלהם נפטר', אבל לדעתי לא ככה מתנהלים מול אירוע כזה", היא מדגישה. "כי הנה, זה חוזר על עצמו ואנחנו מדברים על זה שוב ושוב ושוב, ושום דבר לא משתנה כי פשוט אנשים לא מקבלים את העונש שהם צריכים לקבל".
"ממש כל דבר קטן יכול להרתיע אותי", משתפת נור. "מרגיש לי כאילו לוקחים את זה בזלזול, שאירוע כזה יכול לעבור על סדר היום. אף אחד לא קיבל עונש ואני יכולה להיתקל באותה משפחה שוב. אני יכולה להיתקל גם בעוד משפחות שיכולות להיות אלימות כלפיי או כלפי כל בן אדם אחר, כי עד האירוע הזה אמרתי 'לי זה לא יקרה'".
"יש סוג של חוסר ביטחון מול מקרים מסוימים", היא מספרת בכנות. "אם אני מרגישה שאיזה מטופל מולי עולה לו העצבים, שלא טוב לו, לא נוח לו, יש לו תלונה כלשהי, אני מפחדת שהוא יעבור מאלימות מילולית לאלימות פיזית, וזה יכול שוב לחזור על עצמו. יש תחושת חוסר ביטחון ותחושה שזה יכול לקרות שוב, זה לא כזה רחוק כי כל יום אנחנו שומעים על זה. אנשים מתחילים פשוט לאבד את זה וחושבים שזו הדרך".
"צריך שמישהו יסתכל על הדברים האלו בצורה שונה, ממקום שונה, ויתחיל לתת עונש לאנשים שמתנהגים בצורה הזאת", תובעת נור. "או שפשוט הם לא יקבלו טיפולים בבתי חולים ממשלתיים, שילכו באופן פרטי וישלמו הרבה כסף ויקבלו את הטיפולים".
האלימות שהופנתה כלפי י' באותו היום מאוד הפתיעה אותה. "לא חשתי מאוימת לפני זה", היא אומרת. "כאילו נקלעתי לסיטואציה. פשוט הייתי שם וזה מה שקרה. אני לא מרגישה כאילו יכולתי לעשות משהו אחרת. שמתי את המקרה הזה מאחוריי ואני מתנהלת רגיל. אני לא מרגישה שזה שינה אותי, אבל יכול להיות שאם התוצאה הייתה יותר חמורה הייתי מתנהגת אחרת".
מה צריך ללמוד מהמקרה?
"רק ענישה, ענישה יותר חמורה. אני רואה מקרים שמשפחות הורסות מחלקות שלמות ודברים ממש חמורים, ואני לא רואה שעושים עם זה משהו".
"היינו צריכים להבריח רופאים"
ד"ר מנדלוביץ' טוען שיש כמה צירים שצריך לפעול בהם למיגור התופעה. "כשהקמנו את הוועדה לפני כחודשיים קיבלנו החלטה לא לייצר המלצות חדשות, יש מספיק המלצות על הנייר, אלא לפעול ליישום ההמלצות. כשמסתכלים על אופן הפעולה, הוא נחלק באופן כללי לכמה צירים מרכזיים", הוא מפרק. "יש את הציר שאתם מתרכזים בו - 'ציר האכיפה', 'ציר החקיקה' וכיוצא בזה. יש את ציר המניעה והטיפול הפרו-אקטיביים של האלימות, ויש את ציר המניעה והחינוך, זאת אומרת איך אנחנו בכלל מגיעים למצב שבו אנחנו נראה פחות אלימות, כאשר ברקע צריך להבין - יש חברה אלימה והדבר הזה הולך להישאר איתנו".
המשנה למנכ"ל משרד הבריאות מכיר את התופעה העגומה גם מהשטח. "אני יכול להגיד שברמה האישית אני עד לפני כמה חודשים הייתי בבית חולים, הייתי סמנכ"ל של שערי צדק, ואני ממשיך לעבוד כרופא ברפואה דחופה ילדים. הדברים האלה מאוד נוכחים והם מאוד רלוונטיים, המראות האלה מול העיניים שלי והדבר הזה הוא דורש טיפול. הוא דורש טיפול מיד והוא דורש גם הנחה של תשתית ארוכת טווח. יש פתרונות שאנחנו לא נראה אותם מחר וצריך להבין את זה", הוא מציין.
ומדובר בהרבה יותר מסוג אחד של אלימות: "יש אלימות מילולית, שרואים אותה ברמה יום-יומית, ומבחינתנו היא בלתי סבירה וקבילה לחלוטין", הוא מפרט. "יש התפרצויות של אלימות, ויש את הקצה של הסקאלה שזה ממש איומים ברצח, איומים בנקמה, וזה לא מקרה אחד ולא שניים. יש לנו לא מעט רופאים שאנחנו פשוט הברחנו אותם, איימו עליהם, היינו צריכים להבריח אותם, כדי שירגישו בטוחים, שלא יהיו בסביבה של בית החולים. רופא שעבר צנתור למחרת בבוקר כי איימו עליו, רופא שנשאר בבית וכיוצא בזה. זו סכנה ברורה ומיידית. זה לא משהו באוויר. המנעד הוא מנעד מאוד רחב", הוא מדגיש, "ואני חושב שאסור להיות שטחי ולומר 'אם נעשה את זה, הדבר הזה ייפתר'. יש כאן אוסף של כלים שצריך להשתמש בהם".
"היד של השופט תרעד"
"אנחנו הולכים גם להחמיר ענישה, אבל אני חייב להגיד שאני לא חושב שהפתרון יבוא משם", מעריך ד"ר מנדלוביץ'. "היום, לצערי הרב, המערכת המשפטית לא ממצה את החקיקה הקיימת. לכן לחשוב שמשהו ישתנה… אם נשנה חקיקה כצעד בודד, שום דבר לא ישתנה. הלך הרוח הציבורי צריך להוביל לזה שהדבר הזה יגיע במסלולים השונים, החל משלב כתבי האישום ועד שלב גזר הדין, היחס יהיה בהתאם, ושהיד של השופט תרעד כשהוא ייתן פסק דין מקל. זה קשור להלך רוח ציבורי. זה משהו שצריך לשמר ולתחזק, ואני חושב שהאסימונים נפלו בחודש האחרון".
"יש עוד סוגיה", ממשיך ד"ר מנדלוביץ', "אני קורא לזה 'הסיכוי למצות את הדין'. אחד הצירים והרעיונות שעולים, הוא מורכב משפטית אבל אנחנו מנסים מאוד לקדם אותו, הוא ציר הקנסות המנהליים. זאת אומרת, עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ. עדיף קנס מנהלי מיידי כואב מאוד, שהפוגע והסביבה שלו נחשפים אליו באופן מיידי, מאשר תהליך מתמשך ארוך שלא תמיד ברור אם הוא יעלה פרי".
על איזה סוג עבירות?
"אני זהיר כי אנחנו לא גיבשנו את הקריטריונים לדבר הזה", מגיב יו"ר הוועדה ליישום ההמלצות למיגור אלימות במערכת הבריאות. "אם מישהו נותן למישהו כיסא בראש, ברור שזה לא יהיה קנס מנהלי. אין בכלל שאלה, אבל בדברים שההיסטוריה מוכיחה אותנו שהסבירות שהם יגיעו לכדי מיצוי משמעותי היא יותר נמוכה - אז עדיף לתת משהו שבוודאות יכאב. היום באופן כללי המדינה הולכת לכיוון הזה של קנסות מנהליים. חשוב לי להדגיש - בוודאי שלא על חשבון דברים שאפשר למצות את הדין באופן פלילי".
"הסוגיה השנייה שחייבים לדבר עליה היא העולם הפסיכיאטרי", הוא מתעכב. "אנשי הצוות נחשפים לאלימות מאוד משמעותית. ההבדל הוא שזה סוג אחר של אלימות. הם נחשפים ברמה יומית הצוותים שם לאלימות, בדרך כלל במחלקות סגורות. לא יעזור לכעוס על החולים. שיטת פתרונות שיגנו על אנשי הצוות ויתנו להם את היכולת להגיע בביטחון לעבודה בבוקר. קודמו מהלכים בנושא. יש מאבטחים שיושבים בתוך המחלקות. הפתרון הזה הוא קפיצת מדרגה מאוד משמעותית, אבל במבחן התוצאה הוא עדיין לא מספיק נרחב בשביל לספק את ההגנה הנדרשת ולתת לאנשים להגיע בבטחה לעבודה שלהם".
"עצם הוועדה הזאת שמינינו היא לא ועדת המלצות, היא ועדת יישום והיא ועדת שלצערי עד שבעיית האלימות תיפטר בחברה הישראלית - היא תמשיך לעבוד. התפקיד שלנו הוא ללוות, לעשות בקרה ולראות שהתהליכים מתקיימים כל הזמן", מסכם ד"ר מנדלוביץ'. "אני חייב לברך על שיתוף פעולה יוצא דופן מגורמי האכיפה והפרקליטות, הם פשוט רתומים לזה באופן מוחלט. זה מאוד משמח".
שאלנו את ד"ר מנדלוביץ' על הפער העצום בין המחמאות שהוא מחלק לגורמי האכיפה, לבין הנתונים והתחושות הקשות של המרואיינות בכתבה. "גורמי האכיפה מבינים שהמצב צריך להשתנות ושיתוף הפעולה שאני מציין הוא לאור ההבנה הזאת", הוא עונה. "הם הבינו שדברים צריכים לעבוד בצורה אחרת. אני מדבר על שיתוף פעולה של חודשיים, אין ציפייה שתוך יום הדבר הזה ישתנה. אני מדבר על שיתוף פעולה חדש, מאוד אינטנסיבי".
אתה חושב שזה מחלחל לשטח?
"אני לא יודע, על זה צריך לדבר עם התוצאות, לא במילים", נזהר המשנה למנכ"ל משרד הבריאות. "אני חושב שעכשיו מהר מאוד יהיה דסק תלונות, נוכל לעקוב אחרי הדברים האלה, הלך הרוח הציבורי משתנה, יש כאן הרבה מאוד גורמים, ועכשיו זה הזמן בחודשים הקרובים לבחון את זה בתוצאות".
"המטרה בסוף התהליך הזה, זה כמו שכשאני הייתי ילד וגם היום ילדים יודעים שבפרחי בר מוגנים לא נוגעים, גם באנשי צוות רפואי לא נוגעים", הוא עונה בהשוואה יצירתית. "זה תהליך ארוך, זה לא קורה תוך יום, לא מספיק תשדיר אחד בטלוויזיה בשביל לעשות את זה. הגננות צריכות לדבר על זה, המורים צריכים לדבר על זה, ההורים צריכים לדבר על זה. צריך הרבה אורך רוח ונחישות", מסיים ד"ר מנדלוביץ' בנימה אופטימית.
מהמשטרה נמסר בתגובה: "משטרת ישראל רואה בחומרה רבה את תופעת האלימות נגד עובדי ציבור ובכלל זה אלימות המופנית כלפי סגל רפואי, בבתי חולים ובמרפאות ומובילה מדיניות מחמירה ותקיפה למיגורה, כל תלונה המתקבלת בהקשר זה ומעלה חשד לביצוע עבירה פלילית, נבדקת ונחקרת לרבות חקירת חשודים והעמדה לדין בהתאם לתשתית הראייתית הקיימת. כיום פועלים 15 שוטרים בבתי החולים הממשלתיים והציבורים וישנה כוונה לאייש בתי חולים נוספים ולעבות נקודות רגישות".