ביום שלישי השבוע התבצעה תקיפה משמעותית נגד אמירות אבו-דאבי, המרכז השלטוני של איחוד האמירויות, שבה נפגעו והתפוצצו שלושה מכלי דלק באזור תעשייה, בסמוך למחסנים של חברת הדלק הלאומית ADNOC. פגיעה נוספת הייתה באתר בנייה בנמל התעופה הבינלאומי של אבו-דאבי. צילומים שפורסמו בטוויטר הראו ענני עשן שחורים מחוות הדלק. בתקיפה נהרגו שני הודים ופקיסטני, תושבי האמירויות, ההרוגים הראשונים בשטח האמירויות מאז החלה מעורבותן במלחמת האזרחים בתימן.
סיקור N12:
- מתקפת טרור על אבו דאבי: 3 הרוגים ולפחות 6 פצועים
- יותר מ-70 הרוגים במתקפה אווירית בתימן
- "קואליציית מלחמה" מול אירן? איחוד האמירויות דווקא נגד
- פרשנות | איחוד האמירויות בסכנת מלחמה
- האיום התימני: קבוצת המורדים שמבעירה את הים האדום
דובר החות'ים, ארגון השולט בחלקים גדולים מתימן ונתמך על ידי אירן, לקח אחריות על התקיפה ואיים להמשיך בתקיפות נוספות אם אבו-דאבי תמשיך לתמוך ביריביהם במלחמה בתימן. הדובר גם פירט את סוגי החימוש ששוגרו לעבר אבו-דאבי - כ-20 טילי שיוט "קודס-2" ומטוסים לא מאוישים "צאמד 3", המיוצרים בתימן. בנוסף, שוגרו טילים בליסטיים מסוג "דואלפקאר", תוצרת אירן. אם אירן ניסתה להרחיק עצמה מהתקיפה – דווקא בעלת בריתה הסגירה את מעורבותה. כך גם בולט לעין ביקור מנהיג חות'י בכיר בטהרן ביום האירוע. התקיפה מזכירה מאוד את התקיפה האירנית בספטמבר 2019 על מתקן הנפט המרכזי באבקייק שבסעודיה, מתקפה שגם היא יוחסה בתחילה לחות'ים בתימן, אך בהמשך התברר שטילי השיוט והמל"טים שוגרו ישירות מאירן על ידי חיל האוויר של משמרות המהפכה.
מה הסיבה לתקיפה?
בשבועות האחרונים חלה תפנית מסוימת במלחמה בתימן. כוחות הפועלים נגד הח'ותים זכו להצלחות במחוזות חשובים בתימן: מחוז שבווה ומחוז מארב העשיר באנרגיה, שהחות'ים התכוונו לכבוש מממשלת תימן, הנתמכת בידי סעודיה והאמירויות. אבו-דאבי הגבירה את הפעילות האווירית שלה ואת התמיכה בקבוצות אנטי-חות'יות, כמו "גדודי הענקים", כחלק ממה שנראה כאסטרטגיה משותפת של האמירויות והסעודים. חיל האוויר הסעודי הגביר את התקיפות האוויריות על הח'ותים בתגובה למטחים מתמשכים של טילים ומל"טים על סעודיה בתדירות שבועית. הצלחות הקואליציה בשדה הקרב עוררה את החות'ים, שבחרו להגיב ישירות לשטח איחוד האמירויות, ככל הנראה במטרה לגבות מהן מחיר ולאלצן לסגת ממעורבותן הצבאית – בדומה לאופן בו נסוגו כוחות איחוד האמירויות מתימן ב-2019.
לא הפתעה - כן הסלמה
ההתקפה לא באה בהפתעה – לא לאמירויות, לא לישראל ולא לכל מי שעוקב אחרי המלחמה בתימן. היכולות המרשימות של החות'ים בתימן (כלי טיס לא מאוישים וטילים ארוכי טווח), שנבנו על בסיס סיוע טכנולוגי וכספי אירני, ידועות למודיעין הישראלי, האמריקני, הסעודי והאמירותי. גם הכוונה לשגר לאמירויות לא הייתה הפתעה – דובר החות'ים איים בכך ימים ספורים לפני השיגור. אך במזרח התיכון, לא כל איום מתממש ועוצמת התקיפה בהחלט הייתה מעבר לציפיות האמירותים ומהווה הסלמה בעימות.
התקיפה זכתה לגינוי מקיר לקיר בקהילה הבינלאומית – ממזכיר האו"ם שגינה תקיפת אזרחים ללא אבחנה, דרך מדינות אירופה ואפילו סין והטליבאן באפגניסטן. מזכיר המדינה האמריקני טוני בלינקן התקשר לעמיתו באמירויות, עבדאללה בן-זאיד, כדי להביע תמיכה באיחוד האמירויות. היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן הבטיח לתמוך באמירויות ולתבוע מהחות'ים דין וחשבון. האמירותים מאוכזבים מהעובדה שארצות הברית לא משתתפת בהגנה עליהם ומזכירים שהצעד הראשון של ממשל ביידן במזרח התיכון היה להוציא את החות'ים מרשימת הטרור.
דילמות אסטרטגיות לכל השחקנים
התקיפה על האמירויות מייצרת דילמות אסטרטגיות אצל כל השחקנים. בראש ובראשונה, בולטת הדילמה הקלאסית של מבצע הרתעה – שאותה ביקשו החות'ים לבסס מול האמירויות. האם המבצע אכן ירתיע ויגרום להפחתת מעורבות האמירויות בתימן או דווקא יאיץ אותה? כבר למחרת ועל סמך מודיעין מדויק, תקפו האמירויות או סעודיה את ביתו של מפקד המכללה האווירית של החות'ים בצנעא. לואא' (אלוף) עבדאללה קאסם אלג'ניד, לפי המדווח, היה אחראי על בניין הכוח של הכלים הבלתי מאוישים בתימן, לאחר הכשרה באירן ובלבנון. הוא נהרג עם בני ביתו ועם בכירים נוספים, אם כי בתימן יש הטוענים שהמודיעין שעליו התבססו התוקפים היה שגוי.
גל תקיפות נוסף, אותו מובילה כנראה סעודיה, התרחש בחמישי בלילה על בירת תימן, צנעא, ויש דיווחים על עשרות הרוגים. עם זאת, האמירותים יצטרכו להחליט אם הם מגבירים את פעילותם נגד החות'ים בתימן – על כל המחירים הקשורים בכך, או הם מבינים את הרמז ומצמצמים פעילותם בדומה ל-2019. הפגיעה בכלכלה האמירותית – הבנויה על פיננסים, תיירות, תעופה ובעיקר תלויה ביציבות ובביטחון, תהיה שיקול ראשי בניהול המתח בין הרתעה והסלמה. אך הדילמה האסטרטגית החשובה יותר מבחינתה היא קשרי האמירויות עם אירן.
המצפן האסטרטגי של אבו-דאבי בשנה האחרונה גרס "אפס בעיות עם השכנים - הרגעה ופיוס" – כולל עם אירן. שתי המדינות ניהלו משא ומתן ברמה גבוהה בחודשים האחרונים במטרה להפיג את המתיחות האזורית. כעת, שואלים עצמם האמירותים אם לטהרן היה תפקיד בתקיפה. מצד אחד, החות'ים מקבלים לעיתים קרובות החלטות בלתי תלויות באירן, למרות התמיכה הרבה של המדינה בקבוצה. מצד שני, כל הניסיונות האירניים להכחשה סבירה עלולים להתערער על ידי דיווחים המצביעים על כך שמנהל המשא ומתן, החות'י הבכיר מוחמד עבד-אלסלאם, היה בפגישה בטהרן עם הנשיא איברהים ראיסי ומזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי עלי שמחאני. קיום או ביטול ביקור הנשיא ראיסי שתוכנן בחודש הקרוב לאבו-דאבי יהיה אולי אינדיקטור לכיוון האסטרטגי בו יבחר מוחמד בן-זאיד, יורש העצר ומנהיג האמירויות.
מבחן האמינות של ארה"ב
הדילמה של האמריקנים קשורה ביחסם למלחמה בתימן, מלחמה שהממשל האמריקני קיווה מאוד שתסתיים במשא ומתן בין הצדדים, כזה שיאפשר להתחיל לטפל ביעילות במשבר ההומניטרי בתימן - המשבר המשמעותי ביותר עד עתה במאה ה-21. גם המשא ומתן עם האירנים בווינה, שם להוטים האמריקנים להגיע להסכם מחודש, לא תומך בעידוד הסעודים או האמירותים להסלים מול החות'ים ולהענישם על התקיפה. מצד שני, אמינות ארצות הברית במזרח התיכון בשפל ללא תקדים – אי התייצבותה להגנת בעלות בריתה והפקרתן לטרור ותקיפות של אירן ושלוחיה עלולה לערער עוד יותא את אמינותה של ארצות הברית ולשגר את בעלות בריתה הערביות לחפש חסות מרוסיה או סין, גם אם הן אינן מציעות חסות טובה יותר.
האמריקנים חייבים להבהיר לעצמם, כמו לבעלי בריתם, אם הם מסוגלים להתגונן ממטחי המל"טים וטילי השיוט האירניים ואם הם מסוגלים לשקם את יכולת ההרתעה שלהם – שנפגעה קשות מאי תגובתם לתקיפות על כוחותיהם בסוריה ועירק, ושל בעלי בריתם בסעודיה ובאמירויות. הם גם יצטרכו לפתור את הדילמה איך להמשיך ולנהל משא ומתן על סיום המלחמה, ולסייע הומניטרית למיליוני התימנים שנפגעו מהמלחמה, ויחד עם זאת, לאור התקיפה באבו-דאבי, לחזור ולהגדיר את החות'ים כארגון טרור.
האירנים יודעים שהמציאות השתנתה
הדילמה האירנית פשוטה יותר – האירנים מרגישים על קרקע מוצקה ומזהים היטב את חוסר הרצון האמריקני להסלים ואפילו להגיב תגובות מדודות על התגרויות שלהם. חוסר התגובה לתקיפה בעירק או בתנף משדר מסר ברור לאירנים שאין סיכון בהפעלת השלוחים שלהם נגד האמריקנים.ובעלות בריתה. אירוע סיכול קאסם סולימאני לא יחזור, וניתן להמשיך במגמה האסטרטגית של סילוק האמריקנים מהמזרח התיכון והחלשת בעלי בריתה הערבים. עם זאת, חשוב לזכור שהאירנים תמיד יעדיפו לוחמת שלוחים על פני פעילות ישירה שיכולה להוביל לעימותים שהם לא מעוניינים להסתכן בהם.
הזדמנות היסטורית לישראל
לבסוף, ישנה הדילמה הישראלית – והיא קשורה ביכולתנו לעזור למדינות שבחרו לנרמל היחסים איתנו. ישראל מהססת להעביר נשק להגנה אווירית לאמירויות. יש לכך סיבות טובות, הקשורות בשמירה על הטכנולוגיות הייחודיות של מערכות ההגנה שלה כמו גם מניעת תקדים של שחיקת היתרון האיכותי שלה מצד ארצות הברית – מהלך שהחל כבר עם הסכמתה למכירת מטוסי F35 לאמירויות. מנגד, עומדת האפשרות למהלך אסטרטגי חשוב שייתן הגנה אווירית טובה יותר לאמירויות ואולי אף לסעודיה, מהלך שגם יזרים משאבים רבים לתעשיות הביטחוניות ויחזק מאד את התחושה של תושבי חצי האי ערב שהברית עם ישראל משפרת את מצבם ולא רק מביא גינויים ואולי התקפות צבאיות בעתיד – מהסוג שראינו השבוע. ישראל גם צריכה ללמוד את מאפייני התקיפה מתימן לאבו דאבי: המרחק מצנעא לאבו-דאבי דומה למרחק מצנעא לאילת. לישראל כמובן יכולות מודיעין, גילוי וירוט טובות בהרבה – אך גם יכולות כאילו אינן מבטיחות הגנה הרמטית.
ראש הממשלה בנט פרסם מכתב ששלח ליורש העצר מוחמד בן-זאיד בו הוא מציע "תמיכה ביטחונית ומודיעינית על מנת לעזור לך להגן על אזרחיך מפני התקפות דומות. הוריתי למערכת הביטחון הישראלית לספק לעמיתיהם באיחוד האמירויות כל סיוע, אם אתה מעוניין".
מעבר למילים, הגיע זמן המעשים. יש כאן הזדמנות היסטורית לחזק את "הסכמי אברהם" ואולי לצקת את היסודות לברית הגנה משותפת ישראלית-אמריקנית-אמירתית, ובעתיד גם סעודית, מפני איום התקיפה המדויקת של אירן בטילים מתקדמים ובכלי טיס בלתי מאוישים.
>>> אלוף (במיל') עמוס ידלין הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמית בכיר במרכז בלפר שבאוניברסיטת הרווארד