הטמפרטורה צונחת כמעט לאפס מעלות, המגע בפלדה מקפיא - ומסביב שלג שהולך ונמס ובוץ שעוטף את הכול מסביב. החיילים אוכלים חטיפים בטנק מבלי לצאת, בימים של בקבוקי שתן ומנות קרב - וקשיים להישאר ער בקור העז. ככה זה מרגיש בתרגיל של חטיבה 188 של השריון ברמת הגולן, בשבוע הכי קר בחורף הזה. "אמרתי לחיילים שבאזרחות יש שיר בשם 'אפס מאמץ', אני מדבר על 100% מאמץ באפס מעלות", הגדיר המח"ט ללוחמים את המטרה - ומזג האוויר סייע להעביר את הנקודה.
במשך ימים ארוכים הם "נלחמים" בטנקים: "תנועה ואש" זה המושג שמלווה אותם. מי שעומד במקום – חוטף, ובחוטף הכוונה לטיל נ"ט. "זה חברה שמכירים את הקושי ואת היכולת להישאר ערים ולתת לעצמך סטירות כשצריך", מסביר לי סגן איתי מאירי, מפקד מחלקה בגדוד 53. "אנחנו צריכים לדעת מתי גם לשלוח את החבר'ה לישון ואיך להשאיר את הכוח כמה שיותר רלוונטי".
"הבוץ הופך לביצה שהאויב לא ירצה להיכנס אליה"
הם מתכוננים למלחמה בכל ימות השנה ובכל תנאי מזג אוויר, כולל חורף קשה - כשהעיניים נשואות לעבר חיזבאללה. "האויב יכול לתקוף אותנו בכל מזג אוויר", מזהיר מח"ט 188, אל"ם רועי סבירסקי - ומעביר מסר גם לחיילים וגם לנסראללה: "לא הייתי רוצה להיות האויב שבוחן אותנו איך להילחם בחורף ובשלג. זה היה הזדמנות מצוינת להתאמן, והבוץ שאתה לומד לחיות איתו הופך להיות ביצה שהאויב לא ירצה להיכנס אליה", אומר המח"ט.
אין שריונר שהמקומות "סינדיאנה" ו"חושניה" בחורף לא מעוררים בו מיד זיכרונות, ריחות ותחושות קרות. "חלק מללמוד את מזג האוויר זה גם לדעת איך לשמור על חום הגוף ואיך להילחם על יעד מבלי לסבול מהיפותרמיה", מסביר המח"ט. "מזג האוויר הזה עכשיו נותן לנו את היכולת לדמות לחייל איך נראית מערכה בחורף - השאלה היא איך הטנק לוקח את זה ויודע לנצל את מזג האוויר".
החיילים האלה סיימו רק עכשיו שמונה חודשים בקו עזה - וישר החליפו נוף ועלו לגולן, בדיוק בזמן לשבוע קפוא. "אחד מהדברים שאנחנו עובדים עליהם זה חוסר הוודאות לקראת מה אנחנו הולכים. בסופו של דבר הכול יכול להשתנות", מסביר מפקד המחלקה מאירי. "בהתחלה הבאת איתך 'צוקולוקים'- חטיפים ופינוקים, אבל בגדול חיים על מנות קרב: הלחם, הטונה והתירס והשעועית".
הנושא המרכזי בתרגיל הוא לא ההשתכשכות בבוץ הקפוא - אלא חיזבאללה. זה האויב הגדול ביותר שהם עתידים לפגוש והוא מחומש, מאומן ומנוסה יותר אחרי הניסיון הקרבי שצבר בלחימה לצד משטר אסד בסוריה. "זה תרגיל חטיבתי שבא לתרגל אותנו מול המתאר הצפוני. זה הלחם והחמאה של החטיבה שלנו", מבהיר מפקד החטיבה אל"מ סבירסקי. "סיימנו עכשיו תקופת אימון בת ארבעה חודשים שהמוקד שלו היה לחימה בחיזבאללה".
"היום הטנקים יכולים לזוז גם בערפל"
המפקדים מודעים לכך שהמערכה הבאה בצפון תיראה אחרת. "אנחנו עדיין באמצע התרגיל, אבל אנחנו מתכוננים למערכה משולבת מול חיזבאללה", מדגיש המח"ט. "הטנקים שלנו לא יספיקו לבד, ונשלב כוחות רגליים. יש איתנו גדוד 101 של צנחנים וגדוד הנדסה, ואנחנו מוסיפים גם רכיבים מחיל האוויר ומודיעין, מתוך הבנה שבשביל להכריע את החיזבאללה נצטרך את השילוביות הזאת".
ובצה"ל נערכים לכך ברצינות: "חיזבאללה מעצים את יכולותיו, והוא ממשיך עם הנ"ט, וגם הדיוק של הטילים שלהם צפויים להיות משמעותיים יותר, ואני דורש עוד יותר מהאנשים שלי את יכולת ההתגוננות", מוסיף אל"מ סבירסקי. חלק מהאימון כולל גם תרגול לוגיסטי בעומק: "אנחנו מבינים שזה אחד האתגרים הגדולים - איך לשמר את הרציפות הלוגיסטית, משאיות, דלק, תחמושת. זה נמצא במוקד היום. כלומר זה לא רק לפגוש פנים אל פנים את החיזבאללה, אלא גם אתגרים של העורף המתמרן שלנו ושל סוגיית הקשר בין הכוחות".
בתוך התווך הטופוגרפי של לבנון, יש שכל להכניס טנקים גדולים בצירים האלו? חשופים בתנועה שלהם לאויב?
"אין ספק שיש פה מורכבות", מודה המח"ט. "אנחנו ביכולות ניתוח מודיעיני ושטח, וגם ביכולות שילוביות ורב חיליות, היום זה כלי שמסייע לנו לקטלניות. אי אפשר להתבסס רק על יכולות האוויר. בסוף צריך גם להשמיד את האויב מהקרקע, בין אם זה בגלל שלפעמים זה תת-קרקע ולפעמים נקודות שקשה לזהות מהאוויר. בסוף צריך להגיע עם הזחל, וכדי להביא לשקט בצפון לאורך שנים אי אפשר שלא להביא אותם".
הימים הארוכים בקור מאתגרים, ומפקד החטיבה מספר איך מנסים לייצר גם הפוגות ולחמם את הבטן והלב: "יש נקודות של היערכות להגנה, וזה הזמן לתת לחבר'ה לצאת להתרענן, וגם לפעמים נוכל למצוא הזדמנות באמת לחמם את האוכל או להכין קפה, אבל גם זה קורה בזמן שאנחנו מוכנים לדבר הבא. אחד הדברים המיוחדים בתרח"ט (תרגיל חטיבתי) הזה הוא שעובדים מאוד קשה כדי גם לחבר אותנו. שנדע למה ואיך אנחנו יוצאים ללחימה. יש הרבה דגש גם עלינו שאנחנו נחבר את החיילים למשימה, ולהבין מה עומד מאחוריה. זה הדגש שלנו".
מה חסר לך? מה אין לך? איזה פערים יש?
"הייתי רוצה להתאמן יותר", מצהיר המח"ט סבירסקי. "תרגיל כזה יש פעם בשנה. הייתי רוצה להגביר את הכשירות מהקצה ועד אליי. תרגיל שכזה חושף אותנו לפערים שיש - איך אנחנו מגנים על המשאיות שבאות אלינו להביא תחמושת ואוכל? וכמובן איך אנחנו יכולים לבסס טוב יותר את יכולות השליטה והבקרה שלנו. זה כלי עם אפקטיביות מבצעית גבוהה מאוד. בערפל למשל, אם בעבר הטנק לא יכל לנוע, היום בזכות מערכות השליטה והבקרה (שו"ב) אנחנו יכולים לנוע גם בערפל. ואפשר לנצל את זה להיות 'בלתי נראה'".
"האויב לא מפחיד אותנו, אבל זוכרים שהוא מסוגל"
בתנועה בבוץ הלוחמים הוכיחו שגם אם מקטרים, בסוף הם עושים הכול. "אני מסתכל רק על המחלקה שלי, והיא יודעת שהיא מסוגלת", אומר בביטחון סגן מאירי. "הידיעה שאיפה שלא תזרוק אותנו אנחנו נסתדר כי כבר עשינו את זה. בין אם בעזה בשיא הקיץ או עכשיו בשלג. תחושה של מי יכול עלינו. אנחנו מכירים את האויב ויודעים מה הוא מסוגל, אבל ממש לא מפחדים. אנחנו מתאמנים ומתכוננים, ובזכות האימונים שלנו האויב לא מפחיד אותנו. אבל אנחנו זוכרים שגם האויב מסוגל ולא רק אנחנו".
החטיבה השלימה באחרונה את המעבר לטנק החדש ביותר בצה"ל, מרכבה סימן 4. יש לו מערכות להגנה מפני טילי נ"ט, מערכות לגילוי מטרות אויב ומערכות תקשורת מתקדמות - והוא מחובר לרשת האינטרנט הצבאית. זה הגביר את המוטיבציה ללוחמים וגם למתגייסים הצעירים. זה לא סוד שלשריון היה קשה לגייס צעירים לשורותיו: לפני שנתיים עוד סירבו כמעט 90 חיילים להתפנות מהבקו"ם אחרי שהוצבו בשריון. מאז דברים השתנו וכבר לא קשה למלא את השורות אבל זו עבודה קשה.
"יש עוד מה לעבוד, אבל אני חושב שאנחנו נמצאים במצב טוב יותר מבעבר", מעריך המח"ט. "אני עוד לא מספיק משוכנע שהצלחנו לשנות לתלמיד לפני הגיוס את החשיבה של מה זה שריון - אם הוא לא מצליח להבין שהוא עולה על מכנות השמדה, אז יש לנו כמפקדים הרבה על מה לעבוד. יש שדרוג אדיר מאז שהתגייסתי, ואני רואה את זה כרגע מתוך אלו שמתגייסים את הרצון לצאת לפיקוד ולקצונה. ברגע שפוגשים את הטנק, האנשים רוצים לצאת ולפקד עליו. לתלמיד שעוד לא פגש עדיין יש פחות את הרצון הזה, וברגע שיבינו מה יש להם ביד הכול ישתנה".
האזור שבו הם מתאמנים מדמה את שטח לבנון, זה המקום שאליו נושאים עיניים ומתכוננים למערכה הבאה, אם תבוא. הם כבר מתרגלים את התוכניות האופרטיביות, אלה שעל פיהן יפעלו במלחמה. את התרגיל הגדודי הלוחמים רק סיימו לפני שבועיים ועכשיו הם בתרגיל חטיבתי. "לפני שבועיים היה עוד יותר קר, ראינו שהכול לבן. מחליפים זחל בשלג, ועושים את זה. לגעת בפלדה כשהכול קפוא זה מאתגר. אין משהו שמגביל את הזחל והוא נוסע בשלג", מסביר סגן מאירי. גם זו נחמה.
