מכל המקומות בעולם, דווקא על אדמת אבו דאבי התרחש אירוע השיא של המטבח הישראלי. שישה שפים כחול-לבן קיבלו מחיאות כפיים מהקולגות הלבנונים, הסורים והמצרים - בטקס של 50 המסעדות הטובות במזרח התיכון. בחירת המסעדות נעשתה כבר לפני כמה חודשים, אבל נשמרה בסוד: "סוד הגרעין, לא כולנו ידענו אפילו שאנחנו ניפגש כאן", השפים הישראלים מודים, עד אדמת אבו דאבי, לפני הטקס.
"בסדר יורד נחשוף את רשימת 50 המסעדות הטובות ביותר במזרח התיכון ובצפון אפריקה", הכריזה המנחה - וחלקם התקשו לעמוד בלחץ. שש פעמים היא הכריזה על מסעדות "מאשדוד שבישראל", "מעיר הקולינריה תל אביב" - וגם אחת מהן, כשרה. ליווינו את השפים מהרגע שקיבלו את המייל הסודי ששינה את חייהם ועד לטקס "האוסקר של האוכל" באבו דאבי.
ואלו חברי המשלחת הישראלית:
הלל תווקולי, "אנימר"
השף הלל תווקולי נכנס לנעליים הכי גדולות שאפשר: מסעדת ANIMAR שלו נמצאת איפה שהוקם "בית המקדש של המסעדות", רפאל של רפי כהן. "זה כמו מגרש כדורגל הקמפ נואו נגיד לצורך העניין", מסביר תווקולי במשל. "עד עכשיו שיחק פה מסי, הסתיים לו החוזה, עזב את הקבוצה - ועכשיו הלל משחק פה. וזה הכול".
מוטי טיטמן, "מלגו ומלבר"
תהילתו של רפי כהן ממשיכה איתנו גם לשף מוטי טיטמן, שגדל במטבח האינטנסיבי של רפאל. " הלחצים והדרישה המטורפת שרפי הציב שם הלחיצה מאוד את הצוות וגרמה לאנשים לעשות דברים, שהיום הם מסתכלים על זה ואומרים 'מה עשיתי?'
תומר טל, "ג'ורג' וג'ון"
גם השף תומר טל התחנך אצל שף איך נאמר, יצרי. "יונתן רושפלד הוא בן אדם כזה שיכול לקום בבוקר - מקרה אמיתי - אני נכנס למטבח ושומע 'חביבי, השעה שמונה בבוקר. אנחנו עושים תפריט חדש'. מאוד מאתגר. מאוד מעניין".
רז רהב, "OCD"
רהב, שהתחיל כילד הפלא היהיר של הקולינריה, לא למד אצל אף אחד. הוא פתח מסעדה בגיל 24, וזכה לביקורות ולזלזול מהקולגות הוותיקים. "בעזרת כל המצקצקים וכל הביקורות וגם אותם קולגות שסתם עשו לי קווץ' בבטן - 'למה אתם לא מפרגנים?' - בסוף למדנו מהם המון ולמדנו מהם בגלל שקיבלנו 'באמפים' בצדדים".
הבסטה
מסעדת הבסטה בכרמל בתל אביב היא מסעדת שוק יוקרתית. "אני קם בבוקר, אני יורד לשוק. אני בוחר את הדגים שלי. אני בוחר את הבשר שלי, וזה מה שמופיע בתפריט", מסביר צוות המסעדה, "אתה גדל סביב הים, עובד במסעדות על הים".
יחי ז'נו, "פסקדו"
ומחוץ לתל אביב נמצאת המסעדה הכשרה היחידה ברשימה, פסקדו. "אחד מהקמפיין הזה שאל אותי על המסעדה והסברתי לו מה זה מסעדה כשרה, זה מבחינתו כאילו הוא רץ באולימפיאדה עם פרוטזה", נזכר ז'נו בחיוך על הספה במלון באבו דאבי.
אז מה הסוד של השפים שנכנסו לרשימה היוקרתית? המטבח הישראלי, או שזה משהו אחר? "המטבח שלי הוא ישראלי פרוגרסיבי", מסביר רז רהב. "זה לא סגנון בישול שלי. מטבח ישראלי זה דיון שגם ככה הוא עמוס: אם הוא נשען על מטבחים ספציפיים, ואם הוא קיבוץ גלויות והוא עוד בהתהוות? בסוף אנחנו מדינה צעירה, אנחנו עוד לא בני שמונים".
גם תומר טל מג'ון וג'ורג' מאמין בהגדרה של מטבח ישראלי: "יש ניואנסים היום במטבח הישראלי, דברים כמו חמיצות גבוהה, ויש שימוש בתבלינים ובעשבים. ואוכל שהוא נורא שמח". מנגד, תווקולי טוען: "מטבח ישראלי זה הגדרה קצת גדולה מדי למה שקורה פה כרגע. זה משהו שאנחנו עדיין בתחילתו. אני חושב שאנחנו עדיין צעירים מדי".
וטיטמן בוחר בהגדרה אחרת: "מטבח צרפתי קלסי שהוא היום מאוד נשען על היסוד של מה שאני מייצר פה. אם זה בסוף התשתית של המטבח הים-תיכוני שקיים במדינת ישראל וחומרי הגלם האלה, ובסוף בסוף בסוף הוא יצירה שלי".
על היצירה הזאת השפים שלנו עובדים כל החיים. הם מקריבים את חיי המשפחה, החברים, ומבלים שעות במטבחים החמים והקשוחים.
"אתה אומר לעצמך: למה אני? למה אני?"
קח אותי לרגע שאתה מקבל את המייל הכי משמעותי בחיים שלך.
רהב: "יצאתי החוצה, בכיתי, כאילו יצא לי. אימא שלי נפטרה לפני שנה ואני מוצא את עצמי ברגעים הכי שמחים מחפש אותה".
טל: "כשאני הייתי בן 17 אבא שלי שם קץ לחייו. אני אמרתי לעצמי ברגע שזה קרה: 'תומר, זה אתה מול העולם, ההצלחה שלך בחיים תהיה בזכות עצמך".
טיטמן: "זה כל כך שימח הדבר הזה, הזכייה הזאת היא מבחינתי, חוץ מזה שהיא מאוד משמחת", הוא עוצר את הדיבור כשהבכי חונק את גרונו. "אתה עובד כל כך קשה כדי להצליח וכדי להאמין במה שאתה עושה ואתה מקבל איזו הכרה שהיא לא מובנת בכלל, היא נטולת פרופורציות, היא שמה את ישראל על המפה. ואתה אומר לעצמך: למה אני? למה אני?"
אז אחרי כמה חודשים ששמרו את זה בבטן, הרגע הגדול מתקרב - ומשלחת השפים יוצאת לאירוע באבו דאבי, כשאנחנו עם המצלמות של אולפן שישי נמצאים שם. כשהשפים נוחתים באבו דאבי הם כבר לא מסתפקים רק בלהיות ברשימה - אלא תוהים באיזה מקום הם ידורגו מבין 50 המסעדות הטובות במזרח התיכון.
"לא ישן כבר שלושה ימים - ובוכה ארבעה"
"עכשיו מגיע הטקס - אני מקבל הרבה תגובות מהארץ של איזושהי ציפייה מסוימת שחושבים שאנחנו מקום כזה או אחר, וזה מעלה את הלחץ, זה מעלה את הדופק", מודה רהב. "באוסקר אתה רוצה שיגידו את השם שלך. היום בטקס אתה רק רוצה שלא יגידו את השם שלך, שרק יגידו אותו כמה שיותר רחוק", הוא מסביר - ואכן כך היה, לפחות עבורו.
"אם אתם חושבים שאני יודע איך לשים את זה, אז יש לכם טעות מרה", אומר תווקולי במלון כשהוא מחזיק את עניבתו. "בחתונה שלי לא שמתי חליפה". הוא פחות מוטרד מהדירוג: "עצם העובדה של להיכנס לתוך הרשימה זה מבחינתי מספיק משמח, ובוא נחכה לערב, מה שיקרה יקרה".
ולא חשבתם שאומיקרון יפסח על אחד השפים שלנו: תומר טל נאלץ להפסיד את הרגע הגדול בחייו בגלל הקורונה. "האמת - מקנא. חיכיתי לזה הרבה זמן. כולי קנאה", הוא מודה, "הייתי רוצה להיות איתכם שם".
וביום האירוע, האדרנלין מתגבר: "קמנו היום בבוקר וכל דקה שעוברת, הלחץ בובום, בובום", מספר ז'נו, ורהב מחזק: "הדופק רק עולה", כשחבריו מנסים להרגיע אותו הוא מודה: "אני גמור, אני לא ישן כבר שלושה ימים, אני בוכה כבר ארבעה". וטיטמן מסביר למה: "תשמע, אנחנו ילדים קטנים, אתה רוצה סוכרייה, אתה רוצה את כל השקית, זה לא ככה? זה עובד רק ככה - תן לי את כל השקית".
הם מודעים לכך שהקולגות לא תמיד יפרגנו: "זה עולם תחרותי, אתה לא היית מקנא?", מכריזים טיטמן וז'נו. "כן, יש קנאה ואף אחד לא יהיה שמח שהוא לא נמצא, אבל אין שום סיבה גם להוריד לנו את השמחה. בסוף יש כאן הישג מטריף לישראל", מצהיר רהב.
שטיח אדום, טוקסידו, פפיון, שמלות ערב וצעיפים מקשמיר - כשהטקס מתחיל אפשר להבין למה מכנים את ה"50 בסט" כאוסקר הקולינרי. יאיר בייקר, יזם קולינרי, מנסה להסביר את גודל ההישג: "אנחנו נכנסנו פה עם יותר מסעדות פר בן אדם מכל מדינה אחרת. זה ההישג הכי גדול של הקולינריה הישראלית", וטיטמן משווה את זה ל"אוסקר של עולם הקולנוע, האולימפיאדה של עולם הספורט".
"בתחום הזה ישראל היא כור היתוך של תרבויות", מציין אנדראה קוואני, ראש מטה אירופה, המזרח התיכון ואפריקה בסן פלגרינו - נותנת החסות לטקס. "לכן היא נמצאת בעמדה ייחודית, אידאלית, ליצור את הגסטרונומיה של העתיד".
באותם רגעים, במקום ליהנות מההישג הגדול בקריירה שלו, מוטי טיטמן התקשה להסתיר את האכזבה על הדירוג (מקום 40) ועוזב את המקום. בשיחה עם אימו הוא מסביר:"אני באמת רוצה לצאת מהאירוע הזה שמח", והיא עונה לו: "אתה תצא שמח, כי עצם העובדה שהגעת לשם זה כבר שמחה. אני מבקשת ממך, קח את זה בפרופורציות הנכונות. למה אתה בוכה?", ומוטי עונה: "אני בוכה משמחה", ואימו מגיבה: "או-קיי. אז אם זה דמעות של אושר, אני מאוד שמחה. אתה בשבילנו הכי טוב, הכי תותח".
כשממשיכים להקריא את הרשימה, עוד ועוד מדינות עולות לבמה והמשלחת הישראלית במצב מעולה. במקום ה-24 מגיעה הנציגה "מאשדוד בישראל, פסקדו". ז'נו מכריז: "ישראל על המפה, אשדוד. לא האמנתי שאני אגיע לכאן, אתה אומר לי 24?". למקום ה-17 מגיעה מסעדת אנימר והשף הלל ממשיך לשמור על פאסון ולא מתרגש מההישג המרשים. במקום ה-14 הבסטה, שהשפים שלה נשארו בתל אביב.
בכניסה לטופ 10 ישראל נשארת עם שתי נציגות - ג'ורג' וג'ון ו-OCD. כבר עכשיו מדובר בהישג מרשים. "זה שווה המון, בעיקר התחושה שאתה עובד קשה, אבל אתה גם מקבל הכרה מסוימת", אומר אבי זק, מבעלי המסעדה, "זה באמת הדבר שהוא הכי חשוב, הכי מרגש".
בשלב הזה נשאר רק רז רהב, והוא חולם כבר על מדליה. ככל שעוברות הדקות ממדינה למדינה, מהכרזה להכרזה, הוא נע בין מתח, התפרקות, שמחה וציפייה - בהלם שעדיין לא קראו בשמו. "במקום השלישי נמצאת גם המסעדה הטובה בישראל - מסעדת OCD!", מכריזים מעל הבמה. אז דווקא על אדמת אבו דאבי, בין סורים, לבנונים, עיראקים ואירנים, אנחנו על המפה - וכן, גם המטבח הישראלי. "אני לא ציפיתי. זה ואו. אנחנו עוד לא לגמרי מצליחים לעכל", מודה רהב הנרגש בתום הטקס. ברגעים האלה אתה רוצה את אימא, ואין אימא וקשה", והוא מסיים במסר לצוות שנשאר בישראל: "אני מקווה שהם חוגגים שם במסעדה, כי אנחנו צריכים לחגוג".
