יש בעולם אנשים - מצליחים מאוד, עשירים מאוד ומפורסמים מאוד - שמעוררים מיד את המחשבה: "אני לא הייתי יכול לעשות את זה". ובכן, תופתעו, אבל חלקם הגדול התחיל מנקודה נמוכה מאוד - או לפחות ממוצעת ביותר. אלו הסיפורים על האנשים שהצליחו בענק - רק כי העיזו לרדוף אחרי חלומותיהם - והווידוי המרגש של אחת מהן, ישראלית שבגיל 52 הצליחה להגשים את הפנטזיה.
האיש שהמציא מתכון לעוף מטוגן - והתעשר בגיל 65
לא יכולנו שלא לפתוח עם הסיפור הבלתי נתפס של מקים הרשת KFC - שרק בגיל 65 פרץ למודעות הבין-לאומית בזכות המתכון הסודי שלו לעוף מטוגן. הסיפור של KFC מתחיל בדרום ארה''ב. הרלנד דייוויד סנדרס נולד באינדיאנה ב-1890 כבן בכור מבין שלושה אחים למשפחה ענייה. כשאביו נפטר ואמו נאלצה לצאת לעבוד, סנדרס התחיל לבשל לאחיו הקטנים ובכך החלה אהבתו לקולינריה.
הוא עזב את בית הספר, ובגיל 14 כבר עזב את הבית ויצא לעבוד. בהמשך הוא פתח תחנת דלק בקנטאקי והתחיל לבשל ולמכור ארוחות לעוברים ושבים. הוא התפרסם בזכות האוכל המוקפד, וכשסוף סוף היה נראה שדברים הסתדרו עבורו - כשהיה בן 50 שונו הסדרי התנועה באזור, הכביש הראשי לא עבר עוד ליד התחנה והוא נאלץ לסגור.
במשך שנים הוא נסע ברחבי ארצות הברית וניסע לשכנע מסעדות למכור את העוף המטוגן שלו. הוא הציע לבעלים מודל עסקי לפיו הוא ירוויח רק 4 סנט על כל עוף שיימכר - ועדיין נדחה בהרבה מקומות. סנדרס סיפר שכאלף בתי עסק סירבו לקבל אותו כשותף, ורק בגיל 65 - הוא סוף סוף הצליח.
הסימן המסחרי והמוטו של המותג "It’s Finger Lickin Good" נרשם בזכויות יוצרים ב-1963. ב-1964 סנדרס הסכים למכור את הזכויות למתכון העוף שלו ל-600 מסעדות, ואת החברה שמכר במיליוני דולרים. רק בהמשך גם הוקם המותג KFC ונפתחו מסעדות תחת שמו.
עובדת הבנק שזכתה באליפות העולם
סיפור מקומי ומעורר השראה מספקת לנו דיווה חתמי, שקטפה את המקום הראשון באליפות העולם בגלישת סאפ לבנות 50 ומעלה. חתמי, בת 52, עובדת בהנהלה של בנק הפועלים וגילתה את הספורט רק לפני 5 שנים - כשקנתה לבעלה במתנה ליום הולדת שיעורי סאפ. הוא החליט שזה לא בשבילו, היא החליטה ללכת במקומו - והתאהבה. לפני כחודש היא קטפה את המקום הראשון במסלול הטכני באליפות העולם שהתקיימה בהונגריה - מסלול מכשולים של מצופים לאורך קילומטר.
איך הגעת לגלישה על סאפ? "בטעות, או שאין דבר כזה בעצם" (צוחקת). "אני מאמינה שדברים אמורים לקרות. קניתי לבן זוג שלי כרטיסייה לסאפ ליום הולדת והוא היה מנומס והלך לפעם אחת והחזיר לי ואמר: 'חמודה, ממש לא'. לקח לי כמה חודשים ואז הלכתי לנסות. אימא שלי חלתה באותה תקופה, ומבחינתי זה היה אי של שפיות. רציתי לנצח בשבילה, שהניצחונות יביאו לה גאווה. מבחינתי הניצחונות האלו השאירו אותה בחיים".
ומסע הניצחונות לא נעצר: "בארץ התחריתי בצורה מאוד חובבנית, ומשהו בקורונה שוב גרם לי לרצות לחזור בכל הכוח. יום אחד קמתי ואמרתי שאני הולכת לעשות אליפות עולם, פחות משנה לפני האליפות. נסעתי לאליפות בצורה הכי חובבנית, לא עם ניסיון ועם ציוד מיושן אבל עם אמונה מאוד גדולה. וכשהגעתי הבנתי עד כמה אני חובבנית. יחד איתי עוד 500 מתחרים עם השמות הכי גדולים, והיה אפשר לקבל רגליים קרות אבל משהו בזיק הפנימי שאמר לי - 'דיוה, הגעת ואת הולכת להמר על כל הקופה'. הלכתי ונרשמתי לכל המסלולים. זה משהו שלא קורה, זה כמו לבוא להירשם גם לריצה קצרה וגם לארוכה. אמרתי 'תמות נפשי עם פלישתים'. את המקצה הארוך הפסדתי ב-30 שניות למקום הראשון. ואז זינקתי ל-200 מטר ולקחתי ממישהו ציוד כי לא היה לי משהו מתאים. וניצחתי במוקדמות אבל הפסדתי בגמר".
"ואז נשאר לי מסלול אחרון - הטכני. זה מסלול עם הרבה מכשולים בצורת מצופי ענק. נפלתי כי היה לי גלשן שלא התאים, אבל בכל זאת עליתי לתחרות ההמשך. והיה לי כל כך קשה. אני זוכרת את היום לפני התחרות הסופית שואלת את עצמי למה אני עושה את זה לעצמי, סובלת כל כך. כמעט שנה שלמה ויתרתי על הכול בשביל להתאמן ואני אומרת לעצמי - בשביל מה עשיתי את זה. ואני מזנקת יום למחרת בפעם האחרונה עם ציוד שלקחתי ממישהו, חיפשתי שיהיה ציוד מתאים. ואני זוכרת איך אני מסתכלת על המסלול ומדמיינת שאני תוקפת אותו".
"הגעתי למצוף הראשון כשאני במקום השני. בדרך כלל חייב להיות במקום ראשון כדי שתוכל לשמור עליו לאורך המסלול והבנתי שאני נלחמתי על חיי. ואז הרמתי את הגלשן, חסמתי את מי שלפני שזה מותר, והצלחתי לעקוף ולברוח. אני עם צמרמורת עכשיו כשאני מתארת. היו המון אנשים מסביב שצרחו, התכנסתי לעצמי וכלום לא היה משנה - לא מה הציוד ולא מי בתחרות. וניצחתי! ואמרתי לעצמי - הייתי הכי אנדרדוג, וכל מה שהיה חשוב זה שהאמנתי. אמרתי לעצמי איזה מזל שלא ניצחתי את התחרויות האחרות, כי אחרת לא הייתי מקבלת את השיעורים שעזרו לי בתחרות האחרונה".
"כשהרמתי את היד והמשוט ואמרתי "יש, עשיתי את זה!" הרגשתי שזה מגיע לי כי עבדתי כל כך קשה בשביל זה. בגיל 14 חליתי במחלת דם אוטואימונית ושלוש שנים התמודדתי עם זה, הרגשתי שאני לא יכולה לחלום על כלום. ועכשיו בגיל 52 אני החזרתי לעצמי לגמרי את האמונה בחלומות. חובה לחלום ועוד יותר חובה להגשים את החלומות שלך".
ד"ר לק - רופא השיניים שהתאהב בגלידה
ד"ר דני כותני עבד במשך שנים כרופא שיניים - כשיום אחד עבר ליד חנות ביפו עם מכונת גלידה שלא הייתה בשימוש, וביקש לנסות אותה. הגלידה יצאה כל כך טובה שהוא החל למכור אותה בחנות - ובתמורה נתן לבעלים חצי מהרווחים.
כשהמכונה הקטנה כבר לא הספיקה, הדוקטור פנה למוכר וביחד הם השקיעו כמה עשרות אלפי דולרים וקנו ציוד מתאים ואספקה - ומכרו את הגלידה ליד כיכר השעון ביפו. ב-1987 נפתחה חנות הגלידה הראשונה ביפו בשם ד"ר לק, ובהמשך הרשת התרחבה לסניפים רבים בכל רחבי הארץ.
הילד היתום שהפך לבעלי קבוצת הכדורגל האנגלית צ'לסי
הוריו של רומן אברמוביץ', איש עסקים רוסי-ישראלי בן 56, נהרגו עוד לפני שמלאו לו 4, והוא גדל אצל קרובי משפחה יהודים ועניים מאוד. הוא התגייס לצבא הסובייטי, ולאחר מכן החל למכור צינורות פלסטיק מדירתו. את הונו הוא עשה באמצעות כמה השקעות חכמות בחברות נפט, והצליח להשתלט עם שותף עסקי על ענקית הנפט "סיבנפט", שאותה מכר לבסוף תמורת 13 מיליארד דולר. בשנת 2003 הפך אברמוביץ' להיות הבעלים של החברות ששלטו בקבוצת הכדורגל האנגלית צ'לסי. בשנת 2018 עלה לישראל - והפך לאחד האנשים העשירים במדינה.
האם החד הורית הענייה שהפכה לסופרת המצליחה בעולם
ג'ואן רולינג, הידועה בשמה ג'יי.קיי. רולינג, שהוגדרה כאדם הראשון בעולם שהפך מיליארדר מכתיבת ספרים - פעם נאלצה לחיות מדמי אבטלה בלבד. הסופרת, שכתבה את סדרת הספרים "הארי פוטר", נולדה באנגליה, התחתנה, ילדה בת והתגרשה כעבור שנה בלבד. היא עזבה עם בתה לסקוטלנד, ומצבה הכלכלי התדרדר מאוד. היא אובחנה עם דיכאון קליני ואף שקלה להתאבד. בזמן כתיבת הספר הראשון בסאגת הקוסם הארי פוטר, התקיימה האם החד הורית מדמי אבטלה בלבד.
12 הוצאות לאור דחו את ספרה - עד שהיא מצאה אחת שתסכים לפרסם אותו. ומאז - הכל היסטוריה. סדרת הספרים הפכה לנמכרת ביותר בעולם - וזכתה לעיבוד קולנועי מצליח מאוד. רולינג הפכה למיליארדרית, נישאה בשנית ועדיין מתגוררת בסקוטלנד.
יהודי-אמריקני שהפך למולטי מיליונר - בזכות וודקה
סידני פרנק, איש עסקים יהודי אמריקני בשנות ה-70 לחייו התעורר בוקר אחד עם החלטה שנראתה אז תמוהה לחלוטין - לייצר וודקה פרימיום. עד אז המשקה נחשב היה לזול והמוני ופרנק זיהה את הפוטנציאל ורצה לקחת אותו לשלב הבא. הוא פנה לחבל קוניאק שבמערב צרפת, שנודע במשאבי הטבע ובמסורת זיקוק איכותית - אם כי עד כה הם נועדו לייצור קוניאק.
פרנק מצא את פרנסואה טיבו, מומחה מקומי בייצור קוניאק, וביחד הם יצאו לדרך. את הוודקה הם יצרו מהמרכיבים האיכותיים ביותר - מי מעיין טהורים וחיטה רכה, ואת המיתוג והשם הם בחרו לעשות בדרך שתראה יוקרתית - בקבוק עם מראה קפוא ואווזים, והשם Grey Goose. בין היתר דווח שהשם נבחר מפני שהוא מזכיר כבד אווז, שהיה נחשב מאכל לעשירים. השניים הצליחו - הוודקה הפכה פופולרית מאוד ונמכרה בכל העולם. פרנק הלך לעולמו בגיל 84, כשהוא מולטי מיליונר.
הילדה הענייה שהפכה למגישה המוכרת בעולם
אופרה ווינפרי נולדה במיסיסיפי להורים צעירים מאוד ולא נשואים - וגדלה בחווה של סבתה. לימים סיפרה שעברה התעללות מינית והגיעה למעון לנערות במצוקה. בעקבות הפגיעה המינית היא נכנסה להיריון לא רצוי בגיל 14, וילדה תינוק חולה שנפטר כעבור שבועיים. בעבודתה הראשונה בתקשורת היא הרוויחה סכום זעום ככתבת, אך לאט לא התקדמה - ובשנת 1986 תכנית האירוח בכיכובה עלתה לאוויר והפכה למצליחה בכל העולם. בסופו של דבר, היא הפכה מיליארדרית - והוכתרה כאישה העשירה ביותר בעולם הבידור.
