"אם היה ניתן לחשוף עם מי קציני צה"ל יושבים לארוחת ערב..." סיפר מי שמכיר את מערכות הקשרים הסודיות, כממתיק סוד. "אלו לא מדינות שיש איתן קשרים דיפלומטיים", הוסיף ברמיזה. השינויים שאנחנו רואים במזרח התיכון לפעמים מתחילים באותן ארוחות ערב חשאיות: "לפעמים זה מביא אחריו את הדיפלומטיה, לפעמים זה נע ביחד, לפעמים זה מגיע בהמשך". עסקאות נשק של מאות מיליוני דולרים לא נולדות ברגע, אבל הן מתחילות מאחורי הקלעים ונרקמות כל הזמן.
באומנות כמו באומנות, אומר המשפט הידוע, אין דבר כזה שאין דבר כזה - ומתברר שגם בדיפלומטיה צבאית. עד לא מזמן הרעיון של כיפת ברזל במרוקו היה נשמע כמו המצאה, אגדה או חלום רחוק, אבל רק החודש תמונה אחת סיפרה את הסיפור שעד כה היה סודי: שר הביטחון בני גנץ וזוהר פלטי, ראש אגף מדיני ביטחוני במשרד הביטחון, צולמו יחד עם שר ההגנה, הרמטכ"ל וראש המוסד של מרוקו. הצילום הזה מהביקור ההיסטורי של גנץ במרוקו הוא קצה של מאמץ ארוך שנים, ותולדה של החלטה משותפת לחשוף מערכת קשרים שהייתה חשאית ולהכריז עליה בפומבי.
ולא מדובר רק בהכנסת אורחים: בפגישות כאלו יושבים הנציגים הישראלים יחד עם המרוקאים ושומעים מה הם רוצים, ואחר כך ישראל שואלת את עצמה מה היא רוצה להשיג במרוקו - למשל מהלך שיאפשר למרוקו לקנות אמצעי לחימה. אם שר הביטחון יחליט שהוא רוצה שיתוף פעולה ישראלי-מרוקאי בעולם ההגנה האווירית, זו יכולה להיות תחילת הדרך - ואם תבשיל עסקה בעוד חמש שנים, אז מרוקו תגן על עצמה באמצעות מערכת כיפת ברזל.
מפגש משמעותי שכזה לא היה יכול להתקיים ללא שורה של קצינים בכירים, שלרוב לא מופיעים בכותרות: ישראל שולחת למספר מצומצם של מדינות קציני צבא בדרגות בכירות, כדי לשמר ולפתח קשרים ביטחוניים ולהעמיק את החיבור בין הצבאות. מעל הפעילות מרחף גם הצל של פרשת ג'ונתן פולארד שהתפוצצה ברעש גדול ומהבהב מעל ראשו של כל שליח של צה"ל, לא משנה היכן רגליהם מוצבות: הצצה אל עולמם של הנספחים הצבאיים.
"מזה"ת הוא זירה אזורית דרמטית"
נספח צה"ל ביוון, אל"ם יוסי פינטו, מסביר איך ביטחון האזור נראה מהעיניים שלו: "מזרח הים התיכון הוא זירה אזורית סופר דרמטית, אני מסתכל על זה מלמעלה, אינטרסים כלכליים ועד אינטרסים שקשורים בחופש פעולה. זה 'מגרש משחקים' מאוד חשוב לנו. התפקיד שלנו הוא לזהות פוטנציאל, אינטרסים ישראליים שיכולים להתממשק עם אינטרסים של אותה מדינה ולראות איך ומה מייצרים מאותו מפגש". באחד התרגילים הבין-לאומיים שנערכו לאחרונה, עבר מטס משולב מעל יעדים מאוד חשובים באתונה: "החשיבות בתמונה של התרגיל זה שבמטס יש מבנה של רפאל צרפתי, מיראז' יווני וגם מטוס אמירתי - יש פה פוטנציאל לשתף מדינות מהאזור".
"באופן טבעי, החברות עם הנספח האמירתי והמצרי היא מיוחדת מאוד", הוא מודה. "אנחנו 'מחוץ לארון' אז זה יותר פשוט, יש קשרים מיוחדים וטובים", הוא מדגיש, "ברמה של ארוחות שבת, חד משמעית. עם שניהם נפגשנו באירועים וארוחות, אצלי בבית עדיין לא... זו חברות מאוד טובה ברמה סופר חשובה". אחרי ששיתוף הפעולה עם האמירתים הפך מדמיון למציאות, הוא כבר צופה הזדמנויות אחרות: "היוונים מזמינים את המצרים והסעודים, עכשיו אני מדמיין מטס כזה משולב עם שתי המדינות האלו. יש פה פוטנציאל שהמפגש הזה ישרת אינטרסים שלנו".
אל"ם פינטו אחראי על יוון, קפריסין ובולגריה ודואג לשיתוף פעולה צבאי באוויר ובים: "אנחנו מתווכים בין כולם במפגשים חשאיים, שיח מודיעיני ומבצעי שיכול לעזור לצרכים שלנו. אני לצורך העניין נמצא בצומת החשובה הזו. אנחנו בונים פה קואליציה במזרח הים התיכון אז יוון וקפריסין הם שחקנים עיקריים במשחק הזה".
אל"ם פינטו נזכר במתיחות שהחלה בין יוון לטורקיה באוגוסט 2020 סביב המים הריבוניים - ורואה בה סימן לתהפוכות באזור: "אני חושב שזה מאוד משפיע על ישראל, לא סתם המדינות שלחו לפה נכסים שלהן. לישראל יש אתגרים מכל הגזרות ואני לא בטוח שאנחנו צריכים אתגרים גם מהצד המערבי - ולכן יציבות במזרח הים התיכון היא אינטרס ישראלי מובהק. יוון חזקה היא אינטרס ישראלי מובהק ולכן אני חושב ששיתופי פעולה שיובילו ליציבות אזורית ולראייה של מרחב כמרחב יציב יעזרו לנו להתמקד עם האתגרים המרכזיים שלנו. האינטרס היווני הוא לשמור על הריבונות שלהם".
איך אנחנו יכולים לעזור להם פה?
"אני לא חושב שאנחנו נרצה להיגרר לאיזה עימות יווני-טורקי ושאנחנו נכניס את הרגל שלנו לעימות הזה. כשמדובר במרחב אימונים בין-לאומי שישראל דומיננטית בו, זה תורם ליציבות של יוון וקפריסין". חוץ ממאזן הכוחות באזור, הנספח ביוון מתרשם שהיא "משדרגת יכולות בצבא שלה בשנים האחרונות, ואנחנו יודעים להביא את הניסיון וההמלצות שלנו. זה גם משרת את הכלכלה של ישראל, יש פרוייקטים שבהם זו ממשלה מול ממשלה".
"התפקיד הוא להיות נציג צה"ל במדינה אחרת", מסביר הנספח באיטליה, אל"ם דרור אלטמן, בריאיון למגזין N12. "אחד הדברים שעושים במבחנים לנספחים זה התנהלות בין אישית, ליצור קשרים כאלה ולהניע את המערכת". הנספח של צה"ל באיטליה מסכים גם לספר על הקודים הסמויים: "בכל מדינה את ההגבלות שלה על מה מותר לך לעשות כקצין זר, לאיפה מותר להיכנס. אתה לא נכנס לשום מקום אלא אם ביקשת ספציפית. זה דומה לצה"ל: קצין זר לא ייכנס לבסיס צה"לי בלי בקשת כניסה עם מטרות ביקור. יש גבולות מאוד ברורים - איפה אתה צועד כנספח צבאי ואיפה אתה לא יכול לצעוד".
ההקשבה לנהלים היא חיונית - וגם ההקפדה שלא ליפול. בראש של כל נספח, ניתן להניח, נמצאת הטעות הקשה שעשתה ישראל עם פולארד בוושינגטון, אז אחד ממפעיליו של המרגל היהודי היה אל"ם אביאם סלע. כשהפרשה התפוצצה ארה"ב לא שכחה את חלקו, כעסה על צה"ל ומנעה את כניסתו לארה"ב כל השנים - תרחיש שממנו הנציגים הישראליים רוצים להימנע - בכל מחיר.
הרמטכ"ל מאשר - הנספחים פועלים: כך זה עובד
מעבר לנימוסים וגבולות גזרה, הנספח צריך להיות כל הזמן עם עיניים פקוחות ולחפש שיתופי פעולה: "אתה מצליח לזהות מה מעניין את המדינה שאתה נמצא בה, גם עם איזה אנשים אפשר לפרוץ ולעשות משהו". כדוגמה לכך בצה"ל מציינים את ההתעניינות של גרמניה במל"טים ובסייבר.
שיתופי הפעולה העיקריים נולדים הרבה לפני כן בדיונים בחדרים הסגורים: הרמטכ"ל מאשר את מדינות הליבה והפעילות מולן. שאלה גדולה שעלתה בצבא אחרי הסכמי אברהם היא מה רמת הדיפלומטיה הצבאית שנעשתה עם איחוד האמירויות - וההכרעה בנושא הגיעה לרא"ל כוכבי. חלק מהרעיונות נולדים גם אחרי כן: מפקד חיל האוויר עמיקם נורקין, למשל, פגש את מפקד חיל האוויר האמירתי. הם ישבו בארבע עיניים ובחדר נזרק רעיון שלא נשקל קודם לכן. כלומר, לאחר שהרמטכ"ל מעביר הנחיה כללית, האלוף נורקין יכול להציע רעיונות משלו. כל מה שקשור למדינות במזרח התיכון עולה בדרך כלל לאישור רמטכ"ל.
אך בניגוד לאותו רעיון שהתגלגל בין נורקין למקבילו, זה לרוב מתוכנן הרבה יותר: "האגף האסטרטגי בצה"ל, יחד עם משרד החוץ, מחליטים לאן אנחנו רוצים להתפתח ולאן להעמיק יחסים קיימים עם מדינות", מסביר בכיר בצה"ל. "חטיבת קש״ח – קשרי חוץ בצבא - מפרסמת הגדרה בתוכנית העבודה. ומציינת את המדינות שאנחנו רוצים להדק איתם קשרים. בדרך כלל יש 6-8 מדינות כאלה, אחרי זה מגדירים מדינות נוספות בתחום העניין שלנו - מגדירים מהן מדינות הליבה, מה המדינות הנוספות". מדובר למעשה בשלושה גופים שעוסקים בדיפלומטיה צבאית: חטיבת קש"ח, זרועות ואגפים - והנספחים עצמם שמוצבים במדינות: "במקום אידיאלי שלושת הגופים עובדים ביחד".
אל"ם אלטמן מתגורר ברומא, וחלק משירותו נוגע לא רק לתרגילים צבאיים והתעצמות - אלא לעיתים גם למקרים הומניטריים: "בעת הצורך, צריך שיהיה מישהו שיחזק את הקשר בין המדינות. לדוגמה היה מקרה שנפל חייל בארץ - סגרנו טיסה למשפחה, ובמקביל ראש אכ"א ביקש ללוות את המשפחה. בחיבור הזה יש אחריות: אני נמצא בקשר שוטף גם עם משפחות שכולות שנמצאות באיטליה, ומקיימים טקסים נוספים". סיפור נוסף הוא זוכר במיוחד: "חזרנו משבוע באזור צפון איטליה, מטקס לזכר חיילי הבריגדה היהודית. היה מרגש ביחד עם האוכלוסייה המקומית, ביום למוחרת היה טקס נוסף באחת הערים יחד עם הנספחים הנוספים. יש קשר מאוד חם".
חלק מהביקורים שאותם נספחים מלווים הם שיתופי פעולה צבאיים, ואחרים נוגעים דווקא לעסקאות ביטחוניות. "האיטלקים רואים בישראל שותפים אמיתיים בגלל המבצעיות שלנו, וגם אנחנו לומדים מהם, למשל יכולות ימיות שלהם", הוא מסביר. "יש להם הנדסה יוצאת מן הכלל. גם בנושא הקורונה הייתה עזרה הדדית, כגון פרוטוקולים שהעברנו לפיקוד העורף. אנחנו נמצאים כשגרירים של המדינה וזה בעל משמעות גבוהה. ההרגשה היא שמצליחים לעמוד במשימה לקדם את האינטרסים של הצדדים".
הקשר הצבאי מיד אחרי ההסכם המדיני
הקשרים הביטחוניים שנוצרים משפיעים על הדינמיקה בין המדינות וגם מושפעים מהם: אחרי הסכמי אברהם עם בחרין ואיחוד האמירויות, ההתקדמות הצבאית הגיעה אחרי המהלך המדיני. לפעמים ידידות בין מדינות נרקמת בגלל דיפלומטיה צבאית: שיתוף פעולה בהפעלת כוח, למשל אויב משותף כמו דאעש במזרח התיכון, מוביל לחיבורים. אך לא רק אויב חיצוני מעמיק את הקשרים, שנוצרים הרחק מתשומת הלב הציבורית, לפעמים בארוחות ערב או במפגשים אישיים: נושא בניין הכוח של צבאות שונים ברחבי העולם, או אינטרסים משותפים - מדינות שמעוניינות בטכנולוגיה כחול-לבן או שהמשאבים שלהם חשובים לישראל.
לפעמים מתגלה שקיים אינטרס טכנולוגי משותף להבקיע ביחד. כך למשל ביחסים עם ירדן, מתברר כי על אף המורדות והעימותים הפוליטיים, שיתוף הפעולה נשאר ברמה מאוד גבוהה - שמגיעה אפילו עד המלך. אך לא מדובר רק ביחסים עם שכנות שהגיעו להסכם שלום עם ישראל: "לפעמים נעזרים בשיתוף פעולה צבאי כדי לסלול את הדרך במדינות שאין שיתוף פעולה, למשל חלק ממדינות אפריקה למשל. זה יכול להיות נשק, ידע, תרגילים או אימונים", מסביר גורם בכיר בצה"ל.
צד נוסף לאותם קשרים ביטחוניים ענפים הוא האימונים הצבאיים, שחלקם מתואמים ב"קומה גבוהה" כמו תרגיל הטיסה הבין-לאומי "בלו פלאג". האימונים יכולים לאפשר לצה"ל לטוס על מדינה אחרת. ואם הפרסומים על היערכות של צה"ל לפעילות ב"מעגל שלישי" נכונים, אז חיל האוויר צריך לטוס מחוץ לגבולות המדינה - ורצוי מעל מדינה אירופאית. ניתן להניח שלא מדובר בהולנד או בשוודיה, אלא במדינות שקרובות יותר לחופי הים התיכון.
אל"ם פינטו, "האיש שלנו" ביוון, מספק דוגמה קונקרטית: "חיל האוויר מתאמנים הרבה מעל יוון ובולגריה. זה לא נולד יש מאין, והאנשים שעושים את זה לא אוהבים ללכת לאור הזרקורים. קח את המארינס - איך קרה שהם הגיעו להתאמן בדיוק בישראל? זה נולד כשכמה אנשים שמתעסקים בדיפלומטיה צבאית שכנעו כמה אנשים בישראל לעשות שיתופי פעולה. תסתכל גם בממד האווירי-ימי-יבשתי אילו היקפי צבאות באים הנה, רק מפרסומים גלויים, ויש דברים שאנחנו בוחרים לא להוציא".
זוהי כמובן לא רק נחלתם של חיל האוויר: הצלפים הישראלים בגבול עזה, שצברו ניסיון פרקטי, יכולים להעביר את הניסיון שלהם לצלפים של צבא אחר, ולעסקה יש שני צדדים - אחד מקבל ניסיון פרקטי והשני מרוויח קשרים. שיתוף הפעולה הצבאי הוא חיוני גם להעברת ידע ולקחים מבצעיים מכל תחום - ממבצע "שומר החומות" שהתרחש לפני חצי שנה ועד להפעלת סוללות כיפת ברזל.
אבל בשורש כל הפעילות נמצאים אנשים ממדינות שונות, ובניית הקשרים איתם היא המפתח. "בסוף הכול אישי", מסביר מי שמכיר את עולם הנספחות והדיפלומטיה. "יש את מה שאתה חייב, את הפורמלי - אם הזמנת אותו לארוחת ערב והוא פגש את אשתך והילדים, זה אחרת. העניין הזה מאוד משמעותי". חשוב לא פחות הוא מה שאותו אדם מכנה "החוש השישי" - "לאן לפתוח את המחוזות הבאים, זו באמת האומנות של מי שמשובץ במדינות האלה". באחת המדינות, הוא מספר, ישראל כבר בונה את הקשרים העתידיים עם הדור הבא של ההנהגה: "לך תדע לאן הם יגיעו, הם מהקצינים היותר מוכשרים".