"נולדתי בירושלים ולמדתי במוסדות החרדיים של חסידות בעלזא. לא חשבתי באף רגע נתון שהצבא הוא אפשרות עבורי ומהלך החיים שלי לא היה מוכוון לשירות צבאי. בגיל 18 התחתנתי ועברתי לברזיל למטרות עסקים. שמונה שנים אחר כך, חזרתי לישראל". מה שהרב יונתן רייס לא ידע באותם ימים זה שמרגע שיצא מגבולות הארץ הוא הוכרז כעריק - וכשניסה לחצות את ביקורת הגבולות בשדה התעופה מיד התקבלה ההתרעה במערכות: "עצרו אותי בשדה התעופה".
באותו הרגע הרב רייס, נשוי ואב לשלושה, גויס לצבא: "זו הייתה התקופה שבה אושר חוק השוויון בנטל של לפיד ואני, שהייתי אז בן 26, נפלתי ממעמד פטור. למעשה הייתי משתמט אבל לא ייחסתי לזה חשיבות כי הצבא מבחינתי לא היה אופציה". בריאיון למגזין N12 הוא משחזר: "כשגויסתי - חשבתי שחרב עליי עולמי. הייתה לי משפחה, הייתי עמוק בתוך עולם העסקים ופתאום הכול נתקע. בימים הראשונים בבסיס הרגשתי שאני במקום זר מכל הבחינות. הייתי נוסע לירושלים על מדים ומחליף אותם בשירותים של התחנה המרכזית בחזרה לחליפה השחורה".
בהתחלה, יונתן השקיע את כל המאמצים כדי לקבל פטור ולהשתחרר אבל לאחר חודש של המתנה בפלוגת הממתינים הגיע השינוי בגישה: "ישבתי שם והרגשתי שאני שורף את הזמן ואז הגיעה ההבנה שכרגע אין דרך יציאה. אמרתי לעצמי: 'אם אני כבר עושה, בוא נעשה משהו משמעותי'". הוא שובץ לתפקיד ברבנות הצבאית אך מהר מאוד שינה מסלול: "שילוב חרדים בתעסוקה זו משימה שעניינה אותי והפכתי לראש תחום החרדים ביחידת התקשוב. במהלך השירות הצבאי הבנתי שהנערים החרדים מתגייסים כל אחד מסיבותיו - אבל אין מענה אמיתי לחברה החרדית בתוך הצבא".
"זה מעבר לחמגשית כשרה או יחידה ללא בנות", הוא מחדד ומדגיש. "יש את הפער התרבותי הזה שהצבא לא יודע לפתור אותו. האתגרים שחייל חרדי נמצא בהם שונים מאתגרים של חייל חילוני. אתה מגיע פתאום למקום שבו לא תמיד אתה יודע איך להתנהל. עולם זר לחלוטין והערכים המובילים בצבא הם בדרך כלל ערכים שונים מערכי העולם החרדי".
"זה מעבר לחמגשית כשרה או יחידה ללא בנות, יש את הפער התרבותי הזה שהצבא לא יודע לפתור אותו. אתה מגיע פתאום למקום שבו לא תמיד אתה יודע איך להתנהל"
המכשול הראשון שחווה יונתן על בשרו הגיע בטירונות, כשהמפקדים הקרינו מצגת בנושא הטרדות מיניות: "הרגשתי שאני לא מעוניין להיחשף לתכנים האלו וניהלתי מאבק שהגיע עד לדלתה של היוהל"ם (יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר). הסבירו לי שכל עוד אני בצבא, אני חייב להיחשף לתכנים שיוגדרו לי. זה אתגר, חייל חרדי רוצה כמה שפחות להיחשף לתכנים שליליים והיום יש מסלולים מותאמים הרבה יותר".
הפערים הטרידו אותו גם כשהפסיק להיות חייל. "כשהשתחררתי, הלכתי להתייעץ עם רבנים והחלטתי שצריך להקים מסגרת כך שבחור שעוזב את הישיבה יעבור דרכה, וכך הכול התחיל". הוא הקים את ישיבת ההסדר "חדוותא" - שמסלילה חיילים חרדים לשירות ביחידות טכנולוגיות, ולפני כשנה הקים את "בצוותא" – הישיבה הראשונה בישראל שמכווינה חיילים חרדים לשירות קרבי.
"אני הקמתי את הישיבה מכסף פרטי שלי. לקחתי שני מיליון שקלים של הלוואות ואף אחד לא עזר לי", הוא מדגיש. "סיכנתי את עצמי וסיכנתי את המשפחה שלי כי האמנתי במטרה ושילמתי על כך מחיר. היו לי הפגנות מתחת לבית. אבל בסופו של יום, אני מביא לצבא אנשים ששווים הון למשק הישראלי. לא אני הייתי אמור לפתוח את הישיבה, אבל עשיתי את זה כי החלטתי שזה הדבר הנכון לעשות ואם אני אביא מודל יעיל אני מאמין שיעתיקו אותו".
"אי אפשר היום לסגור בחורים שנשרו מישיבה, חייבים להציע להם עוד פתרונות - אחרת הם ימצאו את עצמם ברחובות"
היום, כשהוא עומד בראש רשת ישיבות הסדר, נערים חרדים שעוברים דרך המסגרת משתלבים בצבא ביחידות טכנולוגיות או קרביות. "אנחנו לא נמצאים במקום שאנחנו מכוונים בחורים להתגייס אלא מציעים פתרון", הוא מבקש לדייק. "יש בחור שכבר עזב את הישיבה בהכוונה רבנית, ואנחנו אומרים לו שיש פה מוסד שיודע לתת מענה שונה".
מאז שהקים את רשת ישיבות ההסדר, כ-150 תלמידים חרדים השתלבו בשירות צבאי קרבי או טכנולוגי. להערכתו, בתוך שלוש שנים המספר ישלש את עצמו ל-500 חיילים מישיבות ההסדר. "הציבור החרדי מונה היום כמיליון נפש – כך מה שבעבר כונה 'השוליים' הופך היום למסה משמעותית. שוליים של מיליון אלה מאות ואלפי תלמידים שצריכים פתרון שונה ויכולים להשתלב בצה"ל. אני כל יום מודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי את הזכות לעזור לנערים שזקוקים לפתרונות. ברוך השם הבוגרים שלנו מתחתנים בשידוכים חרדיים וההורים מרוצים".
העידן המודרני, לדבריו, הפך את שילוב החרדים לעניין שבשגרה. "בבסיס, החברה החרדית לא משתנה והאידיאולוגיה נשארה אותו הדבר. אבל האתגרים שהיו לפני עשרים שנה הם לא האתגרים של היום. פעם בחור חרדי היה בחממה מוגנת והיום עם האינטרנט והסמארטפונים – אין הגנה הרמטית. אי אפשר היום לסגור בחורים שנשרו מישיבה, חייבים להציע להם עוד פתרונות, אחרת הם ימצאו את עצמם ברחובות. לא שמעתי אפילו רב אחד שאומר שעדיף שנער יהיה ברחוב מאשר שיהיה בצבא – יתרום, ירכוש השכלה ויבנה את העתיד שלו".
יבואו אנשים בציבור החרדי שאתה חי בתוכו ויטענו: בחור חרדי נכנס לצבא, זו חצי הדרך לחזרה בשאלה
"אין בחור אחד אצלי שהוריד את הכיפה - כולם בקשר עם הישיבה ועם הרבנים, הם שומרים על הזהות החרדית שלהם בתוך הצבא. בחור שמגיע לצבא מבריחה, נכון, הוא ייצא בשאלה ויהפוך לחסר זהות. אני שואל: מה החלופה? מי שנושר מהישיבה ומסתובב ברחובות עלול להיקלע לסמים ולהשפעות שליליות, כך שיהיה לא חילוני ולא חרדי. מי שברחוב הוא 'לא בן אדם'. יש גם מקרים שנערים שבאים אליי לישיבת ההסדר לבירור ואחרי כמה חודשים רוצים לחזור לישיבה ואנחנו שמחים להחזיר אותם למעמד".
"אין אף רב שאמר לי במקום שאתה נמצא אתה לא עושה דבר משמעותי. אותם גדולי ישראל שאומרים להצביע ג' וש"ס אמרו לי 'אתה מציל נפשות – תפתח עוד ישיבות הסדר'. מצד אחד אנחנו מצליחים להשלים לתלמידים פערים מקצועיים וטכנולוגיים שחסרים להם ומצד שני שומרים על המעטפת החרדית לאורך כל השירות. בשבתות המשרתים חוזרים לישיבה, וסמינרים חרדים שמחים לקבל שידוכים מקרב בני ישיבות ההסדר".
"הפוליטיקאים מנותקים מהשטח – לא רוצים לפתור את הבעיה"
בשבועות האחרונים חוק הגיוס חזר שוב להיות מונח על השולחן. כיום תלמידי ישיבות זכאים לדחות את השירות הצבאי עד גיל 24 מתוקף הסדר "תורתו אומנותו". בימים אלו הממשלה מנסה לקדם את אישור "חוק הגיוס" החדש שניסחו שר האוצר אביגדור ליברמן ושר הביטחון בני גנץ. לפי החוק, גיל הפטור מגיוס לתלמידי ישיבות יירד ל-21 למשך שנתיים, לאחר מכן יעלה ל-22 למשך שנה ולבסוף יתקבע על גיל 23.
"אחד ביום": חוק הגיוס או בלוף הגיוס?
החוק מציע לקבוע יעדי גיוס שנתיים של חרדים כדי להגדיל באופן הדרגתי את מספר המתגייסים. לפי ההצעה, בשנים 2037 עד 2046 יגדלו יעדי הגיוס משנה לשנה בהתאם לגידול האוכלוסייה החרדית בתוספת אחוז. לאחר מכן הם יגדלו רק בהתאם לממוצע שיעור גידול האוכלוסייה. במקרה שבו לא יעמדו ביעדי הגיוס, החוק מציע סנקציות כספיות על הישיבות.
יונתן היה חבר בצוות פנימי של משרד הביטחון וצה"ל לגיבוש מתווה הגיוס החדש, והיה שותף לדיונים שנערכו מאחורי הקלעים: "יש היום פער בין הדרג המקצועי לדרג הפוליטי. הדרג המקצועי לא נמצא במקום שבו הדרג הפוליטי", הוא טוען. "הדרג הפוליטי מנותק מהשטח. הייתי אומר שלפי איך שזה נראה לי – הפוליטיקאים החרדים והחילונים היו שמחים שהביצה הזו שמטילה להם הון פוליטי לא תיגמר. הם לא רוצים לפתור את הבעיה –אם הם היום רוצים אפשר תוך שעה לפתור את בעיית חוק הגיוס".
"מכל שנתון של 11 אלף תלמידים במסגרות החרדיות, יש 10% נושרים. כלומר מתוך שישה שנתונים יש כמעט 7,000 תלמידים שלא נמצאים במסגרות. היעד לגיוס הוא כיום 1,500 מתגייסים בשנה. מה, אי אפשר לעמוד בזה? לא שמעתי רב אחד שאומר שאם הבחור עזב את הישיבה ונמצא ברחוב - והצבא יכול להיות לו פיתרון - שלא יתגייס".
"יאיר לפיד הכניס לנו לראש שמדידת היעדים צריכה להיות במספרים. אבל תהליך חברתי לא יכול להימדד במספרים". הוא מסביר. "יש פרויקטים מצליחים לשילוב חרדים בצבא ואף אחד לא סופר אותם כחלק מהיעדים. למשל פרויקט שלב ב' - אחרי הקורונה הצבא פתח פלוגות חרדים למילואים דרך פיקוד העורף. מגיעים חבר'ה שיש להם פטור, עוברים חודש וחצי של טירונות ונכנסים למערך המילואים. זה פרויקט מצליח וחרדים עומדים בתור להיכנס אליו. בקורונה הייתה ביקורת על כך שנכנסו חיילים חילונים לבני ברק: אם יהיו אברכים שיהיו חלק מפיקוד העורף, זה יועיל לכל הצדדים".
המפלגות החרדיות מנהלות מאבק עיקש מול הממשלה נגד ניסוחו של חוק הגיוס, אבל לדבריו של ראש ישיבות ההסדר, על אף שהשיח נוגע לגיוסם של התלמידים הללו – הם לא מביעים בכך עניין. "הפוליטיקאים החרדים לא סופרים אותנו. אפילו פעם אחת חבר כנסת ממפלגה חרדית לא הרים טלפון לשאול אם התלמידים שלנו צריכים משהו והתלמידים שלי בישיבות ההסדר אלו מצביעי ג' וש"ס, אלה לא מצביעי הליכוד והעבודה. במקום להיות פרקטיים ולסגור פתרון מול הצבא - חברי הכנסת מנהלים על הגב שלנו משא ומתן".
"אם חברי הכנסת (החרדים) היו שמים רבע מהכוחות שהם שמים על הכותל – הרבה נערים היו ניצלים מלהיות ברחוב, אבל הם עסוקים בלריב עם ליברמן"
ויש לו גם מסר ברור לאותם נבחרי ציבור: "אני מצפה מראשי המפלגות החרדיות שלפחות כמו שהם נלחמים על הכותל ועל השבת - שיילחמו על הילדים שלהם. אנחנו לא שומעים כמעט מאף אחד התבטאויות וגם לא מאחורי הקלעים, אף אחד לא מנסה לפתור את הבעיות. הם הראשונים שצריכים לבוא ולשבת עם ראשי ישיבות ההסדר. אני לא צריך להתחנן לעזרה אבל אם חברי הכנסת היו שמים רבע מהכוחות שהם שמים על הכותל – הרבה נערים היו ניצלים מלהיות ברחוב, אבל הם עסוקים בלריב עם ליברמן".
זה הסכסוך הכי עתיק בהיסטוריה של מדינת ישראל. אתה באמת חושב שאפשר לפתור את זה בקלות?
"יש כאן את הסכסוך התרבותי והסכסוך הטכני. את הסכסוך התרבותי גם הנכדים שלנו ימשיכו והוא לא ייפתר. בסוף אנחנו כחרדים לא יכולים להיות במקום שהוא לא תואם את הערכים והאמונות שלנו. אם למשל קצין חרדי בכיר יחליט שבכל בוקר כל החיילים שלו צריכים לומר 'שמע ישראל' – איך החילונים יגיבו לזה? הרי לא באמת נותנים לחרדי להביא לידי ביטוי את משנתו בצבא. לכן כל עוד משאירים את הצבא עם ערכים חילוניים, צריך להבין שלא כל החרדים יוכלו להשתלב בו".
למרות כל הרצון הטוב, הוא נותר סקפטי: "הנוסח הנוכחי של חוק הגיוס לא באמת משרת את צורכי השטח. הדרגים המקצועיים בונים על הוועדות שבהן יצליחו לעשות שינויים. החוק כפי שהוא מנוסח היום לא עונה על צורכי הצבא".
"כל עוד משאירים את הצבא עם ערכים חילוניים - צריך להבין שלא כל החרדים יוכלו להשתלב בו"
לעמדתך, כל חרדי היום יכול להתגייס?
"בהחלט לא. אם הצבא היה צבא מקצועי, אז כל אחד יכול היה להגיע כמו בארצות הברית - אבל בישראל הצבא הוא כור היתוך חילוני. אני גם בעד שתהיה רמטכ"לית אישה וכל המטכ"ל יהיו נשים, אבל אני לא בוויכוח הזה. אף אחד לא יכול לכפות עליי להגיע למקום ולשחק לפי הכללים שלו. למה יש תת-אלוף שמשמשת כיועצת לענייני נשים אבל אין תת-אלוף שאחראי על האינטרסים של החרדים? זה אומר שהצבא מעדיף את הערכים החילוניים וזה בסדר, אבל הם מתנגשים עם הערכים החרדיים. גם אני לא מחנך את הילד שלי ללכת לצבא אבל ברור לי שאם הילד שלי יהיה בנקודת זמן שהוא לא בישיבה וזה הפתרון הכי טוב – ברור שאשלח אותו לצבא".
מה תגיד להורים חרדים שלא מוכנים לקבל את העובדה שהילד שלהם התגייס לצבא?
"אני חושב בסוף שכל הורה קיבל את הילדים שלו כפיקדון וצריך לעשות את המקסימום כדי להחזיר אותו אחרי 120 שנים הכי טוב והכי יעיל. לכל הורה שנמצא בפלונטר אני ממליץ שיבוא לפחות לבדוק את האפשרות. בסוף אנשי חינוך חרדים מפנים אלינו ומבינים שיכול להיות שזה גם פתרון. להורים במיינסטרים החרדי שקשה להם לקבל את זה, אנחנו מגיעים אליהם הביתה יחד עם הרבנים ומסבירים להם: 'אנחנו נעשה אותו הכי טוב מבחינה ערכית וגם מבחינת הזהות החרדית שלו. או שאתה לא נותן גב והבן שלך יתרסק'. הרבה יותר קשה לעזור לבחור שמרגיש שהמשפחה הפנתה לו עורף".
אתה מרגיש שאתה חי בין שני עולמות?
"העולם שאני חי בו מאוד ברור לי. אני מאוד חרדי ודווקא בצבא הפכתי להיות יותר חרדי כי התחילו לשאול אותי שאלות והייתי צריך לענות תשובות. זה דווקא חידד אצלי את הזהות שלי כאדם מאמין. היום אחרי שהייתי בצבא, אני מבין לגמרי את הטיעונים של החברה הישראלית כלפינו. מתוך העולם שבו אני חי, אני מנסה גם אם לא לפתור - אז לפחות להסביר ולהגיע להבנה שאפשר למצוא פתרונות איך לחיות יחד גם אם הערכים שלנו מתנגשים".