עם הגעת החיסונים אנחנו נכנסים ל"זמן פציעות" של תקופת הקורונה: מצד אחד רואים את הסוף, אבל מהצד השני, אנחנו נמצאים בזמן קריטי לנוכח העלייה בתחלואה, ולא ברור מתי בדיוק ישרוק השופט לסיום. החשש משאננות, ריבוי מפגשים וזלזול בהנחיות מעורר דאגות רבות – יחד עם העלייה בנתונים. כבר נחצה רף של 2,500 חולים חדשים ביום - נתון שדי בוודאות יהפוך למגמה שבועית ויקרב אותנו לאובדן שליטה במגפה.
העלייה בתחלואה מעלה מחדש את נושא הסגר, או בשמו האחר "הריסון המהודק", שיעלה מחדש לדיון בקבינט הקורונה ביום ראשון. שרי הממשלה שוקלים ריסון מהודק למשך שלושה שבועות – שיכלול בעיקר את סגירת המסחר וייתכן שגם סגירת החינוך ביישובים אדומים וכתומים. אם שלב הריסון לא יעזור להוריד את מקדם ההדבקה (R), ישקלו השרים להטיל סגר שלישי. בהינתן שההתחסנות כבר ממש מעבר לפינה, האם הריסון המהודק נחוץ בכלל, והאם עוד אפשר להסיט את ההגה?
הנתונים מדברים – ואפקט החיסונים
נתחיל מתמונת המצב: יש עלייה ברורה בתחלואה, בכל הפרמטרים. העלייה ניכרת גם בחולים המאומתים החדשים, גם באחוז הבדיקות החיוביות, וגם במאושפזים החדשים. כפי שכבר הסברנו, האשפוזים מתחילים לעלות בעיכוב ("דיליי") של ימים אחדים לאחר הזינוק במספר הנדבקים.
הנתונים של השבוע החולף מראים כי ההתפרצות במגזר החרדי מחריפה, ונמדדה עלייה של יותר מפי 2 במאומתים חרדים השבוע. בשבועיים האחרונים מדובר בעלייה של פי 5, כולל בקרב מבוגרים וגם בניתוח האשפוזים. גם שיעור הבדיקות החיוביות במגזר החרדי עומד בשבוע האחרון על 7.2% - כמעט פי 2 מהנתון הארצי, ומקדם ההדבקה – 1.6, כלומר הכפלה כל שישה ימים. מנגד ניכרת בלימה מסוימת במגזר הערבי, שם ה-R עומד על 1.02, אבל באופן מוחלט המספרים שם עדיין גבוהים.
גם במגזר הכללי יש עלייה, ובסיכום הנתונים ברמה הארצית עולה תמונה ברורה של המשך העלייה עם יותר מ-2,100 מאומתים ליום. חלה גם עלייה חדה בפיזור הנגיף בישראל, וממצב שבו חצי מהנדבקים התרכזו ב-12% מהאוכלוסייה עברנו למצב שבו חצי מהתחלואה מרוכזת אצל 24% מהאוכלוסייה.
כמעט בכל היישובים יש יותר מ-5 מאומתים ל-10,000 תושבים בשבוע – סף שמתחתיו נחשב כבטוח במספר מקומות בעולם לפתוח את בתי הספר. נראה שאיבדנו שליטה על המגפה. בנוסף, יש לזכור כי השפעת חנוכה עוד לפנינו: ייקחו עוד כשבועיים עד שיתבררו שיעורי ההדבקה וההידבקות באירועי הדלקות הנרות, שלא הוגבלו לבסוף על ידי קבינט הקורונה.
קיים עדיין פער בין העלייה במאומתים החדשים (37%) לבין העלייה באשפוזים חדשים, שעומדת על כ-27%. ההפרש מוסבר כנראה על ידי העלייה בבדיקות, בשיעור של 20%.
מכלל הנתונים נראה שגובר הסיכוי להתפרצות דומה לזו שהייתה בגל השני. עם זאת, קצב העלייה יחסית מתון כרגע, בדגש על כרגע, כי הכול נתון לשינויים. קיימים לא מעט גורמים שיכולים להחריף את המגמה - אירועי החנוכה, השפעות החורף ושאננות מהחיסונים שבדרך. חשוב גם להדגיש כי ההתנהלות במגפה היא לא ליניארית: ברגע שחוצים סף של אלפי מאומתים ליום, הסכנה להתפרצות ואובדן שליטה גדלה, וקשה יותר להגיע לכולם בחקירות אפידמיולוגיות. מאד ייתכן שהגענו לנקודה הזו.
מה עושים מכאן? התרחישים והמחירים
ברור כי אם לא היה אופק לחיסונים, כדאי היה להטיל הגבלות חמורות להורדת התחלואה כמה שיותר מוקדם, מכיוון שממילא נגיע לשם ועדיף מוקדם ממאוחר. את המחיר של סגר מאוחר ראינו בגל השני: שילמנו גם בחיי אדם, וגם בזמן יציאה ממושך מאוד מהסגר – שלמעשה היציאה ממנו לא הושלמה עד כה. אבל בהינתן אופק החיסונים, יש תסריט שבו לא נזדקק לסגר. אין ודאות לתסריט הזה וככל שעובר הזמן והתחלואה עולה ולא ננקטים צעדים לבלימה, הסיכוי להצליח להימנע מסגר פוחת והצורך להטיל הגבלה חמורה עולה.
השאלה המרכזית שתקבע לאן פנינו מועדות היא איזו מדיניות תרצה הממשלה להנהיג:
1. "ללכת על בטוח" מבחינת השליטה בתחלואה.
2. ללכת על גישת "Wait and see", שבה דוחים את הסגר לרגע האחרון בתקווה שבעזרת החיסונים נצליח להימנע ממנו.
על פי גישה מס' 1, כדאי לבצע ריסון מהודק כמה שיותר מהר: חבל לחכות, כי אם ממילא יפעילו את הריסון, אז ככל שיקדימו אותו המחיר בנפש ובזמן הריסון יהיה קצר יותר. הדברים מתחדדים במיוחד לאור העובדה שנחצה הרף של 3,000 מתים מקורונה והמספר רק ממשיך לעלות.
בגישה מס' 2, צריך להחליט אילו צעדים בכל זאת להוציא לפועל כדי לנסות ולהפחית תחלואה. בין הצעדים שעשויים לרכך את העלייה ואולי גם להוריד את ה-R: סגירת קניונים לצד השארת חינוך רק בערים ירוקות, צהובות וכתומות לצד הפעלת בדיקות נרחבות למורים. סוגייה נוספת היא נתב"ג, השער לעולם שהפך לפרצה: כדי לקטוע את ההדבקות שמתבצעות על ידי נוסעים שחוזרים מחו"ל, יש להדק בדיקה של הבידודים – וגם לאכוף ריחוק והגבלות בנתב"ג עצמו.
אם אכן הישראלים יחוסנו בקצב של כ-50,000 ליום מתחילת ינואר או קצת קודם לכן, אז החיסונים יתחילו להשפיע על התחלואה כבר בפברואר. האם נצליח להתמודד עם התחלואה עד אז ללא סגר? ומה יהיה המחיר של הימנעות מסגר?
הרבה תלוי במקדם ההדבקה: האם הוא באזור 1.1 - כפי שעולה מתמונת המאושפזים החדשים בימים האחרונים - או באזור ה-1.15 כפי שעולה מהמאומתים שמתווספים מדי יום. ההפרש אולי נראה קטן, אבל הוא משמעותי ויקבע באיזו מהירות יתמלאו בתי החולים ותיבחן שוב הקיבולת של מערכת הרפואה בישראל. אם מקדם ההדבקה יעמוד על 1.1, שיא המאומתים צפוי להיות כ-7,000 לפני שנראה את השפעת החיסונים. אם מקדם ההדבקה יעמוד על 1.15, שיא המאומתים היומי יכול גם להגיע לכ-13,000.
לפי המודלים שפיתחנו במכון ויצמן, ייתכן שיעברו עוד 7-6 שבועות עד שיהיו 1,000 חולים קשה בבתי החולים. לא מדובר בנתון מקרי או חסר משמעות: זהו פחות או יותר הזמן שבו החיסונים אמורים להתחיל לעזור. ברגע שנתחיל לחסן בקצב גבוה, אפשר להעריך שבטווח של חודש וחצי-חודשיים לאחר מכן נראה ירידה מאוד משמעותית גם בתמותה וגם בתחלואה קשה. יש אומנם הרבה אי ודאות, אך יש מרווח ביטחון עד לרף של מערכת הבריאות - וייתכן שאפשר יהיה "למשוך" עד שהחיסונים יתחילו להשפיע גם ללא סגר. לנוכח העלייה האחרונה בתחלואה, הסיכוי של התרחיש הזה להתממש הולך ופוחת.
המידע המעודד מניסויי החיסונים – ומבצע החיסון שבדרך
יש בישראל כמיליון אנשים מעל גיל 65. המשמעות היא שבתוך חודש אחד אפשר לחסן את מרבית קבוצת הסיכון, ולהוריד באופן דרמטי את התחלואה. הניסויים בחיסון של חברת מודרנה הראו שכבר שבועיים לאחר קבלת המנה הראשונה, יש השפעה. כמו פייזר, גם החיסון של מודרנה ניתן בשתי מנות, אבל אפילו אחרי מנה אחת נראה שהחיסון יעיל בחודש הראשון ב-92% ויש גם ירידה של שני שליש בהדבקות א-סימפטומטיות. גם בפייזר הראו כי נמדד אפקט משמעותי כבר לאחר המנה הראשונה.
מהמסמך של משרד הבריאות לקביעת סדרי העדיפויות של המתחסנים עולה כי צוותים רפואיים יחוסנו תחילה, יחד עם ארגוני ההצלה - וישראלים בני 60 ומעלה. בעדיפות השנייה: אוכלוסיות בסיכון - וגם מורים וגננות. כדי להאיץ את הקצב ולהגדיל את האפשרות שהחיסונים ימנעו סגר, כדאי לפתוח את האפשרות להתחסן לכולם, וזאת בכדי לחסן כמה שיותר וכמה שיותר מהר. עם זאת, יש לעודד את קבוצות הסיכון ותמיד לתת להם עדיפות ראשונה בתור.
בסיכום הדברים, אם הממשלה רוצה ודאות בשליטה במגפה, ההחלטה המועדפת היא ריסון מהודק. אך לאור כל אי הוודאות, הפער שעדיין קיים בין העלייה הגבוהה במאומתים לעלייה המתונה יותר בחולים קשה, ובעיקר התקווה הגדולה שעולה מהחיסונים, אפשר גם להחליט להמתין בינתיים עם הגבלות חמורות נוספות ולהתמקד באכיפת הקיימות. דחייה כזו של ההגבלות תעלה בחיי אדם ולא בטוח שתמנע סגר, אבל הסיכוי שלה להצליח עדיין קיים, אם כי בסבירות הולכת ופוחתת. כרגיל, בסופו של דבר הרבה תלוי בנו האזרחים וביכולת שלנו לשמור על ההנחיות. אם נחזור לאנלוגיה ממגרש הכדורגל, מקור אחד לאופטימיות יש כי זמן פציעות בכל מסמן את הסוף ואם נתחסן מהר, מרץ כבר יוכל להיראות לגמרי אחרת.
פרופסור ערן סגל, המחלקה למדעי המחשב, מכון ויצמן