נשמע משונה, אבל המחזות שראיתי הבוקר ב"סרן" ליד ז'נבה, הזכירו לי את הסרטים הישנים שתיעדו את המתח בארץ בעת הצבעת הכ"ט בנובמבר באו"ם: אז התגודדו אנשים סביב מקלטי רדיו, והבוקר סביב מסכי פלזמה וצגי לפטופים: מאות פיזיקאים מכל העולם, שלצערם לא הצליחו להשתחל לאודיטוריום שבו הוצגו תוצאות הניסוי הגדול והיקר ביותר בהיסטוריה, עקבו מבחוץ בדריכות אחר מצגות סטטיסטיות מסובכות שהתחלפו במהירות.
בשורות הקדמיות שבתוך האודיטוריום ישבו שני אורחי הכבוד: פרופ' פיטר היגס ופרופ' פרנסואה אנגלר, שחזו את קיומו של "החלקיק האלוהי", לפני כחמישים שנה. אם שני הקשישים הנכבדים האלה טרחו להגיע, הם כבר ידעו כנראה שהנובל מונח בכיסם. ואכן, כעבור שעתיים של אותות ומופתים על גבי השקפים, הגיעה השורה התחתונה: יש אלוהים, כלומר יש היגס.
המין האנושי התאחד למשימה חסרת תועלת?
את ההסברים על החלקיק המסתורי שמעתם ודאי ביומיים האחרונים, ורוב הסיכויים שכמוני עדיין לא הבנתם את העניין לאשורו. אבל עם כל הציניות, ההתרגשות שראיתי כאן מדבקת. יש משהו מאוד מעודד בכך שהמין האנושי, זה שלא מפסיק להילחם מאז שירד מהעצים, זה שמייצר נשק להשמדה המונית, מכחיד בהתמדה את שאר המינים על הפלנטה ומבשל לאיטו את האטמוספירה, המין האנושי הזה הצליח גם להתאחד לצורך משימה שהיא לכאורה חסרת תועלת: למצוא את אבן הבניין הקטנטנה אבל היסודית של היקום.
מיליארדי אירו הושקעו לצורך סיפוק הסקרנות הזאת, ועוד עשרות אלפי שנות עבודה, מאמץ משותף של כחמשת אלפים מדענים שבאו כמעט מכל העולם. במקום לבנות לגובה מגדל בבל הם חפרו לעומק, בנו בבטן האדמה את "המיקרוסקופ" המשוכלל ביותר בעולם, ניתחו את התוצאות בסבלנות והבוקר סוף סוף "הביאו" את החלקיק. אז עכשיו נסיים כי ברגעים אלה עפים פה פקקים של שמפניות. ויתר תולדות ההיגס: באולפן שישי הקרוב.