זו תופעה שכולנו מכירים: קטע הרחוב שאתם נאלצים ללכת בו לוהט, אתם חשופים לחום, מעליכם השמש הקופחת, ושואלים את עצמכם – למה לעזאזל לא דאגו פה לצל? בימים קשים במיוחד תעדיפו ללכת זמן ממושך יותר בדרך אחרת, אם היא מוצלת, או אפילו לשלם על מונית – רק כדי שלא להיצלות בחום היוקד. ואתם, מזיעים ועצבניים, תוהים: איך היה אפשר למנוע את זה? כמה זה כבר יעלה?
הטמפרטורות בארץ במגמת עלייה לאורך השנים, גם אם בשבוע הקריר הזה נראה הקיץ כמו חלום רחוק. קרני השמש לא הולכות לשום מקום, והמרחב הציבורי הופך לזירה בוערת. לא מעט רעיונות כבר נבחנים – "איי קור", מיזוג ברחובות וספרינקלרים (מתזים), למשל - אבל יוזמה חדשה מצביעה על פתרון אחר, ירוק וקריר, ממש מתחת לאף שלנו.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"כולנו יודעים שצריך צל, זו לא המצאה חדשה. האתגר הוא לעבור מהידיעה האישית לשיטת תכנון שתבטיח שיהיה צל ברחובות", מסביר ד"ר אור אלכסנדרוביץ' מהפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון. "לא רק ברחובות – גם בשטחים ציבוריים, בגינות משחקים. ולמרות שזה נשמע טריוויאלי, זה לחלוטין לא".
לדברי אלכסנדרוביץ', גם אם רשויות מקומיות וגופי תכנון שואפים לספק צל יעיל לתושבים ולהגן עליהם מפני השמש והחום, למעשה עד כה לא היו להם הכלים המתאימים לכך. "צריך שיטות כמותיות שבאמצעותן אפשר יהיה לבדוק את יעילות תכנון הצל ועד כמה רע או טוב המצב הקיים", הוא אומר.
את המחסור הזה בא למלא מדריך חדש שחובר במעבדת המחקר של אלכסנדרוביץ' בטכניון ויצא לאור מטעם דרך צל – המרכז לייעור עירוני ולהצללה במועצה הישראלית לבנייה ירוקה. בלב "המדריך לשימוש במדדים כמותיים להצללה בתכנון עירוני בישראל" ניצב מדד חדש: מדד זמינות ההצללה. הוא מודד כמה הגנה מספק קטע רחוב מפני השמש. המדריך הופץ בקרב גורמי מקצוע והשבוע הוא גם חולק בכינוס השנתי של דרך צל.
המטרה היא לספק לרשויות ולגופי התכנון מדד שיאפשר להם להבין אם הרחוב, השכונה או הפרויקט החדש שהם עובדים עליו אכן מעניק הגנה אמיתית לתושבים מפני השמש והחום – או שהעצים ששתלו ושילבו בו הם רק לנוי. עוד הוא מאפשר לנתח קטעי רחוב קיימים ולהבין איך נכון לשפרם בצורה היעילה והחסכונית ביותר. "אנחנו רוצים שהציבור יידע שעכשיו יש כלים ולרשויות אין עוד תירוצים", מדגיש אלכסנדרוביץ'.
למה דווקא צל?
את המדריך החדש יש לראות כחלק מרצף צעדים במלחמה נגד החום הגובר בישראל. בקיץ פרסם מנהל התכנון את "מדריך תכנון למיתון חום עירוני", שנחשף לראשונה במגזין N12, ונועד למנוע תרחיש שבו אזורים נרחבים בישראל יהפכו לבלתי נסבלים למחיה. במדריך שורה של יוזמות, הצעות והמלצות לגופי התכנון ויזמי הנדל"ן בישראל להתמודדות עם החום – למשל הפחתת השימוש בחומרי בנייה מסנוורים ושילוב מזרקות, צינורות אוורור ואיי קור במרחב הציבורי.
אלא שלמרות שורת ההצעות המקוריות, עדיין הנשק העיקרי נגד החום הוא צל. לא בכדי ההמלצה הראשונה באותו מדריך היא תכנון אחר של רשת הרחובות העירונית, כך שתאפשר הצללה מיטבית ושימוש בעצים להצללה משלימה. המדריך החדש של אלכסנדרוביץ' ושותפיו לוקח את ההמלצות האלו ומוסיף עליהן כלים שאפשר ליישמם בפועל ובצורה מהירה יותר – אם כי לא ממש זולה, כפי שתכף תבינו.
"חשיפה ישירה ועקיפה לקרינת השמש היא הגורם הסביבתי המשפיע ביותר במהלך שעות היום על עלייה ניכרת בעוצמת עומס החום המורגש ועל הפחתה חדה בנוחות התרמית מחוץ לבניינים", נכתב במדריך החדש. לפי החוקרים, בגלל תנאים האקלים של הקיץ הישראלי, השיפור בתחושה אחרי שהייה בצל מורגש הרבה יותר מהקלה בעומס החום שעשויה להיגרם מירידה קלה בטמפרטורת האוויר או בלחות או מעלייה במהירות הרוח.
"אומנם פעולות תכנון יכולות לגרום להפחתה בטמפרטורת האוויר או להתגברות מהירות הרוח הנושבת בסביבה העירונית, אולם בתנאי האקלים האופייניים לישראל יש לפעולות האלה השפעה מוגבלת על שיפור הנוחות התרמית", מסבירים מחברי המדריך – באופן שנראה כאילו הוא מתכתב עם ההצעות היותר יצירתיות במדריך מיתון החום. "לעומת זאת, תכנון שמבטיח הצללה משמעותית ורציפה לאורך רחובות, ובשטחים ציבוריים פתוחים, יכול להביא להקלה משמעותית של עומסי החום המורגשים כבר עתה, וביתר שאת עם העלייה הצפויה בטמפרטורות האוויר בשל שינוי האקלים".
"אמרו שאנחנו לא קשוחים מספיק"
המדריך החדש אינו הניסיון הראשון לקבוע יעדי הצללה בישראל, אך לדברי אלכסנדרוביץ' הוא שונה מקודמיו בין היתר בכך שהוא מנסה להוריד את היעדים למציאות. "מדריכים קודמים קבעו רף מאד גבוה שהוא כמעט אף פעם לא בר מימוש, ואז אנשים מתייאשים מהר כי הם מגיעים למסקנה שלעולם לא יגיעו למצב הרצוי", הוא אומר.
כדי להתגבר על המשוכה הזו, במדד ההצללה החדש נקבעו שלוש דרגות, והן יאפשרו לרשויות ולגופי התכנון לבחון לאן הם רוצים לשאוף: "הצללה מתקבלת על הדעת" בלבד, "הצללה טובה מאוד" או "הצללה מצוינת" ממש. "הדרגות שקבענו הן כאלו שאפשר לעמוד בכולן בתכנון סביר ומקובל בישראל", אומר אלכסנדרוביץ'. "ברור שבמקומות רבים קשה לחייב אנשים לעמוד בסף הכי גבוה כבר בהתחלה, אבל שיהיה ברור שמי שהגיע מתחת לסף המינימלי ואומר שעשה צל – עובד על אנשים בעיניים".
כחלק מהשאיפה ליצור יעדים ריאליסטיים, המדד לא דורש הצללה מלאה אפילו ברמה הגבוהה ביותר שלו, של "הצללה מצוינת". במקום זאת הוא מגדיר תנאי הצללה מספקים כמצב שבו לפחות מחצית משטח המדרכה מוצל, כך שלהולכי הרגל ניתנת האפשרות ללכת באופן רציף בצל, ולהיחשף לשמש כשבא להם. ברמה המספרית המדד נע בין 0 (הכי נמוך) ל-1 (הכי גבוה). ההבחנה בין דרגות ההצללה השונות תלויה במספר שעות האור – בין 8:00 בבוקר ל-17:00 אחר הצוהריים – שבו תנאי זה מתקיים:
- הצללה מתקבלת על הדעת – ציון 0.5 במדד: תנאי הצללה מספקים לפחות ב-50% משעות האור.
- הצללה טובה מאוד – ציון 0.7 במדד: תנאי הצללה מספקים לפחות ב-70% משעות האור.
- הצללה מצוינת – ציון 0.9 במדד: תנאי הצללה מספקים לפחות ב-90% משעות האור.
אלכסנדרוביץ' מודע גם לביקורת: "אמרו לנו שאנחנו לא קשוחים מספיק, כי אנחנו מסתפקים רק ב-50% הצללה", הוא אומר. הסיבה, לדבריו, היא שהמדד "לא נועד להציב רף בלתי אפשרי, אלא לאפשר מתן הצללה מספקת לפחות בחצי מהזמן וכמעט בכל שעה. יש פה גמישות".
במסגרת הכנת המדריך והמדד בחנו החוקרים אלפי תרחישי תכנון שונים. הם הגיעו לידי מסקנה כי אפשר להגיע גם לרף העליון של הצללה מצוינת "ברוב המכריע של תרחישי תכנון סבירים ברחובות ראשיים ובכל תרחיש תכנוני סביר ברחובות משניים" – בהנחה שגובה הבניינים הוא ארבע קומות או יותר, שכן בתכנון נכון הבניינים הם קו ההגנה הראשון של הציבור מפני השמש. ובכל זאת, כדי לספק את כל הצל הזה, בין שהוא מתקבל על הדעת ובין שהוא "מצוין" ממש, במרבית המקרים יהיה צריך לנטוע עצים. ביקשנו מאלכסנדרוביץ' ודרך צל לחשב: כמה יעלה לנו לשדרג רחובות קיימים כדי שיספקו הצללה נאותה?
רחוב בן-עמי הוא רחובה הראשי של העיר עכו. אלכסנדרוביץ' זיהה בו מקטע של 150 מטר ללא עצים, ודירוגו הנוכחי לפי מדד זמינות ההצלה הוא 0–0.1 בלבד. לפי התחשיב, כדי לשדרג את הרחוב לציון של הצללה מתקבלת על הדעת (0.5) יש להוסיף לו 7 עצים בוגרים במדרכה הצפונית ועוד 8 במדרכה הדרומית. כדי להביא אותו למצב של הצללה מצוינת יש להגדיל את מספרם ל-10 בכל צד. העלות של עץ צל איכותי, לרבות עבודות הגינון, הפיתוח ובית הגידול, נאמדת ב-10,000 שקל לעץ – כלומר, מדובר בהשקעה של 150–200 אלף שקל.
בדיקה אחרת התמקדה במקטע של 300 מטר ברחוב השחף בטירת כרמל, גם הוא נטול עצים. במצבו הנוכחי קיבל הרחוב את הציון 0 במדד. הבדיקה מצאה שיש צורך בהוספת 34 עצים לשדרוג קטע הרחוב להצללה מתקבלת על הדעת, ושל 46 עצים כדי להביאו מצב של הצללה מצוינת. לפי התחשיב מדובר בהשקעה של 340–460 אלף שקל.
דוגמה מעניינת שבחנו במעבדה של אלכסנדרוביץ' היא של סביבת תחנת אלנבי של הרכבת הקלה ברחוב יהודה הלוי בתל אביב. הבחינה התמקדה במקטע של כ-300 מטר שפותח סביב הכניסה לתחנה, ושנעשתה בו הכנה לנטיעת שתילים. אלא שלפי הבדיקה השתילים האלו אינם מספקים לכיסוי צל מיטבי, אף שקטע רחוב זה מתאפיין בתנועת הולכי רגל ערה. ציון המדד לקטע הרחוב הוא 0.2 במדרכה הצפונית ו-0.4 בזו הדרומית.
תחנת אלנבי בתל אביב:
הבדיקה מצאה שכדי לשדרג את הרחוב להצללה מתקבלת על הדעת (0.5) נדרשת תוספת של 17 עצים בוגרים במדרכה הצפונית ועוד 15 עצים בוגרים בדרומית – בסך הכול 32 עצים. כלומר מדובר בהשקעה של 320 אלף שקל. כדי להביא את קטע הרחוב למצב של הצללה מצוינת (ציון 0.9) כבר נדרשת תוספת של 66 עצים על המצב הנוכחי – מה שמקפיץ את העלות ל-660 אלף שקל.
בדיקה אחרת עסקה במקטע בן 240 מטרים בדרך השלום בתל אביב, שכבר נטועים בו 22 עצים בשני צידי המדרכה. למרות זאת, המצב הנוכחי מעניק לרחוב ציון של 0.1–0.2 בלבד במדד. הבחינה העלתה שכדי להביא את מקטע הרחוב למצב הצללה מתקבל על הדעת, יש להוסיף לו 26 עצים – עלות של כ-260 אלף שקל. הצללה טובה מאוד תדרוש הוספה של 30 עצים למצב הנוכחי, כלומר עלות של 300 אלף שקל.
"צל עולה כסף", אומר אלכסנדרוביץ' ומודה כי מדובר באתגר של תעדוף. "אי אפשר לפתור את כל הבעיות בפעם אחת, וזה כנראה תהליך ארוך שנים. מצד שני אם תזרוק כסף על נטיעת עצים איפה שבא לך – אז גם מעט התקציב שיש לנושא לא יגיע לשום מקום: גם עשור אחרי שהעצים יגדלו, לא יהיה לך צל כמו שצריך. זו הסיבה שצריך לעבוד לפי כלים שיביאו בחשבון תרחישים שונים. היום זה לא נעשה במחשבה או בידיעה אלא כניצול הזדמנות. הכלי שאנחנו מספקים אמור לשפר את יעילות השימוש בתקציבים".
כלי אחר שאלכסנדרוביץ' ודרך צל מציעים לרשויות המקומיות הוא מפות צל. הן יאפשרו למקבלי ההחלטות להבין היכן מצוקת החום היא הגבוהה ביותר. "אין סיכוי שעירייה תיקח את המפה ותוכל לזרוע עצים בכל נקודה שהיום אין בה צל", אומר אלכסנדרוביץ' בהתייחסו לאתגר התקציב. "לכן צריך לתעדף. אם לעירייה יש תקציב למספר מוגבל של עצים לשנתיים-שלוש הקרובות, אז שתיקח את המפה, תבין היכן המקומות הכי קשים ותחליט לפי זה, על בסיס שיקולים פרקטיים שמבוססים על מדדים כמותיים".
"היותה של ישראל ארץ חמה עם קצב התחממות גבוה מאלץ אותנו לפעול בדחיפות, ואין מספיק פעולה בנושא", אומר מנהל דרך צל, נעם בר-לוי. "בשיח עם הרשויות המקומיות אנחנו מרגישים שיש יותר ויותר הבנה, פשוט כי מאוד מאוד חם בקיץ. כבר לא צריך לשכנע למה זה חשוב. אבל מכאן ועד שינוי של ממש באופן שבו נקבעת מדיניות ומתבצעות החלטות, יש עוד דרך לעשות".
מדריך ההצללה החדש והמדד הכלול בו נועדו לספק לגופי התכנון והרשויות את הכלים לקבל החלטות מושכלות יותר. "עיריות שיש בהן מוטיבציה לשנות את מצב ההצללה – עכשיו יש להן סל של כלים לרוץ עם זה", קובע אלכסנדרוביץ'. לדבריו, המדד מאפשר גם לשפר מצבים קיימים וגם לוודא שתוכניות עתידיות יאושרו תוך התחשבות בסוגיות החום והצללה. הוא מספר שכבר מתקיימות שיחות עם מנהל התכנון לבחינת דרכים להטמעת המדד החדש בתהליכי העבודה.
"זו שיטה לבדוק כמה עצים צריך להשקיע עוד לפני שהנזק נעשה, כי הבניינים לא עושים צל", מוסיף אלכסנדרוביץ'. "ואולי לעצור כל מיני אסונות שעוד לא קרו. זה לא יקרה בלי שרשויות יקבלו את זה עליהן מרצונן החופשי. לציבור יש תפקיד, אבל אנחנו פחות רואים אותו פה".
"כולם רוצים עצים, אבל בסופו של דבר צריך להחליט אם מורידים מקומות חניה ומוסיפים עצים ברחוב, כי המדרכות צרות והתשתיות בעייתיות", מסכם בר-לוי. "בנקודה הזו, שבה הרשות המקומית צריכה לקבל החלטה, הרבה פעמים העץ מפסיד – וגם אנחנו התושבים מפסידים, כי איכות החיים שלנו יורדת".