מתי עזבתם את הארץ: "עברנו לפני עשור, במקור אנחנו מרמת השרון, היינו זוג ללא ילדים ורצינו שינוי לשנה-שנתיים, לחוות חיים קצת אחרים ולחזור. אני עסקתי בעיצוב חוויית משתמש וניהול פרויקטים בחברות הייטק עם ניסיון קודם כארט דיירקטור בחברות פרסום בטלוויזיה ובדיגיטל. בן זוגי היה כנר סולן, ניהל בית ספר למוזיקה וחברת מוזיקה לאירועים. עברנו להולנד מתוך חיבור אישי עמוק למקום, הוריו של בן זוגי גרו כאן, ובביקורים שלנו במשך שנים תמיד הרגשנו שזה בית שני. האווירה הרגועה, היופי והתרבות הקסימו אותנו. בן זוגי עם דרכון אירופי ואני בינתיים הוצאתי דרכון הולנדי, למדנו את השפה, אך ביום-יום אנחנו מתנהלים בעיקר באנגלית".
>> לכל הכתבות בערוץ living
הלוקיישן: "אנו מתגוררים באמסטלפיין (Amstelveen) השוכנת מדרום לאמסטרדם ויש ביניהן תחבורה ציבורית קלה ונוחה. בחרנו בעיר הזו בשל האופי הבינלאומי שלה, הנוף הירוק, הבתים צמודי הקרקע, האווירה הכפרית והקרבה לקהילה היהודית והישראלית שמחזקת את תחושת החיבור והשייכות שלנו".
בני הבית: שרלי (38) עוסקת בעיצוב קרוב ל-20 שנה, בארץ עבדה כמעצבת חוויית משתמש וכארט דיירקטור. בהולנד הקימה סטודיו לעיצוב פנים ואת הקבוצה "נדל"ן בהולנד"; גד (41) כנר ומנצח תזמורות, בהולנד מופיע תחת שם הבמה "וירטואוזו" וסמנ"כל חברה לציוד רפואי. מקים הקבוצה "השקעות ועסקים בהולנד"; איתן, בן 9; יונתן, בן 7; גבריאל, בן 3.
איך מתנהל תהליך קנייה באזור: "יש אתר שמכיל את מרבית הבתים למכירה בהולנד. בעבר כשהשוק היה יותר רגוע היה סיכוי שלמתווך מקושר אולי תהיה מציאה שהוא יכול להראות לך לפני שהנכס יוצא לשוק ותהיה לך הזדמנות לרכישה מיידית ללא תחרות, כיום המצב שונה, השוק רותח, ובאזורי הביקוש אנשים מציעים הרבה מעבר למחיר המבוקש, יש תחרות קשה בין הקונים על כל נכס שיוצא לשוק. בשל המחסור בדיור, וכדי שלא ישתלם להחזיק נדל"ן כהשקעה, שיטת המיסוי על נכס בבעלותך שלא לצורך מגורים שונתה לאחרונה. מס הרכישה לדירה שנייה עלה. פרויקטים חדשים של בנייה בדרך כלל מחויבים להציע חלק מהדירות להשכרה מפוקחת. ויש שיטת ניקוד, שקובעת על סמך גודל הבית, מאפייניו ופרמטרים נוספים, אם הנכס נכנס לקטגוריית השוק החופשי או לשכירות מוגנת שבה גובה השכירות מוגבל".
הבית: "מעולם לא נעזרנו בשירותי תיווך כדי לרכוש נכס וקנינו אותו באופן עצמאי. זהו בית בן שלוש קומות, 165 מ"ר, יש בו חמישה חדרי שינה, שלושה חדרי רחצה מלאים ובהם כיורים כפולים, שירותים, בידה ואמבטיה ושירותי אורחים בקומת הקרקע. הוא נבנה ב-1961 ומאז לא שופץ, אנחנו קנינו אותו ב-2016, במצבו המקורי. אני תמיד רואה את הפוטנציאל בכל נכס לא קשר למצבו ההתחלתי. בעיניי, המיקום הוא הגורם הקריטי בהחלטה על רכישה, ואת כל השאר ניתן לתכנן מחדש כדי להתאים לצרכים. אנחנו בנינו אתו מחדש בהתאם לצורכי המשפחה שלנו.
"לי אישית חשוב מאוד אור טבעי, במיוחד בהולנד, שבה חצי שנה חשוכה. לכן, בכל פרויקט שלי, כולל בבית שלנו, תכננתי את המרחב כך שתהיה כניסת אור טבעי רבה ככל האפשר. ההרחבה שלנו עשויה ברובה מזכוכית, בדומה לחממה, כך שרוב השנה יש לנו אור טבעי שממלא את הבית. זה גם מאפשר לנו לחוות את עונות השנה בצורה מוחשית, וזה החלק האהוב עלינו בבית .המדרגות שתכננו שונות מהמדרגות התלולות הסטנדרטיות כאן. הן נמצאות בכניסה לבית ומופרדות בדלת מהקומה התחתונה. שינינו את המדרגות למדרגות עם מפתח גדול ונוח, והן נכנסו לתוך הסלון כדי ליצור זרימה טבעית בין שלוש הקומות. הוספנו שני חדרי רחצה נוספים לבית, כיוון שבבתים הולנדיים טיפוסיים, גם בבנייה חדשה ויקרה, פעמים רבות יש רק חדר רחצה אחד. אנחנו אוהבים את עיקרון האופן ספייס ואוהבים לארח, מה שמצריך מרחבים גדולים – מטבח גדול וסלון מזמין. זה שונה מהתרבות ההולנדית, שבה יש יותר נטייה לבתים עם חדרים מופרדים. נוסף לכך יש לנו מזגנים, שאינם אלמנט נפוץ כאן, וסוויטה נפרדת למשפחה שמגיעה לבקר. גם הספה שלנו יוצאת דופן – היא ברוחב של חמישה מטרים ומשמשת גם כאחסון לצעצועי הילדים. ספה נוספת נפתחת למיטה עבור מי שלא לא יכול לעלות במדרגות לחדר האורחים".
ניצול השטח: "אנחנו שואפים למקסם את השטח ולנצל כל סנטימטר בצורה חכמה, רצינו להכניס פסנתר לקומת הקרקע, אך לא היה לנו קיר פנוי. לבסוף מצאתי מרווח של 50 ס"מ בין סוף המדרגות לשידה הבנויה בקיר הטלוויזיה. כך הפסנתר לא תופס מקום במרחב ומתמזג בצורה הרמונית עם שאר האלמנטים בסלון. אני לא קונה באופן קבוע מחנויות מסוימות, אך אוהבת לשלב בין מותגים מוכרים כמו איקאה ופריטי עיצוב מהמותגים המובילים לבין רכישות מחנויות יד שנייה ווינטג'. יש לי חיבה מיוחדת לפריטים שמבוססים על סגנון אישי וייחודי".
איזה פריט מאפיין את התרבות וניתן למצוא בכל בית: "זוג אופניים לכל בן בית".
יש בבית מאפיינים ישראליים: "הילדים אמנם נולדו וגדלו בהולנד, אבל אנחנו מאוד מחוברים וקשורים לתרבות הישראלית ולארץ בהמון מובנים - התכנים שאנו צורכים, השפה, האוכל, המוזיקה, הספרים והתרבות הפתוחה והספונטניות. מבחינת הלייף סטייל, ההולנדים מאוד צנועים, אין תרבות שופוני, מרבית הבתים זהים כך שלא חשים בפערי מעמדות גם אם קיימים. אין מרדף להשיג עוד, בית יותר גדול, מכונית יותר יקרה. אין תרבות חומרית, אלו דברים שאני מעריכה ומאמינה שתורמים לוול-ביאינג של התושבים. לרוב מבלים המון שעות בבית בגלל שאחוז גבוה מהאוכלוסייה עובד מהבית ובשל הקור בחוץ, לכן חשוב לתכנן חלל נעים ומזמין שתרצה לשהות בו וליצור חללים שונים לצרכים שונים לאורך היום. השוני העיקרי הוא בתרבות הישראלית הפתוחה והחמה, הישראלים בדרך כלל מזמינים, מארחים, אוהבים להיות מוקפים במשפחה וחברים, אצל ההולנדים זה פחות קיים, בדרך כלל כל משפחה גרעינית חיה לבדה ולא מרבה לארח, אפילו לא את הסבים, מלבד אולי בימי הולדת וחגים".
מה שמחתם לאמץ: "אני מאוד מתחברת לתרבות הירוקה, למחזור, לתת חיים נוספים לכל מוצר, התאהבתי בחנויות ובשווקי היד השנייה. למדתי ליהנות ולהעריך את הדברים הקטנים בחיים. לברך לשלום אנשים זרים. לאכול בשש בערב כמו הולנדים טיפוסיים".
איך אתם מתמודדים עם המצב בארץ: "אנחנו לא אותם האנשים שהיינו מאז שבעה באוקטובר. אבדה התמימות, יש שיברון, במשך חודשים התהלכנו כמו זומבי, ואני חושבת שחשנו זאת באופן כל כך עמוק בשל המרחק מהארץ, מהאהובים ומהעובדה שכאן בעצם הכל המשיך להתנהל כרגיל, זו תחושת חוסר אונים ודיסוננס קשה להכלה. הקהילות הישראלית והיהודית כאן מדהימות, כולם נרתמו לעזור ולעשות כל שביכולתם, כולם כאן אחד למען השני ולמען תושבי הארץ. היו המון יוזמות מרגשות ומגבשות, אנחנו אישית הרמנו ערב התרמה בעבור טיפולים נפשיים לילדים בארץ. גל גדול של ישראלים הגיעו לכאן ועדיין מגיעים, זה מאוד כואב לראות אנשים איכותיים ושורשיים מוותרים על הארץ שלנו. הקהילה תמיד מקבלת באהבה משפחות חדשות, נוצר מצב של מיני ישראל בהולנד. מהצד המקצועי אני שמחה שיש לי את הידע והיכולת ללוות את אותן משפחות ישראליות לבנות בית שיתאים להן ולצרכים שלהן, זה מצריך היכרות עם המנטליות והרצונות של הישראלים ועם המאפיינים, הבנייה והבירוקרטיה המקומיים, שלשמחתי אני מכירה מקרוב".
איך המקומיים מתייחסים למצב: "ישראל לא מצטיירת טוב בתקשורת העולמית, במשך חודשים הרגשנו שגרירי הסברה וזה מאוד הקשה על הנפש. אני לא חושבת שההולנדים אנטישמים, הם צורכים תקשורת מקומית שבדרך כלל נגד ישראל, אך ההולנדי הממוצע לא נגדנו, גם אם לא יוצא בריש גלי בעד ישראל. ההפגנות הפרו פלסטיניות, מתקיימות על ידי רוב מוסלמי רועש ולא על ידי הולנדים. אפשר לראות שלאחר ההתפרעויות וההפגנות שהתקיימו כאן, חשבנו שההולנדים אדישים, אך נבחרה מפלגה ימנית אנטי מוסלמית ברוב גדול. עושה רושם שגם להולנד ולמערב בכלל נמאס מגל ההגירה מהשנים האחרונות והם רואים פגיעה בערכים המערביים שהם מאמינים בהם. אולי התעוררו מאוחר מדי אבל אני רוצה לשמור על אופטימיות שדברים ישתנו לטובה".
איך זה להיות יהודי וישראלי עכשיו במדינה זרה: "תמיד חשתי גאווה גדולה להגיד שאני מישראל, והתגובה של ההולנדים הייתה בדרך כלל 'איזו מדינה מדהימה ישראל'. מאז תחילת המלחמה התחושה השתנתה. בהתחלה חששתי לדבר בציבור עם ילדי בעברית, כיום הביטחון חזר, וכשאני נשאלת באירועים חברתיים או עסקיים מאיפה אני, אני עונה שאני ישראלית גאה". 
מה מזכיר לכם את ישראל: "האחדות שלנו והתחושה שתמיד יש לך גב, העובדה שכולם ישר נרתמים לעזור במקרה חירום, זה מה שמזכיר לי את ישראל ואת היופי והייחודיות של העם שלנו. זה פחות קיים בתרבויות אחרות, אפילו בקהילות גדולות אחרות שחיות כאן, זה דבר שאני יודעת שגם ההולנדים מעריכים אצלנו".
מתגעגעים לישראל: "מתגעגעים למשפחה ולקרובים, אני מתגעגעת לתחושת השייכות שלדעתי לא קיימת בשום מקום אחר על פני הגלובוס".
יש מחשבות על חזרה: "תלוי ביום, המצב בארץ קשה מכל כך הרבה בחינות, פוליטית, ביטחונית, כלכלית, אבל בסופו של דבר אני מאמינה שאין לנו ארץ אחרת. אני מאמינה שבשלב כלשהו נחזור, ישראל היא הבית".