"לקבל תפקיד כמו שלי בצה"ל זה מטורף. יש מקום לאמנות בצה"ל, דבר שלא קיים בעולם. זה נותן אור ומוטיבציה לחיילים שמשרתים בבסיסים אפורים וסוגרים שם שבתות". את הדברים האלה אומרת רותם זמיר, חיילת בת 20, שזכתה בתפקיד שכנראה שהכי לא ידעתם שקיים בצבא – ציירת צבאית.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> מומחי ניקיון: זו הדרך לנקות מושב אסלה שהצהיב
>> הכיסא הזה היה כבר בדרך לפח, תראו אותו עכשיו
זמיר היא ילידת דימונה, התגייסה במרץ 22'. מאז שהייתה ילדה אהבה לצייר ולעסוק באמנות ולפני הצבא החלה למכור ציורים שלה דרך האינסטגרם. לצה"ל היא התגייסה כלוחמת מעברים, אבל ביום הגיוס שמעה שמחפשים ציירת צבאית ומאותו רגע לא נרגעה: "אבא שלי איש צבא ואנחנו מאמינים בשירות לוחמה, אבל ברגע שראיתי בפז"ם שמחפשים צייר צבאי נפתחו לי העיניים. כבר ראיתי את עצמי מציירת והייתה לי תמונה מדויקת של התפקיד, איך איראה בו ומה אעשה". היה קשה למשוך אותה מהמערך הטכני של חיל האוויר שאליו שובצה, אבל אחרי חצי שנה ואינספור דיבורים על החלום שלה עם כל המפקדים בדרך, זה עבד.
תיק העבודות של זמיר נחת אצל החיילת הפורשת - והציירת הראשונה של צה"ל, בת שבע שניידר, שחיפשה מחליפים. פגישת הסבר על התפקיד והתוודעות לשני ציירים חדשים נוספים, והיא התחילה לרוץ עם המכחול ביד, כשהמפקד שלה שייך לחיל האוויר אבל הפעילות תחת חיל הלוגיסטיקה. לפיילוט הראשון היא קיבלה משניידר מספר טלפון של רס"ר בגדוד ומשם הייתה צריכה להתנהל בעצמה עם קיר גדול במקום ניירות או קנבס, אנשים חדשים ורס"ר צה"לי. "עמדתי בזה יפה, ובת שבע עפה על זה".
זמיר מציירת סמלי יחידות וחיות לפי השיוך הצה"לי – שועל לגבעתי, אריות לאריות הירדן, נחש שפיפון לצנחנים - על גבי קירות בשק"ם ובחדרי האוכל, ולפעמים גם ציורים גדולים יותר. לפעמים היא מציירת גם חיילים, כמו חייל עם כלב ליחידת עוקץ או דמות של מחבל בלש"בייה (לוחמה בשטח בנוי), והופכת את מבני האימונים למקום עם אווירה והרבה צבע אדום. בקרוב מתוכנן גם ציור על מטוס, מסוק או ספינה. "רס"ר הבסיס או מפקד היחידה אומרים לי מה הם רוצים, אני מכינה סקיצה באייפד עם טאץ' משלי וכשיש אישור, אני מתחילה", היא מסבירה.
כל ציור נמשך בין שלושה לארבעה ימים, ולטובת הקיר הגדול שיצא לה לצייר - 12 מטרים בקריית ההדרכה, זמיר תוגברה בשני הציירים הצבאיים הנוספים, נועם שקד ומאיר בן משה. על הציור בקריית ההדרכה קיבלו שלושתם תעודת הוקרה על תרומה ייחודית ומעוררת השראה לקריית ההדרכה ממפקד קריית ההדרכה. שקד ובן משה התגייסו יחד עם זמיר ומשויכים אחד לפיקוד צפון, אחת לפיקוד דרום. היא משויכת לפיקוד מרכז. לאחרונה הצטרפה ציירת נוספת לפיקוד דרום ועכשיו הם כבר ארבעה ועובדים יחד על פרויקטים גדולים, כמו זה שצפוי בקרוב בקריה – ציור שיתאר את האבולוציה של מטוסי חיל האוויר בכניסה לבניין חיל האוויר, לבקשתו של מפקד החיל.
לפני כל ציור זמיר לומדת על היחידה שאליה היא מגיעה, מבינה את הרקע ומנסה לחבר לזה את הציור הכי מתאים, ולפעמים גם מסבירה לעוקבים שלה על התהליך. "יש לתפקיד הזה הייפ ברשתות, ולי כיף כי אני מכירה כל מיני חילות". התפקיד תורם לתחושת ההגשמה העצמית והיא נהנית כשנותנים לה יד חופשית להכניס את האמירה האמנותית שלה למערכת הצבאית וסומכים עליה. התגובות בבסיסים אוהדות תמיד, בסגנון "וואו, אמא'לה, ראיתי אותך בטיקטוק, אני מכיר אותך", אבל ברשתות היו מי שהשמיעו דעות פחות נעימות כמו "תפקיד מיותר" או "בזבוז כספי מיסים". על כך היא אומרת: "התגובות בפוסט פגעו בי. עיכלתי, נשמתי עמוק והבנתי שאני צריכה להתגבר".
כחלק מ"סיכוני המקצוע" מדי הב' של זמיר מלוכלכים תמידית בצבע, שלא יורד גם מהידיים ומהציפורניים. אבל לא זה לא מזיז לה. לבסיסים היא מגיעה על מדי א', מחליפה למדי ב' מוכתמים שהיא מחזיקה קבוע ואת הצבע מהגוף מורידה בבית עם סקוץ' וסבון, וכשמדובר בצבעי שמן, גם עם טרפנטין. "אני אוהבת את הלכלוך. זה המקום של ה'וואסח' שלי בצבא, לבוא בכל הכוח, לעשות הכי יפה ולהתלכלך". בהתחלה חששה מהרס"רים הצבאיים, אבל הבינה שמבחינתם היא באה לעשות את עבודתה בזמן ולא מקבלת הערות למעט התלהבות על היצירה.
מה צריך צייר צבאי בארגז הכלים שלו?
"להכין את עצמו נפשית. ציור זה חלק מהנשמה, אהבה ותחביב ליום יום, אבל רוב הזמן אתה עובד לבד ואין לך קליקה משלך. אז צריך להיות אדם חברותי ולא סגור וביישן, כישרוני ועם סבלנות. השבוע אינטנסיבי מאוד, עוברים מבסיס לבסיס, וצריך להבין שזה לא מצב 'האפי האפי' אלא קשוח כמו כל תפקיד בצה"ל. זה שוחק, צריך להתמודד עם מפקדי יחידה, סמפ"מים, רס"רים, לעמוד על שלך. אלה התנאים, כמו עסק בתוך צה"ל".
את הצבעים וספריי הצבע היא מזמינה דרך הרס"ר וכשהיא מתחילה לצייר, הצד היצירתי שלה פורץ החוצה. כשאנחנו מבקשים ממנה טיפים לצביעה היא שולפת מיד: "כשמשתמשים בצבעי אקריל, כדאי להוסיף מים על המברשת כדי לטשטש את הציור ולתת לו מראה ריאליסטי. בקירות לא להשתמש בצבעי שמן אלא רק בצבעי מים. ולא להתפשר על ציוד איכותי".
כשהיא פושטת את המדים היא לא מפסיקה לצייר גם כשהיא מגיעה הביתה, וממשיכה לנהל את העסק הפרטי שלה, שמרוויח גם מהניסיון שלה בצבא. "אנשים מוכשרים ממני חוששים להיכנס לתחום הציור כי לכאורה אין בו פרנסה, אבל אני מאמינה שלא צריך לפחד וללכת אחרי הלב והחלום".
לאן מתקדמים בתפקיד כזה?
"כמו לבת שבע לפניי, הציעו גם לי להמשיך לשירות קבע. אני ממש רוצה להמשיך את התפקיד וליצור הכשרה מסודרת. יש לזה ביקוש אדיר ורשומים לנו פרויקטים כבר עד השחרור. אנחנו בתהליכים לפתח את המקצוע ליחידה מסודרת עם תנאי קבע ומחפשים מפקד עם ראש פתוח".
אם לא היית ציירת צבאית, מה היית רוצה לעשות?
"מדא"גית (מדריכת כושר קרבי) או תפקיד עם תנאים של שבוע-שבוע כמו שק"מיסטית, שיאפשר לי להמשיך בעסק שלי".