השכר עלה, אבל איתו גם הפערים החברתיים: מרכז "אדוה" מפרסם היום (ראשון) את דוח תמונת המצב השנתית ל-2016, שממנו עולה כי למרות שבשלוש השנים האחרונות חלה עלייה בשכר, פירות הצמיחה ממשיכים לטפס לעשירון העליון וכמעט שלא מורגשים בשכבות האוכלוסייה המוחלשות יותר.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
מחברי הדוח, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, מציינים כי העלייה שנרשמה בשכר בשנים האחרונות היא תוצאה של הסכמי שכר שהממשלה חתמה עם המורות והמורים (רפורמות "אופק חדש" ו"עוז לתמורה") ועם עובדי המדינה, ושל העלאת שכר המינימום.
עם זאת, המחברים קובעים כי פערי ההכנסות נותרו גבוהים ביותר. בעוד שבשנת 2015 ההכנסה הכספית ברוטו של משק בית שבראשו שכיר עמדה על 4,644 שקלים לחודש בעשירון התחתון, בעשירון העליון ההכנסה הייתה פי 13 ועמדה על 58,293 שקלים. בעוד שאנשי העישרון ה-9 וה-10 זכו ליותר מ-40% מכלל הכנסות משקי הבית, יתר 8 העשירונים חלקו את מה שנותר. פערים עצומים בשכר הופיעו גם בתוך העשירון העליון, כשאנשי המאיון העליון הרוויחו הרבה יותר מהשאר.
עוד עולה מהדוח, כי שכר המנהלים הבכירים בתאגידים הגדולים עלה ב-2015 ביחס לשנה הקודמת, כשהעלייה המשמעותית התגלמה בתגמול המבוסס מניות, בשעה שהשכר, דמי הניהול והמענקים כמעט ולא השתנו.
גם הפערים בין המנהלים הבכירים לשאר עובדי המשק הוסיפו להיות גבוהים במיוחד. בעוד שהשכר הממוצע במשק עמד על 9,592, הבכירים הרוויחו פי 44. ביחס לשכר המינימום הפער גבוה הרבה יותר ועומד על פי 91. עוד עולה כי המנכ"לים של 100 החברות הציבוריות הגדולות ביותר תוגמלו, בממוצע, בסכום כולל של יותר מ-5 מיליון שקלים והתגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה עמד על 4 מיליון שקלים.
אשכנזים מרוויחים יותר
עוד טוענים במרכז אדווה כי השכר מתחלק באופן לא שוויוני גם בין קבוצות האוכלוסייה השונות במדינה. לפי הנתונים משנת 2015, שכרם של שכירים אשכנזים ילידי הארץ עמד על 31% מעל לממוצע, בעוד ששכר המזרחים עמד על 14% מעל לממוצע בלבד.
המצב הרבה פחות טוב עבור ילדים של יוצאי מדינות חבר העמים ששכרם היה בגובה השכר הממוצע, ועבור ערביי הארץ שהרוויחו 60% מאותו שכר. בתחתית הרשימה נמצאים שכרם של יוצאי אתיופיה שעמד על כמחצית מהשכר הממוצע.
פעמים רבות הממשלה מתגאה באחוז אבטלה נמוך, שבנובמבר האחרון עמד על 4.6% בלבד. נתון זה נמוך משמעותית מהמצב במדינות מפותחות רבות, אך מחברי הדוח טוענים שמדובר בנתון מתעתע שמסתיר פערים בין קבוצות באוכלוסייה. בעיירה הבדואית רהט, למשל, האבטלה עומדת על 14.4% וכך גם ביישובים ערביים רבים בצפון הארץ. בעיירות פיתוח בהן רוב יהודי נרשמו אחוזי אבטלה גבוהים מהממוצע הארצי: בדימונה 9.3% ובירוחם 8.6%.
בפריפריה פחות משכילים
הכניסה לענפי התעסוקה עם רמות השכר הגבוהות ביותר מותנית אמנם בהשכלה גבוהה, אך גם בתחום זה נראה שהפערים גדולים במיוחד. בשנים 2014-2015, שיעור הסטודנטים ביישובים המבוססים היה גבוה ב-10% מעיירות הפיתוח. בנוסף, שיעור הצעירים היהודים שהגיעו להשכלה הגבוהה היה כפול מזה של הצעירים הערבים.
עוד עולה כי לתלמידים שסיימו מסלול עיוני בתיכון יש סיכוי גבוה יותר להגיע ללימודים אקדמיים מתלמידי המסלול המקצועי. בפריפריה, 77% מבתי הספר העל יסודיים אינם בבעלות הרשות המקומית, בעוד שבמרבית היישובים המבוססים, אם בכלל יש בתי ספר מקצועיים, הם נמצאים בשכונות "הדרומיות".
תוחלת החיים בישראל - בעלייה מתמדת
יש גם בשורות טובות בדוח. תוחלת החיים בישראל נמצאת בעלייה מתמדת, ובשנת 2014 היא עמדה על 80.3 שנים לגברים (במקום השישי ב-OECD), ועל 84.1 לנשים (מקום 12 ב-OECD). עם זאת, לפי הנתונים נשים וגברים יהודים חיים שלוש שנים יותר מערבים בממוצע. גם שיעור תמותת התינוקות של ערבים גבוה פי 2.6 מזה של יהודים.
מחבר הדוח והמנהל האקדמי של מכון אדוה, שלמה סבירסקי, הגיב לממצאי הדוח והאשים את הממשלה בממצאים העגומים. "השוויון והצדק החברתי אינם עומדים בראש סולם העדיפויות של המדינה. בגל הנוגע לקידום רמת החיים, הממשלה משליכה את יהבה את צמיחה כלכלית. אך פירות הצמיחה ממשיכים לחלחל כלפי מעלה יותר מאשר כלפי מטה. על כן מתבקשת מעורבות מדינתית משמעותית".
עוד הוסיף סבירסקי כי "ההוצאה הממשלתית הכוללת ב-2014, שעמדה על 41.2% מהתמ"ג מציבה את ישראל בדבוקה אחת עם ארצות במזרח אירופה וארצות בעלות מסורת של הוצאה ממשלתית נמוכה".