ביום שלישי (1.3) נכנסו לתוקף ההנחיות החדשות לפיהן החוזרים מחו"ל אינם נדרשים לבצע בדיקת קורונה לפני חזרתם ארצה. ביטול ההנחיה, שמאותת על דעיכת גל האומיקרון, יחד עם הפגת החשש של ישראלים רבים "להיתקע" בבידוד בחו"ל אם ידבקו בזמן הטיול, הביא רבים להוציא את הדרכונים מהמגירה ולהזמין חופשה בחו"ל.
נוסעים רבים התרגלו בשנתיים האחרונות לראות בתקשורת תמונות של נתב"ג שומם מאדם וראיונות עם עובדי השדה שרק מחכים לחזור לעבודה. צר לנו לאכזב אתכם, אבל המציאות כעת שונה לחלוטין. כמו בענפים רבים במשק גם בנתב"ג סובלים ממחסור בכוח אדם בכלל ובודקים ביטחוניים בפרט. צרפו לזה את העלייה במספר הנוסעים עקב ההקלות וקיבלתם תורים ארוכים. ארוכים מאוד. כאלה שלא נראו כאן הרבה מאוד זמן.
ומה צופה לנו העתיד הקרוב? אם תשאלו את פנחס עידן, יושב ראש ועד רשות שדות התעופה אז התשובה היא פשוטה: "תוהו ובוהו. התורים של היום זה אפס לעומת מה שיהיה בפסח".
אז מה עושים? כבלוגרים של טיולי יוקרה, לקחנו על עצמנו לצאת ולבדוק איך אפשר לעשות את חוויית נתב"ג יותר מהירה וחלקה. בדרך גילינו כמה מקומות נסתרים שלא הכרנו קודם וקיבלנו תזכורת לעובדה שכסף יכול להפוך את החיים (והצ'ק אין) לקלים, נעימים ואפילו מפנקים בהרבה, תלוי כמה תהיו מוכנים לשלם. ברוכים הבאים לנתב"ג שלא הכרתם.
"ארזתם לבד?" - גרסת העשירים והמפורסמים
סמוך לטרמינל 1 הישן, ממש ליד האזור האווירי הסגור, שוכן לו המקום הכי יוקרתי בנתב"ג - טרמינל פתאל הפרטי המעניק "שירותי VIP אקסקלוסיביים" לנוסעים.
אל תטעו – לא מדובר בעוד טרקלין יפה עם ספות נוחות, כיבוד ו-wifi חינמי שמאפשר מפלט שקט הרחק מאולמות הנוסעים הסואנים. מדובר בטרמינל של ממש המעביר אתכם בתוכו בכל ההליך לקראת ההמראה – בין אם מדובר בטיסה פרטית או מסחרית רגילה: בידוק בטחוני, צ'ק אין לרבות הושבה במטוס ומסירת המזוודות, ביקורת גבולות והסעה פרטית בתוך השטח האווירי של שדה התעופה בין המטוסים ועד לפתח המטוס.
כמי שמנהלים קריירות עמוסות לצד הבלוג שלנו, לפני ההמראה סיימנו יום עבודה עמוס במיוחד ורצנו הביתה, דחפנו מהר הכל למזוודה, זרקנו את עצמנו מתחת למים זורמים במקלחת ומהר מאוד מצאנו עצמנו ישובים במונית בדרך לשדה. "טרמינל 3?" שאל הנהג. "לא", ענינו. "טרמינל פתאל, מכיר?". "בוודאי" הוא ענה. אחרי הבדיקה הביטחונית בכניסה לשדה"ת הוא לקח אותנו בדרך שלא הכרנו קודם והוריד אותנו למרגלות דלתות זכוכית גדולות שהרגישו יותר כמו כניסה למלון מאשר לטרמינל.
בכניסה פגשה אותנו שירי, שאלה אם אנחנו זקוקים לעזרה עם המזוודות, ביררה מהי הטיסה בה אנו עתידים לטוס ווידאה שהיא יוצאת במועדה. צעדנו אחריה וגילינו שהטרמינל מציע טרקלין אירוח עם בר אוכל מרשים (וטעים) או חדרים פרטיים בהם ניתן להתפנק בזמן ששירותי שדה התעופה מגיעים אליכם (במקום שאתם תגיעו אליהם).
אנחנו התארחנו בחדר פרטי בו חיכו לנו כריכונים מוקפדים, מאפים טריים, פירות חתוכים למשעי ובקבוק יין. החדר מצויד בספות נוחות ומסכי טלוויזיה והרגיש לחלוטין כאילו כבר הגענו למלון בחו"ל והתחלנו את החופשה. למי שמעוניין בכך יש בטרמינל פתאל מקלחות, חדרי ישיבות ואפילו חדר סיגרים. נדהמנו לגלות שהטרמינל מציע גם חדרי מלון של ממש בתוך השטח האווירי עצמו בהם ניתן להתאכסן במקום לבלות לילה בעיר ובכך לחסוך עוד קצת אי נוחות של טרטור באמצע הלילה לטיסה מאוחרת.
אחרי נשנוש מהמטעמים בטרקלין או בחדר הפרטי הגיע איש הביטחון שמבצע את התשאול הרגיל של "ארזתם לבד?" באופן פרטי. אליו התלווה רפי, דייל הקרקע שלנו, שאסף מאיתנו את הדרכונים והמזוודות והלך לעשות במקומנו צ'ק אין ולמסור מזוודות בזמן ששירי מזגה לנו יין. כעבור שעה קלה הוא כבר חזר עם כרטיסי העלייה למטוס, פתח לנו את הדלת לחדר פרטי בו מבצעים שיקוף ומייד לאחריו ביקורת דרכונים אישית. אחרי ש"חצינו את הגבול" חיכתה לנו חנות דיוטי פרי קטנה ממנה יצאנו למכונית יוקרה שחיכתה לנו והסיעה אותנו בין המטוסים החונים עד למטוס שלנו. חוויה בפני עצמה. בעודנו נוסעים במכונית וחשים עצמנו הקרדשיאנס לא יכולנו שלא לתהות כמה שונה היתה יכולה להיות החוויה שלנו באותו ערב בטרמינל "הרגיל".
טרמינל פתאל מציע גם לשבים ארצה שירות דומה של אירוח בעוד הוא מביא אליהם את כל שירותי השדה ובהם: ביקורת גבולות, איסוף מזוודות במקומם (לפי תמונות ששלחו מראש), מכס והסעה הביתה.
אתם בטח יכולים לתאר לעצמכם שחוויה כזו לא באה ב"מחיר שווה לכל כיס". זוג שירצה להמריא מהטרמינל ישלם סכום הדומה בימינו לזוג כרטיסי טיסה לאירופה במחלקת תיירים – 770 דולר. זוג שירצה חדר פרטי ישלם 930 דולר ואילו חדר המלון בשטח האווירי יהיה כרוך בתוספת של 270 דולר לזוג לשימוש יום או 560 דולר ללילה. אין ספק שמדובר במחירים יקרים, אבל מי שיכול להרשות זאת לעצמו או מציין אירוע מיוחד בנסיעה יוכל להפוך את החוויה ליוצאת דופן בכל קנה מידה שאנחנו לפחות מכירים.
חלון או מעבר – גרסת ה-VIP
בנוסף, לטרמינל, בנתב"ג פועלים שלושה זכיינים של שירותי קרקע המעניקים ליווי בתהליכים הנדרשים לצורך המראה. חברת לאופר מציעה ליווי ע"י דייל קרקע המייעל את הליך הבידוק הביטחוני, צ'ק אין, שיקוף כבודת יד וביקורת הדרכונים במחיר של 588 שקלים למשפחה עד שישה נוסעים (שתוכל להגיע רק שעתיים לפני הטיסה לשדה במקום שלוש). אם תרצו גם הסעה למטוס ברכב יוקרתי תשלמו כבר 699 שקלים. את השימוש בטרמינל פתאל ניתן להזמין גם דרך חברת לאופר.
חי ואחנון, מנהל השיווק של חברת לאופר אומר: "הדגש שלנו הוא על חוויית שירות כוללת מדלת לדלת של הלקוח. החלק של שדה"ת אמנם חשוב אבל לא היחיד. אנו מעניקים שירות לנוסע מרגע שסגר את דלת הבית בצאתו ועד לרגע בו נכנס לחדר המלון ביעד שלו."
חברת QAS מציעה שירותים דומים: 199 דולר לסיוע בכל תהליכי הבידוק עד לאחר ביקורת הדרכונים ו-239 דולר לסיוע עד לשער המטוס או הטרקלין. חברת Aero VIP תגבה מכם 173 דולר עבור השירות הבסיסי ו-220 דולר עבור השירות הנרחב יותר. שתי החברות יציעו לכם גם שימוש בטרמינל פתאל או בטרמינל ארבל שרמתו נחותה מזו של פתאל אך מציע שירותי טרום טיסה דומים. שימוש בטרקלין ארבל יעלה לזוג כ-440 דולר בעוד ש-QAS תציע לכם גם חבילת "ארבל מהיר" הכוללת את ביצוע כלל תהליכי טרום הטיסה בו ללא האפשרות לשהות בו לאחר מכן עד לטיסה או ליהנות מהכיבוד המוצע בו במחיר של 300 דולר לזוג.
טרקלינים יותר נגישים
בימים כתיקונם, טרם פרוץ הקורונה, ביום עמוס בנתב"ג עברו מעל 110,000 נוסעים בכ-600 טיסות יומיות. 1 מכל 15 נוסעים כאלה התארח באחד מהטרקלינים (או הלאונג'ים בשפתנו) שיש בשדה התעופה. סה"כ עברו בלאונג'ים 1.5 מיליון איש בשנה!
גם מי שלא רוצה, מוכן או יכול להשקיע בחוויית נתב"ג משודרגת נוסח טרמינל פתאל או מסלולי ה-VIP, יכול ליהנות מרסיסי יוקרה באחד מחמשת הלאונג'ים בשדה"ת בהם מתארחים נוסעי מחלקות היוקרה של חברות התעופה, מועדוני החבר בכרטיסי האשראי ומועדוני לקוחות חברות התעופה הבינלאומיות. הלאונג'ים מציעים פינות ישיבה, כיבוד קל, רשת אלחוטית חינמית ובעיקר טיפה שקט.
בטרקליני דן בהם משתמשים כל נוסעי חברות הזרות הפועלות בנמל התעופה בן גוריון ונוסעי חברות התעופה הישראליות ארקיע וישראייר, תוכלו למצוא כיבוד שיגרום לכם לחכות בקוצר רוח לאוכל שתקבלו על הטיסה. אל על מפעילה את טרקלין המלך דוד המיועד לנוסעיה וממנו דווקא התרשמנו לטובה – גם בימי הקורונה בהם כל הלאונג'ים ברחבי העולם הציעו אוכל תעשייתי ועטוף בניילונים. הבופה שם לדעתנו עמד עם מבחר וטריות שהחזירו מעט מכבודו של המטבח הישראלי.