יותר מעשור חלף מאז המחאה החברתית שהתחילה עם מחיר הקוטג' ויצאה נגד יוקר המחייה, אך לא הרבה השתנה. מחירי המזון בעלייה מתמדת – מתחילת השנה הם זינקו ביותר מ-2%, כשמחירי הירקות והפירות עלו ביותר מ-10%. מבט השוואתי אל מדינות אחרות לא מותיר מקום לספק - הישראלים משלמים ביוקר.
חלב דל לקטוז עולה בישראל 7.10 שקלים, לעומת זאת בברלין ובברצלונה הוא עולה פחות מ-3 שקלים ובלונדון ובוורשה הוא עולה פחות מ-4 שקלים. שמיניית אקטימל בישראל עולה יותר מפי 8 משמיניית אקטימל בברלין, וקופסת שימורי תירס עולה כמעט פי 3 מקופסה זהה בלונדון. גם במוצרי מתיקה ישראל משאירה אבק למתחרות כשמחיר הנוטלה בארץ מגיע לעד 36% יותר מבלונדון, ברצלונה, וורשה, ניו יורק וברלין.
"מאז המחאה החברתית בעצם רשתות השיווק רצו להרוויח יותר, אז בעצם הם העלו במותג הפרטי ובאמצעות הרבה מותגים אחרים שהם ייבאו, את הרווחיות באמצעות שליטה במחיר כלפינו", מסביר אבי זיתן, מומחה לשיווק ולצרכנות. "היצרנים נלחמים כל הזמן להראות שהם בעצם שומרים על מחיר, אבל בכל חצי שנה-שנה אנחנו רואים עוד עלייה קטנה, עוד שני אחוז, עוד 5 אחוז, שבסופו של דבר מגולגלת אלינו".
גם במזון מהיר ישראל יקרה משמעותית יותר מערים אחרות, כשרק לונדון יקרה יותר במחירים של רשתות פיצה האט ומקדונלדס. פיצה משפחתית סטנדרטית בפיצה האט עולה בישראל 70 שקלים, לעומת 29 בוורשה, 31 בניו יורק, 36 בברלין ו-40 בברצלונה.
הראל גילאון, מנכ"ל משותף של בית השקעות אופנהיימר, מסביר כי למרות שיש נסיבות אמיתיות המצדיקות התייקרות מסוימת, האיזונים היו אמורים לבלום את עליית המחירים. "מצד אחד, אנחנו באמת רואים עלייה במחירים של הובלה ימית - נפט, בנזין וכל מיני חומרי גלם. אבל שקל שווה יותר ואנחנו יכולים לקנות את הסחורה שלנו בעולם יותר בזול, ולכן זה אמור לאזן בסך הכול את ההשפעה של עליית מחירי חומרי הגלם וההובלה הימית".