כשחלקנו היינו ילדים, כלל לא היו טלפונים ניידים, אך היום, עם התעצמות השוק הסלולרי והפיכתו לנדבך מרכזי בחיינו, כל הורה שיכול להרשות לעצמו מעניק לילדו את ה"שבב האלקטרוני" הזה, רק כדי שדעתו תהיה שלווה מידיעה שהוא יכול להשיג את ילדו בכל רגע נתון. אבל הביטחון האישי הזה עולה לנו, מסתבר, לא מעט כסף.
אולם התפתחות השוק בשנים האחרונות והתרחבות עולם התוכן בסלולר - הגלישה באינטרנט, ההורדות והמכשירים המשוכללים, הפכו את העסק ליקר, חרף הצהרותיהן של חברות הסלולר. סקירה שנערכה במינהל המחקר והכלכלה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה מציגה ממצאים מדאיגים על השימוש בטלפון נייד בקרב בני נוער בגילאים 12 עד 14.
הבשורות מורגשות בעיקר בכיס: ההוצאה השנתית של משקי בית בהם יש ילדים בעלי טלפון נייד הגיעה בשנת 2007 לכ-320 מיליון שקלים. ההוצאה החודשית הממוצעת היא 104.5 שקלים. אולם הנתון המפתיע הוא ההוצאה החודשית הגבוהה ב-18.6% בקרב משקי בית של אוכלוסיות חלשות: משקי בית ערביים, בעלי השכלה והכנסה נמוכה, ביחס לממוצע הכללי.
כמחצית מההורים מגבילים את ילדיהם לסכום שימוש חודשי של 100.7 שקלים בממוצע בטלפון הנייד, אך 23.8% מהילדים שהוריהם מגבילים אותם חורגים בתכיפות גבוהה מהסכום שהוקצה. חלקם מגיעים לחריגה גבוהה פי ארבע מהמוסכם.
ההורים פונים ל"אח הגדול"
אך בהיעדר סמכות, פונים ההורים אל המדינה. 66.3% מההורים מעוניינים שהמדינה תחוקק חוק שיגביל את הוצאות הילדים בטלפון נייד, וחלק ניכר מהם אף מצדד בהגבלה כזו גם על מכירת מכשירי טלפון ניידים לילדים ונוער.
קשה להאמין שהגבלה שכזו תצליח להיות מיושמת בשוק חזק כל כך כמו שוק הסלולר, במיוחד לנוכח העובדה שהצרכנים הקטנטנים מהווים נתח שוק עיקרי שאינו משלם מכיסו את חשבון הטלפון הנייד.
הסקירה מראה שבישראל כ-254 אלף ילדים בגילאי 12-15 שברשותם מכשיר טלפון נייד. בחישוב מהיר מדובר בהכנסה חודשית ממוצעת של כ-254 אלף שקלים לשלושת חברות הסלולר. ועד שחוק כזה יכנס לתוקף - הכדור חוזר אל ההורים.