רבים מאיתנו עברו את פרק המגורים בדירת שותפים, כשחשבונות המים והארנונה נרשמים על שם אחד מהדיירים. אך מה קורה בחלוף השנים כשהחשבון לא שולם? העירייה דורשת תשלום מוגדל ולא תמיד מתחשבת בנסיבות המיוחדות. זה בדיוק מה שקרה לאישה כבדת שמיעה שגילתה, לדבריה, את הצד המכוער של האטימות והביורוקרטיה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
זה סיפור של קפקאות ביורוקרטית, אבל כאן הקורבן מתקשה יותר מהרגיל להתמודד. מילי, כבדת שמיעה מלידה, התגוררה לפני יותר מ-10 שנים בדירת שותפים בתל אביב.
מטעמי נוחות, וגם כדי לקבל את ההנחות המגיעות על פי חוק לבעלי מוגבלות בתשלומי מים וארנונה, החשבונות העירוניים נרשמו על שמה בלבד. אך מה שנדמה היה פרק של "שלושה בדירה אחת" - חזר אחרי שנים לרדוף אותה. השותפים נמוגו והחובות המשיכו להגיע אליה.
"העירייה שלחה לי מכתב שאני צריכה לשלם חוב גבוה", סיפרה מילי. "אמרתי להם שהשותפים ואני כבר לא גרים שם. הם לא מבינים ולא מקלים עליי".
החוב שדורשת העירייה - כ-16 אלף שקלים
לדבריה, בעירייה נתקלה בתשובה שלפיה היא זו שצריכה לשלם את החוב. "אפילו נתנו לי שני שוברים לתשלום על סך 5,000 ו-10 אלף שקלים". חוב הארנונה שעיריית תל אביב דורשת ממילי עומד על כ-16 אלף שקלים. העירייה הסכימה למחול על חלק קטן בלבד מהחוב הזה, ולהקטין אותו ל-12 אלף שקלים - אבל הסיפור הזה ממשיך להתגלגל.
הרשויות המקומיות, כידוע, לא ממהרות לעשות לנו הנחות בארנונה, וזו התקיירה בעקביות לאורך השנים. גם אם אין להן הרבה ברירה והן נשענות על ההכנסה הזו, נשאלת השאלה האם מרדפים שנראים לעתים חסרי הבחנה וחסרי פשרות וגמישות הן דרך הפעולה היחידה לטובת העניין.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "עיריית תל אביב-יפו גובה כדין חשבונות מים וארנונה מהאדם שעל שמו רשומים החשבונות בנכס. בכל מקרה, בשל מצבה הרגיש של גברת סבן, תבחן העירייה בשנית כיצד ניתן להקל על התשלום במסגרת החוק".