בימים אלה מתנהל מאבק בין מתמחי פסיכולוגיה בשירותים האוניברסיטאיים לבין ההנהלה וור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) בנושא גובה השכר והצטרפות להסכם הקיבוצי של פסיכולוגים בשירות הציבורי שייכנס לתוקפו בקרוב. "אנחנו רוצים להשוות את התנאים לשירות המדינה, והאוניברסיטה מנסה לחסוך לעצמה את הכסף הזה", אומר מתמחה בפסיכולוגיה.
"המתמחים באוניברסיטאות מקבלים שכר ותנאים גרועים יותר בהשוואה למגזר הציבורי, וגם שם המצב לא טוב", אומר סאן בלייכר (33) מתל אביב, מתמחה בפסיכולוגיה קלינית בשירותים הפסיכולוגיים של אוניברסיטת תל אביב. בלייכר סיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, וכעת הוא בשנה השנייה (מתוך 4) להתמחותו - 3 שנים במרפאה ועוד שנת התמחות במחלקה אשפוזית פסיכיאטרית.
כיום יש כ-150 מתמחים בפסיכולוגיה קלינית בשירותים האוניברסיטאיים של כלל האוניברסיטאות (בר-אילן, בן-גוריון בנגב, תל אביב, העברית ורייכמן). שירותים אלו מיועדים לקהילת האוניברסיטה: אנשי סגל ומרצים, כאשר המסה הקריטית היא קהל הסטודנטים. לדברי בלייכר, משכורת היסוד שלו עומדת על 4,070 שקל ל-60% משרה, כאשר גובה המשכורת והתנאים משתנים בין מוסד אקדמי אחד לאחר. כך, בבר-אילן משכורת המתמחים עומדת על 4,000 שקל ל-55% משרה, באוניברסיטה העברית 3,600 שקל ל-60% משרה, וברייכמן אף פחות מזה.
"בעקבות המאבק שלנו, הסטודנטים ברייכמן פנו להנהלה ובקרוב הולכים להעלות את המשכורת של המתמחים ברייכמן שעומדת כיום על 3,000 שקל ולקרב אותה לממוצע בשירות הציבורי, שגם הוא נמוך ועומד על כ-5,500 שקל. לפי הבדיקות שערכנו מול בתי חולים ומרפאות, הגבול העליון של משכורות מתמחים עומד על 5,800 שקל שמשלם אחד מבתי החולים למתמחים. גם שם המשכורות לא אחידות, אבל השירותים האוניברסיטאיים משלמים הכי פחות למתמחים".
המאבק החל לפני כחצי שנה כאשר כל קבוצת מתמחים פעלה באופן עצמאי מול הנהלת האוניברסיטה. בתקופה האחרונה המתמחים מכלל האוניברסיטאות החלו לחבור יחד ולייצר לחץ על ראשי האוניברסיטאות ועל ור"ה על מנת שישוו את תנאיהם לגובה משכורתם של מתמחים במגזר הציבורי.
יוקר המחיה שהולך ומחריף לצד עלייה בפניות לשירות הפסיכולוגי בעקבות הקורונה, וביתר שאת מאז המלחמה, היו בין הגורמים שהניעו את המתמחים לקדם את מאבקם. "חלקנו הצלחנו לקבל בתל אביב מענקים חד-פעמיים בתמורה לכך שניקח עוד מטופלים, אבל המענקים לא מעוגנים בשכר וחוזה אלא חד-פעמיים, ויוצרים מצב שאנו מתחייבים לעוד מטופלים כשהתנאים שלנו נשארים זהים", מוסיף בלייכר.
"עסוק רק בלשרוד ובלעבוד"
"כבר 50 שנה שתחום ההתמחות לא מפוקח, ורק השנה היה אמור להיחתם הסכם קיבוצי שמסדיר את תנאיהם של המתמחים", אומר סרגיי סזונוב (49), מתמחה בפסיכולוגיה קלינית מאוניברסיטת תל אביב. "אני מרוויח שכר של 4,500 שקל ברוטו, שלא מכסה אפילו שכר דירה בתל אביב. כדי להתקיים אני עובד בנוסף כמדריך בסטודיו ליוגה בהיקף של 50% משרה ועוד 30% משרה בשירותים וייעוצים. זה פוגע באיכות ההתמחות שלי, כי אני עסוק בלשרוד ולעבוד".
סזונוב מספר שכשקיבל את תלוש המשכורת מהאוניברסיטה שם לב למספר דברים חריגים. "ראיתי שאין קרן השתלמות או הכרה בוותק, נושאים שרוב המתמחים הצעירים לא מבינים בהם, והחלטתי להיאבק על זה". לדברי סזונוב, השנה התבקשו המתמחים לקחת יותר אינטקים (פגישות הערכה ואבחונים) בשל גל של פניות לשירותים פסיכולוגיים. "לא יכול להיות שנותנים לך עוד שעות ולא משלמים עליהן, התגבשנו כקבוצה והודענו שיש שביתת אינטקים".
לדבריו, במהלך המשא ומתן מול ור"ה פנו המתמחים בדרישה להשוות באופן מיידי את השכר למגזר הציבורי ובהמשך להצטרף להסכם הקיבוצי שאמור היה להיכנס לתוקף בחודש זה, וכולל עלייה של 40% בגובה השכר של הפסיכולוגים בשירות הציבורי. "לאחר הרפורמה מתמחה בשירות הציבורי יקבל 11,500 שקל למשרה מלאה, ואנו לעומת זאת מקבלים היום 6,700 שקל למשרה מלאה. הפערים עצומים. גם כשאנו עובדים במסגרת של 60% משרה, יש בממוצע עוד 12 שעות נוספות שאנו עובדים מהבית בכתיבת דוחות ואף אחד לא משלם לנו על זה. השכר בהסכם הקיבוצי מוגן, ואצלנו לא צמוד ולא מוגן, ואין קרן השתלמות, וכך ור"ה חוסכת משכרם של המתמחים מאות אלפי שקלים, ולא מעוניינת להצטרף להסכם הקיבוצי. האוניברסיטה היא גוף חזק ואנחנו לא מאוגדים ומוסרית לא יכולים לשבות ולעזוב את המטופלים, אבל בינתיים אנחנו נשחקים. אוניברסיטת תל אביב מובילה דגלים חברתיים אבל נראה שהיא עושקת את העובדים שלה במיוחד בתחום של פסיכולוגיה ציבורית שכרגע זועק לשמיים".
בלייכר מוסיף כי בשל פערי השכר והשחיקה של השירותים הפסיכולוגיים, האוניברסיטאות מתקשות לגייס מתמחים חדשים ופסיכולוגים מומחים שיכשירו אותם. "בתל אביב ובבן-גוריון לא מצליחים לגייס מתמחים ומומחים. יכול להיווצר מצב שפשוט יהיה חוסר במטפלים במצב שבו האוניברסיטה מלאה באנשים שנפגעו בנובה או במלחמה או כאלה שמצבם מלכתחילה היה לא טוב והחמיר בתקופה הזו", אומר בלייכר. סזונוב מוסיף שבשל התשלום הנמוך האוניברסיטה לא מצליחה לגייס דוברי רוסית, אמהרית או ערבית. "בסוף, האוניברסיטאות מנציחות את המצב שבו סטודנטים לפסיכולוגיה קלינית הם מהעשירון העליון, והתחום פריבילגי. אדם כמוני שאין לו אמצעים, נושר בדרך".
מטעם ור"ה נמסר: "המדינה עדיין לא סיכמה סופית את ההסכם והאוניברסיטאות מינו צוות בדיקה מטעמן לבדוק את ההשלכות של ההצטרפות שלהן להסכם".