מיירטים שונים ששוגרו לפנות בוקר (ש') לעבר טיל בליסטי בודד ששיגרו המורדים החות'ים בתימן לא הצליחו ליירט אותו, הוא פגע באזור תל אביב - ו־16 אזרחים נפצעו באורח קל באירוע שהיה עלול להסתיים באופן חמור בהרבה. אם כך, מה אנחנו יכולים ללמוד מטיל בליסטי חות'י בודד? האם האויב משפר את עצמו? ובסוף, כיצד האופרציה המבצעית בחיל האוויר הישראלי מתרחשת בזמן אמת? שוחחנו עם תא"ל (במיל') צביקה חיימוביץ, שכיהן כמפקד מערך ההגנה האווירית בין השנים 2018-2015 ובתקופתו התבצע היירוט הראשון של חץ 2 נגד טיל S-200 סורי.

מה אנחנו יכולים ללמוד מטיל בליסטי חות'י אחד, שכמה מיירטי חץ לא הצליחו ליירט?
"כפי שאנחנו רואים בכל האירועים שלא מצליחים ליירט, אין 100%. נכון שיש הבדל בין טיל אחד למטח של מאה, אבל גם מול אחד צריכים להתקיים לא מעט מרכיבים ליירוט מוצלח. בנוסחה המורכבת אין 100%. נכון שאחד יותר קל, אבל יש מרכיבים ולא תמיד יש תנאים אופטימליים. תמיד מדובר בשילוב של גורם אנושי וטכנולוגי.

ניסיונות יירוט הטיל הבליסטי ששוגר מתימן (צילום: לפי סעיף 27 א')
ניסיונות יירוט הטיל הבליסטי ששוגר מתימן|צילום: לפי סעיף 27 א'

"ככל שכמות המטרות קטנה, אז המרכיב האנושי עם פחות דילמות אבל גם טיל אחד עלול ליצור דילמות למפקד בקצה. ישנן דילמות רבות למפעיל: טיל מתפרק, למשל, יוצר גופים רבים ועל כן נדרש לדעת היכן הראש הקרבי או המנוע. איני יודע אם זה המקרה, אבל דילמות המפעיל קיימות בטיל בודד או ברבים".

מערך ההגנה האווירית הישראלי מתבסס על ארבע מערכות עיקריות: בשכבות הגבוהות - חץ 3 וחץ 2 מתוצרת התעשייה האווירית, שמיועדים לטילים בליסטיים. ההבדל הוא שחץ 3 מיועד ליירוט איומים מחוץ לאטמוספירה, וחץ 2 בתוך האטמוספירה. "כל אחת מהמערכות מיועדת להפעלה מול תרחיש מסוים, וזה לא שאחת במקום או בנוסף לאחרת. חץ 3 מוסיף אפשרות ליירט בגבהים ובטווחים גבוהים יותר, זה מאפשר גמישות".

הכתבה פורסמה במקור באתר גלובס.