תמרון צה"ל במרחב רפיח, גם אם אינו בקנה מידה רחב, גרם למצרים לשקול מחדש את יחסיה עם ישראל. במצרים בוחנים אם להוריד את דרג היחסים עם ישראל ולהשיב את השגריר לקהיר, כך לפי וול סטריט ג'ורנל. ליחסים בין קהיר לבין ירושלים יש חשיבות ביטחונית רבה וגם השפעות כלכליות רבות חשיבות - ובראשן הגז הטבעי, שם ניכרת תלות של ממש.
כיום משתמשת ישראל בשלושה צינורות לצורך יצוא גז: צינור EMG, בעל קיבולת של כ־5.5 BCM (מיליארד מטרים מעוקבים) בשנה, המשמש ליצוא למצרים; תוואי "ירדן צפון", בעל קיבולת של כ־7 BCM לשנה, המשמש ליצוא לירדן וכן ליצוא המשכי למצרים באמצעות הצינור הפאן־ערבי (פג'ר); ותוואי "ירדן דרום", בעל קיבולת של כ־1 BCM לשנה, המשמש ליצוא למפעלי ים המלח בירדן. בנוסף, בעוד שלוש שנים צפוי לקום צינור חדש למצרים בתוואי רמת חובב־ניצנה, בעל קיבולת של כ־6 BCM בשנה. כל אלה יוצרים תלות ישראלית במצרים לשם יצוא הגז.
"המצרים חוששים מאוד מהפעולה ברפיח ומזליגת פלסטינים לסיני", אומר לגלובס בכיר ישראלי. "הם רואים שישראל לא שועה לניסיונות שלהם ושל ארה"ב למנוע הסלמה, ולכן החריפו את הטון. אנחנו שומעים אותם, אבל מעריכים שהם לא ירצו לשבור את הכלים". כדי להבין את סדרי הגודל, בשנת 2023 הופקו ממאגר לוויתן כ־11.19 BCM ומתוך זה 80.4% יוצאו למצרים ולירדן. ממאגר תמר הופקו כ־9.17 BCM, ומהם כ־27.9% הופנו ליצוא.
במצרים חוששים מפני הפסקות חשמל
אלא שלצערו של נשיא מצרים עבד אל־פתח א־סיסי, תלות הגז בינו לבין ישראל היא הדדית. חשיבות הגז הישראלי לענף המצרי הדהדה באוקטובר, עת ההפקה מתמר הופסקה לחודש, שבמהלכו מצרים נמנעה מיצוא - עד שישראל חידשה את ההפקה במאגר. "מצרים ניצבת בפני מחסור מתמשך בגז טבעי לצריכה מקומית בקיץ הקרוב, מה שהוביל להשכרת יחידת אחסון והגזה צפה (FSRU) לצורך מניעת הפסקות חשמל", אומר לגלובס ד"ר אומוד שוקרי, מומחה אנרגיה מוושינגטון. הבאת מתקן האחסון וההגזה היא תרחיש שעד לא מזמן נשמע מופרך במקרה המצרי.
מצרים מוכרת כיצואנית גז באמצעות שני מתקני הנזלה, דלמייטה ואידקו. גז המופק משדות הגז של מצרים ושל ישראל מובל אל המתקנים, שבהם מנזילים אותו כדי להעמיס אותו על ספינות. בדרך זו ניתן לייצא אותו לכל מקום בעולם, ולמקסם את התועלות הגיאופוליטיות. בה בעת, נפח LNG (גז טבעי מונזל) קטן פי 600 מגז טבעי. במקרה הנוכחי, בצל הזינוק בביקושים לגז בקיץ, שמגיעים לכ־30% יותר מהממוצע הכלל־שנתי, החליטו המצרים לבצע את התהליך ההפוך להנזלה. הם החליטו להשתמש ביחידת ההגזה כדי לייבא LNG, במטרה לקלוט את הגז ברשת המקומית.
"הירידה בקצב הפקת הגז המקומית, בעיקר מהשדה הגדול ביותר זוהר, הביאה לירידה משמעותית ביצוא ה־LNG, ולחידוש יבוא ה־LNG למצרים ב־2024 כדי לעמוד בביקושים המקומיים", מסביר ד"ר שוקרי. "בעקבות שיאי הביקוש המקומיים בעונה הקרה וצניחת היקפי היצוא מאז הרבעון השלישי של 2023, מצרים חזרה למעמד של יבואנית גז. לפי הערכות, מצרים תרכוש 20-15 מכליות LNG לאורך הקיץ, במטרה לעמוד בדרישה".
מומחה הגז מוושינגטון מציין כי רק בקיץ הקרוב צפויה קהיר לייבא יותר ממיליון טונות LNG, וכי מדיניות הגז הזו צפויה להימשך עד 2027. תוואי רמת חובב־ניצנה, שמתוכנן לקום באותה השנה, מיועד להזרים כ־6 BCM גז טבעי מישראל בשנה. "נושא האנרגיה והגז הוא מנוף", מודה בשיחה עם גלובס הבכיר הישראלי. "הוא מבטיח למצרים אספקת גז כשחסר ומהווה כלי חשוב לכלכלה המצרית המקרטעת. לכן, הוא חשוב להם מאוד".
ההכנסות נחתכו בהשפעת המורדים החות'ים
לגלובס נודע כי בעת האחרונה, למרות המתיחות, המשיך הגז הישראלי לזרום למצרים, שכלכלתה בכי רע עוד לפני ההשפעות של מלחמת חרבות ברזל. תעלת סואץ, למשל, מהווה כ־2% מהתמ"ג המצרי אבל בהשפעת המורדים החות'ים, התנועה בים האדום ובהמשך התעלה צנחה. לפי נתוני חברת ניהול הסיכונים הימיים דריאד גלובל, ההכנסות המצריות מהתעלה צנחו מאמצע דצמבר ועד 1 באפריל ב־1.2 מיליארד דולר.
בד בבד, בנק ההשקעות גולדמן זאקס העלה השבוע את תחזית קצב האינפלציה השנתי של מצרים ל־2024 ב־2%, ל־22%. באפריל, קצב האינפלציה השנתי במצרים עמד על 32.5%, כך לפי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקהיר.
בנוסף מתמודדת מצרים עם בעיות כמו שחיקת הלירה המצרית, שצנחה מ־30.8 לדולר ל־46.8 לדולר בתוך שנה בלבד, וכן עם התלות בסיוע חיצוני. ניתוח של סוכנות בלומברג הצביע כי מצרים נמצאת בראש טבלת מקבלות הסיוע ממדינות המפרץ בשנים 2022-2011 עם 47.5 מיליארד דולר - בעוד פקיסטן, שהגיעה למקום השני, מסתפקת בסיוע של 11 מיליארד דולר "בלבד". יתרה מכך, במרץ האחרון נעתרה קרן המטבע הבינלאומית לפניית קהיר להגדיל את היקף ההלוואה שלה, העומדת על 3 מיליארד דולר, ב־5 מיליארד דולר נוספים.
"לא פותחים וסוגרים את הגז לפי חום היחסים"
ההתפתחויות הללו התרחשו עוד בטרם מצרים החלה את יבוא הגז המסיבי לקראת עונת הקיץ, כשמחיר ספוט (עלות רכישה מיידית של סחורות) של LNG גבוה משמעותית מהמחיר שמעוגן למצרים בחוזה עם ישראל, 7.5 דולר ליחידת חום. "יש הסכם, ואנחנו מכבדים אותו", מציין הבכיר הישראלי. "אנחנו לא פותחים וסוגרים את הגז לפי חום היחסים, יש חוזה בין חברות מסחריות".
מנגד, המחסור גורם לכך שקהיר לא תממש, לכל הפחות בחודשים הקרובים, את פוטנציאל ההכנסות מיצוא הגז הטבעי המונזל. "מצרים הפכה לשחקנית משמעותית בסחר ה־LNG העולמי", מציין ד"ר שוקרי. "אולם, עליית הביקוש והפחתת ההפקה המקומית הביאו לשינוי ביבוא LNG, כדי למנוע הפסקות חשמל ועלטה".
במבט צופן פני עתיד, שר האנרגיה והתשתיות אלי כהן בוחן כיום את אפשרויות הגדלת יצוא הגז של ישראל, תוך קידום המכרז לחיפושי גז נוספים במים הכלכליים. כפי שנחשף בגלובס, אחת האפשרויות שנבחנות להגדלת יצוא הגז היא הקמת מתקן הנזלה צף (FLNG), אבל נבחנות גם אפשרויות כמו הוספת צינור גז נוסף למצרים.
בבסיס השיקולים שעומדים על כף המאזניים ניצבת המחשבה האם נכון לישראל לבזר את הסיכונים של יצוא הגז, להקים מתקן הנזלה וכך לייצא בעצמה לטווחים רחוקים, או לחילופין להגביר אף יותר את התלות המצרית בישראל בצל המחסור של משטר א־סיסי. "גז הוא כלי מדיני חשוב", מסכם הבכיר הישראלי.