69% מהציבור סבורים שמימון העלויות העודפות הנובעות מצורכי המלחמה ב-2024 צריך להגיע קודם כל מקיצוץ בתקציבי ההסכמים הקואליציוניים וסגירת משרדים מיותרים - כך עולה מסקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה במהלך חודש דצמבר. על הסקר השיבו 1,000 איש.
השאלה שעליה התבקשו המשיבים לענות הייתה כיצד על הממשלה לממן את הגידול הצפוי בתקציב המדינה לשנת 2024, בשל עלויות המלחמה. רוב מוחלט ענו כי יש לקצץ את תקציבי ההסכמים הקואליציוניים ולסגור משרדים מיותרים, ואת היתר יש לקצץ לפי שיקול דעת הממשלה כדי להימנע מהגדלת החוב הלאומי.
13% השיבו כי יש לקצץ רק את תקציבי ההסכמים הקואליציוניים ולממן את שאר העלויות בחוב ובמיסים בעתיד. 8% השיבו כי יש לקצץ את התקציב ו/או להעלות מיסים מכל מקור כדי להימנע מהגדלת החוב. 10% השיבו כי אין לקצץ בתקציב אלא להגדיל את החוב ואת המיסים בעתיד.
על פניו, הממצאים מצביעים על חוסר רצון בקרב הציבור מהגדלת החוב הלאומי. ומהעלאת נטל המיסים עכשיו או בעתיד כדי לממן את עלויות המלחמה. הסלידה מהעלאת מיסים הגיונית, אך הממצאים ממחישים שהמסר "יש כסף לכולם" בו נקטו ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר סמוטריץ' מפרוץ המלחמה יצר ציפיות שגויות בקרב הציבור.
גם אם הממשלה תוותר על כל 8 מיליארד השקלים שאישרה אשתקד בכספים קואליציוניים ל-2024, היא עדיין תידרש להגדיל את הכנסותיה למימון התוספת הנובעת מהוצאות המלחמה באמצעות העלאת מיסים ו/או הגדלת החוב. ההתעקשות שמביעים גורמים כלכליים ובראשם בנק ישראל לצמצם בהוצאות מיותרות נועדה לשדר רצינות לגופים שייקבעו את הריבית שתשלם מדינת ישראל על הגדלת החוב.
ובכל זאת, ממצאי הסקר מראים כי רבים בציבור הבינו מה שחלק מהגורמים הפוליטיים טרם הפנימו: המציאות השתנתה. 63% מהמשיבים סבורים שיש לצמצם או לבטל את התקציבים הכרוכים בהסכמים הקואליציוניים שנחתמו במסגרת תקציב 2023-24, לאור המציאות המשתנה. מבין אלו, 38% סבורים שיש לבטל את ההסכמים והיתר לצמצמם. שאר המשיבים אמרו כי יש לשמור על תקציבי ההסכמים הקואליציוניים בהתאם לסיכום (20%) או אף להגדיל אותם (17%).
סדרי עדיפויות לא טובים
ממצאי הסקר הצביעו על חוסר שביעות רצון מהמצב הכלכלי ומתפקוד הממשלה בהתמודדותה עם השלכות אירועי 7 באוקטובר. מחצית מהציבור (50%) אינם מרוצים מהמצב הכלכלי במדינה, 30% מרוצים ברמה בינונית וחמישית (20%) בלבד העידו כי הם מרוצים.
הציון הממוצע שקיבלה הממשלה ברוב התחומים היה מתחת ל-3 בטווח שבין 1 ל-5. את הציון הנמוך ביותר (2.5) קיבלה הממשלה על מדיניותה בתחומי הרווחה והשירותים לפרט, הביטחון האישי והסיוע הכלכלי לאוכלוסיות ולעסקים שנפגעו מאירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה. יוצא דופן הוא תחום הבריאות, שהיה התחום היחיד שקיבל ציון של 3, ציון לא טוב אך גם לא רע.
הסיבות העיקריות למתן ציון נמוך היו סדרי עדיפויות לא טובים (23%) וחוסר אכפתיות מצד ההנהגה (20%). בתחום התחבורה ציינו 27% מהמשיבים כי הסיבה לציון הנמוך היא תפקוד השר האחראי על התחום. 24% ציינו את תפקוד השר האחראי כסיבה לציון הנמוך שניתן לתחום הביטחון האישי.
39% מהנסקרים ציינו כי אינם מרוצים מהשירותים הציבוריים שהם מקבלים מהמדינה. אחוז דומה שבעי רצון ברמה בינונית ו-22% בלבד השיבו כי הם מרוצים מהשירותים שהם מקבלים.
חוסר אמון מצד הציבור בממשלה
הסקר העלה כי רוב מוחלט של 81% סבורים שיש צורך להגדיל את הצורך בהגדלת השירותים האזרחיים - אך פחות משליש מהם מוכנים לשלם יותר מיסים לצורך כך. 47% מבין אלו שתמכו בהגדלת השירותים אך לא היו מוכנים לשלם יותר מיסים ציינו כי הסיבה לכך היא שאינם מאמינים שהעלאת המיסים תופנה ליותר שירותים לאזרח. 20% ציינו שהסיבה לכך היא שהם סבורים שהעלאת מיסים תופנה להגדלת השירותים לאוכלוסיות מיוחדות שהם או בני משפחתם לא נמנים עליהם.
לדברי החוקרים, משתי התשובות ניכר חוסר אמון מצד הציבור בממשלה כי תגדיל את השירותים לאזרח באמצעות תוספת המיסים וייתכן גם עייפות בקרב חלקים מהמשיבים מנשיאה בנטל תשלומי המיסים, בשל התחושה שלא הם הנהנים העיקריים מהשירותים הציבוריים.