על פי הערכות משרד העבודה, 764 אלף איש, כ-18% מכלל כוח העבודה הישראלי מושבתים מעבודה: מילואימניקים, מפונים מאזורי הגבול, הורים לילדים שמערכת החינוך מתקשה לקחת עליהם אחריות וענפים שנפגעו, כמו תיירות ובידור. לפי ההערכות, כמעט 150 אלף איש מושבתים בתחום הבניין, ועוד 75 אלף בתחום האומנות, הבידור והספורט.
נוסף על כך, לפי סקר של הלמ"ס בין עסקים, 20% מעסקי ההייטק והפיננסים ו-13% מעסקי המסחר דיווחו כי יותר מחמישית מכוח העבודה שלהם גויס למילואים. הקושי להגיע לעבודה בחלק מהאזורים הביא לפריחה מחודשת של עבודה מהבית, וכמות העסקים שאפשרו עבודה מרחוק בתצורה כלשהי עלתה מ-31% לפני המלחמה ל-37%. כמות העסקים שבהם יש עבודה מהבית של שלושה ימים ומעלה בשבוע עלתה מ-8% ל-13%.
המצב בשוק העבודה אומנם בעייתי יותר מאשר במלחמות קודמות, שבהן גויסו הרבה פחות חיילי מילואים, אך חמור פחות מהקורונה, שבה שוק העבודה חטף מכה קשה בהרבה. כעת, הממשלה צריכה להתמודד עם השאלה - מה המדיניות שתחזיר את שוק העבודה לנורמה עם מינימום פגיעה בעובדים?
"יש לזה השלכות על הפעילות, וירידה בפעילות של המשק תדרדר את הצמיחה ואת ההכנסות ממסים. זה קריטי במיוחד כרגע בשל הגברת הוצאות הממשלה, הן בתחום האזרחי ובתחום הצבאי", אומרת הכלכלנית דפנה אבירם-ניצן, מנהלת מרכז ממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה.
"שני גורמים מעכבים: מילואים ומערכת החינוך"
גורם באוצר מוסיפה כי בעיניה "יש כרגע שני דברים עיקריים שמעכבים את המשק מלהתנהל כרגיל, וזה המילואים ומערכת החינוך. לגבי המילואים צריך לברר מול צה"ל כמה אפשר לשחרר, ולגבי מערכת החינוך - זה מטריף אותי כאמא לילדים קטנים. פיקוד העורף נתן הוראות מאוד סבירות, אבל גם כשמאפשרים בתי ספר, זה רק עד השעה אחת. מערכת החינוך מגדירים לעצמם את הרגולציה של מתי הם פתוחים, ולא רואים את המחיר של זה".
אך מבחינת השפעת המאקרו, היא דווקא ממעטת בעוצמת הנזק: "מרבית העסקים יכולים להתנהל עם פגיעה מינורית יחסית, והמענק יאפשר להם לפעול. אם סיימתם את החודש במינוס, תוציאו עובדים לחל"ת. זה ממש בסדר, יש שפע של משרות בחוץ. מבחינת צמיחה, חודש נובמבר יהיה חודש חלש, אבל לא באופן יוצא דופן. בסוף, תל אביב כמרכז הכלכלי של ישראל לא מאוד נפגעת".
ישנם נתונים והערכות סותרות לגבי כמות הנפגעים בפועל. בעוד שהערכת משרד העבודה מדברת על 764 אלף מושבתים משוק העבודה, היא כוללת הנחות רבות: משרד העבודה העריך בצורה גסה מאוד פגיעה של 30%, 50% או 100% בכל אחד מהענפים בסיכון, וחישב קיזוז בינם ובין קבוצות אחרות, כמו מילואימניקים ומפונים, שחלקם גם ממילא עובדים בענפים אלו.
פרופ' בנימין בנטל ממרכז טאוב "חולק על המספר של משרד העבודה. אני מכיר הערכות מתונות יותר, שמדברות על יותר לכיוון 500 או 550 אלף איש. בכל מקרה, ההשפעה ברורה: כשאנשים מפסיקים לעבוד יש אובדן תפוקה. כמה? זו שאלה קשה.
השיח על השבתת עובדים ויציאה לחל"ת מזכיר את משבר הקורונה שפקד אותנו לפני שנים ספורות בלבד. אך כל המומחים שדיברנו איתם מסכימים שיש הבדלים מהותיים בין המגפה ובין המלחמה. הגורם באוצר, למשל, אומרת ש"אנחנו לא בקורונה באופן בסיסי ועמוק: בקורונה אמרו לאנשים 'שבו בבית' ועכשיו אומרים במוצהר שלא. בסוף, אין סיבה להרחיב את מעגל הנהנים מחל"ת, כי רוצים שהם יחפשו עבודה אחרת".
"לעודד אנשים לא להוציא עובדים לחל"ת"
אבירם-ניצן מוסיפה כי "רק בדיעבד, כשמסתיים המשבר, יודעים מה אופיו. כרגע אנחנו במצב של אי-ודאות קשה, ולכן צריך לאפשר לעסקים ולעובדים לבחור - חל"ת גמיש שיאפשר לצאת ולחזור במהירות ובאחוז משרה גמיש. בקורונה, עובדים התאהבו קצת יותר מדי במודל החל"ת, כי הוא היה נוח ואפשר חופש. אולי גם עבדו בשחור, וזה הביא למצב שהיה קשה לגייס מחדש את העובדים".
אותה גורם באוצר אף מספרת ש"קיבלנו טלפונים מראש עיריית שדרות, שהמטפלות במעונות לא מסכימות לעבוד כי הן ממילא מקבלות 100% שכר. אפשר וצריך לפתוח מעון במלון, ולדאוג לכך שללכת לעבוד יהיה משתלם כלכלית. אם זה יימשך חצי שנה, ואנשים יישבו במלונות, נוצרות שאלות חדשות שלא שאלנו את עצמנו בסבבים קודמים".