כל מי שניסה להגיע לארוחת החג בשבוע שעבר הרגיש כאילו הוא לוקח חלק בשבירת השיא הישראלי של פקקים בחגים - מסורת ארוכת שנים שרק הולכת ומתעצמת. ובזמן שהמוני בית ישראל התאוששו מהעמסת הלקטוז והזחילה המייאשת בדרך, שרת התחבורה מירי רגב ‏הייתה עסוקה באריזת מזוודות וסגירת הפרטים האחרונים של הביקור ההיסטורי שלה במרוקו.

מה יש למרוקו לתרום לנו לתחום התחבורה?

יוסי סעידוב, ממייסדי ארגון 15 דקות, משיב: "לא רואה במה, אולי בתחום התיירות יותר". אסף זגריזק, כתב תחבורה ותשתיות בגלובס, עונה: "זו שאלה מצוינת, לא מדובר באיזה מעצמת תחבורה שהיינו רוצים להידמות אליה". אודי עציון, עורך רכב ותחבורה בוואלה!, מדגיש: "היא נוסעת למרוקו, לא לצרפת או לגרמניה, לא למקומות שיש להם הרבה מה ללמוד בתחום התחבורה. מרוקו נחשבת מפגרת מאוד בתחום התשתיות אפילו מבחינת ישראל".

לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן

ובכל זאת, רגב פינתה שבוע שלם לטובת הנסיעה: היא נסעה עם משלחת של 10 יועצים ומנהלים במשרד וגם הזמינה קבוצה של כ-40 פעילי ליכוד, חברי מרכז וראשי עיריות להצטרף אליה בסוף השבוע, על חשבונם. לטענת השרה לבסוף הגיעו רק שלושה אנשים, ששילמו על חלקם מכיסם הפרטי. "זה ביקור שורשים, זה נחמד, זה יפה, גם אני הייתי רוצה", עוקץ סעידוב.

מירי רגב ומשלחת אנשי העסקים וחברי הליכוד למרוקו (צילום: משרד התחבורה)
3 חברי ליכוד הגיעו ושילמו על עצמם. השרה רגב ומשלחת אנשי העסקים למרוקו|צילום: משרד התחבורה

זה מוגדר נסיעת עבודה.

"בסדר, אבל זה ביקור שורשים, ככה זה נראה".

לא, יש לה פגישות מקצועיות עם שרים, עם גורמי ממשל, יש חתימה על הסכמים.

סעידוב: "נכון, היא גם עולה על קברי צדיקים, היא גם מבקרת בכפר הולדתו של אביה, היא גם מביאה איתה עסקנים פוליטיים שלא קשורים לנסיעה הזאת שהצטרפו לביקור". מנגד אומר עופר מלכה, מנכ"ל משרד התחבורה בכהונתה הקודמת של רגב: "מרוקו היא מדינה שחתמה הסכם שלום עם ישראל כחלק מהסכמי אברהם ולכן כל מה שניתן לעשות במשותף, זה דבר מבורך וצריך להקפיד לעשות אותו".

"עשתה טיהור מקצועי במשרד התחבורה"

למרוקו נחזור בהמשך, כי מתברר שלמרות הזמן הקצר שלה בתפקיד בין מומחי התחבורה בארץ יש קונצנזוס: הנסיעה הזאת היא כנראה רק בעיית שוליים לעומת מה שקורה במשרד התחבורה, כשהשרה בארץ. עציון טוען: "מירי רגב כשרת תחבורה היא הצגה, תמיד מעניין, תמיד יש רעש, תמיד קורים דברים - אבל בסוף זה בלוף".

רגב הצהירה כשהתמנתה: "בחרתי והתעקשתי לחזור למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, משרד שיש לו השפעה על כל אזרחי מדינת ישראל. פקידים הם רק פקידים ויועמ"שים הם רק יועמ"שים ואנשי מקצוע הם רק אנשי מקצוע – באנו למשול". סעידוב תוקף: "היא סופת טורנדו שפשוט הורסת את כל מה שהיה טוב במשרד התחבורה", ומלכה, המנכ"ל לשעבר, אומר: "מירי רגב היא שרת תחבורה מקצועית, שמביאה אג'נדה מאוד מגובשת היא מחליטה ומקדמת".

הישג אחד בולט שרגב רשמה מאז שנכנסה לתפקיד לפני חמישה חודשים, אחרי מרב מיכאלי שנחשבה שרה שנויה במחלוקת - הוא העלמה הדרגתית ושיטתית של הדרג הניהולי והמקצועי הבכיר, במשרד התחבורה ובגופים שכפופים לו. בין היתר עזבו את תפקידם ראש מנהל התשתיות, מנהל רשות התחבורה הציבורית, מנהל אגף הרכבות, מנהל אגף הרישוי וגם מנכ"ל רשות שדות התעופה ומנכ"ל הרכבת.

לפי סעידוב, "מירי רגב עשתה טיהור מקצועי במשרד התחבורה, לכל גורמי המקצוע הטובים שהיו במשרד היא פשוט גרמה לעזוב". ועציון מפרט: "היא לא מזמינה אותם לדיונים, אם היא מזמינה אותם לדיונים היא רק נוזפת בהם וצועקת עליהם אז אנשי המקצוע אמרו 'בשביל מה אנחנו כאן?'"

עם זאת, מלכה מסביר: "משרד התחבורה מונה מעל 1,000 עובדים ומעל תשע חברות ממשלתיות מאוד גדולות וחזקות, לא כל הדבר הזה עומד על אדם אחד או שניים".

אלה מנהלים בכירים.

מלכה: "אני מסכים איתך, הם מנהלים בכירים שיש להם אנשי מקצוע שתומכים במדיניות שהמשרד מנהל באותה תקופה".

מהליכודיאדה למנכ"ל?

ומעל כולם גם משרת המנכ"ל של אחד ממשרדי הממשלה הגדולים ביותר, נותרה בינתיים ללא איוש קבוע. מיד עם מינויה של רגב לשרה הודיעה המנכ"לית מיכל פרנק, שמונתה בידי מרב מיכאלי, על סיום תפקידה. מאז משמש כממלא מקום באופן זמני אבנר פלור, שהיה סמנכ"ל בכיר במשרד ומילא מקום גם בתקופת מיכאלי. לדברי עציון, "אבנר פלור הוא משרת ציבור במובן הפחות טוב של המילה. הוא לא איזה מנכ"ל עם עמוד שדרה עם תוכניות. הוא עושה מה שאומרים לו".

"מי שבפועל מנהל את המשרד הוא מי שרגב מינתה אותו לממלא מקום המשנה למנכ"ל משרד התחבורה, אחרי שהיא כשלה בניסיון למנות אותו כמנכ"ל המשרד", טוען זגריזק. ומי שזכה בתואר הארוך הזה הוא משה בן זקן, פעיל ליכוד, לשעבר ראש המטה של רגב וממארגני הליכודיאדה - מי שוועדת המינויים קבעה שאינו כשיר לתפקיד ושהמינוי שלו עלול לפגוע בתפקוד המשרד.

מירי רגב ומשה בן זקן באירוע הליכודיאדה באילת (צילום: י. צילומים, חדשות)
משה בן זקן עם מירי רגב|צילום: י. צילומים, חדשות

"בעצם אמרו שאין לו מספיק ניסיון כדי לנהל את המסה הגדולה הזו של משרד התחבורה", מפרט זגריזק. "הדיל  שרגב הצליחה להגיע אליו בסופו של דבר עם הנציבות כנראה זה שבן זקן יהיה משנה למנכ"ל משרד התחבורה במשך חצי שנה, ואז יהיה לו די ניסיון כדי שהיא תנסה להמליץ עליו שוב להיות מנכ"ל משרד התחבורה, באופן רשמי". אך מלכה קובע: "אני אומר לך כמי שמכיר, הוא בא עם ניסיון, הוא היה בסבב הקודם".

מה, בליכודיאדה?

מלכה: "בסבב הקודם של שרת התחבורה הוא היה ראש מטה, הוא מכיר את כל הפרוייקטים, הוא מכיר את אופן עבודת המשרד".

אבל הוועדה חשבה שזה לא מספיק כדי לאפשר לו להתמנות למנכ"ל.

מלכה: "היועצת המשפטית נתנה לו תקופת ניסיון".

"זה נשמע יופי, אבל זה בזבוז זמן"

לזכותה של רגב ייאמר שכבר ליום הראשון במשרד היא הגיעה עם אסטרטגיה מסודרת, שאת ראשי הפרקים שלה פירטה בטקס הכניסה לתפקיד: ראשונים על הכוונת היו הנת"צים - "להיתקע בפקקים ולראות נת"צים ריקים – זה לא יהיה בבית ספרי". 

נתיב תחבורה ציבורית חדש בנתיבי איילון (צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90)
על הכוונת של רגב. נתיב תחבורה ציבורית באיילון, השנה|צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

בהתחלה נדמה היה שרגב רוצה לבטל את נתבי התחבורה הציבורים, אחר כך אולי בעקבות הביקורת, מיתנה את התוכנית והחליטה לאפשר גם לרכבים שנוסעים בכביש 1 עם שני נוסעים להשתמש בהם - בניגוד לשלושה כפי שהיה כשנפתח. במקביל ביטלה חלקית את האכיפה, מה שהופך את הנת"צים בפועל לנתיבים רגילים.

"זה כמו שניתן לטוקבקיסט או לאל באנדי לנהל את התחבורה", תוקף עציון. "נכון, אתה יושב ברכב - אבל בנת"צ אפשר להעביר הרבה יותר אנשים מאשר רכב פרטי". וזגריזק מחדד: "אין ספק שהיא צודקת שצריך יותר שירות בתחבורה הציבורית, רק שבשכביש יש 140 אוטובוסים בשעה זו דוגמה לנתיב מלא, מצליח, שמגשים את ייעודו. זו החלטה שהיא קצת תמוהה ולא פלא - היא באמת לא נסמכת על גורמי מקצוע והעמדות שלהם".

אך מלכה מסביר: "בעולם אידיאלי מתוקן שבו יש ריבוי של תחבורה ציבורית, הנת"צ הוא מרכיב מרכזי חשוב בניהול תחבורה ציבורית. אולם כשכמות אוטובוסים לא ממומנת מספיק על ידי האוצר, הציבור נדרש לקנות מכוניות פרטיות וכיוון שיש לו יותר מכוניות פרטיות הוא צריך יותר כבישים".

מטרת העל של רגב, כמו של כל קודמיה, היא לחבר את הפריפריה למרכז וכדי להגשים אותה היא חוזרת גם לתוכנית שניסתה לקדם בקדנציה הקודמת שלה - רכבת קליע, שלדבריה תחבר גם את קריית שמונה וגם את אילת. "אין פקקים בדרך לאילת, אין פקקים בדרך לקריית שמונה", גורס סעידוב, "משבר התחבורה של ישראל  הוא בתוך המטרפולינים. בין השכונות לבין איזורי התעסוקה". ועציון מוסיף: "זה נשמע יופי, זה נשמע חברתי, זה נשמע פוליטי - בתכל'ס זה בזבוז זמן כי אין טעם שבנאדם יגיע מקריית שמונה למרכז בתוך 50 דקות אבל ייקח לו שעתיים להגיע ממקום למקום במרכז".

הקרב של רגב נגד המטרו

אחד הפתרונות לבעיות העומס במרכז היא פרויקט המטרו – רכבת תחתית שתשלים את תוואי הרכבת הקלה ותגיע לפרוורים מרוחקים. פרויקט שנמרח כבר עשרות שנים, מתעכב מסיבות טכניות וניהוליות, אלא שעכשיו רגב עצמה פועלת להאט אותו. "לא ישימו שקל על המטרו לפני שיחברו את רכבת ישראל מדן ועד אילת", היא הצהירה בריאיון לערוץ 14.

סביב חברת נת"ע שמנהלת את הפרויקט מתנהלת מלחמת עולם. מצד אחד חריגות גדולות בתקציב ובלוחות הזמנים ומצד שני איומים של רגב להפקיע מידיה את הפרויקט ולהשתלט על הנהלת החברה, ובינתיים אחד הפרויקטים המשמעותיים שהיו פה תקוע כמו איילון בשעות העומס.

המטרו בתל אביב (צילום: נת
פרויקט פקוק כמו איילון. המטרו בתל אביב|צילום: נת"ע - מערכת מטרופולינית להסעת המונים

"זה סדר עדיפות מעוות", אומר זגריזק בהתנגדות. "פרויקט המטרו הוא הכי חשוב למשק הישראלי, כרגע מדובר על גיים צ'יינג'ר לא רק תחבורתי אלא גם כלכלי, תועלת משקית של 33 מיליארד שקלים בשנה". ומלכה מסביר את עמדת השרה: "אם לא תפותח תשתית תחבורתית ענפה אפילו לפני כן, המטרו לא יעזור לפתרון הבעיות התחבורתיות בישראל. לעשות מטרו בתוך גוש דן לא יעזור לאותם אנשים שעומדים בפקקים מאזורי ראש העין ונתניה וחרדה שצריכים להגיע לתחנות המוצא של המטרו".

בינתיים רגב טסה ברכבת המהירה של מרוקו: בציוץ בטוויטר שיתפה שהרכבת נוסעת במהירות של 300 קילומטרים לשעה, אבל את 250 הקילומטרים בין ראבט לטנג'יר היא גומעת בשעה ורבע - מה ששלח כמה מבכירי המתמטיקאים לחשב מסלול מחדש. אבל מהר מאוד הגיע גם סרטון הבהרה: "הרכבת לעיתים מאטה, לעיתים היא מורידה נוסעים ועוצרת בתחנות הרכבת, לא נוסעת כל הזמן 300 או 320 קמ"ש".

הרכבת המהירה הזאת זה משהו שהוא רלוונטי לישראל?

עציון טוען: "זה בעייתי לישראל. רכבת מהירה, כדי שהיא תהיה באמת מהירה, היא צריכה כמה שפחות תחנות בדרך, זה אומר שבין תל אביב לאילת יכולה להיות אולי תחנה אחת. זה לא כל כך פרקטי".

הלו"ז הרשמי של הביקור, כפי שפרסמו צבי זרחיה ויובל שדה מכלכליסט, מגלה שהחלק המקצועי תופס רק כשליש מזמנה של השרה. שאר הזמן מוקדש לחיזוק קשרים עם הקהילות היהודיות בערים השונות אבל היה מספיק זמן חופשי וסיורי תיירות. 

"לו"ז לא הגיוני, מנקר עיניים"

"אני לא מכיר שהייתה נסיעה בסדר גודל כזאת", מצהיר זגריזק. "אגב יכול להיות שהיו נסיעות יותר קצרות. כדי לפגוש שר מקביל לא צריך שבוע שלם עם שבת. גם ההסכמים שנחתמו מול מרוקו, כמו הכרה ברישיון נהיגה ישראלי, אלו הסכמים שנחתמים מול מדינות באופן די שוטף, יכול להיות שמספיקה הייתה נסיעה קצרה, או שאולי אפילו לא הייתה נדרשת הנסיעה הזאת". אך מלכה אומר: "הנסיעה לא נעשתה בשביל לחתום על הסכם החלפת רישיונות נהיגה. הנסיעה להבנתי היא נסיעת לימוד, נסיעה של חתימה על הסכמים נוספים - הסכמי סחר, הסכמי תעופה, הסכמים ימיים. צריך באמת לא להיות ציניים ולא לחשוד בכשרים".

כדי להבין עד כמה חריג הביקור הזה, הזמנו עדה מומחית - עדנה חלבני, מי שעמדה בראש ראש אגף ביקורים וקשרים בין-לאומיים בלשכת ראש הממשלה במשך כמעט שלושה עשורים. "תקשיב, אני מסתכלת על הלו"ז הזה - לו"ז הזוי, זה לו"ז שאינו הגיוני, מנקר עיניים בעיקר. יעד אחד חשוב, אבל מוגזם מוגזם מוגזם. שרה בממשלה יוצאת וזה ביקור חשוב, אין ספק שמרוקו זה יעד חשוב, אבל שר לא יכול לצאת לשמונה ימים, זה לא הגיוני".

לו את היית צריכה לתכנן את הלו"ז הזה ועדיין לקיים את כל הפגישות המקצועיות ועם הקהילה היהודית - 

"4-3 ימים - מספיק, מצוין, היא תספיק כמעט את כל הדברים - תחזרי לארץ, עשית את שלך".

עדנה חלבני בהכנות לנחיתת ביידן (צילום: החדשות 12, החדשות12)
"למה להעיב על הביקור?". עדנה חלבני|צילום: החדשות 12, החדשות12

היא הציעה לפעילי ליכוד להצטרף אליה, זה משהו שמקובל?

עדנה נחרדת: "אוי ואבוי, לא שמעתי את זה, פעילי ליכוד לא שמעתי, את נבחרת ציבור, באמת אישה מרשימה, למה להעיב על הביקור? תביאי אנשי מקצוע, אתה יודע מה, את רוצה להביא גם כמה אנשי עסקים, זה בסדר אבל ברגע שאתה אומר לי 'פעילי ליכוד לנסיעת עבודה' זה לא טוב, זה לא ראוי".

איך אתה רואה את עתיד התחבורה הישראלי?

עציון: "מה שיש בקצה המנהרה זה לא אור, זו רכבת שדוהרת מולנו. הלוואי שזו הייתה רכבת, זו כנראה עוד מכונית. אנחנו ניסע לעולם, נהנה מהרכבות ומהטיסות, נחזור לכאן ואז נעמוד מהפקקים בנתב"ג והחוצה, לא נמצא מוניות בנתב"ג כי סוף שבוע, אין רכבות – עולם שלישי".

מלכה: "המציאות יותר חזקה מכל שיקול פוליטי, אני בטוח שהשרה רגב תעשה כל שביכולתה לקדם את תשתיות התחבורה אם זה באוויר, בים וביבשה למען תושבי מדינת ישראל".

זגריזק: "כבר היום אי אפשר לזוז פה. לא בתחבורה ציבורית ולא ברכב פרטי ועם איך שהדברים נראים כרגע אין שדרה מקצועית שתוכל להוביל את המשרד הזה להישגים, לביצועים, לשיפור איכות החיים שלנו וסדרי העדיפויות לא ברורים כל כך".

סעידוב: "אנחנו נכנסים לכאוס תחבורתי, לעולם פקוק לחלוטין, נחיה בפקק. מירי רגב יוצרת כאן חורבן קיצוני ומטורף, אנחנו הולכים לשלם עליו מחירים מאוד מאוד כבדים. לא רק מחירים כלכלים אלא גם מחירים חברתיים. וכדי לתקן את מה שהיא תעשה, אנחנו נצטרך לעבוד כל כך קשה".

תגובת שרת התחבורה מירי רגב:

"עובדי משרד התחבורה שסיימו את תפקידם, סיימו מרצונם האישי או שהיו בתקופת ניסיון. באופן כללי, אנשי המקצוע שותפים מלאים בכל התהליכים בעבודת המשרד. בניגוד לטענות בכתבה בנושא הנת"צים גובשה מדיניות אחידה ומקיפה בהסתמך על נתונים מקצועיים. גם נושא אכיפה מקודם; רכבת הקליע תוכל לעצור בכלל התחנות, ותשרת מיליוני אנשים בשנה. גם בנושא המטרו המשרד מקדם את תכנון תוואי ולא עצר את קידום הפרויקט".

"במהלך ביקור השרה במרוקו נחתמו שלושה הסכמים משמעותיים: הכרה ברשיונות נהיגה, הסכם בנושא הספנות והסכם בנושא הבטיחות בדרכים. הביקור נחל הצלחה גדולה ברמה המקצועית וגם ברמת חיזוק הקשר עם הקהילות היהודיות במרוקו. לצערי, הביקור היה אינטנסיבי כך שלא נותר זמן להכיר ולהנות ממרוקו כפי שעשו שרים בממשלה הקודמת (ולפיד שהטיס מטוס שלם עם זמר ולהקה). השרה רגב מודה על ההתעניינות ועל סיקור הביקור במרוקו".

תחקיר: מעיין נווה, נוי ברכה והדי זעירא.