מאה וארבעה עשר ימים לבחירות, ופתאום הפוליטיקאים נזכרו שיקר פה. בשבוע שעבר פרסם ראש האופוזיציה נתניהו סרטון בו הוא אומר: "הייתי חייב להגיע לתחנת הדלק כדי לראות במו עיני את המחירים. זה לא יאומן. אנחנו נוריד את המחירים".
אבל בסרטון שנתניהו פרסם בשבוע שעבר הוא שכח דבר אחד: מחיר הדלק הגבוה בהיסטוריה של ישראל - היה בתקופת כהונתו. שמונה שקלים ועשרים ושש אגורות לליטר 95 אוקטן בשנת 2012.
והיום? גם נתניהו יודע שמקורן של ההתייקרויות האחרונות בעלייה הדרמטית של הנפט בעקבות מלחמת רוסיה-אוקראינה, סיבה חיצונית לחלוטין. ניתן להבין שהוא מודע לכך בקטע ארכיון אחר משנת 2011 שבו אמר: "אנחנו לא שולטים במחירי הדלק. אם אתחייב שנוריד את המחיר, אין לי את הכח הזה. לשום מדינה. לאובמה אין הכוח הזה, לנשיא סין אין את הכוח הזה – וגם לראש ממשלת ישראל אין את הכוח הזה".
אבל גם בהקשר הזה, נתניהו שכח שגם מחיר החשמל היה בשיא בתקופתו. לפי מחקר של הכנסת, במאי 2013, אז הוא עמד על 6.38 שקלים. אבל גם בצד השני של המחנה נראה שלהבטחות בחירות אין משמעות רבה. רה"מ הנוכחי לפיד, למשל, הבטיח שמחירי הדיור יירדו ביוני 2012: "אם אין לכם דוד עשיר שיוריש לכם הרבה כסף – לא תהיה לכם דירה. האנשים שהיו אמורים לטפל בזה נטשו אותכם", אמר אז.
הצהרות הקמפיין ההוא וגם האחרון נותרו על הנייר. ממשלת בנט לפיד העבירה תקציב אבל לא כללה בו תוכנית נדל"ן. תוכנית כזו הוצגה רק כמה חודשים אחרי, והייתה מגומגמת ולא משכנעת. התוצאה - בזמן כהונת הממשלה האחרונה מחירי הדיור עלו ביותר מ-15% אחוזים בשנה. אבל צריך לומר: את הזינוק הגדול עשו מחירי הנדל"ן בתקופת נתניהו, אז הם זינקו בכ-130%.
הפוליטיקאים ימשיכו להתקוטט אבל בואו נספר לכם סוד קטן: אין באמת הבדל במדיניות הכלכלית בין נתניהו ולפיד. השוני שיכול להיות הוא בבחירת האנשים המתאימים להיות שרים כלכליים ויכולת הביצוע של הממשלות להעביר רפורמות במשק- ובשני התחומים האלה - גם נתניהו וגם לפיד לא ממש הרשימו.