"כשהחלה תקופת הקורונה אני הייתי בין האלה שאמרו לי להיות בחל"ת בהתחלה, ואחר כך זה הגיע למצב של – 'תודה רבה, אנחנו נהיה איתך בקשר אם אנחנו נרצה אותך עוד פעם'", מספר אבי מנחם, שעבד כ-30 שנה במשטרה. לפני עשור יצא לפנסיה ומאז עבד כקצין ביטחון ברשת סופרים בירושלים. בזמן הקורונה הוא הוצא לחל"ת ומאז הוא לא מצליח למצוא עבודה.
אנחנו רגילים לשמוע על מעסיקים שמתקשים לאייש משרות פנויות, אבל באותו הזמן עובדים מבוגרים מתקשים למצוא עבודה. לפי נתוני שירות התעסוקה, דורשי עבודה בני 55 ומעלה הם בעלי סיכויים גבוהים יותר לסבול מאבטלה ארוכת טווח בגלל הקורונה - כלומר, להישאר ללא עבודה.
גם אהרון דביר, בן 81, עבד עד הקורונה כמאבטח, אבל הוצא לחל"ת שממנו לא הוחזר לעבודה. מאז הוא בחיפושים, אבל כל מעסיק ששומע את הגיל שלו לא חוזר אליו. "אני עבדתי יום וחצי בסופר לפני חודש-חודשיים, כשהקב"ט שמע את הגיל, אמר 'עכשיו שחררו אותו הביתה'. אני בא הביתה עם דמעות בעיניים. כל כך הייתי מאושר כשקיבלתי את העבודה, והייתי מאושר שהם מרוצים ממני גם כן".
דביר חי מקצבת זקנה ואבטחת הכנסה של 3,700 שקלים. הוא עבד כמורה, כשחקן ונגן באירועים ואין לו פנסיה. בגילו הוא עדיין מחפש עבודה כדי להתקיים בכבוד, אבל גם בשביל התחושה שהוא עוד רלוונטי.
במשרד לשוויון חברתי ואזרחים ותיקים גיבשו תוכנית חדשה להעסקת מבוגרים, בעזרת חברות השמה שיתוגמלו בהתאם לאיכות העבודה שיציעו. מאז אוגוסט הצליחו למצוא עבודה ל-900 מבוגרים. אמנם מדובר בשיפור מהשנה שעברה, אך זו עדיין טיפה בים.