בשבועות האחרונים כולם מדברים על "סגר שקט": התנועה הדלילה בכבישים ומספרי המבודדים ההולכים ומאמירים נותנים למשק תחושה של קיפאון מוחלט. שר האוצר אמנם הבטיח לעזור לעסקים שייפגעו, אך אמר שלא ניתן יהיה לאמוד את חומרת הנזק לפני סוף החודש, לפחות. הרשתות הגדולות כבר התניעו את המאבק ושלחו את הנציגים הקבועים לאולפנים להבהיר כי בכוונתם לדרוש סיוע בשל הירידה בהיקף המכירות. אך האם הציבור, שסובל גם הוא מעליות מחירים, מבידודים ומתחלואה, באמת צריך לממן את כל המזדעקים? או שעסקים מספיק גדולים יכולים לספוג תקופה קצרה של הפסדים, ולהתאושש ממנה? בדיקת N12.
אחד מהדוברים הבולטים של העסקים הגדולים הוא שחר תורג'מן, שעומד בראש התאגדות רשתות המסחר, האופנה וההסעדה. מדובר בגוף יציג המונה 400 רשתות וחנויות, שרובן עסקים בינוניים וקטנים, אך הוקם על ידי ראשי תשע רשתות מובילות במשק: קסטרו, פוקס, קפה קפה, אופטיקה הלפרין, צומת ספרים, מיננה, פלאפל בריבוע, בריל וגולף. אז בדקנו מה קרה ברשתות הללו בשנה האחרונה:
בתחילת 2021 מדינת ישראל הייתה כבר בתוך סגר שלישי, שנמשך עד 21 בפברואר, ולמרות זאת, בחינת הדוחות הכספיים של החברות הללו, שחלקן ציבוריות, מעלה כי ההכנסות בהמשך השנה פיצו אותן על ההפסדים שרשמו בתקופה זו, והן אף סיימו את תשעת החודשים הראשונים של השנה עם רווחים מרשימים ביותר. חלק מהחברות הללו אפילו סיימו את הרבעון הראשון של השנה, שברובו הוטל סגר, עם רווח.
כך לדוגמה, קבוצת קסטרו-הודיס, שמונה 370 חנויות ודוכנים בישראל ו-18 בחו"ל, רשמה בתשעת החודשים הראשונים של 2021 את הרווח הנקי המצטבר הגדול בתולדותיה, שהסתכם ב-87.1 מיליון שקלים. יש לציין כי אפילו את "רבעון הסגר" בתחילת 2021 קסטרו סיימה ברווח נקי של 15 מיליון שקלים, למרות ההערכה כי סגירת החנויות הסבה לה הפסד של 182.4 מיליון שקל.
רשת פוקס ובעליה הראל ויזל כבר עמדו במרכז סערה ציבורית בשיאו של משבר הקורונה בתום הסגר הראשון בשנת 2020. ויזל, שהיה אחד מראשי המאבק של הרשתות הגדולות נגד הממשלה, דרש פיצויים ומענקים כתנאי לחזרת החנויות לפעילות, ואיים בפיטורים של אלפי עובדים. בסופו של דבר, במקרה של פוקס, הודיעה הקבוצה כי היא מוותרת על המענקים, אחרי הביקורת שספג כשהחליט לחלק לבעלי המניות דיבידנד של 49 מיליון שקלים. למרות ה"וויתור" סיימה פוקס את שנת 2020 ברווח נקי של 202.4 מיליון שקלים.
גם 2021 לא הייתה רעה לרשת האופנה הפופולרית: למרות סגר של 52 יום בתחילת השנה, פוקס סיימה את הרבעון הראשון ברווח נקי של 41.7 מיליון שקלים. יש לציין כי למרות שהפיצויים הישירים הוחזרו למדינה, פוקס נהנתה, כמו רשתות אחרות, מהטבות עקיפות כמו קיטון בהוצאות ארנונה בכ-9 מיליון שקלים, לאחר שהממשלה אישרה סיוע בארנונה גם לעסקים גדולים שמחזור הפעילות שלהם עולה על 400 מיליון שקל בשנה. בנוסף גם עבור החנויות בחו"ל הקבוצה זכתה להטבות מהמדינות שבהן נמכרים מותגי הקבוצה (בהם גם ללין, אמריקן איגל, מנגו ועוד). את שלושת הרבעונים הראשונים של 2021 פוקס סיכמה ברווח נקי של לא פחות מ-260 מיליון שקלים.
גם מנכ"ל רשת מרכזי הקניות ביג, חי גאליס, הזדעק בעקבות הירידה במספר הלקוחות והצטרף אליו רמי שביט, בעלי רשת המשביר לצרכן. ביג סיכמה את הרבעון הראשון של 2021 עם רווח נקי של 61.6 מיליון שקל, וברבעון השני היא פיצתה על ימי הסגר הרבה מעבר לציפיות, עם תוצאות שיא בכל הפרמטרים, והרווח הנקי בשלושת החודשים הללו זינק ל-183 מיליון שקל. בסך הכול, בתשעת החודשים הראשונים של 2021, ביג רשמה רווח נקי של 369 מיליון שקל, שחלקו הגדול נכנס לכיסיהם של הבעלים והמשקיעים לאחר שהדירקטוריון החליט פעמיים לחלק דיבידנד בהיקף של 100 מיליון שקלים.
גם המשביר לצרכן סיימה את רבעון הסגר של 2021 ברווח, אומנם לא גדול אך בכל זאת כזה שפיצה על כמעט חודשיים של סניפים סגורים, בסך 3.4 מיליון שקלים. בסך הכול החברה השיגה רווח נקי של 19 מיליון שקל בשלושת הרבעונים הראשונים של 2021. הרווח בתקופה זו נבע בין היתר מהקלות והטבות בגובה 15.3 מיליון שקל שקיבלה הרשת מבעלי נכסים וקניונים שוויתרו לה על שכירות ודמי ניהול בתקופת הסגר ופטור מארנונה שקיבלה מהמדינה בסך 4.4 מיליון שקל.
כשבוחנים את הדו"חות הכספיים של יתר החברות הציבוריות הגדולות מתגלה תמונה דומה – אחרי תקופה של האטה הציבור חוזר לקנות והרבה, ומפצה את הרשתות הגדולות על ההפסדים בתקופת ההאטה. עובדה זו מעוררת ספק גדול בדבר נחיצותם של מענקים שיפצו על ההאטה במכירות בתקופה הנוכחית, שבה אין אפילו סגר והעסקים לא נדרשים להפסיק את פעילותם ולסגור את החנויות.
"סגר שקט"? הישראלים דווקא מוציאים הרבה כסף
אחרי ששנת 2020 הייתה שנת הסגרים והפיצויים ושנת 2021 עוד נפתחה עם סגר וחווינו בה גל משמעותי של תחלואה, אולי הגיע הזמן שהממשלה תחשוב פעמיים לפני חלוקת סיוע על חשבון הציבור הרחב. בגל הנוכחי, החשיבות שיש לקבלת החלטה מושכלת ולא חפוזה על פיצויים אף מקבלת משנה תוקף, שכן לא מדובר בנזקים בסדר גודל שגורם סגר, עובדה שמשתקפת בנתוני שב"א, מנהלת מערכת התשלומים הלאומית בכרטיסי אשראי, שנמסרו ל-N12.
על פי הנתונים, ממוצע ההוצאות היומי באשראי בגל האומיקרון עד כה (בין 26 בדצמבר ל-12 בינואר) – גבוה משמעותית מאשר בימי שלושת הסגרים. כך לדוגמה, הממוצע היומי בשבועיים וחצי הללו בתחום ההלבשה וההנעלה עומד על כ-68 מיליון שקל, יותר מכפול מאשר בסגר הראשון (שעמד על כ-30 מיליון שקל) ובסגר השני (שעמד על כ-31 מיליון שקל). בסגר השלישי, שהיה קל יותר, הממוצע היומי עמד על 36 מיליון שקל – עדיין סכום קטן משמעותית מאשר בימי גל האומיקרון.
גם בתחומים אחרים, כמו מסעדות ובתי קפה, רואים את ההבדל הגדול. כך, בעוד שבסגר הראשון ממוצע ההוצאות היומי באשראי עמד על 16 מיליון שקל בלבד, בסגר השני על 26 מיליון שקל ובשלישי על 31 מיליון שקל – בימים אלה הוא עומד על 66 מיליון שקל, פי 4 מאשר בסגר ההדוק הראשון ויותר מכפול מאשר בשלישי.
ובכל זאת יש מי שצריך סיוע - ומהר
ליברמן, שבינתיים נדבק בעצמו בקורונה, עומד עד כה בפרץ ולא ממהר להבטיח פיצויים למי שלא יוכח שניזוק בטווח הארוך. אמנם הנתונים האלה בהחלט מראים שיש צדק בעמדה הזו, אך חשוב להבחין בין שלל העסקים במשק. בזמן שהרשתות הגדולות יכולות לספוג שבועות של הפסדים ולהתנהל על בסיס ההון הרחב שברשותן, עסקים קטנים חווים משברים בצורה חמורה יותר.
עסק קטן לא מחזיק עתודות של הון והוא מתבסס על ההכנסות להתנהלות השוטפת. זו גם הסיבה שבתקופות הסגרים וגלי התחלואה, בעוד שעסקים גדולים הצליחו אפילו להרוויח, עסקים קטנים נאלצו לסגור. ההחלטה של ליברמן לא לתת אופק של פיצויים וסיוע, אולי נכונה מול העסקים הגדולים, אך לא בטוח שהעסקים הקטנים יצליחו להחזיק מעמד עד שתתקבל החלטה.