גל (שם בדוי), חייל משוחרר בן 22, התחיל לפני כשנה לעבוד כמלצר וברמן באחד מבתי המלון בעיר אילת. "עד שהגיעה הקורונה הכול היה סבבה", הוא משחזר, "גרתי עם שותפים בדירה, התחלקנו בשכר הדירה וההוצאות, בילינו פה ושם למסיבות. אבל אז הגיעה הקורונה והכול התפוצץ לי בפנים. פיטרו אותי מהעבודה בבית המלון. נכנסתי לחובות, ההורים בצפון גם ככה במצב כלכלי קשה מאוד. הגעתי למצב שבשבועות האחרונים לא נשאר לי מה לאכול בבית. עד כדי כך".

גל החליט להתגבר על הבושה וללכת לקחת אוכל "מבית רפאל" - בית תמחוי שמספק כריכים לילדים בבתי הספר וארוחות ביום למיעוטי יכולות. "הלכתי לשם כדי שיהיה לי מה לאכול", הוא מסביר. "אם זה ימשך ככה אני אעבור לגור ברחוב כמו הומלס. אני חייב לבנק אלפי שקלים, אני חסום בכל מקום. מזל שיש לי לפחות מקום לאכול בו".

גם אורי, חייל צעיר בן 23 שהגיע ממרכז הארץ לעבוד באילת כדי לחסוך כסף, בקושי שורד את היום מבחינה כלכלית. "עבדתי במסעדה בעיר כמלצר ובעוד מקום בעבודות מזדמנות כדי לחיות", הוא מספר. "חסכתי אלפי שקלים לטיול אחרי צבא שאני מתכוון לעשות אבל בגלל הקורונה שברתי את תכנית החיסכון לשלם שכירות, חשמל. ההורים ניסו לעזור כמה שהם יכולים אבל גם הם בקושי שורדים".

"כל זמן שעבדתי במסעדה ראיתי הומלסים ברחובות ודאגתי להביא להם שאריות. עכשיו הגלגל התהפך אני זה שצריך אוכל. אני מנסה לשרוד ולא לספר להורים את המצב האמיתי. לא להעמיס עליהם עוד צרות. כשהגעתי לבית רפאל לקחת אוכל הייתי בהלם לראות כמה צעירים כמוני מגיעים לפה. זה מטורף. יש לי חברים שלקחו הלוואות של 50 אלף שקלים מהשוק האפור וברחו מאילת לבית הוריהם כי אין להם כסף להחזיר לאותם עבריינים".

ראש העיר היה שמח אם לא היו נזקקים והומלסים בעיר

הנזקקים החדשים של אילת, שעד לפני משבר הקורונה הייתה עיר המעסיקה עשרות אלפי צעירים בענפי התיירות, הם כיום חיילים משוחררים, סטודנטים, צעירים ובעלי עסקים שמצאו את עצמם כמעט חסרי כל, עם מקררים ריקים מאוכל וחיים מהיד לפה.

תמונה שפורסמה בשבוע שעבר בפייסבוק ובה נראה תור ארוך של צעירים בכניסה לבית 'רפאל' בעיר הסעירה את הרשת וחשפה את מצבם הכלכלי הנואש של מאות אנשים בעיר.

בית רפאל (צילום: דבי שטרית)
עלייה של מאות אחוזים בביקוש לארוחות|צילום: דבי שטרית

זילי נחמיה גרוסמן, מנהלת עמותת 'בית רפאל', אישרה כי מאז משבר הקורונה חלה עלייה של מאות אחוזים במספר מתושבי העיר הנזקקים לארוחות חמות מאז חל משבר הקורונה רובם צעירים.

"מדובר בחיילים משוחררים שבאו לעבוד באילת בעבודה מועדפת, סטודנטים שבאו ללמוד וצעירים שעבדו בכל מיני עבודות ובגלל הקורונה מצבם הכלכלי הדרדר מאוד. לא קל לראות את הפנים של כולם", אומרת נחמיה גרוסמן. "זו מציאות חדשה שלא הייתה מעולם באילת. יש לנו עלייה של מאות אחוזים במספר הארוחות החמות והכריכים שאנחנו מחלקים למי שבא אלינו לעמותה ובבתי האנשים. זה מצב שלא התרגלנו אליו בעבר. אנחנו קורסים תחת העומס והרשויות ממש לא עוזרות לנו. מזניחות אותנו".

עד לפני פרוץ המגיפה, בית רפאל נתמך על ידי בתי המלון בעיר, שהיו מעבירים ארוחות ואוכל לעמותה, אבל מאז שהם נסגרו העמותה לא מצליחה לשרוד.

"העירייה מתקצבת אותנו בסכום של 150 אלף שקלים בשנה שזה ממש כלום. אבסורד", היא טוענת. "אנחנו מכינים מידי יום 500 כריכים ולמעלה מ-1,000 מנות מבושלות כל יום. ההוצאות שלנו מטורפות ובתי המלון שסגורים לא מסייעים לנו באוכל. אנחנו ממש הפעל הזנה".

מי שכן נהנה מתקציב מוגדל, לטענתה, הם גופי הספורט בעיר שנהנים מתוספת תקציבית של במיליוני שקלים. "לצערי את פרנסי העיר יותר מעניינים ענפי הספורט מאשר נזקקים החדשים. ראש העיר היה שמח אם לא היו נזקקים והומלסים בעיר. הספורט יותר חשוב וזו המלחמה שלנו על מה שקורה בעיר. הגיע הזמן שפרנסי העיר התעוררו לפני שנקרוס. אנחנו עובדים כמו מפעל ואורזים אלפי מנות כדי שיהיה אוכל לכל מי שזקוק. המראות של התורים של הצעירים שבאים לקחת מפה אוכל הם קורעי לב אנחנו נעשה הכול לסייע להם אבל אני חוששת שאם לא נקבל עזרה מהעירייה וגופי המדינה כל העסק עלול להתרסק".

"אף פעם לא היה דבר כזה בתולדות אילת", קובעת נורית, תושבת עיר שהייתה עדה לתור הארוך של הצעירים לקבל אוכל בכניסה לבית רפאל. "הצעירים, סטודנטים וחיילים משוחררים עבדו קשה, חיו בכבוד, בילו במקומות בילוי ולא נזקקו לאף אחד אבל כשהם רואים את התור שלהם כדי לקבל מנות אוכל הלב נשבר לרסיסים. אני חוששת שהמצב ילך ויחמיר ומתפללת שאנשים לא יתאבדו מתוך ייאוש שאין להם מה להפסיד".

"עיריית אילת מתקצבת רק 19 מנות אוכל ביום ל'בית רפאל' שזו אפילו לא טיפונת בים- המקום מייצר למעלה מ-1,500 מנות אוכל ביום", אומרת נחמיה גרוסמן. "אני זועקת לעזרה, מתחננת שיתעוררו. אין לנו כסף יותר. בלי תורמים  ואנשים טובים היינו סוגרים את המקום. מפחיד אותי שיום אחד נתעורר והמקום ייסגר. לא רוצה לחשוב שזה יקרה". 

 

עיריית אילת: בשל מיוחדותה של אילת כעיר שרוב כלכלתה נשענת על תיירות וכעיר שספגה את הטלטלה הקשה ביותר בצל משבר הקורונה, פועל ראש עיריית אילת – מאיר יצחק הלוי, ללא ליאות מול ממשלת וכנסת ישראל, כדי לקדם את פתיחת העיר אילת בזכות היותה עיר ירוקה כבר תקופה מאוד ארוכה.

לצד זאת פועלת העירייה כל העת לתת מענים לתושבי העיר בהתאם לצרכים וגם בהתאם למצוקות. במסגרת זו, פועל האגף לשירותים חברתיים בעירייה לשמור על קשר רציף עם מטופלי האגף ועם האוכלוסיות החדשות הרבות הנזקקות לשירותי האגף בעקבות משבר הקורונה. לצד ליווי, תמיכה, ייעוץ, טיפול והדרכה הורית, מיצוי זכויות ועוד, עסוק האגף בתקופה זו באופן אינטנסיבי גם בסיוע חומרי.

חלק מהמשאבים מגיעים ממשרד הרווחה ומעיריית אילת, אחרים מתרומות. רק בחודש האחרון חולקו לבתים 6,000 מנות מצוננות ל-170 אזרחים ותיקים, 1,200 סלי מזון לאזרחים ותיקים ותווי קנייה ל- 80 ניצולי שואה, ובימים אלו מחולקים בשיתוף פעולה עם רשת המתנ"סים והחברה הכללית  תווי קניה בסך 200 שקלים ליחיד ו-400 לזוג. 1,300 משפחות ויחידים קיבלו סיוע בסלי מזון וכ-1,000 משפחות נוספות קיבלו סיוע בתווי מזון. ל

לצד פעילות זו של האגף עליה קיבלו רק בשבוע שעבר, אות הוקרה ממשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים.

למעוניינים לתרום בית רפאל -לתת באילת :בנק לאומי אילת, סניף 999, חן 15593/43