כולם מדברים על המענק למשפחות. כולם יודעים אם המענק נכון או לא נכון. כולם מדברים על הסגר החלקי. כולם יודעים אם צריך או לא צריך לסגור את המסעדות. כולם יודעים הכל. הם לא צריכים להקשיב לממשלה, הם לא צריכים את הנתונים של האוצר ולא של משרד הבריאות. הם יודעים הכי טוב מה צריך לעשות - הם ישראלים. אבל הם טועים - לא בגלל הדעה שלהם על מענקי המשפחות ולא בגלל הדעה שלהם על הסגר החלקי. הם טועים כי הם בדיון הלא הנכון. הם מדברים על הטפל כי הסיטו את הדיון מהנקודה המרכזית והם הולכים כמו עדר עיוור לשיח שהתרומה האמיתית שלו לפתרון המשבר הכלכלי היא שולית ואפילו אפסית. המענק לא משנה הרבה ועוד כמה ימים או שבועות של מסעדות פתוחות זה קשקוש. הסיפור הכלכלי העיקרי במשבר הקורונה הוא – המגזר הציבורי.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בנק ישראל - רק דוגמה
בנק ישראל הוא חלק מהמגזר הציבורי שכולל 700 אלף עובדים. בנק ישראל מעסיק קרוב ל-1,000 עובדים. השכר שלהם שמן, הפנסיה שלהם מנופחת, הם לא עובדים קשה ולא בטוח שצריך אותם – בתקופת הקורונה רובם היו בבית, ולא הפסדנו דבר. בסוף שבוע פורסמה בידיעות אחרונות כתבה על "השריטה" של נגיד בנק ישראל לנעליים נקיות. בנק ישראל רכש שתי מכונות צחצוח בסכום של 4,000 שקל. האמת – לא מרגש מדי. בבנק הסבירו שמדובר במכונות לטובת כל הבאים לבנייני הבנק בתל אביב וירושלים ושזה תוכנן מראש. היו בכתבה עניינים נוספים, אבל שוב, גם אם לנגיד יש אישו עם נעליים נקיות, וגם אם הוא לא מסתדר עם כולם וגם אם הוא צועק (אוי ואבוי) – אז מה? לכולנו יש "שריטות" כאלו ואחרות. הבעיה היא לא בנעליים – הבעיה היא בעובדים שלא עושים הרבה ומקבלים הרבה. הבעיה היא שכמותם יש המונים. הבעיה היא שבשעה שמדברים אתכם על ערבות הדדית וכניסה מתחת לאלונקה, המגזר הזה צוחק כל הדרך אל הבנק.
לפני כשבוע הוחלט כי לא יהיו השנה תוספות שכר במגזר הציבורי. שר האוצר ישראל כ"ץ נפנף בהישג האדיר הזה שהושג מול הסתדרות העובדים. באמת תודה רבה. מאוד נדיב מצדם. ככה צריך להתנהג כשיש משבר כלכלי גדול והאחים שלך מובטלים ונמצאים בחל"ת. זו ערבות הדדית אמיתית. זה עוד לא סוף הבדיחה - שמקשים ושאלים את כ"ץ אם לא צריך לייעל את המגזר הציבורי ולפטר עובדים? הוא אומר שממש לא בשעה קשה זו. זה רק יזיק למשק. זה יוסיף עוד עובדים למעגל האבטלה. זו תשובה פוליטית לא כלכלית. אין בה הגיון כלכלי. מדינה כמו כל עסק אחר צריכה להתייעל בזמן משבר. צריכה לפטר עובדים, צריכה להפחית שכר לעובדים. גם אם יתווספו עוד עובדים למעגל האבטלה, הרי שהם ייהנו מהחל"ת והרי שהם יפנו מקורות כספיים לדברים אחרים – פחות עובדים במגזר הציבורי זה עוד כסף למענקים למסעדות, לעצמאיים בכלל ולשכירים בכלל. איזו מן תשובה מנותקת סיפק שר האוצר, והוא לא היחיד.
קובי בר נתן הממונה על השכר במשרד האוצר התבטא שמגזר ציבורי זה לא גוש אחד גדול ואחיד אלא מדובר בקבוצות רבות, ומה פתאום להפחית שכר דווקא לרופאים, אחיות, אנשי משרד הבריאות שנמצאים בחזית מול הקורונה. עוד אמירה פופוליסטית שמכינה את הקרקע למניעת פיטורים במגזר הציבורי כולו. הרי אף אחד לא מתכוון לפטר או להפחית שכר במקומות שלא צריך. בתי החולים הם לא כל המגזר הציבורי הם פסיק מהמגזר הזה שכולל – 700 אלף איש מתוך כח תעסוקה (שכירים ועצמאיים) של 4 מיליון איש.
השכר הממוצע במגזר הציבורי גבוה ב-60% מהמגזר הפרטי
מתוך ה-3.3 מיליון איש שהם לא במגזר הציבורי 1 מיליון בבית - מפוטרים או בחל"ת. האמת שאפילו יותר אם לוקחים את העצמאיים, אבל נהיה אופטימיים. אגב במגזר הציבורי יצאו מעט יחסית לחל"ת - הגנו עליהם ובעיקר נתנו להם חופשה בתשלום. למה? כי אפשר. ה-1 מיליון מפוטרים וחל"תניקים הם 850 אלף יותר מאשר היה רגע לפני הקורונה – כלומר 850 אלף אנשים איבדו עבודה או נמצאים בחל"ת, ואולי זה לא הסוף. איך שר האוצר, איך הממונה על השכר – מסתכלים לאנשים האלו בעיניים ואומרים שלא יפטרו במגזר הציבורי. הפיטורים במגזר הציבורי הם לא מחווה הם חובה. ושלא ימכרו לכם את הסיפור קורע הלב - "לא נפטר כי המצב יהיה רע יותר". מפטרים כדי שלכם – המגזר הפרטי – יהיה טוב יותר. הכספים שיתפנו יעזרו למשק כולו ולמגזר הפרטי בפרט. אז כן לפיטורים, קיצוצים, הפחתות שכר. כמה שיותר מהר. יש משבר, זו הזדמנות לכופף את הוועדים החזקים, זו הזדמנות להפוך לישראל שוויונית יותר.
אז תפסיקו ללכת שולל אחרי הטפל – כן סגר חלקי, לא סגר חלקי. כן מענק למשפחות לא מענק למשפחות. העניינים האלו הם מיליארדים בודדים. טיפול שורש במגזר הציבורי הוא העיקר - זה עשוי לחסוך 10-20 מיליארד בשנה. אנחנו מדברים פה על 200 מיליארד שקל בשנה של משכורות ופנסיות (סכום שמרני). מדובר פה על העתיד של המדינה. על בזבוזים משוועים של הכספים שלכם. המסים שלכם מפרנסים את המגזר הציבורי. זה בסדר, אבל זה לא אומר שהמגזר הזה חסין מהתייעלות. בשעת משבר ההתייעלות היא חובה בכל המשק.
וכדי שלא יבלבלו אתכם עם נתונים אז כדאי רק לזכור שהשכר במגזר הציבורי עלה בקצב כפול מאשר השכר במגזר הפרטי בעשור האחרון. השכר הממוצע במגזר הציבורי גבוה ב-60% מהמגזר הפרטי. נכון, חלק גדול מהמגזר הציבורי הם עובדים בשכר סביר, אבל גם להם יש הטבות שרובכם יכול רק לחלום עליהם. ובכל מקרה – שכבת הבכירים של המגזר הציבורי ומדובר ברבבות אנשים, נהנית מפנסיות של מיליונים רבים ושכר של מנכ"ל בחברות ציבוריות. זה צריך להיפסק. על זה צריך להפגין יותר מאשר על כל דבר אחר.
המאמר פורסם במקור באתר ביזפורטל