אתמול (ראשון) התבשרנו שמדינת ישראל נכנסה באופן רשמי למיתון, עם פרסום נתוני התוצר – שצנח במשך שני רבעונים רצופים ובקצב שנתי של יותר מ-28% ברבעון ב'. פרופ' אורי חפץ, אחד הכלכלנים שסייעו לממשלה בגיבוש תוכנית "רשת ביטחון" להתמודדות עם המשבר, אינו מתרגש מההגדרה הפורמלית של המיתון – "כלכלנים לא כל כך סופרים את זה, זה תלוש מציאות" הוא אומר, אבל מודאג מהשלכותיה בשטח של הקורונה הכלכלית.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
בראיון עם N12 מסביר חפץ, פרופסור במחלקה לכלכלה ובמרכז לרציונליות באוניברסיטה העברית, ובביה״ס למנהל עסקים באוניברסיטת קורנל, כיצד כל אותם נתוני מאקרו פוגעים ישירות בכיס של כל אחד מאיתנו.
האם המיתון פוגע בכל אחד מאיתנו? למשל, מתי והיכן ירגיש את המיתון שכיר שהמשיך בעבודתו כרגיל בתקופת הקורונה ולא נפגע ישירות בשכר?
"דבר ראשון, זה לא שהוא ירגיש, בזמן עתיד. הוא כבר הרגיש ומרגיש, בזמן עבר והווה, כבר כמה חודשים. המספרים התפרסמו עכשיו, אבל הם משקפים רבעון שהסתיים לפני חודש וחצי. לציבור לא רק שלא אכפת מההגדרה של שני רבעונים שליליים, הוא גם לא חיכה לפירסומים של הלמ״ס השבוע בשביל להרגיש את המיתון"
"דבר שני, כאמור העדיפות העליונה והדחופה כרגע היא לא לדבר על השכיר שהמשיך כרגיל, אלא על כל השאר. על אלו שההכנסות שלהם כן נפגעו, אולי הם אפילו איבדו את כל הכנסתם. על אלו שהיו גם ככה על הקצה, גם בתקופה כלכלית שנחשבה טובה, ועכשיו הגיע הקש האחרון שהפיל אותם. נכון, יש סקטורים שלא נפגעו ואפילו התחזקו. וכמו בכל משבר, יש גם כאלו שמצבם היה ונשאר טוב, ויש כאלה שמצבם אפילו השתפר והם הרוויחו מכל העניין. כולל עסקים שהמיתון אולי החליש להם את המתחרים, והם עוד יחגגו כתוצאה מכך כשכל זה ייגמר"
"אבל במרבית המקרים, המיתון פוגע והוא מורגש. כבר הרבה זמן. ודרך אגב, גם השכיר שלא נפגע ישירות בשכרו, גם הוא מרגיש את המיתון. דרך החשש המוגבר לאבד את מקום העבודה, ודרך זה שאומנם השכר שלו אולי לא נפגע עדיין, אבל הוא גם לא יעלה כל כך מהר. ודרך חסכונות ודירה שאולי יש לו והוא עבד קשה בשבילם, ושהערך שלהם יכול לרדת מאוד במיתון".
מדינת ישראל נמצאת במיתון, אבל היא לא פועלת בוואקום ולמעשה רוב העולם נמצא במיתון. האם אנחנו יכולים לצאת מהמשבר כל עוד ארה"ב ואירופה מדממות כסף?
"בוא נתחיל עם ההגדרה של מיתון כשני רבעונים בצמיחה שלילית. ההגדרה הזו לא כל כך רלוונטית. כי לגבי הצמיחה השלילית, הרי מה שקובע את רמת החיים הכלכלית זה לא צמיחה של התוצר הכולל, אלא ההכנסה וההוצאה הממוצעות לנפש. במדינה שבה האוכלוסייה מבוגרת ומצטמקת, כמו שיש באירופה, ההכנסה וההוצאה לנפש יכולות לעלות גם עם הצמיחה קצת שלילית בכל רבעון. לעומת זאת בישראל, עם אוכלוסייה צעירה שגדלה מהר, ההכנסה וההוצאה לנפש יכולות להצטמק גם אם הצמיחה חיובית, כל עוד היא לא מספיק מהירה. בקיצור, נקודת הייחוס היא לא צמיחה של אפס, בכל מקום ובכל זמן, והאם אתה מעל או מתחת. אלא לכל מדינה ולכל קונטקסט יש נקודת ייחוס משל עצמם".
"באשר לשני רבעונים (רצופים של צמיחה שלילית – ההגדרה המקובלת למיתון; א"ד), גם כאן לא מדובר בתורה מסיני. בארה"ב למשל, כבר לפני יותר מחודשיים יצאה הכרזה רשמית שמיתון התחיל שם בפברואר. הם לא חיכו לשני רבעונים של צמיחה שלילית, והם גם לא היו צריכים לחכות: המיתון הזה היכה כל כך מהר ובצורה כל כך חדה וברורה, שלא היה ספק כבר לפני יותר מחודשיים שתקופת הצמיחה הארוכה בהיסטוריה האמריקאית, שהחלה ב-2009 בתום המיתון הגדול, הסתיימה ברגע אחד, והמיתון של 2020 החל".
"אז האם אנחנו יכולים לצאת מהמשבר לפני מדינות אחרות? בטח שיכולים. אומנם המיתון הוא עולמי ולא מקומי. אבל בניגוד למשברים עולמיים אחרים, שבהם משבר כלכלי שפורץ במקום מסוים מתפשט לכל העולם, הפעם מה שהתפשט לכל העולם זו קודם כל המגפה עצמה, או הפחד ממנה. לא המיתון הכלכלי. המיתונים הכלכליים הם בעיקר מקומיים, כתוצאה מקריסת ההוצאה וההשקעות הפרטיות המקומיות בכל מדינה, שנגרמה על ידי הנגיף, החשש ממנו, או התגובה אליו של המשטר המקומי. בקיצור, אם מסתכלים מה קרה הפעם, אז זה לא שעיקר הנזק הוא בייצוא פחות, ייבוא, או בזרימות הון. יש גם את זה, אבל הפעם זה לא העיקר".
"כך שבשורה התחתונה התשובה היא כן. אפשר לצאת מהמשבר הזה, גם בזמן שאירופה וארה"ב מדממות. אל"ף, כי כבר עשינו את זה בעבר בעזרת מדיניות נכונה, גם במקרים שהמשבר הכלכלי עצמו היה מיובא, למשל ב-2008. ובי"ת, כי הסיבה העיקרית למשבר הזה היא מה קורה בישראל, לא מה קורה בשאר העולם. מה שמיובא פה זה החשש הבריאותי וכל מה שזה גורר, ובזה חייבים לטפל מייד, מקומית. לא 'אפשר', אלא 'חייבים'. במיוחד בשביל אלו שהכי נפגעים מהמיתון, כלומר החלקים הפחות חזקים בחברה".
כיצד המיתון משפיע ועוד ישפיע על חוזק השקל?
"על הנושא הזה אפשר לערוך ראיון שלם. הרי חוזק השקל מושפע מהמון דברים, ובהגדרה, חוזק השקל הוא בהשוואה למטבעות אחרים. כלומר, זה תלוי בהמון דברים שקורים פה, לעומת מה שקורה בשאר העולם. ואם לדייק, זה תלוי במה שהמון שחקנים, פה ובשאר העולם, מצפים שיקרה פה לעומת מה שהם מצפים שיקרה בשאר העולם. בקיצור, זה מורכב. וכמובן שבסוף יש גם את בנק ישראל, שגם לו יש מילה בנושא חוזק השקל".
מה יש לעשות כדי לצאת מהמיתון?
"אפשר לעשות כמה דברים. את חלקם כבר עושים, בכל העולם וגם בישראל. את חלקם צריך לעשות יותר. אז דבר ראשון, חייבים לוודא שעוזרים לכל מי שפגיע, גם בצד הבריאותי וגם בצד הכלכלי. זה התפקיד שלנו כחברה, וזה תפקיד חשוב של מדיניות כלכלית. לספק רשת ביטחון".
"דבר שני, צריך לזכור כל הזמן מאיפה המשבר הזה מתחיל: מהחשש מהווירוס. ושם הוא גם ייגמר. כל עוד החשש הזה מרחף מעלינו – כבני משפחה, כצרכנים, כמעסיקים, כמשקיעים – המשק לא יוכל לפרוח. אז צריך לשאול: האם אנחנו עושים את כל מה שאפשר בשביל לחזק את מערכת הבריאות וכדי להוריד את החרדה ואת אי-הוודאות? לפעמים אני מרגיש שעושים ההיפך: מעלים את אי הוודאות, גם הפוליטית, משחקים משחקים, מאיימים בבחירות, בסגרים, בחוסר יציבות".
"אין שקיפות בתהליכי קבלת החלטות. בגלל שחלק גדול מהמשבר הכלכלי הוא בעצם מקומי – למרות שהוא קורה בכל מקום בעולם באותו הזמן – הפעילות הכלכלית המקומית תתאושש כשיחזור הביטחון, גם של הצרכנים וגם של המשקיעים. אבל בשביל שזה יקרה, צריך קודם כל להוריד את אי-הוודאות ולהפסיק את המשחקים הפוליטיים. למשל, להעביר תקציב. למשל, להסביר לציבור את תהליכי קבלת ההחלטות על המגבלות שמוטלות. המצב כרגע לא נוסך אמון וביטחון באף אחד. זה לא מתכון לשיקום המשק. להיפך".
"דבר שלישי, צריך לוודא שעסקים יכולים לשרוד. לא כולם, אבל אלו שבעיקרון יציבים אבל סובלים מבעיה תזרימית שנראית זמנית. עסקים זה מקומות עבודה, ולבנות מחדש יכול להיות הרבה יותר קשה ואיטי מלשמר. למרות שצריך להיזהר לא לשמר יותר מידי, בשביל לשמור על הדינמיות של המשק".
"ולסיום, חייבים לזכור שכשכל זה ייגמר, נצטרך לחיות עם הדייסה שאנחנו מבשלים עכשיו. גם עם ההשלכות התקציביות, גם עם החוב, וגם עם מה שנשכיל לבנות עכשיו מבחינת תשתיות, השקעה ציבורית, השקעה בהון אנושי, עידוד יזמות, צמצום פערי הזדמנויות, מודרניזציה של הסקטור הציבורי והפרטי. הצמיחה של מחר היא ההשקעות של היום. משבר הוא גם הזדמנות. אסור לנו לבזבז את המשבר הזה".