"הצד החיובי של הקורונה: קיבלתי בפעם הראשונה פיצויים מהממשלה"

משבר הקורונה תפס את רובנו לא מוכנים. אבל מציאות כזו של שיתוק כלכלי, בה רוב העסקים במדינה לא הורשו לפתוח את שעריהם בהחלט אינה זרה לבעלי עסקים החיים בנגב המערבי, אשר נאלצים לנהל את עסקיהם בצל המצב הביטחוני ברצועת עזה שמחייב אותם לסגור את העסק בכל פעם שישנה הסלמה. 

משרד הכלכלה ותוכנית מעברים, תכנית אזורית מטעם משרד העבודה והרווחה שנועדה לתת פתרונות לצורכי התעסוקה ופיתוח כלכלי קהילתי במגזר הכפרי, מפעילים באזורי העוטף תוכנית אשר מסייעת לעסקים להתמודד עם ניהול עסק בשעת חירום. נראה כי מילת המפתח היא חוסן.

"אני חושבת שעסקים באזור שלנו, עד כמה שהם היו מופתעים כשהתחילה הקורונה, הם לא נבהלו – וזה אולי ההבדל העיקרי. העניין של להבין שיש פה משהו שהוא חריג הוא פחות סיפור מבחינתם, כי הם רגילים להתמודדות הזו עם דברים שהם לא שגרתיים – אצלנו קוראים לזה שגרת חירום", מספרת מירי גד מסיקה, מומחית לאסטרטגיה שיווקית מקיבוץ בארי. "אנחנו חיים פה בשגרת חירום שכזו, ובאיזה שהוא שלב אתה מתחסן לדבר הזה ואתה כל הזמן עובד על דרכים לפתח את העסק שלך בצורה שתאפשר לו להמשיך לפעול גם כשנכנסים למצב של לחימה וצריך לסגור".

גם אוראל ארזואן, שמנהלת יחד עם אמה מותג תכשיטים במושב יפה, מסכימה שמדובר בעניין של אופי. "מאז שאני קטנה ההורים שלי מאוד ניסו לשמור אותנו במעגל של פרופורציות, כי זו הדרך היחידה לשמור על שפיות כשגרים במקום כזה. אני חושבת שאם אני מסתכלת על אזורים אחרים בארץ אז מה שעזר לנו הוא בעיקר העניין של הפרופורציות – זה לא שייפינו את המצב והתנהגנו כאילו הכל ורוד, אבל היכולת להסתכל על המצב ולראות איך מפיקים מזה את המקסימום ובסוף היום לתכנן את היום הבא בידיעה שלא בטוח שהוא יהיה זהה – זו ללא ספק יכולת שאני חושבת שאנשים באזור כאן פיתחו, כנראה יותר מבכל מקום אחר בארץ".

גם בפן הכלכלי, בעלי עסקים רבים, כמו אלי שדה, בעל "מבוך מרים בשביל התבלינים והבשמים", עסק תיירותי בניר משה, מספרים כי למדו להתאים גם את המודלים הכלכליים שלהם למציאות השברירית בה הם מתנהלים. "מאז שפתחנו את העסק ב-2012 לקהל הרחב, למדנו שבכל תקופה ישנו מבצע כזה או אחר ושאנחנו צריכים תמיד לשמור לעצמנו רזרבות כספים כדי שנוכל לצלוח את התקופות הקשות. אני חושב שהחשיבה הזו פותחה אצלי בגלל שהמקום שבו אני מנסה להקים עסק הוא מקום בעייתי והמצב הביטחוני ללא ספק מכניס לפרופורציות".

"הודיעו על חזרה לשגרה, ואז הייתה אזעקה"

במהלך השבועות האחרונים ערכו פעילי התנועה לעיתונות ציבורית שיחות עם בעלי עסקים רבים בעוטף עזה וביישובים ובערים שנמצאים בטווח הרקטות. התמונה המצטיירת בעייתית - מצד אחד, בעלי עסקים רבים מספרים שאכזבה שלהם מחוסר היחס מהמדינה לאורך שנים של מצב ביטחוני לא יציב גרמה להם לשלב במודל העסקי שלהם אפשרויות להפעלת העסק גם כאשר פיקוד העורף לא מאפשר לצאת לעבודה, עובדה שהכינה אותם להתמודדות עם הקשיים מנטלית וכלכלית.

מהצד השני, הקורונה לא דומה לשום דבר אחר שחווינו, ולכן גם על אף החוסן הנפשי וההיערכות העסקית של בעלי העסקים נראה שהם תקשו במיוחד להתאושש לאחר משבר הקורונה. בין אם זה בגלל קושי בקבלת הלוואות או בעייתיות בפתיחת העסקים מחדש עקב המצב הביטחוני.

השנה היו ימי לחימה שפגעו בפעילות ונאלצנו לסגור, ואז היו בעיות מזג אוויר – ואחרי כל זה הגיעה הקורונה

הדס קרמזין

בעוד שמעטים חולקים על הצורך למתן פיצויים לעסקים אשר נאלצו להפסיק פעילות בתקופת הקורונה, לא הרבה דובר על פתרון מיוחד שייתן מענה לעסקים בדרום שנאלצים לעיתים לסגור גם בשגרה. "הקורונה הגיעה מיד אחרי דרום אדום", מספרת הדס קרמזין, מבית הסיפור לבישול בירה "קרמזינה" שבתלמי יפה. "לרוב זוהי התקופה הכי עמוסה שלנו, רק שהשנה היו ימי לחימה שפגעו בפעילות ונאלצנו לסגור, ואז היו בעיות מזג אוויר – ואחרי כל זה הגיעה הקורונה. זו התקופה שאמורה להיות שיא הפריחה, היומן שלי היה מלא ורוב ההכנסות היו אמורות להגיע בתקופה הזו".

אלי שדה מוסיף שהקושי אינו רק בתקופה שקדמה לקורונה, או בהתמודדות עם הקורונה עצמה, אלא גם בחזרה לשגרה. " יום אחרי שהודיעו על הנחיות חדשות שבעיקרון מאפשרות לנו לפתוח את העסק, היה פה צבע אדום בגזרה אצלנו. אם העסק שלי היה במקום אחר בארץ אז מיד הייתי פותח, אבל להשקיע את כל הכסף שאני צריך בשביל להתאים את העסק להנחיות של שמירת המרחק רק בשביל שיהיה צבע אדום ואנשים שוב יפחדו לבוא? אני לא יכול להרשות לעצמי את זה".  האזעקה עליה מדבר אלי התגלתה בסופו של דבר כאזעקת שווא, שאחרי נמשך השקט, עד שבשבת האחרונה (27.6) נורו שתי רקטות מרצועת עזה לעבר ישראל. אחת התפוצצה בשטח פתוח והשנייה נפלה בתוך הרצועה.

לא לשים את כל הביצים בסל אחד

אם נניח שאין הבדל בנתונים, האם באמת יכולת ההתאוששות של עסק אשר ממוקם בטווח הרקטות, זהה ליכולת ההתאוששות של עסק בכל מקום אחר בארץ? "היחס הוא שונה", טוען שאולי ויינרמן, יועץ עסקי מטעם "מעוף", זרוע של הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים במשרד הכלכלה אשר מלווה עסקים באזור בתהליכי הגשות פיצויים. "לעסק במרכז יותר קל לקבל הלוואה מאשר עסק בעוטף, מהסיבה הפשוטה שעסק בעוטף הוא עסק בסיכון יותר גבוה. סביר להניח שגם אם הבנק יסכים לתת בסוף, זה ילווה בריבית יותר גבוהה".

מעבר לכך, הפיצויים לעסקים בתקופת הקורונה חושבו על סמך הכנסות העסקים בחודשים המקבילים אשתקד – אך עבור עסקים רבים בעוטף וביישובים וערים אחרות הנמצאות בטווח הרקטות, תקופה זו לוותה בימי לחימה אשר פגעו בפעילותם גם בשנה שעברה.

"מקבלים פיצויים על סמך דיווחים על חודשים מקבילים משנה קודמת. אבל 2018 הייתה שנה מזעזעת מבחינת העוטף, שנה של סבבים ושריפות שפגעו בהכנסות באופן משמעותי. הכנסה חודשית של 2,000-2,800 בחודש, ועל סמך זה רוצים לתת עכשיו פיצויים. קיבלתי רק 2,100 בסך הכל בשלושת הפעימות בגלל זה", מספרת יפעת בן שושן, המארחת קבוצות ומעבירה סיורים בנתיב העשרה.

הקורונה פגעה בכולם, ולא נפגענו יותר מאחרים. אבל הפגיעה שלנו מצטרפת לפגיעה מצטברת של שנים מהמצב הביטחוני. אנשים באזור הזה למדו שאי אפשר להתקיים רק ממקור הכנסה אחד

מיכה ביטון

מדובר על עסקים שגם  בימי "שגרה", עוד לפני מגפת הקורונה, נאלצו לבקש פיצויים על הפסקת פעילות, פיצויים שלא בהכרח שיקפו את רמת הפגיעה בפועל. העסקים בטווח הרקטות מעזה מפוצים על כל יום לחימה שבו נדרשו על-ידי פיקוד העורף לסגור את שעריהם. עם זאת, יש לזכור שלתקופת הסלמה של מספר ימים יש השפעה ארוכת טווח על הכנסות העסקים באזורי הלחימה, שכן לקוחות רבים נרתעים מהגעה לאזורים אלו גם מספר שבועות לאחר תום ההסלמה. 

בנוסף, ישנם עסקים שנפגעים באופן ישיר ועקיף מהלחימה באזור, אך משום שאינם מקבלים הנחיה מפורשת לסגור הם אינם זכאים לפיצויים. כל הסוגיות הללו, אשר השפיעו לרעה על הכנסות עסקים אלו בשנה שעברה, לא נלקחות בחשבון כעת, כאשר מחושבים סכומי הפיצויים על חודשי הקורונה. 

"הקורונה רק מוסיפה עוד על קשיים שקיימים ממילא", אומר מיכה ביטון, מקים "המאהל של מיכה", מאהל אירוח בנתיב העשרה. "גם בזמן שגרה יש לנו הרבה ימים שאנחנו נאלצים לעצור פעילות באופן מוחלט, הצבא לא מאפשר לנו לקבל קבוצות כשיש הסלמות וקבוצות מבטלות במקרה הרע או דוחות במקרה הטוב. הקורונה פגעה בכולם, ולא נפגענו יותר מאחרים במקרה הזה, אבל הפגיעה שלנו מצטרפת לפגיעה מצטברת של שנים מהמצב הבטחוני. אנשים באזור הזה למדו שאי אפשר להתקיים רק ממקור הכנסה אחד. זה נכון להגיד שעסקים פה למדו לא לשים את הביצים בסל אחד, אחרת לא יהיה להם ביטחון כלכלי. חושבים על מקורות הכנסה שלא יהיו תלויים במצב הבטחוני. אבל עם זאת, אמנם אנחנו 'למודי ניסיון', אבל אף אחד לא חסין למצב שמשבית אותך לגמרי ולא מאפשר לך להתפרנס. אם כבר, אני יכול להסתכל על ה'צד החיובי' של הקורונה בכך שלפחות בגללה קיבלתי לראשונה פיצויים מהממשלה, מה שלא קרה מעולם בגלל המצב הביטחוני".

נושא ה"צד החיובי" של הקורונה עלה בשיחות עם הרבה בעלי עסקים איתם דיברנו. לא מעט מהם סיפרו על ייאוש מההתמודדות הבירוקרטית שגרם להם לוותר על הניסיון לבקש פיצויים, ותוכנית הפיצויים על ימי לחימה שהחלה ב-2018 אמנם מבטיחה פיצוי כספי על כל יום לחימה שבו הנחיות פיקוד העורף הורו לא לפתוח את העסק,  אבל לפי שאולי ויינרמן, רוב העסקים באזור כלל אינם מודעים לזה.

"תשלום הפיצויים הוא מאוד הוגן, הבעיה היחידה היא שאף אחד לא יודע עליו. הוא מבוצע מקרן פיצויים של מס רכוש שיושבים בה 25 מיליארד שקלים. כלומר – גם אם כל עסק שסבל מפגיעה ביום לחימה היה פונה בבקשה לפיצויים – היה מספיק כדי לשלם לו. אבל המדינה לא מפרסמת את המידע הזה, ובמהלך השנה האחרונה הגשתי בסך הכל 250 בקשות מכל אזור הדרום – מספר שלא מתקרב אפילו למספר העסקים שנפגעים. גם אני בעצמי גיליתי על זה במקרה, ואם אני – שזו העבודה שלי – מגלה על זה במקרה וגם הפסדתי בערך אלפיים שקלים, אז אני לא מופתע שאחרים לא יודעים על זה".

אין ספק שהקורונה תפסה את כולנו לא מוכנים – הדיווחים על משפחות שנאבקות לשלם שכר דירה רק מצטברים ככל שהימים עוברים, זאת לצד דיווחים על עסקים רבים שנסגרים ועובדים רבים שמצאו עצמם ללא עבודה. הקשיים הם אינם רק מנת חלקם של תושבי העוטף, עם זאת, אין ספק שהנסיבות בהן הם פועלים והקשיים מעלים את השאלה: האם כדאי שמתווה הפיצויים של משבר הקורונה יתייחס למשק בצורה גלובלית, או שמא יש מקום להכניס בשקלול גם נתונים נוספים כמו למשל את האזור בו פועל העסק.

התחקיר בכתבה בוצע על ידי תימרה סביניק, אורי מעיין וליאב אלחיאני, משתתפי תוכנית הצעירים של התנועה לעיתונות ציבורית - גוף ללא מטרות רווח שמטרתו לייצר עיתונות שמערבת את הציבור בעשייה