בצרפתית הוא נקרא Activité Partielle, באנגלית Furlough Scheme ובאיטלקית Cassa Integrazione. "המודל הגרמני" לסבסוד עבודה בזמן משבר כלכלי אולי מכונה כך בגלל השימוש המוצלח שעשתה בו הכלכלה הגדולה ביותר ביבשת במהלך המשבר הפיננסי של 2008-2009, אבל במשבר הקורונה הנוכחי, נדמה שמוטב לקרוא לו "המודל האירופי". רוב מוחלט של מדינות מערב אירופה בחרו ליישם את המודל - שעיקרו מתן אפשרות לעסקים להעביר עובדים למתכונת עבודה חלקית (כולל אפס שעות עבודה), כאשר המדינה לוקחת על עצמה את התשלומים החלקיים בשבילם, ובמקרים רבים גם את ההפרשות הסוציאליות של המעביד.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
הסיבה שמודל זה אומץ בצורה כה נרחבת ביבשת נעוצה בהיסטוריה הקרובה-מאוד: רק לפני כעשור במשבר הקודם הוא הוכיח את עצמו בגרמניה. בעוד שבמדינות אירופה האבטלה עלתה ביותר מ-3%, בגרמניה היא ירדה ב-1%; בעוד שהכלכלות הגדולות בעולם רשמו מיתון עמוק, גרמניה התאוששה במהירות. אירופה, וגם כלכלות כמו יפן, ראו שהמודל עובד, ואימצו אותו ברובו עוד לפני המשבר הנוכחי. כמה מדינות, עם זאת, אימצו אותו בזריזות במהלך המשבר הנוכחי.
המנגנון, שארגון ה-OECD הגדיר בתור "תוכניות שימור עבודה", עושה בדיוק זאת: הוא מסייע לעובדים ולעסקים לשמור על המשרות במהלך משבר כלכלי חריף, "מקפיא" למעשה את מצב התעסוקה ומקווה ליהנות מהיתרונות של הפשרה מהירה אחרי המשבר וממניעת גלי פיטורים. במשוואה שבין מניעת אבטלה ומיתון כתוצאה מקריסת הביקושים לבין פיטורים המוניים והתאמה של המשק למצב החדש, האירופאים הולכים בגדול על האופציה הראשונה. אפילו בריטניה, שבראשה עומדת ממשלה שמרנית, ושמעולם לא נקטה מדיניות כזו, החליטה לאמץ את רשת הביטחון התעסוקתית במודל זה במשבר הנוכחי.
אותו מודל בשינויים קלים
תנאי התוכנית, התוקף שלה וקלות האימוץ שלה על ידי חברות משתנים ממדינה למדינה. בחלקן מאפשר המודל תעסוקה חלקית, בחלקן הוא כרוך בישיבה מוחלטת בבית. גם השכר שונה, ובמיוחד הנתון החשוב לגבי היחס בין הפיצוי שמקבלים העובדים במסגרת מנגנון העבודה החלקית, לזה שהיו מקבלים לו היו מפוטרים. בצרפת מקבלים העובדים כ-70% משכרם. בגרמניה השיעור דווקא הולך ועולה ככל שהמשבר נמשך (החל מהחודש הבא הוא יהיה 87% מהשכר, לעובדים עם ילדים). באיטליה מקבלים הרבה פחות: מקסימום 998 אירו למי שמרוויח מעט, ו-1,200 אירו למי שמרוויח מעל 2,159 אירו בחודש.
יש הבדלים נוספים. בגרמניה יכולים עובדים שהוצאו ל"קורצארבייט", כפי שהתוכנית מכונה במדינה, לעבוד במקביל בעבודות אחרות, עד לסכום השכר המקורי. בהולנד דורשת הממשלה מכל חברה שהוציאה עובדים לעבודה חלקית להימנע מחלוקת דיבידנדים במהלך התמיכה הממשלתית. חשוב לציין כי בכל התוכניות, אלה המעסיקים שקובעים אם העובדים יהיו בעבודה חלקית או לא, זו אינה החלטתם של העובדים.
בארגון ה-OECD, שבו חברות 37 מדינות, רובן אירופאיות, חישבו כי תוכניות לסבסוד שכר ושימור עבודה סייעו לתמוך ב-50 מיליון עובדים במשבר הנוכחי עד כה - פי עשרה מהמצב במשבר הפיננסי של 2008-2009. "המנגנונים הללו", כתב הארגון במסמך שפורסם בחודש שעבר, "מספקים את הנזילות הדרושה לחברות כדי לשמור את העובדים שלהן, כולל המיומנות והכישורים שלהם, ויאפשרו להן להגביר את הפעילות במהירות ברגע שההתאוששות הכלכלית תתחיל, מבלי לעבור שוב תהליך של שכירה והכשרת עובדים".
קרן המטבע הבינלאומית משבחת
קרן המטבע הבינלאומית שיבחה כבר במהלך המשבר את הדרך שבה הגרמנים התאימו את התוכנית למשבר הקיים (הרחיבו את הזכאות אליו, שיפרו את התנאים ולקחו על עצמם 100% מההפרשות הסוציאליות של המעסיק, בניגוד ל-50% במשבר הקודם) ולמעשה קראה לאמץ אותו.
מי שעוד עודדה את אימוץ המנגנון היא הנציבות האירופית, שגייסה במהירות תקציב חירום של 100 מיליארד אירו כדי לתמוך במדינות החברות שיישמו אותו. התוכנית, שנקראת SURE, נרקמה במהירות יחסית כבר בחודש מרץ, ותרמה לפופולריות של המנגנון הזה כדרך התגובה של מדינות האיחוד למשבר הכלכלי.
אך גם אם וריאציות על המודל הגרמני אומצו כמעט פה-אחד ברחבי אירופה, כעת נוצרים מחנות שונים ביבשת בנוגע להמשך התוכניות. בצד אחד ניצבת גרמניה, שהחליטה להאריך את התוכנית עד סוף 2021 בעלות מוערכת של עוד עשרה מיליארד אירו (בנוסף על כ-30 מיליארד אירו שהתוכנית צפויה לעלות ב-2020) ובתנאים נוחים יחסית למעסיקים ולעובדים. יש מי שמציינים כי המודל הוא אופטימלי בעבור כלכלת ייצור כמו גרמניה, בשל ההשקעה הגדולה הנדרשת כדי להכשיר עובדים והאובדן שנוצר עם פיטורים והצורך לשכור מחדש.
בצד השני ניצבת בריטניה, שהודיעה כי תשים קץ לתוכנית ה-Furlough שלה בסוף אוקטובר. שר האוצר רישי סונאק וראש הממשלה בוריס ג'ונסון הבהירו כי הם נחושים לסיים את התוכנית בבת אחת. "הוצאנו הרבה מאוד כסף כדי לספק רשת ביטחון, לחבק את האזרחים", אמר ג'ונסון בראיון, "אבל זה מספיק".
באמצע ניצבות יתר מדינות אירופה, שמנסות "לשכלל" את המודל כך שמצד אחד יאפשר התאמה של מגזרים שנפגעו במיוחד (תיירות, למשל) לעולם שבו הקורונה עדיין קיימת, ומצד שני ימנע ניצול לרעה של המערכת, "בזבוז כסף" על עסקים פושטי רגל וגם עידוד מעסיקים להשיב עובדים למשרה מלאה.
בהולנד, למשל, השיקה הממשלה "סיבוב שלישי" של התוכנית, שמפחית את השכר לעובדים במשרות חלקיות ודורש מהם להראות כי הם נמצאים בהכשרה מקצועית כלשהי (בגרמניה מתכננים לנקוט צעד דומה רק מיוני 2021). בצרפת שתאריך את תוכנית העבודה החלקית שלה עד סוף 2021, דורשת הממשלה מחברות לשלם בהדרגה 15% מההוצאות על השכר, אבל רק בסקטורים שמתאוששים, ולא בתיירות או באירוח (בניגוד להולנד) בבריטניה, הממשלה החלה כבר באוגוסט לדרוש מהעסקים לשלם את ההוצאות הסוציאליות.
הצלחת המודל? עדיין שאלה פתוחה
השאלה באיזו מידה המודל עבד, וממשיך לעבוד, עדיין פתוחה. ארגון ה-OECD אמר כי "השימוש במנגנון היה חסר-תקדים", והציג נתונים לפיהם הוא הצליח במטרתו העיקרית - מניעת זינוק באבטלה שמשפיע על הצריכה והצמיחה. "המודל סייע להכיל את הגידול באבטלה ואת ההשלכות החברתיות של משבר הקורונה, ולמנוע גלי פיטורים המוניים", נכתב במסמך של הארגון. השאלה אם הוא יתבטא בצמיחה מחודשת מהירה יותר תוכל להיבחן רק בדיעבד ברוב המדינות.
בגרמניה כבר נראה כי הוא עבד בצורה טובה. בעוד במהלך המשבר מספר העובדים שהיו ב"קורצארבייט" עמד על כ-7 מיליון בני אדם, נתונים שהתפרסמו בחמישי מראים כי באוגוסט ירד המספר ל-4.6 מיליון (שרובם עובדים באופן חלקי, ולא יושבים בבית באופן מוחלט). שר הכלכלה הציג תחזית להתאוששות בצורת V כבר השנה, והמשרד תיקן למעלה את הצניחה בתמ"ג השנה. איטליה, אוסטריה ושוויץ הודיעו גם הן בשבועות האחרונים כי ימשיכו את מימון מנגנון העבודה החלקית.
הכתבה פורסמה במקור בגלובס