לפני 3 שנים וחצי, כשרחל בן אלול (57) פתחה את דוכן הכריכים שלה בירושלים, היא ידעה שזה לא יהיה קל. אבל כמו כמעט כל העצמאים בישראל, היא לא יכלה לדמיין שיום אחד יתפרץ נגיף שישבית את העסק, את הפגיעה האנושה ואת המלחמה על החיים - כמעט לבד. 

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות 

"בניתי את עצמי לאט לאט", מספר בן אלול, שקיבלה את האומץ אחרי השתתפות בתוכנית "מאסטר שף". "בהתחלה אנשים התעניינו בעקבות ההשתתפות שלי בתוכנית, ועם הזמן הבשורה עברה מפה לאוזן וכל השדרה הייתה מלאה בלקוחות. כשנגמרו השולחנות - אנשים ישבו מסביב על ספסלים של העירייה".

בחודש מרץ המגיפה החלה לתת את אותותיה ברחובות ירושלים, והדוכן התרוקן מאנשים. "במשך יומיים רצופים עשיתי 'ניקיון פסח' כי פשוט לא היו אנשים ולא היה לי מה לעשות", היא מתארת. "עוד לפני שהחליטו לסגור את העסקים הרחוב התרוקן מאדם - ואז הבנתי שמשהו רע קורה".

האפליקציה לא הפסיקה לצפצף

ירושלים הייתה ממוקדי ההתפרצות הדומיננטיים של המגיפה. בשלב מסוים הוחלט על הטלת הסגר בשכונות מסוימות בעיר - בהן גם השכונה שבה פועל העסק של בן אלול.

דוכן הכריכים של רחל (צילום: חדשות 12)
רחל בן אלול בדוכן|צילום: חדשות 12

"הרחוב שבו נמצא בית הסנדוויצ'ים שלי היה עמוס במקרים חיוביים של קורונה", סיפרה. "זה רחוב שאם הייתי הולכת בו עם אפליקציית ה'מגן' של משרד הבריאות, כל שנייה היא הייתה מצפצפת לי. כל כך פחדתי, שבאותו יום סגרתי את העסק".

בן אלול נאלצה לבשר לעובדים שלה שאין להם סיבה להגיע לעבודה. "יש לי 5 עובדים וב-19 למרץ הוצאתי את כולם לחופשה ללא תשלום", סיפרה. כך ברז ההכנסות נסגר לחלוטין, ומנגד ההוצאות השוטפות נותרו כפי שהיו, מקשות על בעלי העסקים להחזיק את הראש מעל המים.

ההוצאות הקבועות של בן אלול בחודש:

  • שכירות מחסן - 1,200 שקלים
  • שכירות שירותים - 1,000 שקלים
  • תשלום לעירייה על הצבת כיסאות ושולחנות בחוץ - 416 שקלים 
  • ארנונה - 340 שקלים
  • כשרות - 650 שקלים
  • פנסיה לעובדים - 500 שקלים
  • השכרת קופה - 600 שקלים
  • אקו"ם - 195 שקלים

סך כל התשלומים בחודש - 4,901 שקלים. 

לכל אלה נוספו הוצאות על התאמת בית העסק להגבלות הקורונה, בסך 17 אלף שקלים. מהמדינה קיבלה בן אלול מענקים חד פעמיים בסכום כולל של 14 אלף שקלים.

למרות שהקורונה היא אירוע לא צפוי, בן אלול ציפתה מהמדינה לסיוע נרחב יותר לה ולעצמאיים כמוה. "אם לא היה לי חיסכון, אני לא מאמינה שמישהו היה עוזר לי", אמרה. "הייתי נכנסת לחובות ולאף אחד לא היה אכפת". 

 "כל התשלומים ירדו מהבנק כאילו שעבדנו. לא היה מישהו שאמר לי - 'לא, את לא משלמת. אני שברתי חיסכון כדי לכסות את החובות שהיו לי לספקים. לא הייתה לי שום עזרה".

משק במשבר

בן אלול לא לבד. על פי נתוני BDI יותר מ-120 אלף עסקים בישראל נמצאים כיום במשבר ושיעור האבטלה הינו 21% - אחד מכל 5 מובטל. עכשיו, כשהעסק שלה שוב עובד, עוד ייקח זמן, אם בכלל, לצמצם את פער ההפסדים, וההוצאות הנדרשות להתאמות למצב המיוחד רק מקשות כלכלית.

"הייתי צריכה להתקין חלון חדש כדי שאני לא אכניס את האנשים פנימה אלא אעביר להם את האוכל בטייק-אוויי", סיפרה רחל. "הוספתי עובד בשביל הטייק אוויי, ציידתי את העובדים במסיכות ובחומרי היגיינה, התקנתי מיקרופון כדי לקרוא לאנשים לאסוף את האוכל - הפכתי להיות סניף של 'ארומה' בלי לרצות".

הפגנת עצמאים בזמן הקורונה (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
הפגנת בעלי עסקים|צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בן אלול חוששת שתגיע למצב שלא תצליח להגדיל את ההכנסות ותיאלץ לסגור. "אני בת 57 היום ואין לי לא פנסיה, לא בריאות - כלום", אמרה בייאוש. "אני משלמת מיסים כמו כולם ובכל זאת אין מי שידאג לי בזמן משבר. המדינה לא רואה את העצמאים. במשך שנים ישבנו בשקט, הגיע הזמן שנתעורר".

"להיות מסעדן בארץ זה לא פשוט בכלל", הוסיפה. "הבירוקרטיה הכי קשה. להוציא רישיון עסק למשל זה לא קל ויכול להימרח גם שנה ושנתיים. כדי להקים את העסק פדיתי חסכונות בשביל לשלם את ההוצאות השוטפות שהיו לי".

אבל בן אלול מלאה בתקווה שלא תגיע לסף תהום. "אני עושה את זה מתוך אהבה", אמרה. "הדבר שאני הכי נהנית ממנו בעבודה שלי זה כשאני מכינה כריך והלקוח אומר לי 'וואו, בחיים שלי לא אכלתי כזה דבר'. זה מה שעושה אותי מאושרת. יש עוד דרך לעבור עד שנצליח להתרומם מהמכה הזו. בסופו של דבר, החיים ימשיכו ואני מקווה שהם יחזרו למה שהם היו לפני כן".