"מתי כבר נגיע?".
השאלה הכל כך ילדותית הזאת, זו שמזוהה עם טנטרום במושב האחורי של הרכב, מייצגת בימים האלה את האנושות כולה. בעוד מיליונים מסתגרים בביתם ומקפידים על ריחוק חברתי, נמשך ללא הרף החיפוש אחר נקודת הסיום - זו שאחריה נחזור לשגרה המוכרת. השבועות הארוכים בבית יהפכו לאנקדוטה שנספר זה לזה כשנשוב אל המשרדים, המסעדות, מגרשי הכדורגל ובעיקר לחופשות בחו"ל.
אלא שהתכונה המתסכלת ביותר של משברים - בין אם מדובר במלחמות, מפולות כלכליות או נגיף שמוריד את העולם על ברכיו - היא שמדובר בתהליכים מורכבים ומתפתחים. אינספור פרמטרים משפיעים על התפתחותם ומכאן גם על האופן שבו יסתיימו. במקרה הנוכחי, מדובר בחיזוי קשה פי כמה וכמה.
כפי שכל ילד יודע לדקלם כיום, המודל שמוביל את מרבית מדינות העולם כיום הוא "שיטוח העקומה". פעולות שנועדו לייצר ריחוק חברתי מקסימלי שיוריד את קצב ההדבקה, ויימנע את קריסתם של הצוותים והמשאבים הרפואיים. אלא שבתוך האסטרטגיה הזו מובנית גם הארכת פרק הזמן של ההתמודדות עם הנגיף, שמתנגשת ישירות עם המשבר הכלכלי שנוצר כתוצאה ממנו.
לנוכח המציאות הזו, ציטוטים כמו זה של מזכ"ל ארגון ה-OECD, אנחל גוריה, מוציאים את מעט הרוח שעוד נותרה במפרשים. "חשיבה פנטסטית" (Wishful Thinking), כינה גוריה מדינות שסוברות כי ייצאו מהמשבר בהקדם. הנבואה הזאת מבוססת על הערכת הארגון בתחילת מרץ כי הצמיחה העולמית ב-2020 תיחתך בחצי (מ-3% ל-1.5%) בעקבות המגפה. כעת נראה שההערכה המפחידה הזאת עוד עלולה להתברר כאופטימית מדי לנוכח ממדי המשבר.
משוואה עם אינסוף משתנים
הפסימיות של גוריה מבוססת על אותו מאפיין חמקמק של נקודת הסיום. אם ניקח לדוגמה את המודלים הרפואיים שמנסים לנבא את מספר החולים, המונשמים והמתים ברחבי העולם, נגלה שכולם מבוססים על שורת משתנים שמשפיעה דרמטית על התוצאה הסופית: חריפות צעדי הריחוק החברתי שבהם נקטה המדינה והתזמון בו התרחשו, כמות הבדיקות הזמינה, סוג הבדיקות שנעשות ומהירות הפיענוח שלהן, יכולת האיתור של צבירים בתוך האוכלוסיה ובידוד החולים וכך הלאה.
זהו בדיוק המוקש שמולו ניצבים אנליסטים שמנסים לייצר תרחישים לסיום המשבר הכלכלי. לנגד עיניהם עומדים משתנים כמו חבילת הסיוע שהעניקה הממשלה למשק, מספר המובטלים, כמות העסקים שייקרסו בעקבות המשבר, התלות של המדינה בייבוא, גודל הגירעון וכך הלאה. בישראל ובארה"ב, למשל, נשברו בחודש האחרון שיאי כל הזמנים במספר דורשי העבודה, שמשפיעים דרמטית על משך הזמן והמשאבים שיידרשו כדי להחזיר את המדינה למסלול.
מעל כל המשתנים החשובים האלה, מרחף המשתנה החשוב מכולם: נגיף הקורונה עצמו. גם ארבעה חודשים לאחר ההתפרצות הראשונית בסין, מתקשה הקהילה המדעית להגיע למסקנות חד משמעיות לגבי התפתחות הנגיף: האם המחלימים ממנו חסינים למשך כל חייהם, לתקופה קצרה או כלל לא; האם הוא עשוי לעבור מוטציה שתהפוך את הטיפול בו והחיסון למורכבים עוד יותר; האם התפשטותו תואט בחודשי הקיץ, ושאלת מאות טריליוני הדולרים: מתי חיסון מאושר הקהילה המדעית יהיה זמין? התשובות לכל השאלות הללו, משפיעות אף הן על משך הזמן שיידרש לכלכלה העולמית להתאושש.
גם בתוך אוקיינוס אי הוודאות הזה, שאלת היציאה מהמשבר הכלכלי זוכה למספר תרחישים עיקריים. אף שקיימים תרחישים אחרים, נתמקד הפעם בשלושה בולטים. כדי להבין אותם נסו לדמיין גרף שעולה בקו אלכסוני קבוע ומסמל צמיחה כלכלית הדרגתית. השינוי שנגרם לקו האלכסוני בעקבות התפרצות הקורונה מסמל את חומרת ומשך המשבר: "צורת V", "צורת U" או "צורת L".
תרחיש V: עד 2021 השלכות המשבר יימחקו
בפברואר ואפילו בתחילת מרץ, תרחיש V היה הנבואה הנפוצה ביותר של כלכלנים ברחבי העולם. 50 כלכלנים בצפון אמריקה שנסקרו על ידי סוכנות רויטרס, ציירו תרחיש בו הרבעון הראשון והשני של 2020 יהיו קשים במיוחד. על פי התרחיש הזה, כלכלת ארה"ב, למשל, צפויה להצטמק ב-2.5% ברבעון הראשון של השנה ובלא פחות מ-20% ברבעון השני והקשה מכולם, במהלכו צפויים שיאי המגפה במדינות רבות. אלא שכבר ברבעון השלישי והרביעי אמורה המגמה להתהפך, ולסיים את השנה בהתכווצות של 3% בלבד, בדרך להתאוששות מלאה ב-2021 כשהמשק האמריקאי ישוב במלוא כוחו לעבודה. בהתאם לתחזית הזו, גם כלכלת העולם צפויה להצטמק לצמיחה של 0.7% בלבד, לאחר שרק לפני חודש אותו סקר העריך כי תצמח ב-1.6%.
התסריט האופטימי נושא עיניים אל המודל הסיני. האימפריה הכלכלית מהמזרח יצאה מחודשיים תמימים של סגר, פתחה מחדש את המפעלים והחזירה חלק מהעובדים לשגרה. אף שהמדינה פועלת גם בימים אלה תחת מגבלות וממשיכה לגלות מקרי הדבקות חדשים (אם כי רובם המכריע מתושבים שחזרו למדינה מחו"ל), התקווה היא שאם הסינים יצליחו לחזור לשגרה - הם יסחבו אחריהם את אירופה וארה"ב, ואחריהם את הכלכלה העולמית כולה. מדד CKGSB שבוחן את עוצמת העסקים הקטנים והבינוניים בסין, מציב את המספר 50 כנקודת האיזון בין צמיחה לנסיגה. בינואר עמד המדד על 56.2 ובפברואר צנח ל-37.2, לפני שהתייצב מחדש על 41.2 במרץ - הוכחה להתאוששות מסוימת של המשק.
גם התרחיש האופטימי של ה-OECD נאחז בקאמבק סיני כמפתח לחזרה מהירה של הכלכלה העולמית לשגרה. על פי הערכות הארגון, צמיחת התל"ג של סין צפוי לרדת לרדת מתחת ל-5% ב-2020, אך לשוב חזרה ל-6.1% בשנה הבאה. חזרה מהירה שכזאת תקטין את הפגיעה בשווקים האחרים בעולם.
ישנם לא מעט קשיים בהיתכנות של התיאוריה הזאת: בראש ובראשונה, מצב המשק הסיני נמצא עדיין בערפל גדול. העצירה המוחלטת של הכלכלה הובילה בהכרח לפגיעה קשה בעסקים רבים, וזו צפויה להמשיך שכן העולם שמחוץ לסין נאבק כעת עם המגפה ולא צפוי לחדש את הסחר בקרוב. בנוסף, הספקנות הגדולה כלפי שקיפות ואמיתות הנתונים שסין מספקת לעולם - מעלה חשד שהמשבר במדינה חמור יותר מכפי שנראה. לבסוף, גם אם סין תשוב לאיתנה, הרי שהיא עושה זאת בכלים ובמחירים קשים של פגיעה בפרטיות, פעולות שלא סביר שמדינות רבות אחרות בעולם יבחרו לבצע. כך שמשך זמן היציאה שלהן מהמשבר יהיה בהכרח ארוך יותר.
תרחיש U: שיקום ארוך למשך מספר שנים
התסריט הריאלי ביותר נכון להיום הוא זה שמתאר תקופת שפל ממושכת, שתארך בין 12 ל-18 חודשים בטרם השוק יתחיל להתאושש. לא רק גוריה שותף להערכה הזו, אלא גם ג'נט ילן, לשעבר מנכ"לית הפד (הבנק המרכזי של ארה"ב). "הצניחה הייתה חריפה וחדה, והיא שונה מכל מה שחווינו בתולדות ארה"ב", אמרה בראיון לאתר The Hill. על פי ניתוח שערך הפד, שיעור האבטלה בארה"ב עשוי להגיע ל-32% ברבעון השני של 2020 (כ-47 מיליון מובטלים).
אחת הסיבות לצפי לתרחיש U היא האופן בו צפויה החזרה לשגרה להתרחש. מומחים רפואה מזהירים כי שחרור מלא של המשק יוליד גלים מחודשים וקטלניים עוד יותר של התפשטות הנגיף בעולם (שכן, הפעם מערכות הבריאות קורסות גם כך בגלל עומס החולים). שחרור מתון והדרגתי של ענפים ועובדים, יוביל בהכרח לפרק זמן ארוך הרבה יותר של חזרה לשגרה, בעיקר בכל הקשור לשרשרת האספקה העולמית. מודלים שונים של מומחים לשחרור מדורג של האוכלוסייה מציגים חלוקות שונות של העובדים או חזרות והפסקות של הפעילות הכלכלית בהתאם לעומס על בתי החולים. אגב, גם לאחר שחרור המשק במלואו, השלכות הפגיעה הכלכלית יובילו לפרק זמן ארוך עד שההוצאה הציבורית תחזור למה שהכרנו לפני המשבר.
"אין לנו שום ודאות שהווירוס ייעלם עד סוף הרבעון השני", מסביר ג'וזף שטיגליץ', חתן פרס נובל לכלכלה. "ככל שהוא יימשך לתוך חודשי הקיץ, ההשלכות שלו יילכו ויתגברו". גם מומחים סיניים מסכימים עם הקביעה הזו. "עם פרוץ המשבר התמודדה סין עם משבר היצע, עכשיו היא מתמודדת עם משבר ביקוש בגלל ההתפשטות שלו ברחבי העולם", אומר ליו מנג-צ'ון, מנהל מכון למחקר כלכלי בטאיוואן, ומוסיף שכל חבילות הסיוע הממשלתיות לא יעזרו לכלכלות העולם, אם לא תימצא הדרך להשתלט תחילה על התפשטות הווירוס.
תרחיש L: מציאות כלכלית חדשה וקשה
התסריט הקשה מכולם מצביע על מציאות בה העולם לא מצליח להתגבר על מגבלות התנועה גם בחודשי הקיץ, ומתקשה להתניע מחדש את הכלכלה עם בוא הסתיו. לשם המחשה, כך נראה הגרף של יוון בעקבות המשבר הכלכלי של 2008, שהוביל לקריסה כלכלית שתוצאותיה מהדהדות ברחבי המדינה גם היום. לחלופין, כך נראתה גם כלכלת ארה"ב במהלך "השפל הגדול" שהחל ב-1929 ונמשך עמוק אל תוך שנות ה-30.
בתרחיש L חבילות הסיוע שמספקת המדינה לאזרחים, לא מצליחות לעודד את ההוצאה והצריכה. התוצאה היא שרשרת דומינו של עסקים שנאלצים לפטר עובדים כדי לחתוך הפסדים, ריביות גבוהות יותר של הבנקים שחוששים מעסקים שעתידם לא ברור, שמובילות לקריסה של עסקים ולפיטורי עובדים רבים נוספים.
חובות הופכים גם הם בתרחיש L לתסריט בלהות: בעלי משכנתאות והלוואות לא מצליחים לעמוד בהחזרי ההלוואה, ומסכנים את יציבותם הכלכלית של הבנקים. גם בעלי הון וחברות ענק שכספי הציבור מושקעים בהן עלולים להיכנס לסחרור שיוביל להפסדי ענק. הממשלות ייאלצו להכניס את היד עמוק עוד יותר לכיס ולהעמיק את הגירעון בניסיון להיאבק במשבר, ובכך למעשה יגזרו על עצמן מציאות כלכלית ענייה הרבה יותר, בעודן משלמות במשך שנים ארוכות את חובותיהן למדינות אחרות.
חשוב להדגיש: בשלב זה כלכלנים מעטים מנבאים מציאות כלכלית של תרחיש L, אך רבים אחרים מזהירים כי אם לא יינקטו צעדים חריפים לבלימת התפשטות המגפה בארה"ב ובאירופה בשבועות הקרובים, התסריט הזה עלול להפוך לאפשרי במהירות.
מה יקרה בישראל?
בניגוד למשבר 2008, ממנו יצאה הכלכלה הישראלית בנזקים מינימליים בהשוואה לכלכלות מערביות אחרות, משבר הקורונה כבר נותן את אותותיו בזינוק ההיסטורי במספר המובטלים, ובנזקים הצפויים לענפים רבים. בנוסף, בניגוד למשבר של תחילת שנות האלפיים, ההשפעה על ישראל צפויה להיות משמעותית יותר בשל הפגיעה בשרשרת האספקה העולמית, וכן אם כלכלת ארה"ב והכלכלות המובילות באירופה ייקלעו למיתון חריף.
בדומה למדינות רבות אחרות בעולם, היקף המשבר טמון ביכולת של ישראל להשתלט על התפשטות הווירוס, לייצר חבילת תמיכה שתאפשר הזרקת חמצן למשק, ובמהירות בה יוכל המשק לשוב לסוג של שגרה (גם אם מוגבלת). יש לציין כי קיימות הערכות רבות וסותרות לגבי השאלה הזו, בגלל חוסר הוודאות לגבי המשתנים הרבים. יחד עם זאת, נראה שגם בתסריטים אופטימיים ישראל הולכת לכיוון של "תרחיש U".
כלכלנים ישראלים מעלים ספקות לגבי היקף תוכנית הסיוע הכלכלי שניתנה למשק. בסקירה של בית ההשקעות לידר נכתב כי על אף שממשלת ישראל הכריזה על סיוע בהיקף של 80 מיליארד שקלים למשק, רק כמחצית ממנה מגדילה את הוצאות הממשלה (בין היתר בהגדלת תקציב משרד הבריאות, רשת ביטוח סוציאלית למובטלים ותמיכה בסקטור העסקי). החצי השני של התוכנית עוסק בעיקר במתן אשראי בתנאים נוחים. במבחן השוואתי, סיוע של 35-40 מיליארד שקלים (כ-2.5% מהתוצר), מציב את במקום נמוך בהשוואה לכלכלות המפותחות בעולם. באיטליה עומדת חבילת הסיוע על כ-20% מהתוצר, וגם בריטניה, גרמניה ואוסטרליה הציגו תוכניות המבוססות על למעלה מ-10% תוצר. אפילו ארה"ב שוחרת השוק החופשי, שיגרה כ-2.2 טריליון דולרים למשק המשווע לעזרה.
בנק ישראל מעריך כי הגירעון בישראל צפוי לצמוח השנה ל-7%. בסקירת לידר נכתב כי הגירעון עשוי להגיע ל-8% וזאת בהנחה שהמשק ישוב לפעילות הדרגתית בחודש מאי ויתאושש ברבעונים האחרונים של השנה. ההתמודדות עם הגירעון תיעשה באמצעות מימוש עודפי הגיוס שנצברו במשרד האוצר בשנים האחרונות, כמו גם במימון שיגיעו מהלוואות שיינטלו בחו"ל. יחד עם זאת, גם ההערכות הללו מתקשות לצייר תמונה ברורה לגבי היקף המשבר, בגלל ריבוי המשתנים: מספר העסקים הקטנים והבינוניים שייפגעו בעקבות המשבר, מספר המובטלים, היקף החזרה לשגרה שעליו יוחלט בממשלה, הפגיעה בייבוא ובייצוא וכך הלאה.