כפר סבא ותל אביב הן הערים הגדולות שמובילות הכי הרבה בשביעות רצונם של תושביהם; בירושלים, לעומת זאת, נשארים הכי הרבה ילידי העיר. כך עולה מלקט נתונים שפרסמה הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה) מתוך הסקר החברתי 2018. הסיבה לדירוג הגבוה של העיר הזוכה נראית כשילוב של תכנון מרווח וירוק, עם קירבה יתרה למקומות עבודה, והשקעת הרשות המקומית בנקיון.
הסקר החברתי הוא סקר שנתי שוטף, אודות תנאי החיים והרווחה בישראל, שנערך בשנה שעברה ושרואיינו בו כ-7,450 איש בני 20 ומעלה, המייצגים כ-6.5 מיליון איש. בין הנושאים שבהם עסק הסקר היה מעבר בין ערים, יוממות (כלומר הרגלי הגעה לעבודה ובחזרה) ושביעות רצון מהערים הגדולות במדינה.
מבין הערים המונות 100 אלף תושבים ויותר, הערים מובילות בשיעור המרוצים מאזור המגורים הן כפר סבא (96%) ותל אביב-יפו (91%). האחוזים הנמוכים ביותר של מרוצים מאזור המגורים נמצאו בירושלים (73%; 87% מהיהודים ו-49% מהערבים) ובבת ים (79%).
בעידן שבו מתכננים מרבים לדבר על "עירוניות" ו"צפיפות", והמדינה רוצה לבנות עוד ועוד בשטחים פתוחים, הציבור הרחב מעניק חשיבות לשטחים הירוקים. 58% מרוצים מכמות השטחים הירוקים, הגנים הציבוריים והפארקים באזור שבו הם גרים. הערים המובילות בשיעור המרוצים מהשטחים הירוקים הן כפר סבא (84%) ורמת גן (77%). אחוזים נמוכים נמצאו של שביעות רצון נמצאו בירושלים (37%).
נקיון הוא פרמטר חשוב מאוד לקביעת עמדתו של תושב באשר לעיר שבה הוא מתגורר, וכאן מתברר, כי הביקורת הציבורית על הרשויות המקומיות היא רבה. רק 56% מרוצים מהניקיון באזור מגוריהם, והערים המובילות בשביעות הרצון מהניקיון הן כפר סבא (77%) וראשון לציון (65%). בירושלים רק 37% מרוצים מהניקיון (46% מהיהודים ו-21% מהערבים).
מהסקר עולה, כי שני שלישים מבני ה-20 ומעלה, אינם גרים בערים הולדתם, ואולם קיים פער גדול מאוד בין האוכלוסיה היהודית, ש-76% ממנה היגרו למקום אחר לזו הערבית, שבה רק 20% עזבו את מקום הולדתם.
נראה שיש מתאם חיובי בין זהות העיר כעיר דתית ו/או ענייה, לבין חוסר ההגירה ממנה, בקרב ילידיה. כך, 63% מכלל תושבי ירושלים ו-46% מכלל היהודים שחיים בעיר, הם ילידיה; 38% מבני העשרים ומעלה בבני ברק הם ילידי העיר. במקומות שלאחר מכן נמצאות באר שבע (32% מכלל הבוגרים שחיים בה הם ילידיה), אשקלון (28% וחיפה) (27%).
ומה עם הערים קולטות ההגירה? כרבע מבני העשרים ומעלה מתגוררים ביישוב מגוריהם 10 שנים ומעלה. מתברר, כי רמת גן היא המצטיינת שבהן, באשר 40% מאוכלוסיית הבוגרים שבה גרים בה 10 שנים לפחות. אחריה בדירוג בית שמש (36%) ותל אביב (34%).
83% מבני העשרים ומעלה מתכוונים להשאר במקום מגוריהם הנוכחי ב-5 השנים הקרובות, 11% מתכוונים לעזוב ו-6% לא ידעו. מבין 16 הערים הגדולות, השיעורים של אלו שמתכוונים להישאר לגור בעיר, גבוהים במיוחד בנתניה (89%), בירושלים (88%) ובכפר סבא (87%).
כשהסוקרים שאלו את המהגרים, מדוע עברו למקום מגורים אחר, 36% מהם ענו, כי מדובר בסיבה משפחתית כגון נישואין והולדת ילדים; 24% אמרו, כי עשו זאת על מנת לשפר את רמת חייהם; 10% מכלל העוברים נימקו את צעדם ברצון לגור בדירה משלהם; 8% נימקו את הצעד בשינוי תעסוקה של אחד מבני משק הבית, 4% בגלל סיבות חברתיות, 3% בגלל לימודים, 2% בגלל הרעה במצב הכלכלי ועוד.
בחירת מקום המגורים קשור למקום העבודה, וזה בא לידי ביטוי בכך ש-42% מהמועסקים, עובדים ביישוב שבו הם מתגוררים. מבחינה זו בולטת ירושלים שבה 86% מהמועסקים בעיר הם ירושלמים.
61% מהמועסקים מגיעים לעבודתם בכלי רכב פרטי או מסחרי, כולל אופנוע, 16% באוטובוס או במונית שירות, 7% בהסעה מאורגנת ממקום העבודה, 8% ברגל או באופניים ו-3% ברכבת.
זמן ההגעה לעבודה של 32% מהמועסקים הוא פחות מרבע שעה; של 26% מהמועסקים - רבע שעה עד חצי שעה; ושל 37% - חצי שעה ויותר; זמן ההגעה של 5% מהמועסקים אינו קבוע. שיעור גבוה של מועסקים שזמן ההגעה שלהם לעבודה הוא חצי שעה או יותר, נמצא בקרב תושבי רחובות, אשקלון וירושלים. השיעור הגבוה ביותר של מועסקים שזמן ההגעה שלהם לעבודה הוא חצי שעה ומעלה, נמצא בקרב תושבי ירושלים היהודים (56%).
לשליש מהמועסקים מפריע משך זמן ההגעה לעבודה. האחוז גבוה במיוחד (48%) בקרב אלה שמגיעים באמצעות התחבורה הציבורית.
ולסיום: בעידן שבו מנסים לשכנע יותר זוגות צעירים לגור בשכירות, הלמ"ס מאותתת, שיש עוד הרבה לעשות בתחום: אמנם באופן כללי 88% מבני 20 ומעלה מרוצים מהדירה שבה הם מתגוררים (39% מרוצים מאוד ו-49% מרוצים), ואולם אלה הגרים בדירה בבעלותם מרוצים יותר מהגרים בשכירות (93% לעומת 79%, בהתאמה) - מה שמסובר ככל הנראה בתנאי השכירות הלא פשוטים, שבהם חיים השוכרים.
הכתבה פורסמה לראשונה באתר גלובס