פתאום קם אדם בבוקר ומגלה שיש לו אוצר ביד: סרט שצולם כמעט בהיסח הדעת בזמן המלחמה, נשכח בעליית הגג - והופיע משום מקום כמעט 40 שנים אחרי. השבוע התכנסו גיבוריו, לוחמים אלמונים, מבוגרים יותר ומפוכחים הרבה יותר - לצפות בעצמם לראשונה מאז המלחמה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
תחילתו של הסרט הנדיר הזה לא מרמז על הבאות. החלק הראשון צולם ביום שבת פסטורלי אחד בשלהי ספטמבר 73', עת נפשו חיילי המילואים של גדוד 134 עם משפחותיהם בכנרת, שמחים ושאננים - בדיוק כמו מדינה שלמה. לקראת סוף הפיקניק אחד החיילים, אוזנה ברטו אומר שלום, מנופף ביד ואורי סגל ניגש אליו ולוחץ לו יד. שניהם נפרדים. שבוע אחרי - הם נפרדים לנצח.
סודותיו חושפים את פניה של המלחמה: בין ירי פגז למשנהו, אבי ברום מרים את המצלמה - ומתעד. "עד שהגעתי לכאן חשבתי שאולי אנחנו חוזרים על ששת הימים", סיפר אל"מ ( במיל') אילן אשל, מ"פ גדוד 134, שנפצע קשה במהלך המלחמה. "אם נפגע יותר טוב מהם, נדפוק אותם. מה שראיתי מולי היה צבא סורי שלם. זה היה הלם של מלחמה. הלם ראשון".
"הצלחתי לסובב את הצריח חצי סיבוב. לפני שהספקתי פגעו בי שני פגזים. הטנק התחיל להידלק. הדבר הראשון שעשיתי היה לראות אם מישהו נשאר חי. מיד הרגשתי שאני פצוע. ראיתי הם הרוגים. הבנתי שאם לא אזרוק את עצמי מהטנק - הוא יתפוצץ ואלך יחד איתו. זחלתי 20-30 מטרים הצידה ואיבדתי את ההכרה".
"לקח לאנשים 40 שנה להטמיע את הכאב"
באחד הקטעים של הסרט נראה מטוס של חיל האוויר שמבצע גיחה ופוגע בטעות בטנק של צה"ל. "רואים איך הוא עושה סיבוב, מגיח, עושה עוד סיבוב - ומפציץ", מתאר ברום את התמונות הדרמטיות.
סיפוריהם של ההרוגים נשזרים בתמונות ובזכרונות שקמים לתחיה על המקרן. "אני חושב שלקח 40 שנה לאנשים להטמיע את השוק ואת הכאב", הוסיף הצלם. "היום, כשהילדים והנכדים שואלים 'איפה היית ומה עשית', הדברים האלה עולים. זה הזמן לספר על מה שבאמת היה".
התמונות הנדירות שהתגלו הן תמצית הסיפור של מלחמת יום הכיפורים: מדינה בטוחה בעצמה - קונספציה שקרסה - ואחריה מאורעות המלחמה. אלא שבעבור יושבי החדר זה היה מפגש אישי, מרגש וכואב עם עברם.