בפברואר 1974 הגיע שר הביטחון משה דיין להעיד בפני ועדת אגרנט שחקרה את מחדלי מלחמת יום הכיפורים. בציבור הישראלי דיין נתפס כאחראי הראשי לכישלון, לאחר שאימץ את עמדת אמ"ן שלפיה לא תפרוץ מלחמה, והיה זה ששכנע את ראש הממשלה גולדה מאיר לא לקבל את המלצת הרמטכ"ל ולגייס מילואים. כעת, 40 שנים אחרי המלחמה, מתפרסם פרוטוקול מהמשך עדותו בוועדה, שם ניסה להסביר את השתלשלות האירועים.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"אמ"ן, המוסד והמודיעין האמריקני - כולם חשבו שלא תיפתח מלחמה עד ליומיים האחרונים", הסביר דיין לחברי ועדת החקירה. "גם האמריקנים קיבלו את עמדת אמ"ן שהתנועות במצרים הם תרגיל. כשהסורים הזיזו טילים לחזית זה נראה לי צעד לקראת התקפה, וכך גם את הפינוי של הסובייטים. זה היה ב-5.10, יום לפני המלחמה. במקביל, קיבלתי את ההנחייה הסודית של אמ"ן שסוריה לא תיכנס למלחמה בלי מצרים, ואם לא היו סימנים במצרים לכניסה למלחמה אז ההנחה שלי הייתה שסוריה לא תצא למלחמה כוללת".
שר הביטחון אמר כי לגבי מצרים, היו שלושה סימנים של אי כניסה למלחמה, שהראשון ביניהם הוא שלא היה פינוי של הסובייטים מהמדינה. הסימן השני והשלישי נשאר מצונזר גם היום יחד עם "הסימנים המיוחדים" של המודיעין. "קיבלתי את ההנחה שהפעילות במצרים היא לקראת תרגיל", סיכם דיין. ראש אמ"ן אלי זעירא היה משוכנע, על פי דיין, שזה תרגיל והדיון היה רק איזה סוג של תרגיל שמצרים מבצעת. כל שלושת המקורות של דיין, המוסד, אמ"ן וארה"ב טענו כי מדובר בתרגיל.
"זה המקור הכי טוב שיש לנו"
חבר ועדת אגרנט יגאל ידין מקריא לדיין ידיעה מודיענית מה-30 לספטמבר שבה נכתב כי מצרים עושה צעדים צבאיים מהירים, כולל שיגור דיוויזיות שיריון מקהיר לסואץ, העברת ציוד לחציית התעלה, ביטול קורסים וחופשות וקריאה של יחידות מילואים. דיין לא זכר אותה. "אני מתקשה מאוד לומר עכשיו על ידיעה ספציפית", אמר. "אינני זוכר ידיעה כזאת". בידיעה מה-2 לאוקטובר נכתב כי "הריכוזים הסורים נמשכים באופן מורחב שלא היה כדוגמתו. רוב היחידות הצבאיות הועברו לחזית. הצבא בכוננות מירבית". גם הידיעה הזאת לא צלצלה במוחו של דיין בזמן עדותו בוועדה. "אינני זוכר אם הידיעה הספציפית הזאת הובאה לידיעתי", השיב. דיין לא זכר גם ידיעה שהגיעה יום לפני המלחמה על פינוי המשפחות הסובייטיות מסוריה.
בעניין גיוס המילואים, דיין נשאל האם היו עליו לחצים שלא לגייס חיילים בתקופת החגים. חבר הוועדה נבנצל אמר: "שמענו גם משהו אחר לגמרי בעניין מקור כלשהו ששבועות לפני הבחירות לא צריך (לגייס). יכול להיות שדעת קהל, אווירה וכו'", ודיין מיד ענה: "אני לא חשתי שום דבר. אינני חושב שזה היה כך". דיין הוסיף כי הוא ידע על ההתרעה של "המקור המיוחד" אשרף מרואן על המלחמה הצפויה: "הובא לידיעתי שראש המוסד הוזעק לפגישה איתו בנושא. בדרך כלל זה המקור הטוב ביותר שיש לנו וידיעות ממנו מתקבלות כמהימנות". עדיין, חלקים רבים הנוגעים למרואן מצונזרים בפרוטוקול.
"באופן בסיסי, החל מאפריל (1973) אני חשבתי שמצרים וסוריה הולכות לקראת מלחמה", העיד דיין. "ביחס לתאריכים - הם היו נודדים. מדי פעם היו קובעים תאריך שלא עמדו בו, לא הייתה לי ודאות מתי יהיה התאריך וגם ביום הכיפורים בבוקר לא הייתה לי ודאות שאכן זה התאריך. זה שסוריה עושה הכנות לפעולה צבאית זה היה ברור, אם זאת מלחמה כוללת או לא לא ידעתי, והנחתי שהם לא יעשו מלחמה בלי מצרים".
"הנחתי שהפעולות לא יובילו למלחמה כוללת"
"המשפחות הסובייטיות יצאו קודם מסוריה, ו-24 שעות אחר כך גם ממצרים. מסוריה היציאה הייתה מבוהלת. הסימנים על מצרים באו, אבל יותר מאוחר מאשר בסוריה ובצורה פחות ודאית, לא בצורה של בריחת משפחות", אמר דיין. חבר הוועדה ידין הקשה על דיין: "המקור (מרואן) חוזר ומדגיש שיש כוונה לתקוף את ישראל, בצבא הוכרז מצב חירום, לדברי המקור המבצע באמת יתחיל כתרגיל ויהפוך למלחמה. האם זה זכור לך?" דיין ענה: "משהו מזה מצלצל לי מוכר. יש דבר כזה. זה כבר היה לפני ארבעה חודשים, אינני זוכר".
ידין מקשה ושואל על 'הקונספציה' - שמצרים לא תתקוף את ישראל כל עוד אין לה יכולת לפגוע בנמלי התעופה של חיל האוויר. דיין ענה: "זה אולי הוצג. אני יותר נעול על הקונספציה שלי מאשר על שלהם. זה שסוריה לא תצא למלחמה בלי מצרים היה מקובל גם עלי. אינני זוכר אם ראש אמ"ן אמר שהוא פיתח את התאוריה הזאת בפני. התכניות המצריות אף פעם לא היו לכבוש את כל הארץ או כל סיני. ההנחה שהמצרים יכולים לעשות מלחמה בלי מטוסי תקיפה הייתה מקובלת עלי לגמרי, ואם לאמ"ן הייתה דעה אחרת אז הייתה דעה אחרת".
13 מטוסים סורים שהופלו בקרב אוויר בתחילת ספטמבר הוסיפו למתח במטכ"ל ובממשלה. דיין אמר על כך כי "יותר נראה לי שההכנות הסוריות הו תוצאה ותגובה להפלת המטוסים ולא כהכנה למלחמה כוללת, משום שלא ייתכן שמצרים תצא למלחמה כוללת (לצד סוריה) בגלל לוח זמנים של הפלת המטוסים. לקשור לזה את מצרים היה לי קשה. עכשיו הדבר מסתדר. אבל בזמנו הייתה פעולה שלא הייתה מתוכננת על ידי הסורים או המצרים ואח"כ נראו הכנות סוריות. אני הנחתי שהפעולות האלה באות בעקבות הפעולה הזאת ולכן זה לא יתפתח למלחמה כוללת אלא זה יתבטא בפעולה חלקית".
מלחמות כבר לא קורות בחורף?
בעדותו התייחס דיין למידע שקיבל מאנשי הצבא. "אני לא שמעתי אף פעם הערכה אחרת החולקת על זו של ראש אמ"ן (של סבירות נמוכה למלחמה)", אמר. "אי אפשר לומר שהרמטכ"ל וקצינים אחרים אינם חושבים בנושא. כולם היו בדעה אחת. לאזני לא הגיעה אף הערכה אחרת. הערכה שלי הייתה שהם עלולים או רוצים לעשות פעולת תגובה על הפלת 13 המטוסים, אבל זאת לא תהיה מלחמה כוללת. גם הערכת המוסד הייתה שלא תהיה מלחמה כוללת. בששת הימים לא היה טיל אחד בסוריה, ועשינו להם שמות. אינני יודע אם זה המקום להיכנס לשאלה מה המסקנות שהרוסים והערבים הסיקו ממלחמת ששת הימים כאשר הם בנו את הכוח לקראת העתיד. הביטוי המלחמתי שלו היה במלחמת יום כיפור".
במהלך כל עדותו דיין מטיל את האחריות על אחרים - על המוסד, על אמ"ן וגם על הרמטכ"ל דוד אלעזר. "הרמטכ"ל אמר ב-3.10 שהוא חושב שאיננו עומדים בפני התקפה משותפת מצרית-סורית", הצהיר. "הוא אומר 'אינני רואה את הסכנה כקונקרטית לתקופה הקרובה', הוא אומר שכשמפעילים מכונה גדולה מוכרחים להכין מאות דברים וזה ידלוף, אנחנו נדע על כך".
בישיבה יומיים לפני המלחמה אמר דיין: "ההנחה הכללית היא שעכשיו הם (סוריה) לא רוצים לעשות פעולה לפני מצרים, והמצרים הרי לא רוצים, ואחרי החודש הזה יתחיל החורף ובחורף לא עושים מלחמות רציניות, אז נגיע לשנה הבאה". דיין הוסיף כי היו לא מעט דיונים לגבי ביצורים בגולן, חלקם הזויים כמו רעיון לכרות תעלת מים לאורך קו הפסקת האש עם סוריה או הצבת אבני בזלת כדי להקשות על מעבר טנקים.
"לא נדלקה לי שום נורה אדומה"
יום לפני פרוץ המלחמה התכנסו ראשי מערכת הביטחון אצל שר הביטחון. דיין טען כי "האלוף זעירא (ראש אמ"ן) חוזר ואומר - הידיעות שלנו הן הגנתיות. הוא עוד מתרעם עלי על זה שאמרתי בגולן, הם פירשו זאת ככוננות. אני אומר ביחס ל'תרגיל' במצרים יכול להיות שהוא כיסוי, שאנחנו נחשוב שזה כיסוי". דיין גם מתייחס להשלכות של גיוס ביום הכיפורים, בטענה שהתנועה תבלוט בכבישים הריקים ושהציבור לא יוכל להתעדכן ברדיו, שלא יראה כאילו ישראל מתחילה את המלחמה (בסופו של דבר הושמעה אזעקה עם התקיפה הערבית).
כשנשאל דיין מדוע לא ניתח את הידיעות המודיעניות ה'גדולות' שיכולות להעיד על הלך הרוח של סאדאת, אמר: "עד ה-5.10 לא היה לי שום חשד או חשש מהצד המצרי. כל המחשבות שלי היו סביב זה שצריך לעשות משהו בצד הסורי, בגלל הפלת המטוסים, הארטילריה, פינוי המשפחות והידיעה על גיוס המכוניות. חשבתי שסיני זו לא נקודת תורפה. חשבנו ב-100% שהמהלכים במצרים הם תרגיל. נוכחנו בעניין סופית שזה תרגיל. לא נדלקה לי שום נורה אדומה בעניין עד ה-5 לאוקטובר".
בהמשך מציג דיין את התפיסה שלפיה הוא האמין שכוחות סדירים וחיל האוויר יוכלו לבלום מתקפה בשלב הראשוני - תפיסה שקרסה ביומיים הראשונים ללחימה, יומיים שבהם נהרגו מאות חיילים. "בחזית הסורית תקפו ביום הראשון 500 טנקים ויום למחרת נוספו 300 וב-8.10 עוד 200", אמר. "לנו ביום הראשון היו 177 טנקים, ביום השני הגענו ל-392. חיל האוויר היה מגויס אבל לא יכול לעבוד בגלל מזג האוויר והטילים". דיין הוסיף כי ערב המלחמה הוא האמין שחיל האוויר בגיוס מלא והצבא הסדיר יוכל לבלום מתקפה.
הבחירות השפיעו? "חס וחלילה"
גם יום אחד לפני המתקפה, בישיבת הממשלה רמז דיין שהוא חשש מהדלפות. "המצב בממשלה הוא כזה שיש בממשלה חברים שהם נציגים של גופים יותר רחבים מחוץ לממשלה, הם בעלי הסמכות הרחבה יותר מאשר נציגם בממשלה", אמר. "ברור שאותם חברי הממשלה צריכים לבוא אל אותם החברים כדי לקבל הנחיות על עמדת המפלגה בנידון".
כשנשאל דיין האם בשיקול לגייס או לא לגייס חיילי מילואים נכנסו הבחירות המתקרבות, הוא ענה: "חס וחלילה. כשר ביטחון אני צריך לשקול אם אני יכול ליצור פאניקה ציבורית או לא, גם אם אין בחירות באותה שנה. גיוס מילואים מלא, כל עם ישראל מגויס, זה דינו לצאת למלחמה ויש לזה אפקט שלילי".
דיין הוסיף להתייחס לחשש מגיוס מילואים מוקדם. "כל אמצעי התקשורת במוסקבה מודיעים שאנחנו הולכים למלחמה אם ישראל הכריזה גיוס מלא לפני שנפתחה ירייה ראשונה, ולך אחר כך תוכיח מי פתח באש ואנחנו נסביר על מנת להצדיק את עצמנו", אמר דיין, שהודה שהרמטכ"ל אלעזר ביקש להנחית מכת מנע על הכוחות הערביים, והוא יחד עם ראש הממשלה מאיר התנגדו.
למרות שוועדת אגרנט קבעה כי דיין לא נושא באחריות אישית, הוא היה הכתובת המרכזית להפגנות המחאה שלאחר המלחמה, לצד ראש הממשלה מאיר. כשמאיר התפטרה, שרי אחדות העבודה הטילו וטו על האפשרות שייקח חלק בממשלת המעבר ובממשלה החדשה. ואכן ראש הממשלה החדש יצחק רבין לא מינה אותו לשר בממשלתו. אחרי המהפך, מנחם בגין מינה אותו במפתיע לשר החוץ.