אחרי הוצאת הכוחות הקרקעיים מרצועת עזה ועם תחילת ביצוע התחקירים הראשונים בצה"ל, כעת מגיע שלב העדויות - אלו של חיילי המילואים הפשוטים שנקראו בחטף אל השטח, לחמו וגם איבדו חברים בדרך. עדות של אחד מהכוחות שפעלו ברצועה והגיעה לידי חדשות 2 Online עשויה לשפוך מעט אור על ההתנהלות והאווירה באחת היחידות הלוחמות ועל התחושות של החיילים ביום שאחרי הקרב.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
במהלך המבצע פעלה פלוגה מחטיבת בה"ד 1 באל-עטטרה שבצפון רצועת עזה. מדובר ביוצאי יחידות מיוחדות שנקראו בצו 8 ולחמו לאורך המבצע, כשהם משאירים בבית משפחות וילדים. "במהלך הפעולה היה שלב שבו כל הזמן האריכו את הפסקות האש ההומניטריות", סיפרו הלוחמים. "בפועל צה"ל נצר את נשקו והמחבלים רק התקרבו ושיפרו עמדות".
לדברי הלוחם, בזמן הפסקות האש ההומניטריות, שארכו מספר שעות, נוצר מצב אבסורדי שבו מצאו עצמם החיילים תחת אש בלתי פוסקת, אך לא יכולים היו לבקש סיוע ארטילרי או סיוע מהאוויר. "זה היה מבול של מרגמות, רק בנס לא פגעו באף אחד", אמר. "היינו ממש כמו ברווזים במטווח ותחושת התסכול הייתה קשה. כל הזמן חיכינו שחיל האוויר יבוא ויפגע במחבלים שירו לעברנו, אבל זה לא קרה - אולי מחשש מלפגוע בחפים מפשע, אולי מסיבות שלא נאמרו לנו".
לדברי הלוחמים, רק ברגע שפגה הפסקת האש ההומניטרית, שב צה"ל להגיב בעוצמה - דבר שהביא להפסקת ירי המרגמות ולהימלטות המחבלים.
הלוחמים: ביקשנו חיפוי ולא קיבלנו
כעבור כשבוע של לחימה קיבלו החיילים הודעה כי הם מוחלפים בכוח אחר. "דיברנו עם המג"ד שביקר אותנו ודרשנו ממנו שידאג לחיפוי ביציאה, מיסוך שיסתיר אותם מאש החמאס", מספר אחד הלוחמים.
דקות ספורות לאחר שהפלוגה החלה בתנועה לעבר שטח ישראל, שוב נתקל הכוח במטח כבד של פצצות מרגמה. "היו לנו חמישה פצועים ורק בנס לא היו הרוגים, ממש בנס", הם אומרים. "זה שבר הרבה חיילים, הזלזול מצד אחד וחוסר האונים מצד שני - שאנחנו מטווחים וצה"ל לא מגיב".
את הדברים האלה מספרים לוחמים בפלוגה מובחרת. אולי לא מדובר בעדות של גורמים מרכזיים, אבל דווקא בשל כך היא חשובה, כשהיא מתארת כיצד נראית הפעולה המבצעית ברצועה מגובה העיניים של החיילים. אומנם הלוחמים בשטח אינם רואים בזמן אמת את "התמונה הגדולה", אבל עם תחושות קשה להתווכח.