ישראל שילמה מחיר מופרז על העסקה לשחרור שליט, גם מבלי לבחון את פרטיה המלאים. מדובר במחיר שאינו יוצא דופן בהיקפו ביחס למה ששילמנו כבר בעבר, אבל בהחלט כן כשבוחנים את הדברים בקנה מידה בינלאומי ולפי מה שנהוג במדינות אחרות. התרחישים שעולים, כשמנסים לנבא את השלכותיה העתידיות של העסקה, מלמדים על כך שאין ספק שאת המחיר על שחרור 1,027 האסירים שדרש חמאס אנו נשלם - בצורות שונות ומגוונות.
מערכת הביטחון תעשה כל שביכולתה כדי לצמצם את הנזק שיגרום השחרור המאסיבי, וברור שרבים מבין המחבלים שייצאו שוב לחופשי יהיו נתונים שוב למעקב עיניה של ישראל. למרות זאת, לא ניתן להתעלם מכך שבקבלת תנאי העסקה שפכנו, למעשה, שמן למדורת הטרור הפלסטיני - מה שיבוא לביטוי בכמה מישורים.
עצם השחרור שעליו הוסכם, שכולל היקף עצום של אסירים שעליהם נמנים דמויות ספציפיות בעייתיות ביותר, נותן חיזוק משמעותי לכוחו של חמאס בזירה הפנים פלסטינית - מול ממשלתו של אבו מאזן. בדיוק בשל כך, היה זה אחד השיקולים להימנע מחתימה על המתווה עד אירועי ספטמבר האחרון - שיקולים שתוקפם ככל הנראה פג בחודש שאחרי.
נתניהו עצמו עשה מה שהטיף נגדו
מבחינה ביטחונית גרידא, ניסיון העבר מלמד על כך ש-60% מהאסירים המשוחררים חוזרים, בסופו של דבר, לפעילות טרור. ברמה המעשית, אין משמעות הדבר כי כבר בצאתם מהכלא הם מצטיידים ברובה ויוצאים לפיגוע: חלקם מצטרפים למערכי הגיוס, ההכשרה וההסתה של הארגונים השונים - והיתר אף חוברים אל שורות המחבלים עצמם.
כעת, וככל הנראה גם בעתיד הקרוב, לא מוצא חמאס לנכון לחדש את הפיגועים הגדולים בתוך ישראל. עם זאת, כשאותה המדיניות תשתנה - יעמוד לרשות הארגון מערך טרוריסטי גדול באופן משמעותי - בשל מספר האסירים הגדול שייצא מבתי הסוהר.
בדרך לקבלת ההחלטה להיענות לתנאי העסקה עלו לא מעט שאלות מוסריות, ערכיות ותועלתניות. קשה לקנא במה שעבר על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עד להכרעה בנושא - לא רק בשל התפקיד שהוא ממלא, אלא גם מבחינה אישית. אני עצמי סייעתי לו והייתי שותף בכתיבת ספרו - "מקום תחת השמש" - שבו הוא עצמו הטיף להימנע מקבלת הכרעות דוגמת זו שקיבל כעת.
לחזור לדרך רבין
אין בי ביקורת על החלטתו של נתניהו לקבל את מתווה ההסכם. באופן אישי, אני נמנה על מתנגדי העסקה - אך עם זאת, שמח על כך שהיא נחתמה. המחיר הגבוה שנאלצה ישראל לשלם לבסוף, כדי להשיב את גלעד הביתה, הוא פועל יוצא של מדיניות שגויה שהובילו הממשלות הקודמות. הן הניחו נדבך על נדבך ובנו מכשול שלא מאפשר להשיב את הגלגל לאחור.
עסקת השבויים עם חמאס כבר נחתמה, וכולם שמחים מכך שגלעד ישוב הביתה. מה שחשוב יהיה לעשות בטווח המיידי הוא לגבש מדיניות חדשה בכל הנוגע לפדיון שבויים. לא ניתן יהיה לקפוץ מקצה אחד למשנהו, כפי שבזמנו קבעה ועדת שמגר: אחד בתמורה לאחד. מהלך כזה יהיה בלתי סביר. נכון יהיה לאמץ את המדיניות שהוביל יצחק רבין משנות ה-70 - שלפיה, אם ישנה אופציה צבאית - היא זו שעדיפה.
הצורך לתת קדימות לפתרון צבאי חשוב גם במקרים שבהם, על פניו, נראים הסיכויים להצלחת המבצע קלושים וכשהחשש מפני פגיעה בבני הערובה גבוה. דוגמה לכך היא מבצע אנטבה - שטרם היציאה אליו, קשה היה לדמיין שיקצור הצלחה. עם זאת, העדיפו לנקוט צעד זה על משא ומתן - מה שבסופו של דבר התברר כצעד נכון. לצד כל אלה, ביום שאחרי העסקה יש להקפיד במעקב המודיעיני אחרי המשוחררים ולהבהיר שמי שישוב לשורות הטרור - יהיה שוב יעד לפגיעה.
הכותב הוא מומחה ללוחמה בטרור מהמרכז הבינתחומי בהרצליה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
עסקת שליט - סיקור מיוחד:
הושגה עסקה לשחרור החייל החטוף גלעד שליט
שמות האסירים שישוחררו נחשפו ברשת
ראש הממשלה בישיבת הממשלה: "גלעד יחזור לחיק משפחתו ועמו"
חגיגות ברחובות עזה: "הישג עצום"
העיתונים בישראל: גלעד חוזר הביתה
נועם שליט לקראת העסקה: "מחכה לראות אותו יורד במדרגות"