השכול שלא מרפה אף פעם: לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ביקשנו מאחים ואחיות שכולים "לשלוח" דרכנו מכתב אישי לאחים שנפלו במלחמות ישראל ולנסות ולשתף אותם במה שעבר עליהם מאז שקיבלו את ההודעה הקשה מכולן. פרויקט מיוחד של החדשות Online ליום הזיכרון בשיתוף משרד הביטחון וארגון "יד לבנים": החלק הראשון.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המאבק על המדינה שבדרך: רבקה נחום כותבת לאחיה, טוראי משה (אלתר) כהן
משה (אלתר) כהן נולד ב-1925 בצפת והתנדב למשימת הגנה על אחד מבתי העיר, כחודש לפני הקמת המדינה. הוא נהרג מאש צלפים בכ"ז באדר ב' תש"ח 1948, כשהוא בן 23. רבקה אחותו מתגוררת בצפת כבר 78 שנים, יש לה 8 ילדים, נכדים ונינים.
הייתי בת 5 שנים כשאתה, אחי הבכור משה, נהרגת במלחמת השחרור בשנת תש"ח על הגנת המדינה מפני פורעים ערבים בצפת בבית בוסל. היית גבר חסון עם חוש הומור ותמיד עזרת לכולם. אני זוכרת שהיית מרכיב אותי על הכתפיים ורץ איתי ברחוב. אני זוכרת אותך דרך הסיפורים שאבא והאחים הגדולים סיפרו לי וכך דמיינתי אותך, וזכרתי אותך.
מיום מותך הבית הפך שקט ועצוב. החברים שמילאו את הבית כבר לא באו לבקר ואנחנו הסתגרנו בבית. אני זוכרת את אמא בוכה כל היום. כל בוקר כשהיא לקחה אותי לגן היא היתה אומרת לי: 'אני הולכת לבקר את אולטר משה שלי'.
כך, בוקר בוקר במשך שנים, אמא היתה פוקדת את קברך אחי היקר ואותי גידלו האחיות הגדולות שלי. הן עשו הכל שאגדל בשמחה אבל ראיתי שגם הן עצובות. אמא למעשה כמעט ולא תיפקדה ואבא, יחד עם האחים והאחיות, עשו הכל שיהיה לנו טוב. הם ניהלו את משק הבית כשהם עצובים. במהלך השנים אימא איבדה את ראייתה ונעשתה עיוורת והרופאים אמרו לנו שזה מרוב בכי.
אני רוצה לשתף אותך אחי היקר - שכשמלאו לי 18 התחתנתי ובעצה אחת עם האחים שלי החלטנו שאמא תבוא לגור אתי ועם בעלי, וכך עד שאמא נפטרה אני טיפלתי בה במסירות ובאהבה. אימא לא זכתה לראות את ילדיי בגלל העיוורון, אך היא השתדלה לתת להם חום ואהבה כפיצוי על מה שאני לא קיבלתי ממנה. גם היום, לאחר 71 שנים, אני חולמת עליך, מדמיינת אותך ובעיקר מתגעגעת.
מלחמת העצמאות: עזרא משקיף (עינצ'י) כותב לאחיו, טוראי יחזקאל עינצ'י
יחזקאל (שם מחתרת: כרמל) עינצ'י נולד ב-1929 בבגדד ועלה לארץ בשנת 1947 במסגרת עליות ההגנה. הוא התגייס לפלמ"ח ונפל בי' בתמוז תש"ח 1948, במהלך מלחמת העצמאות כשלחם באזור לטרון. עזרא, אחיו מתגורר בכפר סבא, חבר ועד ארגון יד לבנים ומתנדב בעמותה לגמלאי המדינה.
אחי היקר. את חותמך הטבעת בי כשהיית לידי. אהבתי את טיולנו המשותפים בפארקים בבגדד ועוד יותר כשלקחת אותי לשיט על החידקל. הייתי מלא גאווה וביטחון בחברתך. התקופה לאחר שעלית לישראל הייתה תקופה של פחד, בכי וכאב. כך זה נמשך עד 1951, השנה שבה המשפחה עלתה לארץ. התקווה לפגוש אותך שוב הייתה חשובה מכל.
בארץ קיבלנו את הידיעה שנפלת עוד ביולי 1948 בניסיון פריצת הדרך לירושלים. גופתך וגופת 22 מחבריך שנפלו איתך הוחזרו לארץ רק אחרי הסכם שביתת הנשק עם ירדן ונקברו בקבר אחים, בשנת 1951. זיכרונות הילדות והגעגועים אליך, אחי היקר, נמשכים עד עצם היום הזה. יהי זכרך ברוך, אחי היקר.
מבצע קדש: ישראל ויגאל סגל כותבים לאחיהם, רס"ל יהושע (טולה) סגל
יהושע (טולה) סגל נולד ב-1933 בחיפה והתגייס לחיל השריון. הוא נפל בכ"ז בחשון תשי"ז 1956, בקרב אבו-עגילה שבמזרח חצי האי סיני במהלך מבצע קדש. ישראל ויגאל אחיו הצעירים כתבו לו.
ישראל כותב:
אני מרגיש תחושת החמצה ענקית בהיעדרך מאז הלילה בו השתנו חיינו. אני מתגעגע לאח הגדול שהיית עבורי, עם לב ענק שהעניק מטובו לאימא, לאבא ולאחיו. אני מתגעגע למראה החסון, לבחור עם התלתלים הבלונדיניים ולדימיון שביננו - כשקראו לי בשמך, הרגשתי גאווה עצומה. אני מרגיש שאבא ואימא כאבו את חסרונך עד יומם האחרון, כאבם וכאבינו כאחים מלווה אותנו עד היום. מצאתי עצמי לעיתים קרובות הולך עם בנותיי ומספר להן רבות אודותיך. אני מתגעגע בעיקר לאבא שהיית לתינוקת בת השנה, אסתי. הייתי רוצה לספר לך כמה היא דומה לך, כמה חבל שלא זכית ליהנות מהמשפחה הנפלאה שבנתה בזכותך.
יגאל כותב:
אני מתגעגע לשיחות הנפש שלנו שבהן התקרבנו מאוד. במיוחד אני זוכר בכאב את השיחה האחרונה בה סיפרת בכאב על האובדן הקשה והנורא למשפחה כאשר הבנים נופלים במלחמה. כאילו חזית את נפילתך. עולות בי דמעות וכאב כשאני רואה את תמונתך שהקדשת לי, וכך כתבת: 'לאחי יגאל, כשתסתכל על תמונה זו אל תזכור רק את המכות שקבלת ממני אלא זכור שאני גם אחיך היקר. שלך טולה'. אני מתגעגע לאחי הגדול והנערץ שהיה עבורי מודל להזדהות ולחיקוי. אני במיוחד מתגעגע לעמידת הידיים הידועה - במדרגות ועל יד אחת, שהפעימה אותי אז והיום. אחינו היקר, תמיד תהיה בלבנו.
מלחמת ששת הימים: אביבה גלעדי כותבת לאחיה, סרן אברהם עופרי
אברהם עופרי נולד ב-1926, התגייס להגנה והיה בין מקימי חטיבת "גבעתי" בצה"ל. הוא גויס לשירות מילואים במהלך מלחמת ששת הימים ונפל בהפגזה על נחל עוז בכ"ו באייר תשכ"ז 1967. אביבה אחותו, שהייתה בת 30 כשנפל, היא מתנדבת בארגון יד לבנים ומסייעת למשפחות שכולות.
הימים עוברים, חודשים ושנים והכאב לא מרפה ולא שוכח. לא שוכחת את דמותך המיוחדת, את הזמן שחלקנו ביחד. אי אפשר לשכוח את דמותך היפה והססגונית. מאז נפילתך איני מסוגלת לרקוד יותר. אחי היקר, אתה נמצא איתי תמיד ובכל מקום.
כאשר הבאתי לחופה את ילדי ונכדתי עליתי קודם לקברך בהר הרצל עם ההזמנות לשתף אותך בשמחתי. במהלך כל השמחות במשפחתי ראיתי את דמותך מרחפת בין כל הקרואים. אברהם אחי, אנו בקשר הדוק ותמידי עם בנך יעקוב ובתך נאוה והם מהווים עבורנו המשכיות של דמותך ופועלך. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
