סיגל כהן כותבת לבתה הדר ז"ל, לוחמת מג"ב שנרצחה בפיגוע בירושלים בשנה שעברה.
הדר שלי, בתי האהובה, אני כותבת לך מדם לבי.
חלפה שנה ואני לא מעכלת את אובדנך, בתי שלי. אני מחפשת אותך בכל מקום: בבית, בחדרך, במיטה, בספרים, בשירים ובסיפורים. אני מנסה לשמוע בתוך הרעשים, בתוך רגעי השקט הקשים את קולך, את צחוקך.
בבית דממה מאז לכתך. השולחן בערב שבת איננו אותו השולחן. הימים קשים, הלילות הפכו לבנים מאז אותו יום רע, העיניים יבשו מלחפש את דמותך. חולמת ומדמיינת אותך בפתח הדלת אומרת בקול גדול ובחיוכך היפה - "אמא, הכל בסדר, אני כאן". אבל זה לא קרה, זה לא קורה, זה לא יקרה עוד.
הדר, את חסרה לי, את חסרה לכולנו. אי אפשר לתאר במילים את ההרגשה, את התחושה. אי אפשר לתאר במילים את החלל העמוק שנפער, את הגעגועים. הלב בוכה והדמעות זולגות ולא פוסקות. כל כך רצית להיות לוחמת, כל כך רצית לשרת את המדינה, כל כך רצית שירות משמעותי. את הגשמת את חלומך, הפכת לוחמת, שירתת את המדינה ונפלת למענה.
הדרך בה פעלת והצורה בה נפלת, בעוז ובגבורה, קיבלה משמעות מהדהדת. החלום שלך נקטע בשיאו, ואנחנו נותרנו עם שברו. שאלות רבות עולות ולא נותנות לי מנוח: איך? למה? מדוע? תמיד האמנת בבורא עולם, תמיד אמרת "הכל זה מלמעלה". לנו נותר להתנחם ולהאמין שהלכת לאן שהלכת, באמונה שלמה במעשייך ובבורא עולם. את מלאכית והוא רצה אותך לידו.
ואנחנו נותרנו כאן עם השאלות הפתוחות שלעולם לא נקבל עליהן תשובות. אני, האם שילדה שלושה ילדים, אחת מהם נקטפה בדמי ימיה, לא יודעת את נפשי. לא יודעת להסביר במילים את השבר הנוראי באובדן של אם את בתה. שבר שלא יתאחה לעולם. ככל שהזמן חולף, הכאב מתעצם והלב מסרב להאמין שהפרידה היא סופית.
הדר שלי, מלאכית שלי, שמרי עלינו מלמעלה. תני לנו את הכוחות להמשיך, נוחי על משכבך בשלום בתי שלי, גיבורה שלנו.
באהבה, אימא.
המכתבים - דרך להתחבר לקרובים שאינם עוד
"יום הזיכרון הוא יום חשוב ומיוחד עבור כלל החברה הישראלית", אומרת שנטל בלזברג, מנכ"לית ארגון "משפחה אחת". "הוא מאפשר לכולנו להתחבר מחדש לזכרם של הנופלים והנרצחים ולמורשתם. יחד עם זה, עלינו לזכור כי עבור המשפחות השכולות כל השנה, מדי יום ביומו, זהו יום זיכרון אחד ארוך. אנשים שאיבדו את היקר להם מכל מוצאים דרכים מיוחדות להתחבר לקרוביהם שאינם עוד. אחת הדרכים הללו היא המכתבים. למכתבים האלה אין מי שיענה ובכל זאת, הם כוללים בתוכם את הסיפורים, את הדמעות, את הכאב וגם את התקווה".
ארגון OneFamily פועל מזה 16 שנה במטרה לספק מערך תמיכה רחב לקורבנות הטרור ומשפחותיהם, תוך שהוא מלווה את המשפחות למן הרגע הראשון. כיום פועלים במסגרת הארגון כ-500 מתנדבים וכ-40 אנשי צוות, בשלושה מרכזי סיוע ארציים, שסייעו עד עתה לכ-4,000 משפחות של נפגעי טרור ומשפחות שכולות. במסגרת פעילותו מלווה ארגון OneFamily את המשפחות השכולות ומסייע להן בהתמודדות עם האסון והחזרה לחיים, תוך שהוא מפעיל רשת של מרכזי סיוע, ליווי אישי, שיקום נפשי, סדנאות תמיכה למשפחות, סיוע כלכלי ותעסוקתי וייעוץ משפטי. הארגון מסייע למשפחות מכל גווני החברה הישראלית, דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים, כאחד.