אנשי המילואים עומדים בפני אתגרים רבים בשירותם, אך אחד האתגרים עליהם פחות מדברים הוא דווקא האתגר המשפחתי. מהילדים שנשארים מאחור ועד האישה שנאלצת לשאת את הנטל לבדה. לרגל יום ההוקרה למערך המילואים המצויין היום (חמישי), המילואימנקים להם משפחות ברוכות ילדים מדברים על הקשיים שבתפקיד התובעני ועל המחיר המשפחתי שהם משלמים.
לעדכונים נוספים ולשליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"זה אתגר גדול. זה מחייב תמיכה משפחתית, זה לא תפקיד שאפשר לעשות בלי תמיכה חזקה מהבית, בלי אישה שנושאת את רוב הנטל והעומס עליה, שמחויבת לזה ומבינה את זה ותומכת בזה", מסביר שילה אדלר, שהתחיל לאחרונה את דרכו כמג"ד במילואים בחטיבת אלכסנדרוני. "50% מההצלחה בתפקיד וביכולת להוביל גדוד היא בתמיכה מהבית ולכן התמיכה והאישה והילדים סופר משמעותיים בהיבט הזה".
שילה, אב לשישה ילדים כשהגדול בהם בן 12 והקטנה רק בת שנה, מספר כי הוא עושה בין 60-80 ימי מילואים בשנה. "הספתח היה שהתחתנו כשהייתי בקבע, מ"פ בגולני, ואת השנתיים הראשונות העברנו בחיי קבע של יציאה פעם בשבוע ככה שהמילואים בהשוואה לזה מצב טוב. עולם המילואים מאפשר אמנם גמישות, אבל זה לא כמו חייל שמקבל צו חודשיים מראש ורק מתייצב, זה מלווה אותך ביום יום. אין יום שלא מתעסקים במילואים, החל ממחשבות, דרך טלפונים ועד ישיבות עבודה, שיחות ועידה, המון כנסים וישיבות ועד האימונים. מנסים לאפשר גמישות אבל בתפקיד מג"ד אין כמעט תחליף ואתה בסוף צריך להיות בכל אירוע משמעותי".
"גם הילדים צריכים לתת את התמיכה כי יש בסוף מחיר של אבא שלא נמצא. נגיד יש לנו מנהג שבבקרים זה הזמן שיש לנו יחד וכל יום עם ילד אחר אנחנו לומדים משנות וכשאני יוצא למילואים אני יוצא מוקדם ואני מפסיד את זה. בנוסף יש ימי הולדת, אספות הורים, זה מחיר שהם משלמים. למשל היה יום ההולדת של אחד הילדים שלא יכולתי להגיע בגלל אימון בצאלים, אז לקחתי כמה קצינים צילמנו קליפ קטן ושלחנו לילד והיה להיט. כמה רבי סרנים שרים לו יחד 'היום יום הולדת', הקרינו את זה לפני כולם וזה עשה לו שמח. זה סוג של מענה חלקי, אבל אין ספק שזה לא תחליף".
שילה מבהיר כי למרות הקושי, יש גם צדדים חיוביים לילדים. "הם מאוד מחוברים למילואים, הם מכירים את כולם, את המ"פים שלי, את המח"ט, זו משפחה אחת גדולה. הילדים מחכים משנה לשנה לנופש הצבאי באולגה למשל, שאתה מגיע ויש מתנות לילדים וכל המשפחות נמצאות יחד באותו הסופ"ש. יש להם מעגל חברים נוסף רק מהמילואים. והצבא עושה מאמץ גדול, גם בערך הכספי והצ'ופרים וההטבות של בהצדעה. זה לא מה שישנה את המוטיבציה, אבל זה 'תומך לחימה' מה שנקרא".
"הערך המוסף של זה הוא לאין שיעור"
שילה מדגיש כי אמנם יש לתפקיד מחיר שאי אפשר להתעלם ממנו, אבל לצידו יש ערך חשוב יותר. "יש מחיר אבל יש גם ערך, ערכים שגדלנו עליהם ועליהם אנחנו מחנכים את הילדים והילד יודע שעצמאות זה לא רק מנגל ודגלים, אלא מה הערך של המדינה ומה צריך לעשות למענה, זה בא לידי ביטוי בצורה הכי חזקה במילואים. זו העברת הערכים בצורה הכי נכונה, לילדים שמקבלים את החינוך הזה כבר בגיל הזה, הערך המוסף של זה הוא לאין שיעור".
אחד מרגעי השיא של השילוב בין חיי המשפחה לחיי הצבא, היה כשנולדה רחל, בתו החמישית של שילה. "היינו שבועיים באימון חטיבתי משמעותי שהיה בשטח ולפעמים בלי קליטה. הבאתי מראש לאשתי 5 טלפונים של כל מיני אנשים באוגדה כדי שאם היא לא תתפוס אותי אז תתפוס אותם. בלילה אחרון אני עולה למעלה לחפש קליטה ופתאום המג"ד שלי רץ אלי ואומר לי 'שילה תפוס מהר את הג'יפ הראשון שיוצא אשתך בדרך לחדר לידה'. והספקתי ממש על הדקה. כל החברה רצו שנקרא לה אלכסנדריה על שם החטיבה", הוא מוסיף בהומור.
"אשתי אשת חיל"
יאיר מנדלביץ משמש בחמש השנים האחרונות כמג"ד בחטיבה 55 של הצנחנים. גם לו יש בבית שישה ילדים מגיל שנה ועד 13, וגם הוא עושה כל שנה 50-70 ימי מילואים. "ברגע שהם נולדים למציאות הזו וחיים אותה, זה הופך לחלק שגרתי", הוא מספר. "בארבעה הריונות אשתי עברה את החודש ה-9 כשאני במילואים, הילד האחרון נולד 3 ימים אחרי חודש שלא הייתי בבית. התקופות שהאישה בהריון, או לעזוב בית עם תינוק לפעמים בן חודשיים שלושה, אלו התקופות המאתגרות, אבל אשתי אשת חיל. היא יודעת לנהל את הבית גם כשאני לא נמצא".
"היה מקרה פעם שהבן הבכור יצא ביציאה של 'אוף אבא שוב עושה מילואים', ואשתי אמרה לי שהיא שומעת אותו מדבר לכאורה מתוך הגרון שלה ובאותו רגע היא אמרה שהיא החליטה שבבית שלנו לא ישמעו את המשפט הזה שוב. אבא יוצא למילואים זה משהו שכולנו נרתמים אליו. ההחלטה לקחת את התפקיד הייתה בשותפות מלאה עם אשתי, אז אם החלטנו להיענות לאתגר אז נציג לפני הילדים שאנחנו שלמים עם זה עם כל הקושי. הגישה בבית השתנתה, זה כבר לא 'אוף'. הילדים בהחלט חווים חוויה לא פשוטה של אבא שלפעמים נעדר, אבל הם מזדהים ומבינים".
לצד הקושי יאיר זוכר גם את הרגעים היפים. "הייתה פעם שאחד הקצינים שלי הביא את המשפחה שלי במפתיע לצניחה הגדודית. אני קופץ מהמטוס ופתאום באזור הצניחה מופיעה המשפחה שלי. המח"ט כעס קצת, אבל אין תחליף לפגוש את המשפחה כשכל הגדוד צונח באוויר. או למשל כולם יודעים שיש לי כלל שאני משתדל כל לילה להתקשר להגיד לילה טוב לילדים, אז היו מקרים שבאמצע פקודה גדודית התנצלתי בפני כולם, דחיתי את הפקודה והתקשרתי, כי יש סדרי עדיפויות בחיים. אני חושב שזה מודל גם לחיילים שמי שדואג להם הוא קודם כל איש משפחה, אבא, בעל ולכן הוא יודע גם להבין אותם ולדאוג להם".